הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

איבעיא להו: ^[1] עצם כשעורה הלכה ^[2], ורביעית דם קל וחומר ^[3], ואין דנין קל וחומר מהלכה ^[4]? או דלמא ^[5] רביעית דם הלכה ^[6], ועצם כשעורה קל וחומר ^[7]? ו^[8]אין דנין קל וחומר מהלכה ^[9]?

תא שמע: עצם כשעורה הלכה, ורביעית דם קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה.

הדרן עלך כהן גדול

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

נזיר נז,א פרק שמיני שני נזירים

משנה:

שני נזירים ^[10] שאמר להן אחד: "ראיתי אחד מכם שנטמא ^[11] ואיני יודע איזה מכם" ^[12] מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ^[13], ואומר ^[14] "אם אני הוא טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך" ^[15] וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ^[16], ואומר ^[17] "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה ^[18] קרבן טהרתי; ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך" ^[19].

גמרא:

קתני שני נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם – ואמאי? כל ספק טומאה ברשות היחיד - מהיכא ילפינן לה? מסוטה: מה סוטה בועל ונבעלת - אף כל ספק טומאה ברשות היחיד, כגון דאיכא בי תרי, אבל הכא ^[20] שני נזירים, והאי דקאי גביהון - הא תלתא, ^[21] הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור^[22]!

אמר רבה בר רב הונא: ^[23] באומר ^[24]: "ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם ^[25]" ^[26].

אמר רב אשי: דיקא נמי ^[27]

עמוד ב

דקתני ואיני יודע איזה מכם ^[28]!

שמע מינה.

מגלחין ומביאין:

ואמאי ^[29]? דילמא לאו טמאין אינון, וקעביד הקפה ^[30]?

אמר שמואל: באשה וקטן ^[31]. [ולא אשה וקטן, שהעד היה ודאי יודע את איזה מהם ראה!]

ולוקמא בגדול ו'הקפת כל הראש לא שמה הקפה'?

מדלא מוקים לה הכי - שמע מינה קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה.

מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל אסיפא [נזיר פ"ח מ"ב, דף נט,ב]: נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח ארבע תגלחות - והא קעביד הקפה!?

אמר שמואל: באשה וקטן.

אמר רב הונא: המקיף את הקטן הרי הוא חייב.

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא: ודידך ^[32] - ^[33] מאן מגלח להון?

אמר ליה: חובה ^[34].

תקברינון חובה לבניה ^[35]!

כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא.

מכדי תרוייהו סבירא הקפת כל הראש שמה הקפה ^[36], במאי קמיפלגי ^[37]?

רב הונא סבר (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך: כל שיש לו השחתה יש לו הקפה, והני נשי - הואיל וליתנהו בהשחתה ^[38] - ליתנהו נמי בהקפה ^[39]; ורב אדא בר אהבה סבר: ^[40] אחד המקיף ואחד הניקף במשמע, ואיתקש מקיף לניקף ^[41]: כל היכא דניקף מיחייב - מקיף נמי מיחייב ^[42], והאי קטן: הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב - מקיף נמי לא מיחייב ^[43].

לימא: הקפת כל הראש - תנאי היא, דתנו רבנן [במצורע]: (ויקרא יד ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו: את) ראשו [ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] מה תלמוד לומר [שהרי לפני כן כתוב 'יגלח את כל שערו’]? - לפי שנאמר (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם [ולא תשחית את פאת זקנך] -

הערות

^ האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר - היכי קאמרי? מי אמרינן
^ הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו
^ מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו
^ אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא
^ הכי קאמר:
^ הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל
^ כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח
^ קאמר ליה:
^ שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה, אי לאו דאתיא ליה מן המקרא
^ שקיבלו עליהם נזירות ביחד
^ הרי זה נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו, דהא 'או הודע אליו חטאתו' כתיב (ויקרא ד כג,כח) או הודע אליו - מכל מקום
^ משלימין לנזירותן
^ בשותפות
^ אחד מהן
^ ועדיין אינן מותרין לשתות ביין, לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה, ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה! אלא חוזרין
^ [אחד] בלבד מן השותפות
^ אחד מהם
^ של עכשיו
^ ומעכשיו מותרין לשתות ביין
^ כיון דהוו תלתא:
^ אף על גב דקיימי ברשות היחיד
^ Note: אבל יש אפשרות אחרת, ולא תהיה שאלת 'אמאי', אלא ודאי יהא חייב לגלח: כל אחד מהנזירים שספק נטמאו יאמרו: "אם אני הוא הטהור, הריני נוזר נזירות נוספת; ואם אני הטמא איני נוזר נזירות נוספת" – ובסוף ששים הימים חייב לגלח מכל מקום!
^ כגון דקאים האחד בלבד
^ ואומר
^ מבפנים
^ דלא הוו להו אלא תרי כבועל ונבעלת
^ דלא קאי בהדייהו
^ דאילו הוה קאי בהדייהו - אי אפשר דלא הוה ידע
^ מגלח ארבע תגלחיות? והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא [נ"ל שצ"ל 'בתרייתא’] משום לאו ד'ולא תשחית את פאת זקנך' (ויקרא יט כז), שכן מגלח [כל] שערו, ואאידך מינייהו קעבר משום הקפה [לא תקפו פאת ראשכם – תחילת ויקרא יט,כז]
^ וקא עברי על לאו דהקפה, דתגלחת אינו לצורך, ויש בה משום לא תקיפו
^ כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים, דלא מיחייבי אהקפה
^ לדידך, דאמרת דהמקיף את הקטן חייב
^ קטנים [שלך] דאיתנהו מגולחין כל הראש, כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי
^ כך שמה דאשתו דרב הונא, דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל
^ דלדידך, דאמרת המקיף את הקטן חייב - כי מקפת ליה אשה נמי חייבת, אבל לדידי - אפילו גדול המקיף את הקטן פטור, והוא הדין נמי לאשה; וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה
^ והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא
^ כלומר: מאי איכא בינייהו? דמאן דאסר בגדול - אמאי שרי באשה
^ דלית להו זקן
^ כלל, שאפילו אשה המקפת את הגדול - פטורה
^ כי אמר רחמנא 'לא תקיפו' -
^ להא מילתא
^ לא שנא איש ולא שנא אשה
^ ואפילו איש

[1] האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר - היכי קאמרי? מי אמרינן

[2] הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו

[3] מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו

[4] אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא

[5] הכי קאמר:

[6] הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל

[7] כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח

[8] קאמר ליה:

[9] שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה, אי לאו דאתיא ליה מן המקרא

[10] שקיבלו עליהם נזירות ביחד

[11] הרי זה נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו, דהא 'או הודע אליו חטאתו' כתיב (ויקרא ד כג,כח) או הודע אליו - מכל מקום

[12] משלימין לנזירותן

[13] בשותפות

[14] אחד מהן

[15] ועדיין אינן מותרין לשתות ביין, לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה, ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה! אלא חוזרין

[16] [אחד] בלבד מן השותפות

[17] אחד מהם

[18] של עכשיו

[19] ומעכשיו מותרין לשתות ביין

[20] כיון דהוו תלתא:

[21] אף על גב דקיימי ברשות היחיד

[22] Note: אבל יש אפשרות אחרת, ולא תהיה שאלת 'אמאי', אלא ודאי יהא חייב לגלח: כל אחד מהנזירים שספק נטמאו יאמרו: "אם אני הוא הטהור, הריני נוזר נזירות נוספת; ואם אני הטמא איני נוזר נזירות נוספת" – ובסוף ששים הימים חייב לגלח מכל מקום!

[23] כגון דקאים האחד בלבד

[24] ואומר

[25] מבפנים

[26] דלא הוו להו אלא תרי כבועל ונבעלת

[27] דלא קאי בהדייהו

[28] דאילו הוה קאי בהדייהו - אי אפשר דלא הוה ידע

[29] מגלח ארבע תגלחיות? והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא [נ"ל שצ"ל 'בתרייתא’] משום לאו ד'ולא תשחית את פאת זקנך' (ויקרא יט כז), שכן מגלח [כל] שערו, ואאידך מינייהו קעבר משום הקפה [לא תקפו פאת ראשכם – תחילת ויקרא יט,כז]

[30] וקא עברי על לאו דהקפה, דתגלחת אינו לצורך, ויש בה משום לא תקיפו

[31] כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים, דלא מיחייבי אהקפה

[32] לדידך, דאמרת דהמקיף את הקטן חייב

[33] קטנים [שלך] דאיתנהו מגולחין כל הראש, כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי

[34] כך שמה דאשתו דרב הונא, דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל

[35] דלדידך, דאמרת המקיף את הקטן חייב - כי מקפת ליה אשה נמי חייבת, אבל לדידי - אפילו גדול המקיף את הקטן פטור, והוא הדין נמי לאשה; וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה

[36] והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא

[37] כלומר: מאי איכא בינייהו? דמאן דאסר בגדול - אמאי שרי באשה

[38] דלית להו זקן

[39] כלל, שאפילו אשה המקפת את הגדול - פטורה

[40] כי אמר רחמנא 'לא תקיפו' -

[41] להא מילתא

[42] לא שנא איש ולא שנא אשה

[43] ואפילו איש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

ביאור:בבלי נזיר דף נז

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-

הערות