נזיר מד א

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה • מהדורה מבוארת

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפט

| ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו של אחרים אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו ומיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה אף כל שגופו תלוי בו מיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו ההיא נמי רבי יהודה היא ורב דאמר כי האי תנא דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים [שעמו] ואמרו ^אלאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:

מתני' שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן ^בשהטומאה ^גוהתגלחת סותרין והיוצא מן הגפן ^דאינו סותר חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן ^הלא הותר מכללו וטומאה ותגלחת הותרו מכללן ^ובתגלחת מצוה ובמת מצוה וחומר בטומאה מבתגלחת ^זשהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ^חותגלחת אינה סותרת אלא שלשים ואין חייבין עליה קרבן:

גמ' וטומאה לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו טומאה שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה ת"ל (ויקרא כא, יא) לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר אינו דין שיותר מכללו אמר קרא (במדבר ו, ג) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ויין יסתור את הכל ק"ו מטומאה מה טומאה שהותרה מכללה סותרת את הכל יין שלא הותר מכללו לא כ"ש שיסתור אמר קרא (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה טומאה ^טשלא עשו בה מטמא כמיטמא סותרת את הכל תגלחת ^ישעשו בה מגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים עשה בה מגלח כמתגלח טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא אמר קרא (במדבר ו, ט) וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה ומה טומאה שהיא סותרת את הכל לא עשו בה מטמא כמיטמא תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים יום לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח אמר קרא (במדבר ו, ה) תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבור לאחר ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה אמר רחמנא ראשו ואמר רחמנא זקנו ותגלחת לא תסתור כלל קל וחומר מיין ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור בעינן גידול שער והא ליכא ויין יסתור שלשים יום ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור מידי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו:

רש"י

יכול - באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים:

שגופה תלוי בה - בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע"פ שהוא חסר משאר הגוף וש"מ דמותר ליטמא לאביו אע"פ שהוא חסר ותיקשה דרב חסדא דהאיכא ר"א בן יעקב דקאמר נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:

הא נמי ר"י היא - כלומר הוא דאמר כר"י ורב [חסדא] דאמר כי האי תנא: דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו. מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו:

ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר - ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר:

מתני' וטומאה ותגלחת הותרו - בתגלחת מצורע ובמת מצוה:

שהטומאה סותרת את הכל - אפילו בנזירות מרובה:

וחייבין עליה קרבן - אשם ותורין או בני יונה:

ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום - ואפילו בנזירות מרובה:

גמ' ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא - מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:

ויין יותר מכללו - כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו מק"ו ומה טומאה כו':

לאסור יין מצוה - שנשבע עליו כיין רשות וכדר"ש בפ"ק דמסכתין (דף ג:) והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו משום דלא חל עליו מעולם נזירות משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא ומותר מכללו לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואח"כ מישתרי בהו:

ומה טומאה שלא עשה מטמא כמיטמא - שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו וכדמוכח בסמוך:

תגלחת שעשה בה מגלח כמתגלח - שהמגלח את הנזיר עובר בלאו כדלקמן תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר ליה אחר:

אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו - מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו:

אמר רחמנא ראשו וזקנו - דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח:

בעינן גידול שיער - כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו וליכא:

מידי הוא טעמא - דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שיער ואילו הכא גבי יין למה ליה למיסתר הא קאי שערו דחזי לגילוח:

תוספות

ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע] זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם:

חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין. טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול שיער כדי גידול שיער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה:

והיוצא מן הגפן אינו סותר. בהדיא ממעטינן ליה בגמ':

חומר ביוצא מן הגפן שלא הותר מכללו. לאסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] (דף נח.) מראשו וטומאה הותרה במת מצוה:

ויין יותר מכללו. למי שנשבע שאשתה:

אמר קרא מיין ושכר. דמיותר כדאמרינן בפ"ק (לעיל דף ג:): כי טמא (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו מיעוטא הוא:

שלא עשה מטמא כמיטמא. מטמא הנזיר אינו לוקה:

שעשו בה המגלח. את הנזיר כמתגלח כנזיר עצמו וילקו שניהן כדדרשינן בסמוך:

אמר קרא ראשו. גבי מצורע להתיר מצורע נזיר:

תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור. וא"ת טומאה תוכיח וי"ל מה לטומאה שכן סותרת את הכל:

ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת. וא"ת מה לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח תאמר [ביין] שלא עשה משקה כשותה וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה [כשותה] אבל בתר דמשני דיין [אינו סותר] דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר:

עין משפט ונר מצוה

ראשונים נוספים

פירוש הרא"ש

מתוך: רבינו אשר על הש"ס/פירוש הרא"ש/נזיר/פרק ו (עריכה)

כולה ר' יהודה היא. הנך ג' ברייתות כולן כרבי יהודה:

ובא ושאל את ר' ישמעאל בן אלישע ואסר עליו משום דא"א שלא חסר ממנו כלום:

שהטומאה והתגלחת סותרים דכתיב והימים הראשונים יפלו. ותגלחת סותרת ל' כדאמר לעיל דבעי' גידול שער של סתם נזי':

שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו. כגון לשתות יין מצוה וטומאה ותגלחת הותרו מכללן. טומאה למת מצוה ותגלחת לנזיר מצורע כדדרשינן לעיל מראשו:

ת"ל לאביו ולאמו לא יטמ' וקרא יתירה הוא דהא כבר כתיב על כל נפשות מת לא יבא לא יטמא להם [במותם ל"ל]:

ומה טומאה שלא עשה בה מטמא כמיטמא שהמטמא את הנזיר אינו לוקה. אבל תגלחת אחר שגלחו לוקה כדדריש בשמעתי' מקרא:

אמר וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו אזהר רחמנא ולא למטמא ראש נזי' אחר:

תער לא יעבור על ראשו. דמשמע לא יעבור כלל בין הוא עצמו בין אחר:

תגלחת הטומאה כיצד. נזיר שנטמא כיצד הוא מגלח. מגלח בז' ומביא קרבן בח' כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו ביום הז' יגלחנו. וביום הח' יביא ב' תורים וכבש לאשם:

מה בין זה למצורע דכתיב בפ' מצורע בתגלחת ב' והיה ביום הז' יגלח את כל שערו וכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר וביום הח' יביא ב' תורים וכבשה. וקי"ל במצורע דאם גלח בח' מביא קרבנותיו בט':

א"ל שזה טהרתו תלויה ביומו. נזיר טהרתו תלויה בהזאת ג' וז' ובטבילה. הלכך כיון שנטהר בז' אע"פ שלא גילח עד יום הח' מביא קרבנותיו בו ביום:

אבל מצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. כדכתיב ביום הז' יגלח את כל שערו. והדר כתיב ורחץ בשרו במים וטהר ואם טבל עד שלא גילח לא עלתה לו טבילה הלכך אם גילח בח' אכתי צריך הערב שמש. הלכך אינו יכול להביא קרבנותיו עד תשיעי:

קבל מניה ר"ט מר"ע. ת"ש דתני הלל גלח בח' מביא קרבנותיו בט'. ואי ס"ד קבל מניה הך ברייתא דלא כמאן. וקים ליה לתלמודא דגבי נזיר מתניא וגם קים ליה דאחר המשנה נשנית לפי שהמשניות נשנו קודם הברייתות:

הא דלא טבל בז' עד יום הח' ובעודו טבול יום לא יוכל להביא קרבנותיו. ותמיה לי אמאי נקט גלח בח' אף אם גלח בז' נמי דבטבילה תליא מילתא. אלא דאורחא דמלתא נקט שדרכו לגלח ביום טהרתו:

הא דתניא ובא לפני ה' וגו' גבי זב כתיב בפ' תורת המצורע וכי יטהר הזב מזובו וספר ז' ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים וביום הח' יקח לו ב' תורים ובא (לו) לפני ה' אל פתח אהל מועד (ונתן אותם) [ונתנם] אל הכהן:

כיצד הוא בא כשטבל מבע"י ועשה לו הערב שמש. ובת"כ היא כתובה כך. יכול יטבול בו ביום. כלומר שיוכל להמתין עד יום הח' ת"ל ובא לפני ה' זה שער ניקנור. כיצד הוא בא אלא א"כ טבל מבע"י והעריב השמש. שער ניקנור הוא שער שנכנסים בו מעזרת נשים לטחנה שכינה. ושער ניקנור לא נתקדש כדין מחנה שכינה ויש לו דין מחנה לויה כדאמר בפסחים פ' אלו דברים. וע"כ האי לפני ה' היינו שער ניקנור דאין לומר לפני ה' בעזרה ממש שרי מחוסר כפורים הוא. ואמרינן בשמעתין עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים שחייב כרת אם נכנס למחנה שכינה. והאי דפשיטא ליה לתנא דהאי טבול יום אינו נכנס למחנה לויה אע"ג דטבול יום דמת ודשרץ נכנס כדמשמע בסמוך משום דמשמעותיה דקרא משמע הכי ובא לפני ה' ביום הח' אבל קודם לכן לאף אלמא טבילה דזב כזב דמי. ואפילו טבול יום דזב בעל ב' ראיות הואיל וטומאתו יוצאת עליו מגופו דכיון דלא אסיק אדעתיה דחמיר האי טבול יום משום דהוי גם מחוסר כפרה א"כ אין חלוק בין טבול יום דזב בעל ב' ראיות לבעל ג' ראיות. ובהאי קרא נמי כתיב מזובו דדרשינן מקצת זובו דהיינו זב בעל ב' ראיות:

ואמינא להון אנא אלא מעתה. לפי סברתכם דמה שאומר בברייתא כיצד הוא בא אא"כ טבל מבע"י ועשה הערב שמש היינו משום דכתיב ובא לפני ה' בתר וכי יטהר. גבי נזיר נמי דכתיב בפ' נשא גבי נזיר טמא ביום הז' יגלחנו וביום הח' יביא ב' תורים או ב' בני יונה אל הכהן אל פתח אהל מועד הכי נמי:

שיטה מקובצת

מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ו (עריכה)

אמרת מה אחותו. כלומר מה אחותו מיוחדת. מבוררת כמו וידעו בייחוד כי שם הארון נגנז. שגופו תלוי בו כלומר שהיא בגופה ונפשה קשורה בנפשו שמצוה לקוברה וליטמא לה.

ומטמא לשדרה וגולגולת כו'. אף כל שגופו תלוי בו. שמטמא לו כגון אביו ואמו בנו ובתו ואחיו. מטמא הוא לשדרה וגולגולת כו'. אלמא דר' אליעזר בן יעקב דמטמא לאביו חסר. הרב עזריאל ז"ל:

ופיסקין שכן הלכה דכהן אין יכול ליכנס ולעבור על הקברים לקבור את אביו. לא מיבעיא אם אינו נושא ארון אביו אלא אפילו נושא ארון אביו אסור. ואף על פי שאמרנו למעלה דבחיבורין אינו לוקה על מת (אחד) אחר נהי דלא לקי מיהו איסורא איכא. ואפילו אם הוא מותר לילך מכל מקום לחזור אסור. אבל אם הקבר יחידי מותר לילך שם עד שיקבר. אבל לחזור פעם אחרת אחר קבורה לבכות על הקבר אסור. ונראה דקיימא לן דבזמן שהוא חסר אין מטמא לו כיון דרב חסדא שהוא אמורא הוא סבור כן. וצריך הכהן ליזהר שלא יטמא לקרובו הרוג כל זמן שחסר לו אפילו עצם כשעורה. דהכי משמע לעיל דאפילו כעצם כשעורה הוי חסר ואינו מטמא לו. שיטה:

מתני' שהטומאה והתגלחת סותרין. כל אחד בדינו תגלחת סותרת שלשים וטומאה סותרת הכל. הרב עזריאל ז"ל: והיוצא מן הגפן אינו סותר. פירוש שאם שתה יין או אכל מכל היוצא מן הגפן מלקא הוא דלקי אבל אינו סותר כלום ואפילו יום אחד:

חומר בטומאה מבתגלחת שטומאה סותרת הכל וחייבין עליה קרבן. פירוש אחר שהזה שלישי ושביעי מביא אשם ושתי תורים למיחל עליה נזירות שטהרה.

והתגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן. פירוש תגלחת אם גילח בימי נזירותו אינו סותר אלא שלשים בנזירות מרובה. אבל שלשים סותר דבעינן גידול שער ואין גידול שער פחות משלשים. ואין חייבין עליה קרבן דלא הצריכו הכתוב להביא קרבן אלא מונה שלשים. ובנזירות מועטת אם נטמא סותר כל הימים שעשה. ובנזירות מרובה וסותר אלא אם כן ישארו שלושים יום או יוסיף על נזירתו עד שישלים שלשים אחר תגלחתו. תימא אמאי לא תנא במתניתין חומר בתגלחת מטומאה ויין שבתגלחת עשה בה מגלח כמתגלח דכתיב תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר כדאיתא בגמרא מה שאין כן בטומאה ויין:

גמרא אקשינן ויין יסתור את הכל מקל וחומר מטומאה. ומה טומאה שהותרה מכללה סותרת הכל יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור. פירוש וליכא למיפרך מה לטומאה שכן מביא קרבן. דאיכא למימר תגלחת יוכיח שאין מביא קרבן וסותר. ומהדרין אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. טומאה סותרת ואין היין סותר. פירוש האי כי טמא נזרו מיותר הוא דכבר כתב וטמא טובא. שיטה:

ותגלחת תסתור הכל. יותר משלשים אם נדר מאה או יותר ועשה כבר ששים. ואף על גב דדרשינן טומאה סותרת ולא יין מכי טמא נזרו והכי נמי מצי למדרש ולא תגלחת. לא הוה סלקא דעתך למימר הכי דהאי קרא לאו כתב בסתירת הכל דנזירות מרובה אלא בסתם נזירות דשלשים יום דכתיב נזרו. שיהא סותר הכל איבעיא לן כמו בטומאה דתנן נטמא יום מאה סותר הכל ור' אליעזר דפליג יחידאה הוא. ומיהו לסוף דריש מכי טמא נזרו אף בסתירת הכל. הרב עזריאל ז"ל:

ואקשינן תו ותגלחת תסתור את הכל כו'. וקשה מה לטומאה שכן מביא קרבן אי נמי טעון הזאת שלישי ושביעי. ומהדרינן אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו. מיעוטא הוא טומאה סותר את הכל ואין תגלחת סותר את הכל אלא שלושים יום בלבד. שיטה: וטמא ראש נזרו. נזר של עצמו חייב ולא נזר של אחרים:

ותגלחת לא תותר מכללה על ידי השחתת תער מקל וחומר מיין כו'. ומשני אמר קרא ראשו אמר קרא זקנו. להכי יצא ראשו וזקנו מכלל כל שערו להתיר נזיר ומצורע בתגלחת כדאמר לעיל. הר' עזריאל:

תגלחת שסותר אינו דין שלא הותר מכללה. ותימא טומאה תוכיח שסותרת והותרה מכללה. יש לומר דקל וחומר זה אינו אלא לרווחא בעלמא דבלא קל וחומר מצי למיבעי מנא לן דהותרה מכללה. תוספי הרא"ש ז"ל: ומקשינן תו ויין יטתור שלשים קל וחומר מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת שלשים יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור. פירוש שלשים יום. אבל לגמרי אי אפשר שיסתור דהא ממעטינן לעיל טומאה סותרת ואין היין סותר. שיטה:

בעינן גידול שער והא ליכא. דאי לא סתרה תגלחת לא הויא ליה גידול שער משלשים. ואין להתיר תגלחת אלא אם כן יש שער מגודל שלשים אם לא נשאר בשעת הבאת קרבן משער הקדוש כדי לכוף ראשו לעיקרו.

הכי גרסינן מידי הוא טעמא אלא משום גדול שער גבי יין הא קאי שעריה. ואית דגרסי גבי יין שערו כי כדקאי קאי. פירוש מידי הוא טעמא דסתרה תגלחת אלא משום דבעי גידול שער שלשים. ואם כן גבי יין אמאי ליסתור כלל האיכא שער קדוש דהא קאי שערו כדקאי מקמיה דשתה ולא נשתנה. הר' עזריאל ז"ל:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה