ביאור:בבלי נזיר דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואימא שנה [1]?
מי מנינן [2] ליומי [3]? והא רבנן דקיסרי אמרי: מנין שאין מונין ימים לשנים? שנאמר (שמות יב ב: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם) לחדשי השנה: חדשים מחשבין לשנים ולא ימים לשנים [4].
משנה:
אמר "הריני נזיר אחת גדולה, הריני נזיר אחת קטנה" [5]- [6] אפילו [7] "מכאן ועד סוף העולם" - נזיר שלשים יום [8].
[## נראה שגירסת ריב"ן היתה הפוכה: הריני נזיר אחת קטנה, הריני נזיר אחת גדולה וכו', והוא סדר ברור יותר מהסדר שבמשנה!]
גמרא:
אמאי? והא "מכאן ועד סוף העולם" קאמר?
הכי קאמר: "אריכא לי הדא מילתא כמכאן ועד סוף העולם".
תנן: "הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני" אומדים כמה ימים מכאן ועד מקום פלוני: [9] פחות משלשים יום - [10] נזיר שלשים יום [11], ואם לאו [12] [13] נזיר כמנין הימים" [14].
ואימא הכא נמי [15] "אריכא לי הא מילתא [16] כמכאן [17] ועד מקום פלוני"?
אמר רבא [ריב"ן: רבה]: [18] שהחזיק בדרך [19].
[20] וליהוי כל פרסה ופרסה [21] [22]?
אמר רב פפא: באתרא דלא מני פרסי.
וליהוי כל אוונא ואוונא [23]? מי לא תנן [להלן] [24]: '"הריני נזיר כעפר הארץ", ו"כשער ראשי" [25], ו"כחול הים" - הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחד לשלשים יום'?
כל מילתא דאית ביה קיצותא [26] לא קתני [27], והתניא [28]: '"הריני נזיר כל ימי חיי", "הריני נזיר עולם" - הרי זה נזיר עולם; אפילו [29] "[30] מאה שנה" אפילו "[31] אלף שנים" - אין זה 'נזיר עולם' [32] אלא 'נזיר לעולם' [33].
רבה [ריב"ן: רבא] אמר: שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו [34].
גבי יומי נמי: [35] הא כתיב (בראשית א ה) [ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד!
התם [36] לאו [37] דמפסקי מהדדי הוא.
מאי קאמר?
יממא וליליא חד יומא הוא, ולעולם לא מפסקי מהדדי [38].
רבא אמר: למה לך אקשויי כולי האי? שאני התם [39] דהא קתני "הריני נזיר אחת" [40].
משנה:
"הריני נזיר ויום אחד", "הריני נזיר ושעה אחת", "הריני נזיר אחת ומחצה" - הרי זה נזיר שתים [41].
גמרא:
למה לי למיתנא כל הני [42]?
צריכי: דאי תנא "הריני נזיר ויום אחד" - [43] הכא הוא דאמרינן [44]'אין נזירות ליום אחד' [45], אמטו להכי קמני תרתין; אבל "הריני נזיר ושעה אחת" לימני שלשים ואחד יום [46]? - קא משמע לן;
ואי תנא "שעה אחת" - [47] משום דלא נחית לדוקא [48], אבל [49] "[50] אחת ומחצה" - דנחית לדוקא [51] - אימא לא לימני תרתי [52]? קמשמע לן: כולהו נזיר שתים [53].
משנה:
"הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת" - [54] נזיר שלשים ואחד יום [55], שאין נזירות לשעות [56].
גמרא:
אמר רב: [57] לא שנו אלא דאמר "שלשים ואחד יום", אבל אמר "[58] שלשים [יום] ויום אחד" - [59] - [60] נזיר שתים.
רב סבר לה כרבי עקיבא דדריש לישנא יתירא, דתנן [בבא בתרא פ"ד מ"ב]: '[61] - לא [62] את הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, וצריך [63] ליקח לו דרך [64] - דברי רבי עקיבא [65]; וחכמים אומרים: אין צריך ליקח לו דרך [66]; ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו [67] "חוץ מאלו [68]" - שאינו צריך ליקח לו דרך [69].
הערות
עריכה- ^ שצריכה למלאות, דפעמים יהיה שנ"ג ופעמים שנ"ד ופעמים שנ"ה
- ^ שנה
- ^ דכתיב קרא 'עד מלאת הימים'
- ^ דחדש הוא דמנינן לימים, ומשום הכי אמרינן דבשלשים של חדש איירי קרא, אבל לא לשנה, שאין מונין לה לימים אלא לחדשים
- ^ לא תהא פחותה משלשים יום; ואפילו אמר "הריני נזיר יום אחד" - הרי זה נזיר שלשים יום, לפי שאין נזירות פחותה משלשים
- ^ או שאמר "הריני נזיר אחת גדולה"
- ^ אמר שתהא גדולה
- ^ הרי זה אינו נזיר אלא שלשים יום, כדאמר בגמרא: דאי אמר הכי - משמע דאמר "אריכא עליה הדא נזירות דשלשים כמכאן עד סוף העולם"
- ^ אם יש מהלך עד אותו מקום
- ^ הרי זה
- ^ דלעולם אין נזירות פחות משלשים
- ^ ואם יש משם עד מקום פלוני יותר ממהלך שלשים יום, כגון ארבעים יום או חמישים יום
- ^ הרי זה
- ^ דהוי כמאן דאמר "הריני נזיר עד ארבעים יום או חמישים
- ^ כי אמר "מיכן ועד מקום פלוני" דמשמע כמאן דאמר
- ^ דנזירות דשלשים יום
- ^ כמהלך חמישים [יום] דמכאן
- ^ התם ליכא למימר הכי:
- ^ דכשהחזיק בדרך כבר עסקינן; דהואיל והחזיק בדרך וקאמר "מכאן ועד מקום פלוני" - מוכח מילתא דאדעתא דליהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר; ועוד: כיון דהחזיק בדרך ליכא למימר ד'אריכא ליה מילתא כמכאן ועד מקום פלוני' - דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך, דהחזיק בדרך כבר
- ^ וקפריך אמתניתין גופא ד"מכאן ועד מקום פלוני:
- ^ חד נזירות
- ^ דדלמא האי דקאמר "מכאן ועד מקום פלוני" - כל מנין פרסאות מכאן ועד מקום פלוני קבל עליו נזירוֹת של שלשים שלשים, ויהא מגלח בסוף כל שלשים ושלושים ויביא שלשה בהמות, ואי הוה עד התם מאה פרסאות ליהוי נזיר מאה נזירוֹת
- ^ דאיכא ממקום פלוני עד כאן - כאילו קיבל עליה חדא נזירות לכל אוונא, דאי הוו עשרים אוונות - ליחייב בכל עשרים; של שלשים – שלשים, דמילתא דעבידא היא דמנו אינשי אווני: כמה אוונות יש מכאן ועד מקום פלוני, דבכל מקום מנו אווני מחוז של כרך, שכולן תלויין לכרך, ולשם השר תדיר, ולשם פורעין המס; ואוונא לועזין בני אדם קונטרד"א, וכמו תאנת שילה (יהושע טז)(Note: יהושע טז,ו: ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול מזרחה תאנת שלה ועבר אותו ממזרח ינוחה. רש"י יהושע טז,ו: ועבר אותו: ועבר הגבול את תאנת שילה, ועבר החוט ממזרח של ינוח, כל זה בליטת הרוחב, עד ויצא הירדן, ושם עיר ושמה תפוח, ומשם יסוב החוט למדת אורך הגבול ימה לנחל קנה: ) וכמו תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב)(Note: אין ברש"י על הנביא שלפנינו פירוש מתאים למובן כאן. לפי פרוש רש"י בגמרא יתכן שמדובר באבני דרך בהם רשום המרחק עד העיר החשובה הקרובה. פירוש אחר ל'אוונא': תחנות, חאנים, מלונות דרך, ששהיו בדרכים הבין-עירוניות, והיו ידועים, ובדרל כלל על יד מקור מים אוצומת דרכים. ובריב"ן אות נ כתב שפירוש אווני – כפרים, על פי בבא מציעא; ופירוש זה קרוב לפירוש "חאן", כי לעיתים קרובות החאנים התפתחו להיות כפרים, וכן כפרים שימשו ללינת עוברי הדרכים.)
- ^ בכי האי גוונא
- ^ דמשמע דאמר "הרי עלי נזירוֹת כמנין שיער ראשי"
- ^ כגון "מכאן עד מקום פלוני"
- ^ דליהוי כמאן דמקבל עליה נזירוֹת [רבים], שיהא מגלח בסוף כל שלשים ושלשים, אלא כמאן דמקבל עליה חדא נזירות אריכתא עד מקום פלוני
- ^ דמסייע
- ^ אמר
- ^ הריני נזיר עד
- ^ עד
- ^ שיהא מגלח בסוף השלשים
- ^ דכחדא נזירות אריכתא דמי, ואינו מותר בתגלחת כל ימיו; אבל היכא דלית ביה קיצותא - כגון כשיער ראשי וכחול הים, דאין לדבר קיצבה - איכא למימר דלהכי אמר הכי, דנזירוֹת הרבה קבל עליו' כמנין שיער ראשו; והוא מגלח אחת לשלשים יום
- ^ איכא למימר דלמנין שערות קיבל עליו נזירוֹת הרבה, ולכך מגלח אחת לשלשים, אבל אוונא ופרסי - ליכא למימר הכי, דהא ליתנהו מובדלות זו מזו, דסדנא דארעא חד הוא - איכא למימר חד נזירות אריכתא קיבל עליו כשיעור הימים שמיכן עד מקום פלוני
- ^ כי אמר כ"מכאן עד מקום פלוני" - אימא נמי: כמנין הימים קיבל עליו נזירוֹת של שלשים, דהא יומי מיפסקי מהדדי
- ^ דכתיב קרא 'יום אחד'
- ^ משום
- ^ אלא האי דקאמר שהוא יום אחד, דקא משמע לן דליליא ויממא - חד הוא, שהלילה הולכת אחר היום(Note: בקדשים; אך כתיב ויהי ערב ויהי בקר – הבקר אחרי הלילה? ובדרך כלל היום הולך אחר הלילה!? אך לענין הנדון כאן אין הדיוק מהענין: העיקר: יום ולילה הם חטיבה אחת.) ולעולם לא מיפסקי מהדדי, ומשום הכי ליכא למימר כדאמרינן, אלא חדא נזירות אריכתא כמיכן ועד מקום פלוני קיבל עליו
- ^ טעמא מאי אמר כמאן דאמר "אריכא לי מילתא מיכן ועד סוף העולם" - ואינו נזיר אלא שלשים?
- ^ דהא קאמר "אחת", דמשמע: חדא נזירות היא בלבד הוא דקאמר; והואיל דקאמר "חדא" - לא אפשר דלא אמרינן דהכי משמע האי דקאמר "מיכן ועד סוף העולם", אבל היכא דקאמר "מיכן ועד מקום פלוני" ולא אמר "אחת" - לא אפשר דאמינא לך דקביל עילויה בציר דמהלך הימים דאיכא מאותו מקום עד אותו מקום פלוני
- ^ נזיר שתי נזירוֹת, דכיון דאמר "הריני נזיר" חיילא עליה נזירות ראשונה, וכי הדר ואמר "ויום אחד" או "ושעה אחת" או "אחת ומחצה" שבנזירות חיילא עליה נזירות שניה וחייב שתים(Note: ריב"ן: דאפילו למאן דאמר "הריני נזיר שעה אחת" אין נזירות פחות משלשים יום, אבל אמר "הריני נזיר שלשים יום ויום אחד" או "שלשים ושעה אחת" – אינו חייב אלא כמנין הימים שקבל על עליו), דקאמר "ועוד מחצה", דכי אמר "הריני נזיר אחת" - חל עליו נזירות אחת, וכי חזר ואמר "ומחצה" - חל עליו נזירות שניה; אבל אם אמר "הריני נזיר שלשים ואחד" או "שלשים ושתים" - כיון שפירש - אינו נזיר שתים אלא כמנין הימים שקבל עליו
- ^ דמחייב בה בנזירות שתים? ליתני חדא ומינה ידענא לאחריני
- ^ הוה אמינא
- ^ דמחייב בשתי נזירות, דכי אמר "הריני נזיר" חיילא עליה נזירות; והאי דהדר ואמר "ויום אחד" - אדעתא דנזירות אחריתי קאמר ליה, לפי ש
- ^ דהוי כמאן דאמר "הריני נזיר יום אחד" דחיילא עליה נמי נזירות שלשים
- ^ אימא דתיהוי כמ"ד שלשים ואחד
- ^ התם הוא נמי:
- ^ לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת, לפי שאין נודרין לשעות, להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות
- ^ היכא דאמר
- ^ נזירות
- ^ דנזירות נחת לדוקא
- ^ אלא מ"ה ימים בלבד
- ^ דבכולהו חייב תרתי; והיכא דאמר ברישא "הריני נזיר סתמא" חיילא עליה נזירות, וכי הדר ואמר או "יום אחד" או "שעה אחת" או "נזירות ומחצה" - כיון דקיבל מקצתה - כמי שקיבל את כולה דמי, וחייב בשתי נזירוֹת
- ^ נעשה
- ^ כאומר "שלשים ואחד יום"
- ^ ואינו חייב אלא שלשים ואחד יום בלבד
- ^ האי דדייקינן ממתניתין דכי אמר "שלשים יום ושעה" נעשה כמי שאמר שלשים ואחד ואינו חייב בנזירות אלא שלשים ואחד בלבד -
- ^ הריני נזיר
- ^ כיון דאמר לישנא יתירא
- ^ הוי
- ^ המוכר בית לחברו, והיה לו שם בור ודות
- ^ מכר
- ^ לו למוכר
- ^ לילך לבור ודות שלו, או יפרח באויר
- ^ דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו
- ^ דאמרינן: כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו - כך שייר לו דרך
- ^ מוכר בפירוש
- ^ בור ודות
- ^ כיון דאמר לישנא יתירא; דהא אפילו לא אמר "חוץ" - לא הוו מכורין; להכי אמר "חוץ" לשייר לו את הדרך