ביאור:בבלי נזיר דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מאי טעמא דתנא קמא?

אמר רבי יצחק בר אבודימי: כתיב (ויקרא יא מג: אל תשקצו את נפשתיכם) בכל השרץ השורץ [ולא תטמאו בהם ונטמתם בם]* ^[1] כל מקום שהוא שורץ ^[2]; וכתיב (ויקרא יא מא: וכל השרץ השרץ) על הארץ [שקץ הוא, לא יאכל] ^[3] - הא כיצד? - ודאי מגעו ^[4] – טמא; ^[5] ספק מגעו ^[6] – ^[7] טהור ^[8].

[* אבל פסוק זה מדבר לא במגע נבלוה משמונה שרצים, אלא באכילת כל השרצים! אולי לכן רבי שמעון אינו מקבל את דברי תנא.]

ורבי שמעון – מאי טעמא?

אמר עולא: כתיב (ויקרא יא לו) אך מעין [ובור מקוה מים יהיה טהור; ונגע בנבלתם יטמא] ^[9], וכתיב 'יטמא': הא כיצד? - צפה בכלים – ^[10] טמא, בקרקע - ^[11] טהור.

תנו רבנן: כל הניטלין והנגררין ^[12] - ספיקן טמא, מפני שהן כמונחין ^[13]; והנזרקין ^[14] - ספיקן טהור ^[15], חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה, [וכל דבר] שמטמא מלמעלה כלמטה ^[16] - לאיתויי זב וזבה ^[17].

בעי רמי בר חמא^[18]: מת בכלי, וכלי צף על פני המים ^[19] מהו? ^[20] בתר כלי אזלינן ^[21]? או בתר מיתא אזלינן ^[22]? אם תמצי לומר ^[23] בתר כלי אזלינן ^[24] – [כזית מן ה]מת ^[25] על גבי שרץ ^[26] מהו? כיון דהאי ^[27] טומאת ערב והאי ^[28] טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא ^[29]? או דילמא ^[30] טומאה סמיכתא ^[31] היא ^[32]? ואם תמצי לומר ^[33] כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, ו^[34] טמא ודאי - שרץ ^[35] על גבי נבלה ונבלה צפה מהו ^[36]? כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה סמיכתא היא? או דילמא האי כזית והאי כעדשה ^[37]? ^[38] - שרץ על גבי שרץ מהו? הני ודאי חד שיעורא נינהו? או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא? ואם תימצי לומר שרץ על גבי שרץ - כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי ^[39] - שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? ^[40] כיון דנימוחה הויא ליה משקה ^[41]? או דלמא האי אוכלא הוא ^[42]? ואם תימצי לומר ^[43] דאוכלא הוא ^[44] - שרץ על גבי שכבת זרע ^[45] מהו ^[46]? ואם תימצי לומר כיון דמיתעקרא ^[47] הוה ליה ^[48] כי אוכלא ^[49] - שרץ על גבי מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי המים ^[50] – מהו ^[51]?

לא ידעינן, תיקו!

עמוד ב

אמר רב המנונא: נזיר ועושה פסח ^[52] שהלכו בקבר התהום בשביעי שלהן ^[53] – טהורים ^[54].

מאי טעמא?

דלא אלימא טומאת התהום למיסתר ^[55].

מתיב רבא: [למדנו לעיל במשנה סג,א] ירד ^[56]ליטהר מטומאת המת ^[57] - טמא, שחזקת טמא טמא שחזקת טהור טהור ^[58].

אמר ליה [רב המנונא]: מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת ^[59]

אמר ליה רבא: אף אנא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום;

אמר ליה אביי: ^[60] והא מחוסר הערב שמש ^[61]!?

אמר ליה: שימשא ממילא ערבא ^[62].

ואף אביי הדר ביה ^[63], דתניא: '^[64] [אם ילדה ולד נוסף לאחר] יום מלאת [וטרם הביאה קרבנות יולדת] – תביא [על כל לידה ולידה], [אבל אם הלידה של הולד הנוסף] תוך מלאת - לא תביא ^[65]; ^[66] יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת ^[67] ותיפטר משתיהן? תלמוד לומר (ויקרא יב ו) ובמלאת 'ימי טהרה [לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן] ^[68] - ביום מלאת תביא ^[69], ^[70] תוך מלאת - לא תביא ^[71]'.

אמר רב כהנא: ^[72] שאני הכא ^[73] דמחסרא קרבן ^[74].

^[75] התם נמי ^[76] מחסרא הערב שמש ^[77]?

אמר ליה אביי: ^[78]שימשא ממילא ערבא ^[79].

משנה:

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו ^[80] - נוטלו ואת תפוסתו ^[81];

^[82] שנים: נוטלן ואת תפוסתן;

^[83] מצא שלשה: אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה ^[84] - הרי זו שכונת קברות ^[85]:

הערות

^ דמשמע:
^ טמא, ואפילו צף
^ דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף
^ נגע בטומאה – בכל מקום שהוא: בין במים בין בקרקע
^ הא
^ ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים
^ הרי זה
^ בין שנמצא צף במים שבכלים, או במים שבקרקע - דספק מגע צף לעולם טהור
^ דמשמע דצפה בקרקע טהור
^ ספיקו
^ ספיקו
^ בין טומאת שרץ בין טומאת נבילה, ובשעת זחילתן או נטילתן או גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים
^ שכל הנגרר והניטל - כמו שהן מונחין דמי, והוי כספק טומאה ברשות היחיד - דספיקו טמא, דגמרינן מסוטה (סוטה כח ב) דכתיב בה 'ונסתרה והיא נטמאה' (במדבר ה יג)
^ אבל אם היו נזרקין: דבשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים, ספק לא נגע
^ דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, אלא כטומאה צפה דמיא
^ כלומר: חוץ מכזית מן המת שזרק על גבי אדם או טהרות, ובין שזרק טהרות על כזית מן המת, או האדם עצמו דלג עליו, וספק הוא אם האהיל עליו - שספיקו טמא, לפי שמטמא מלמעלה כלמטה, הואיל והוא מטמא שלא בנגיעה, כגון על ידי אהל; והאי דתני 'והמאהיל על פני טומאה', דלא צריך למיתני אלא חוץ מכזית מן המת והמאהיל עליו
^ שמטמא נמי מלמעלה כלמטה - באבן מסמא: שאם ישב זב על האבן שעל הכלים ועל האדם שהן בתוך הבור תחת האבן - נטמא האדם והכלים, כמו במגע עצמו; וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב לו על אבן מסמא
^ Note: ואין לפרש שרמי בר חמא חוקר לשיטתו של רבי שמעון שלמדנו לעיל: דתניא: 'ספק טומאה צפה (כלומר: טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה, אם לא נגע בה) בין (שהיא צפה במים ש)בכלים, בין (במים ש)בקרקע – טהורה; רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה.' כי אם כך מגיעים לידי סברות רחוקות: אם על דברי רבי שמעון יהא כך: בעי רמי בר חמא: מת בכלי, וכלי צף על פני המים – מהו? בתר כלי אזלינן [וטמא] או בתר מתיא [בקרקע] אזלינן [וטהורה]? אם תמצי לומר בתר כלי אזלינן [וטמא] - מת על גבי שרץ [ולפי רבי שמעון זהו כמו בקרקע, וטהורה] – מהו? כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא [וטמא]? או דילמא טומאה סמיכתא היא [וטהור? מדוע בסמיכתא יהא טהור? ראה להלן: פירוש 'טומאה סמיכתא' היא כבשה, שוקעת, כלומר: 'בקרקע' – טהורה לפי רבי שמעון]? ואת"ל כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, וטמא ודאי [ומכאן שהפירוש של 'טומאה סמיכתא' כלומר טומאה כבדה, ששוקעת, ודינה כמו בקרקע וטהורה!], שרץ על גבי נבלה ונבלה צפה מהו? כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה סמיכתא היא? או דילמא האי כזית והאי כעדשה? שרץ על גבי שרץ - מהו? הני ודאי חד שיעורא נינהו? או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא? ואת"ל שרץ על גבי שרץ - כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי, שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה? או דלמא האי אוכלא הוא? ואת"ל דאוכלא הוא, שרץ ע"ג שכבת זרע מהו? ואת"ל כיון דמיתעקרא הוה ליה כי אוכלא, שרץ ע"ג מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי המים – מהו? לא ידעינן, תיקו! אולם הריב"ן מפרש לפי המשנה.
^ ויודע ודאי שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו
^ גבי מתניתין מאי טעמא חיישינן לטומאה צפה? דהתם איכא למיחש שמא האהיל עליו, אבל הכא דידוע הוא לו שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע - מהו? מי אמרינן
^ וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא
^ ומת מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי, וספיקו טהור
^ כיון דמת עצמו לא הוי צף על פני המים הוא
^ וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא
^ המונח
^ ושרץ צף על פני המים
^ דשרץ
^ ומת
^ וספק מגעו טמא
^ הא
^ עבה
^ וכיון דצף שרץ - כצף מת דמי, מיהא כאילו מת אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספק מגעו טהור
^ כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה
^ ספיקו
^ צף
^ והוא הדין נמי לנבילה על גבי השרץ, אלא האי דקמיבעיא ליה הכי: דשיעורא דשרץ - דהוה כעדשה - קאי על שיעורא דנבילה - דהוי בכזית, ולאו שיעורא דנבילה על גבי שיעורא דשרץ
^ כיון דהאי בכזית והאי בכעדשה כמאן דמנח בכלי דמי וספק מגעו טמא
^ ואם תימצי לומר דשרץ ונבילה נמי: כיון דהאי שיעוריה בכזית והאי שיעוריה בכעדשה, כמאן דמחתא בכלי דמי, וספק מגעו בשרץ טמא
^ וספק מגעו העליון על גבי שרץ ספיקו טמא
^ מי אמרינן
^ ושרץ צף על גביו, וספק מגעו טהור, דכמאן דצף על פני המים דמי
^ הוה ליה כמאן דמונח על גביו, וכמו דמונח על גבי קרקע דמי, דספק מגעו טמא
^ הכא, כיון
^ ולא שוו שיעורייהו אהדדי, דהאי בכזית והאי בכעדשה - כמאן דמנח על גבי כלים דמי
^ ושכבת זרע צף על פני המים
^ מי אמרינן הואיל ושכבת זרע לאו אוכלא הוא – הוה ליה כמשקה, והוה שרץ צף וספיקו טהור
^ מבשרו של אדם ממש, ולא דמי לשאר משקה שבתוכו, כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו
^ שכבת זרע
^ דסמיך הוא
^ ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן
^ מי הוי כאוכלא או דילמא משקה הוי, והוי כשרץ צף וספיקו טהור
^ שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בשלישי ובשביעי
^ ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה
^ ואף על גב דנטמאו בשביעי שלהן
^ הואיל וכבר עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת התהום
^ לטבול ו
^ ונמצא מת משוקע בקרקע המערה
^ והכא נמי: כיון דהוי בחזקת טמא בשביעית שלו כשנטמא בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח תגלחת טומאה דנזירות, ולא העריב שמשו, דתגלחת - לאחר ביאת מים הוא, כדאמרינן לעיל בפרק 'שלשה מינין' (מד,ב), מוקמינן ליה על חזקתו ולהוי טמא
^ דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת – דטמא, ואפילו כי לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה, אבל לעושה פסח – דלא מחוסר ולא כלום, והוי בחזקת טהור כי נטמא בקבר התהום, ומספיקא לא מחתינן ליה טומאה, כדתנן: 'שחזקת טהור - טהור'
^ עושה פסח נמי, ביום שביעי שלו
^ וקאמר דחזקת טמא טמא
^ וכלא מחוסר ולא כלום דמי
^ דאמר: הערב שמש לאו חסרון הוא, דשימשא ממילא ערבא
^ ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וגו'
^ אם חזרה והפילה ביום מלאת לזכר, דהיינו ביום ארבעים ואחד לזכר, ויום שמונים ואחד לנקבה - תביא שתי קרבנות; אבל על אותו שילדה בתוך מלאת - לא תביא, דאמר קרא 'זאת תורת היולדת': התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה שמביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים, ואין השיור עליה חובה
^ שאם ילדה נקבה בתוך שמונים ולאחר שעברו שמונים דראשונה חזרה וילדה נקבה בתוך שמונים של שניה
^ שתביא קרבן על הראשונה ועל השלישית לפי שהוא לאחר מלאת של ראשונה
^ ובמלאת - דמשמע כל זמן שילדה ביום מלאת, בשעה שראויה להביא בה קרבן
^ תתחייב בקרבן על שתיהן
^ אבל
^ וזו - הואיל והיא בתוך מלאת של שניה - לא תביא
^ כלומר ואמר רב כהנא עלה דההיא
^ בלידה דלאחר מלאת: מאי טעמא לא מחייבא לאיתויי עלה קרבן? - משום
^ דכל חדא וחדא דמתילדא לה הויא בשעה שאינה ראויה להביא בה קרבן
^ ומותבינן עלה: דההיא
^ ביום מלאת לשמונים ואחד - אמאי מייתא קרבן? הא
^ שהרי היא צריכה להיות חוזרת וטובלת בו ביום - אף על פי שכבר טבלה לבסוף י"ד מחמת לידה - כדי להתירה לאכול בקדשים, כדתנן במסכת חגיגה בפרק 'חומר בקודש' (כא,א) שהאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש וצריכין הערב שמש, דהיינו 'טבול יום ארוך': שאף על פי שטבלה לסוף י"ד אינה אוכלת בקדשים עד סוף שמונים ואחד, וצריכה הערב שמש
^ האיך חסרון דמיעל שימשא לאו שמיה חסרון ד
^ והוי לה שעה הראויה להביא בה קרבן - משום הכי אמר דביום מלאת תביא; והא מילתא דאביי ורב כהנא - לא שמיעא לן היכא איתא
^ ולא יושב ולא ראשו בין ירכותיו ולא הרוג
^ ומפנו למקום אחר, ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר, ומותר לו להלך בכל מקום
^ וכן אם מצא
^ אבל אם
^ אם יש בין ראשון לשני מתחילת ארבע לסוף ארבע, דהיינו לרוחב המערה, או שהן מושכבין בתוך שמונה במדת אורך המערה: שהאחד בתחילת אחד והשלישי בסוף שמונה, דהכי קא מוקים לה אליבא דרבנן ורבי שמעון בפרק 'המוכר פירות' (בבא בתרא קב א)
^ וקנו מקומן - ואף על פי שאין שם [מרחב] כראוי, כדגרסינן התם: שנפתח לתוכו כוכין, ששוכבין מיכן לאורך המערה, דאיתרמויי איתרמי, דלא הספיקו לקבור שם אלא הללו שלשה מתים, והואיל וזו שכונת קברות - יש לחוש שמא נעשו כאן שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן, וחצר באמצע, שהוא שש על שש

[1] דמשמע:

[2] טמא, ואפילו צף

[3] דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף

[4] נגע בטומאה – בכל מקום שהוא: בין במים בין בקרקע

[5] הא

[6] ספק נגע כגון לאחר שנמצא צף על פני המים

[7] הרי זה

[8] בין שנמצא צף במים שבכלים, או במים שבקרקע - דספק מגע צף לעולם טהור

[9] דמשמע דצפה בקרקע טהור

[10] ספיקו

[11] ספיקו

[12] בין טומאת שרץ בין טומאת נבילה, ובשעת זחילתן או נטילתן או גרירתן ספק נגע בהן אדם וכלים

[13] שכל הנגרר והניטל - כמו שהן מונחין דמי, והוי כספק טומאה ברשות היחיד - דספיקו טמא, דגמרינן מסוטה (סוטה כח ב) דכתיב בה 'ונסתרה והיא נטמאה' (במדבר ה יג)

[14] אבל אם היו נזרקין: דבשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים, ספק לא נגע

[15] דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא, אלא כטומאה צפה דמיא

[16] כלומר: חוץ מכזית מן המת שזרק על גבי אדם או טהרות, ובין שזרק טהרות על כזית מן המת, או האדם עצמו דלג עליו, וספק הוא אם האהיל עליו - שספיקו טמא, לפי שמטמא מלמעלה כלמטה, הואיל והוא מטמא שלא בנגיעה, כגון על ידי אהל; והאי דתני 'והמאהיל על פני טומאה', דלא צריך למיתני אלא חוץ מכזית מן המת והמאהיל עליו

[17] שמטמא נמי מלמעלה כלמטה - באבן מסמא: שאם ישב זב על האבן שעל הכלים ועל האדם שהן בתוך הבור תחת האבן - נטמא האדם והכלים, כמו במגע עצמו; וכן אם הזב מלמטה והטהור יושב לו על אבן מסמא

[18] Note: ואין לפרש שרמי בר חמא חוקר לשיטתו של רבי שמעון שלמדנו לעיל: דתניא: 'ספק טומאה צפה (כלומר: טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה, אם לא נגע בה) בין (שהיא צפה במים ש)בכלים, בין (במים ש)בקרקע – טהורה; רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה.' כי אם כך מגיעים לידי סברות רחוקות: אם על דברי רבי שמעון יהא כך: בעי רמי בר חמא: מת בכלי, וכלי צף על פני המים – מהו? בתר כלי אזלינן [וטמא] או בתר מתיא [בקרקע] אזלינן [וטהורה]? אם תמצי לומר בתר כלי אזלינן [וטמא] - מת על גבי שרץ [ולפי רבי שמעון זהו כמו בקרקע, וטהורה] – מהו? כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא [וטמא]? או דילמא טומאה סמיכתא היא [וטהור? מדוע בסמיכתא יהא טהור? ראה להלן: פירוש 'טומאה סמיכתא' היא כבשה, שוקעת, כלומר: 'בקרקע' – טהורה לפי רבי שמעון]? ואת"ל כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, וטמא ודאי [ומכאן שהפירוש של 'טומאה סמיכתא' כלומר טומאה כבדה, ששוקעת, ודינה כמו בקרקע וטהורה!], שרץ על גבי נבלה ונבלה צפה מהו? כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון טומאה סמיכתא היא? או דילמא האי כזית והאי כעדשה? שרץ על גבי שרץ - מהו? הני ודאי חד שיעורא נינהו? או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא? ואת"ל שרץ על גבי שרץ - כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי, שרץ על גבי נבלה שנימוחה מהו? כיון דנימוחה הויא ליה משקה? או דלמא האי אוכלא הוא? ואת"ל דאוכלא הוא, שרץ ע"ג שכבת זרע מהו? ואת"ל כיון דמיתעקרא הוה ליה כי אוכלא, שרץ ע"ג מי חטאת ומי חטאת צפין על גבי המים – מהו? לא ידעינן, תיקו! אולם הריב"ן מפרש לפי המשנה.

[19] ויודע ודאי שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו

[20] גבי מתניתין מאי טעמא חיישינן לטומאה צפה? דהתם איכא למיחש שמא האהיל עליו, אבל הכא דידוע הוא לו שלא האהיל עליו, אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע - מהו? מי אמרינן

[21] וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא

[22] ומת מיהא אזיל וצף על פני המים אגב הכלי, וספיקו טהור

[23] כיון דמת עצמו לא הוי צף על פני המים הוא

[24] וכמאן דמונח על גבי קרקע דמי וספק מגעו טמא

[25] המונח

[26] ושרץ צף על פני המים

[27] דשרץ

[28] ומת

[29] וספק מגעו טמא

[30] הא

[31] עבה

[32] וכיון דצף שרץ - כצף מת דמי, מיהא כאילו מת אזיל וצף על פני המים אגב הכלי וספק מגעו טהור

[33] כיון דהאי טומאת ערב והאי טומאת שבעה

[34] ספיקו

[35] צף

[36] והוא הדין נמי לנבילה על גבי השרץ, אלא האי דקמיבעיא ליה הכי: דשיעורא דשרץ - דהוה כעדשה - קאי על שיעורא דנבילה - דהוי בכזית, ולאו שיעורא דנבילה על גבי שיעורא דשרץ

[37] כיון דהאי בכזית והאי בכעדשה כמאן דמנח בכלי דמי וספק מגעו טמא

[38] ואם תימצי לומר דשרץ ונבילה נמי: כיון דהאי שיעוריה בכזית והאי שיעוריה בכעדשה, כמאן דמחתא בכלי דמי, וספק מגעו בשרץ טמא

[39] וספק מגעו העליון על גבי שרץ ספיקו טמא

[40] מי אמרינן

[41] ושרץ צף על גביו, וספק מגעו טהור, דכמאן דצף על פני המים דמי

[42] הוה ליה כמאן דמונח על גביו, וכמו דמונח על גבי קרקע דמי, דספק מגעו טמא

[43] הכא, כיון

[44] ולא שוו שיעורייהו אהדדי, דהאי בכזית והאי בכעדשה - כמאן דמנח על גבי כלים דמי

[45] ושכבת זרע צף על פני המים

[46] מי אמרינן הואיל ושכבת זרע לאו אוכלא הוא – הוה ליה כמשקה, והוה שרץ צף וספיקו טהור

[47] מבשרו של אדם ממש, ולא דמי לשאר משקה שבתוכו, כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו

[48] שכבת זרע

[49] דסמיך הוא

[50] ומי חטאת עבין הן מפני אפר פרה שבהן

[51] מי הוי כאוכלא או דילמא משקה הוי, והוי כשרץ צף וספיקו טהור

[52] שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בשלישי ובשביעי

[53] ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה

[54] ואף על גב דנטמאו בשביעי שלהן

[55] הואיל וכבר עבר ונטהר לכשנטמא בטומאת התהום

[56] לטבול ו

[57] ונמצא מת משוקע בקרקע המערה

[58] והכא נמי: כיון דהוי בחזקת טמא בשביעית שלו כשנטמא בקבר התהום לפי שעדיין לא גילח תגלחת טומאה דנזירות, ולא העריב שמשו, דתגלחת - לאחר ביאת מים הוא, כדאמרינן לעיל בפרק 'שלשה מינין' (מד,ב), מוקמינן ליה על חזקתו ולהוי טמא

[59] דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת – דטמא, ואפילו כי לא נודע לו עד לאחר גילוח דטהרה, אבל לעושה פסח – דלא מחוסר ולא כלום, והוי בחזקת טהור כי נטמא בקבר התהום, ומספיקא לא מחתינן ליה טומאה, כדתנן: 'שחזקת טהור - טהור'

[60] עושה פסח נמי, ביום שביעי שלו

[61] וקאמר דחזקת טמא טמא

[62] וכלא מחוסר ולא כלום דמי

[63] דאמר: הערב שמש לאו חסרון הוא, דשימשא ממילא ערבא

[64] ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וגו'

[65] אם חזרה והפילה ביום מלאת לזכר, דהיינו ביום ארבעים ואחד לזכר, ויום שמונים ואחד לנקבה - תביא שתי קרבנות; אבל על אותו שילדה בתוך מלאת - לא תביא, דאמר קרא 'זאת תורת היולדת': התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה שמביאה קרבן אחד ואוכלת בקדשים, ואין השיור עליה חובה

[66] שאם ילדה נקבה בתוך שמונים ולאחר שעברו שמונים דראשונה חזרה וילדה נקבה בתוך שמונים של שניה

[67] שתביא קרבן על הראשונה ועל השלישית לפי שהוא לאחר מלאת של ראשונה

[68] ובמלאת - דמשמע כל זמן שילדה ביום מלאת, בשעה שראויה להביא בה קרבן

[69] תתחייב בקרבן על שתיהן

[70] אבל

[71] וזו - הואיל והיא בתוך מלאת של שניה - לא תביא

[72] כלומר ואמר רב כהנא עלה דההיא

[73] בלידה דלאחר מלאת: מאי טעמא לא מחייבא לאיתויי עלה קרבן? - משום

[74] דכל חדא וחדא דמתילדא לה הויא בשעה שאינה ראויה להביא בה קרבן

[75] ומותבינן עלה: דההיא

[76] ביום מלאת לשמונים ואחד - אמאי מייתא קרבן? הא

[77] שהרי היא צריכה להיות חוזרת וטובלת בו ביום - אף על פי שכבר טבלה לבסוף י"ד מחמת לידה - כדי להתירה לאכול בקדשים, כדתנן במסכת חגיגה בפרק 'חומר בקודש' (כא,א) שהאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקודש וצריכין הערב שמש, דהיינו 'טבול יום ארוך': שאף על פי שטבלה לסוף י"ד אינה אוכלת בקדשים עד סוף שמונים ואחד, וצריכה הערב שמש

[78] האיך חסרון דמיעל שימשא לאו שמיה חסרון ד

[79] והוי לה שעה הראויה להביא בה קרבן - משום הכי אמר דביום מלאת תביא; והא מילתא דאביי ורב כהנא - לא שמיעא לן היכא איתא

[80] ולא יושב ולא ראשו בין ירכותיו ולא הרוג

[81] ומפנו למקום אחר, ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר, ומותר לו להלך בכל מקום

[82] וכן אם מצא

[83] אבל אם

[84] אם יש בין ראשון לשני מתחילת ארבע לסוף ארבע, דהיינו לרוחב המערה, או שהן מושכבין בתוך שמונה במדת אורך המערה: שהאחד בתחילת אחד והשלישי בסוף שמונה, דהכי קא מוקים לה אליבא דרבנן ורבי שמעון בפרק 'המוכר פירות' (בבא בתרא קב א)

[85] וקנו מקומן - ואף על פי שאין שם [מרחב] כראוי, כדגרסינן התם: שנפתח לתוכו כוכין, ששוכבין מיכן לאורך המערה, דאיתרמויי איתרמי, דלא הספיקו לקבור שם אלא הללו שלשה מתים, והואיל וזו שכונת קברות - יש לחוש שמא נעשו כאן שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן, וחצר באמצע, שהוא שש על שש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]