ביאור:בבלי נזיר דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא לבר פדא קשיא ^[1]!?

אמר לך בר פדא: אימא סיפא ואם גילח את הראשונה ליום שלשים - מגלח את השניה ליום ששים^[2]; אלא סיפא מסייעא ליה ^[3] רישא ^[4] באומר "שלימים" ^[5];

ולרב מתנא קשיא סיפא!?

אמר לך רב מתנא: כדקתני סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן.

מאי היא? מקצת היום ככולו? הא אמרה חדא זימנא!?

מהו דתימא הני מילי לענין חדא נזירות, אבל לשתי נזירות לא [שלא יתכן שיום אחד נמנה פעמיים – פעם לנזירות ראשונה וגם לנזירות שניה] - קא משמע לן.

תנן: 'אם גילח יום ששים חסר אחד – יצא, שיום שלשים עולה לו מן המנין ^[6]'; בשלמא לרב מתנא ^[7] - ניחא ^[8]; אלא לבר פדא למה לי ^[9]? הא אמר ^[10]שלשים חסר אחד?

אמר לך: אנא נמי ^[11] - אהא סמכי ^[12].

תנן [נזיר פ"ג מ"ג]: מי שאמר "הריני נזיר" - נטמא יום שלשים סותר את הכל; בשלמא לרב מתנא ^[13] ניחא ^[14].

אלא לבר פדא ^[15] קשיא ^[16]!?

עמוד ב

אמר לך בר פדא: אימא סיפא ^[17]: 'רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה ^[18] ^[19]אי סלקא דעתך שלשים בעינן - נסתור כולהו!? ^[20]

^[21] קסבר רבי אליעזר מקצת היום ^[22] ככולו ^[23].

תנן ^[24]: '"הריני נזיר מאה יום" - נטמא יום מאה סותר את הכל; רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים יום ^[25]' ואי סלקא דעתך סבר רבי אליעזר מקצת היום ככולו - נסתור שבעה ^[26]!? ואי ^[27] לא סבר מקצת היום ככולו - ליסתור כולהו ^[28]?!

לעולם לא אמרינן ^[29] מקצת היום ככולו; ^[30].

אי הכי ליסתור כולהו ^[31]?

אמר ריש לקיש: היינו טעמא דרבי אליעזר: אמר קרא: (במדבר ו יג) [ו]זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו [יביא אתו אל פתח אהל מועד] התורה אמרה: נטמא ביום מלאת ^[32] - תן לו תורת נזיר - ^[33].

לימא כתנאי: ’[במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו] עד מלאת הימים [אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו]: שומעני מיעוט ימים שנים - תלמוד לומר: 'קדוש יהיה גדל פרע'; אין גידול שער פחות משלשים - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: אינו צריך; הרי הוא אומר 'עד מלאת הימים' - אי אלו הן ימים שצריכין למלאות [שיש צורך למלאות]? הוי אומר [חודש של] שלשים ^[34]'; מאי לאו רב מתנא דאמר כרבי יאשיה ^[35] ובר פדא דאמר ^[36] כרבי יונתן ^[37]!?

אמר לך רב מתנא: כולי עלמא שלשים בעינן, והכא בעד ועד בכלל פליגי: רבי יאשיה סבר עד ולא עד בכלל ^[38], ורבי יונתן סבר עד ועד בכלל ^[39].

אמר מר: 'אי אלו הן ימים שצריכין למלאות? הוי אומר שלשים ^[40]' - ואימא שבת ^[41]?

שבת מי איכא חסירותא ^[42]? ^[43]

הערות

^ למה לי כולי האי? בששים חסר אחד סגי
^ אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד [וביום השלשים מגלח]
^ לבר פדא: מדקאמר 'שאם גילח את הראשונה ליום שלשים - שפיר דמי
^ דקתני שלשים ואחד - נעשה
^ אבל היכא דפריש "הריני נזיר שלשים יום חסר אחד" - מגלח לכתחילה ליום שלשים, דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד, אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה - קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן
^ לכאן ולכאן
^ דאמר: אין נזירות פחותה משלשים יום, ואינו מגלח עד יום ל"א
^ להכי איצטריך לן הא מתניתין: דיום שלשים עולה לו מן המנין לכאן ולכאן: דכי גילח הראשונה ביום שלשים - עולה לו אותו יום לכאן ולכאן, ונתחלה מבו ביום נזירות שניה; וכי עברו עליו ששים חסר אחת - נעשה עליו יום כ"ט בתשלום ל', ומקצת היום ככולו
^ למיתנא שיום שלשים עולה לו מן המנין
^ הוי נזירות מ
^ דאמינא דאין עיקר נזירות אלא כ"ט יום
^ דגמירנא להא מתניתין, וחזינא ביה דתני שאם גילח יום ששים חסר אחד – יצא, שיום שלשים עולה לו מן המנין, ומשום דבתחילה כי גילח ביום שלשים עולה לו לכאן ולכאן, ולא משום דאמרינן מקצת היום ככולו ונעשה כמי שגילח ביום שלשים ואחד, אלמא דסתם נזירות לא הוי אלא כ"ט יום, ומשום הכי אמינא לעיל שאם גילח ביום שלשים יצא, אבל טעמא דהא מתניתין לא הוי כדאמרת משום דמקצת היום ככולו
^ דאמר דאין נזירות פחות משלשים
^ משום הכי כי נטמא ביום שלשים – 'בתוך מלאת' קרינא ביה, וסותר את הכל. ואי קשיא לך - הא תריץ רב מתנא לעיל דאמר מקצת היום ככולו - הכא נמי נימא מקצת היום ככולו, ואם נטמא ביום שלשים לא יהא סותר כלום? הא לא קשיא, דאמר לך רב מתנא: הא תנא קמא דרבי אליעזר סבר: לא אמרינן מקצת היום ככולו, דהכי קא מתרצינן קסבר רבי אליעזר מקצת היום ככולו - מכלל דתנא קמא דרבי אליעזר סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו
^ דאמר אין עיקר נזירות אלא כ"ט יום
^ אמאי סותר? הא ניטמא אחר מלאת ימי נזרו
^ נזיר פ"ג מ"ג
^ כנגד אותן ימים שמונה בהן שלישי ושביעי מחמת טומאה
^ ו
^ אלא לאו שמע מינה דאין עיקר נזירות [לרבי אליעזר] אלא כ"ט יום, ומאי טעמא דרבי אליעזר דאמר דסותר שבעה? משום דצריך לגלח לאחר שהזה עליו שלישי ושביעי מחמת טומאה, כדמפרש ביה קרא: 'ביום השביעי יגלחנו' (במדבר ו ט); ובדין הוא דאינו צריך לסתור מהן כלום, שהרי עברו עליו כ"ט יום בטהרה, אלא משום דהשתא נתגלח על הטומאה, וקים להו לרבנן דאין שיער מתגדל כדי לכוף ראשו של זה בצד עיקרו של זה בפחות משבעה ימים, ולהכי אמר רבי אליעזר דצריך שיהא סותר שבעה ומונה שבעה אחרים כנגדן [כדי שאחר גילוח על הטומאה – יהא שיער לגלח בגילוח בטהרה בסיום הנזירות] והכי נמי מפרש טעמא דרבי אליעזר לקמן. לשון אחר רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה דבעי הזאה שלישי ושביעי, ואח"כ יביא קרבן נזיר בטהרה; אלמא קסבר דעיקר נזירות שלשים חסר אחד, ובדין הוא דאינו סותר כלל; והאי דסותר שבעה - כדי שיביא קרבנו בטהרה. ואי קשיא אמאי לא מתרץ בר פדא הכי: רישא מאי טעמא סותר את הכל? - משום דנעשה כאומר "שלמין"? היינו טעמא דלא מתרץ לה הכי: דקסבר דכיון דנטמא לאחר כ"ט יום - לא מדחינן ליה מקרבן כולי האי עד שלשים אחריני, דילמא אתי למיעבר על נזריה ואתי לידי תקלה
^ ורב מתנא אמר לך: לעולם אימא לך לרבי אליעזר לא הוי נזירות פחות משלשים יום, והאי דאמר 'אם כן ניסתור להו לכולהו' - היינו טעמא דלא סתר להו:
^ מקצת יום שלשים שעבר עליו בטהרה
^ דמי
^ נזיר פ"ג מ"ד
^ ואפילו לבר פדא: הואיל דקאמר 'מאה יום' - שלמים משמע
^ ותו לא! כי נטמא ביום מאה, שהרי כבר עבר נזירותו כשנטמא
^ ולדבריך
^ ואמאי קאמר אינו סותר אלא שלשים
^ סבר [רבי אליעזר]
^ והאי דקאמר 'אינו סותר אלא שלשים יום' - מסייע ליה לבר פדא
^ והאי דקאמר אי לא סבירא ליה דמקצת היום ככולו, ואכתי לא שלימין - אמאי לא סתר לכולהו
^ בין לנזירות שלשים בין לנזירות מאה
^ דהיינו שלשים; והיינו דקאמר 'אינו סותר אלא שלשים'
^ דחדשה של לבנה אינו אלא כ"ט וחצי, ופעמים שהוא צריך להשלים למנין שלשים, לאפוקי שאר ימים של עשרים ושל ארבעים שאינן צריכין למלאת
^ דאמר בהדיא אין גילוח פחות משלושים יום
^ עד ימים שצריך למלאות, דמשמע דתהוי נזירות שצריכין למלאות
^ כמה הן? (הרי) כ"ט [וחצי שצריכים למלאות לשלושים]
^ דהאי דכתיב 'עד מלאת' - עד שלשים משמע, ולא שלשים בכלל; להכי איצטריך גדל פרע - שאין גידול שיער פחות משלשים
^ ולא איצטריך לן מגדל פרע, דאלו מ'עד מלאת הימים' נפקא
^ דמשמע דתהוי נזירות סתם שלשים יום
^ כדי שבוע הוי סתם נזירות, דהוי ששה ימים - אתי יום שביעי וממלא לה לשבוע; ואימא ד'עד מלאת הימים' - עד מלאת שבוע קאמר
^ דבעי השלמה? כולהי שבועי כי הדדי נינהו, ומשום הכי ליכא למימר דאיירי בהו קרא
^ אבל חדש - דאיכא חסירותא: דאיכא חסר ואיכא מלא - איכא לך למימר האי [’מלאת’] לחדש הוא דאתא קרא.

[1] למה לי כולי האי? בששים חסר אחד סגי

[2] אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד [וביום השלשים מגלח]

[3] לבר פדא: מדקאמר 'שאם גילח את הראשונה ליום שלשים - שפיר דמי

[4] דקתני שלשים ואחד - נעשה

[5] אבל היכא דפריש "הריני נזיר שלשים יום חסר אחד" - מגלח לכתחילה ליום שלשים, דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד, אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה - קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן

[6] לכאן ולכאן

[7] דאמר: אין נזירות פחותה משלשים יום, ואינו מגלח עד יום ל"א

[8] להכי איצטריך לן הא מתניתין: דיום שלשים עולה לו מן המנין לכאן ולכאן: דכי גילח הראשונה ביום שלשים - עולה לו אותו יום לכאן ולכאן, ונתחלה מבו ביום נזירות שניה; וכי עברו עליו ששים חסר אחת - נעשה עליו יום כ"ט בתשלום ל', ומקצת היום ככולו

[9] למיתנא שיום שלשים עולה לו מן המנין

[10] הוי נזירות מ

[11] דאמינא דאין עיקר נזירות אלא כ"ט יום

[12] דגמירנא להא מתניתין, וחזינא ביה דתני שאם גילח יום ששים חסר אחד – יצא, שיום שלשים עולה לו מן המנין, ומשום דבתחילה כי גילח ביום שלשים עולה לו לכאן ולכאן, ולא משום דאמרינן מקצת היום ככולו ונעשה כמי שגילח ביום שלשים ואחד, אלמא דסתם נזירות לא הוי אלא כ"ט יום, ומשום הכי אמינא לעיל שאם גילח ביום שלשים יצא, אבל טעמא דהא מתניתין לא הוי כדאמרת משום דמקצת היום ככולו

[13] דאמר דאין נזירות פחות משלשים

[14] משום הכי כי נטמא ביום שלשים – 'בתוך מלאת' קרינא ביה, וסותר את הכל. ואי קשיא לך - הא תריץ רב מתנא לעיל דאמר מקצת היום ככולו - הכא נמי נימא מקצת היום ככולו, ואם נטמא ביום שלשים לא יהא סותר כלום? הא לא קשיא, דאמר לך רב מתנא: הא תנא קמא דרבי אליעזר סבר: לא אמרינן מקצת היום ככולו, דהכי קא מתרצינן קסבר רבי אליעזר מקצת היום ככולו - מכלל דתנא קמא דרבי אליעזר סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו

[15] דאמר אין עיקר נזירות אלא כ"ט יום

[16] אמאי סותר? הא ניטמא אחר מלאת ימי נזרו

[17] נזיר פ"ג מ"ג

[18] כנגד אותן ימים שמונה בהן שלישי ושביעי מחמת טומאה

[19] ו

[20] אלא לאו שמע מינה דאין עיקר נזירות [לרבי אליעזר] אלא כ"ט יום, ומאי טעמא דרבי אליעזר דאמר דסותר שבעה? משום דצריך לגלח לאחר שהזה עליו שלישי ושביעי מחמת טומאה, כדמפרש ביה קרא: 'ביום השביעי יגלחנו' (במדבר ו ט); ובדין הוא דאינו צריך לסתור מהן כלום, שהרי עברו עליו כ"ט יום בטהרה, אלא משום דהשתא נתגלח על הטומאה, וקים להו לרבנן דאין שיער מתגדל כדי לכוף ראשו של זה בצד עיקרו של זה בפחות משבעה ימים, ולהכי אמר רבי אליעזר דצריך שיהא סותר שבעה ומונה שבעה אחרים כנגדן [כדי שאחר גילוח על הטומאה – יהא שיער לגלח בגילוח בטהרה בסיום הנזירות] והכי נמי מפרש טעמא דרבי אליעזר לקמן. לשון אחר רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה דבעי הזאה שלישי ושביעי, ואח"כ יביא קרבן נזיר בטהרה; אלמא קסבר דעיקר נזירות שלשים חסר אחד, ובדין הוא דאינו סותר כלל; והאי דסותר שבעה - כדי שיביא קרבנו בטהרה. ואי קשיא אמאי לא מתרץ בר פדא הכי: רישא מאי טעמא סותר את הכל? - משום דנעשה כאומר "שלמין"? היינו טעמא דלא מתרץ לה הכי: דקסבר דכיון דנטמא לאחר כ"ט יום - לא מדחינן ליה מקרבן כולי האי עד שלשים אחריני, דילמא אתי למיעבר על נזריה ואתי לידי תקלה

[21] ורב מתנא אמר לך: לעולם אימא לך לרבי אליעזר לא הוי נזירות פחות משלשים יום, והאי דאמר 'אם כן ניסתור להו לכולהו' - היינו טעמא דלא סתר להו:

[22] מקצת יום שלשים שעבר עליו בטהרה

[23] דמי

[24] נזיר פ"ג מ"ד

[25] ואפילו לבר פדא: הואיל דקאמר 'מאה יום' - שלמים משמע

[26] ותו לא! כי נטמא ביום מאה, שהרי כבר עבר נזירותו כשנטמא

[27] ולדבריך

[28] ואמאי קאמר אינו סותר אלא שלשים

[29] סבר [רבי אליעזר]

[30] והאי דקאמר 'אינו סותר אלא שלשים יום' - מסייע ליה לבר פדא

[31] והאי דקאמר אי לא סבירא ליה דמקצת היום ככולו, ואכתי לא שלימין - אמאי לא סתר לכולהו

[32] בין לנזירות שלשים בין לנזירות מאה

[33] דהיינו שלשים; והיינו דקאמר 'אינו סותר אלא שלשים'

[34] דחדשה של לבנה אינו אלא כ"ט וחצי, ופעמים שהוא צריך להשלים למנין שלשים, לאפוקי שאר ימים של עשרים ושל ארבעים שאינן צריכין למלאת

[35] דאמר בהדיא אין גילוח פחות משלושים יום

[36] עד ימים שצריך למלאות, דמשמע דתהוי נזירות שצריכין למלאות

[37] כמה הן? (הרי) כ"ט [וחצי שצריכים למלאות לשלושים]

[38] דהאי דכתיב 'עד מלאת' - עד שלשים משמע, ולא שלשים בכלל; להכי איצטריך גדל פרע - שאין גידול שיער פחות משלשים

[39] ולא איצטריך לן מגדל פרע, דאלו מ'עד מלאת הימים' נפקא

[40] דמשמע דתהוי נזירות סתם שלשים יום

[41] כדי שבוע הוי סתם נזירות, דהוי ששה ימים - אתי יום שביעי וממלא לה לשבוע; ואימא ד'עד מלאת הימים' - עד מלאת שבוע קאמר

[42] דבעי השלמה? כולהי שבועי כי הדדי נינהו, ומשום הכי ליכא למימר דאיירי בהו קרא

[43] אבל חדש - דאיכא חסירותא: דאיכא חסר ואיכא מלא - איכא לך למימר האי [’מלאת’] לחדש הוא דאתא קרא.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]