תולדות תנאים ואמוראים/א/רב אשי

אהרן הימן
תולדות תנאים ואמוראים
אות א
→אשי	‫רב אשי בר אבין←

רב אשי

הענקי הגאוני הזה אשר בנה לנו בית ישראל, בנין עולם, בנין אדיר וחזק, בנין אשר נפח בו נשמת חיים לרוח ממללא לכל הגוי כולו וקראו בשמו "תלמוד בבלי" לא נודע לנו מאומה ולא נזכר בשום מקום שם אבותיו או משפחתו והחכם גרעץ בח"ב צד 431 יאמר:

	רבנא אשי בר שימי נצר מגזע ישישים חכמי תורה, עודנו צעיר לימים וכבר יצא לו שם לאיש אשר שאר אוח לו על כל חכמי תורה בני דורו ובני ארצו, וילקח אחרי כבוד להיות ריש מתיבתא בסורא היא מתא מחסיא - וכאשר נבחר לאיש הישיבה היה עוד צעיר לימים, ואם גם לא יד' שנים כדעת אחדים מרושמי הדורות, בכל אופן לא יותר מעשרים שנה - ובדברי נעוריו ארח חנוכו ודרכי תלמודו לא נודעו לנו.

עכ"ל. והחכם הזה לא יזכיר אפילו כלאחר יד מי היו רבותיו כאלו בא מלאך ולמדו כל התורה על רגל אחת.

ואחריו החזיק הרב החכם ראה"ו בדו"ד ח"ג פי"ז וז"ל:

	רב אשי היה ממשפחת חכמים, אביו היה רב שימי בר אשי איש מפואר וכו' רב אשי נולד ביום שמת בו רבא, רבו המובהק היה רב כהנא השלישי (שמלך בפומבדיתא ונפטר תשכה-ד"א קעג יג' שנים קודם רב אשי) - ואמנם לא ארכו ימי שבתו לפני רבותיו כי עוד צעיר לימים מאוד נבחר להיות ראש ישיבה בסורא, ואף כי לא נוכל להאמין מה שספרה האגדה שבן יד' שנה היה במלכו, בכל זאת ברור הוא כי בתחלת שבתו לראש היה צעיר לימים - והיה מנהגם (בישיבת רב אשי) להיות מסדרים בכל שנה ושנה שתי מסכתות, ונמשך זמן סדור כל הש"ס שלשים שנה, והנה גם בזה עזרהו ה' והצליח חפצו בידו כי נתן לו אורך ימים והחייהו בארץ קרוב לשמונים שנה ועמד לחזור על סדרו עוד הפעם ועשה מן התלמוד שתי מהדורות.

עכ"ל. וא"כ דעתו בבירור שמלך רב אשי בהיותו כבן עשרים, שמלך קרוב לששים שנה וימי חייו קרוב לפ' שנה, וכן כתב החכם גרעץ בח"ב צד 433.

וכל דבריהם שגגת טעות המה מהחל ועד כלה.

1. שרב שימי בר אשי לא היה אביו.
2. שלא היה בן יד' שנה במלכו ובאיזה אגדה מצאו השקר הזה, וגם לא בן עשרים אך היה כבר בא בימים.
3. שלא רב כהנא שמלך בפומבדיתא היה רבו.
4. שלא נולד כשמת רבא ואך זכה להיות תלמידו דרבא.
5. שהוא היה כמעט האחר בכמה דורות שקיבל מכל גדולי הדור ורבותיו רבים היו.
6. שימי חייו היו הרבה יותר משמונים שנה.

ונבארם אותם אחת לאחת ע"פ מקורי הש"ס מקור מיים חיים וגמרות מפורשת היפוך דבריהם.

מה שכתבו שאני רב אשי היה רב שימי בר אשי לא נמצא בשום מקום בש"ס. ובספר אוצר ישראל יתרה עשה שמציין קידושין עב: וכן לא יעשה לכתוב שקר גלוי מה שלא נמצא שם ולא במק"א, ואדרבא מצינו נדה שאמר רבא מנא אמינא לה - מתיב רב אשי (לרבא, רש"י) ורבא משנה קושייתו, ורבינא סותר תירוץ רבא ורב שימי בר אשי אמר ע"ז ת"ש, ואמנם כן הוא שהיו כולם תלמידי דרבא רב שמימי בר אשי היה קשיש מרב אשי וכן היה רבינא קשיש מרב אשי, והמה שימשו את רבא שנים הרבה ורב אשי זכה אך לשמשו בסוף ימיו.

ומה שאמרו קידושין עב: יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי, בלי שום ספק הכונה, עד שלא מת וכמו שבארנו בערך רבא. והרמב"ם בהקדמתו יאמר ומכלל החכמים שקבלו מרבא רב אשי ורבינא וגם הראב"ד לא השיג עליו בזה, וזה יען שגרסת הרמב"ם היה עד שלא מת רב יהודה נולד רבא, עד שלא מת רבא נולד רב אשי וכמו שאמרו שם עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, וכן הוא גרסת התוס' שבת קנ. ד"ה ורבי, ובתוס' ב"ב קיג. ד"ה ומטו, וכן היה הגרסא לפני הרא"ש פ"א דסוכה ס"ט. וכן הוא בהליכות עולם, וכן מוכח מרבינו שרירא גאון באגרתו ח"ג פ"ב שכתב ונפטר רב יהודה תר"י לשטרות, ואביי נפטר תרמ"ט, וידוע שאביי חי ששים שנה שמפורש ר"ה יח., ואביי ורבא היו חברים מנעוריהם כמבואר בערכם א"כ היו בני יט-ך שנה במות רב יהודה.

וחוץ מדבריהם הקדושים נחזור למקור הראשון שמצינו בפירוש במעילה ג: ר"י רב אשי לרבא. וכן נדה נא. מתיב רב אשי [לרבא, רש"י], ובזבחים קו: א"ל רבינא לרב אשי - אתא לקמיה דרבא - אמר רבא אי קשיא לי - אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דר"כ וכו', ובזה אנו רואין שהיו כולם ביחד ורב אשי סיפר לר"כ כל השקלא וטריא שהיה לו עם רבינא לפני רבא. ובגיטין כט: ברש"י ד"ה איכא, דרבא אמר שאינה תשובה - ואמר לו רב אשי מאי טעותא, (ובחנם מחקו ברש"י תיבת "ליה").

ובחולין יז: מביא רש"י גרסא הישנה שרב אשי נולד כשמת רבא, אבל בל"ס חזר בו רב אשי אח"כ.

וכן מצינו רב אשי משמיה דרבא ככתובות קט:, ב"מ צז., חולין יז:, אבל מה שמצינו כתובות קיא. א"ל רבא לרב אשי הוא ט"ס וצ"ל כמו שמובא בילקוט, ר' אבא והוא ר' אבא שבא מא"י לבבל בסוף ימי רבא ולכן א"ל הלשון "אנן בסובלי חלאים מתנינן לה".

אמנם לא זכה רב אשי לשמש זמן רב לפני רבא שהיה עוד צעיר לימים ושמשו אך בסוף ימיו, והיה אז לערך בן טו' שנה. וכשנפטר רבא בשנת תרס"ג ונתחלקו הישיבות ור"נ בר יצחק מלך בפומבדיתא ד' שנים עד תרס"ז, שמשו רב אשי כמנחות קב. שאמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דר"נ [בר יצחק, תוס'], ובזבחים כז. א"ל רב אשי למר זוטרא מנא לך הא - א"ה איפסולי נמי לא ליפסל, אר"נ בר יצחק מידי דהוה וכו', ובזה אנו רואין שישב רב אשי ומר זוטרא לפני רנב"י ושקלו וטרו לפניו והוא השיב להם ותירץ קושייתם, אבל את אביי לא הכיר ומה שמצינו סוכה כו. אמר רב אשי - אמר ליה אביי, צ"ל אמר רבא ומזה בא הטעות רב אשי כדמובא בדק"ס.

וכן ר"פ שמלך בנרש מפטירת רבא תרס"ז עד שנת תרפ"ב יט' שנים כמפורש באגרדש"ג ח"ג פ"ג (ואך שם נפל ט"ס תרפ"ו) קיבל רב אשי ממנו כע"ז מ. אמר רב אשי לדידי אמר רב פפא, וב"מ קו. א"ל ר"פ לרב אשי רב זביד ורב עויא לא ס"ל הא דרב יהודה, וזה, שמסר לו הדין הברור שהם חולקין על ר"י.

וידוע שאחרי מות רבא נתחלקה הישיבה הגדולה ומלבד ר"פ ורנב"י היו אז גדולי הדור שהרביצו תורה במקומותיהן למושבותם כמו רב זביד ורב פפי, וזה שמצינו קידושין עב: שא"ל רב אשי לאמימר מאי דעתך - והא בי רב כהנא לא מתני הכי ובי רב פפא לא מתני הכי ובי רב זביד לא מתני הכי. וזה יען שנתפזרו הכוחות למקומות הרבה מן פטירת רבא עד שיסד רב אשי ישיבתו הגדולה, ורב אשי קיבל מכולן יען שהיו מגדולי תלמידי דאביי ורבא, ולכן מצינו ר"ה כט: אמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן וכו', ובחולין יז. אמר כי הוינן בי רב פפי איבעיא לן וכו', ושם פב. כי הוינן בי ר"פ קישא לן.

וכן קיבל מרב מתנא (לא רב מתנה) כזבחים כט. אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב מתנא.

ובימי רבא בא לבבל ר' אמי בבלאי וגם ממנו קיבל רב אשי כשבת ס: א"ל רב אשי לר' אמי מ"ט לא ידע מר, ובגיטין סט: א"ל רב אמי לרב אשי והאנן אפכא תנן. (ובל"ס הוא רב אמי בבלאי).

וכן שימש את עולא האחרון (שבא ג"כ בימי רבא לבבל מא"י) כסנהדרין כח. אמר רב אשי כי הוינן בי עולא, איבעי לן - ואמר לן וכו'.

וכן קיבל ממר זוטרא [רבא, כי סתם מר זוטרא היה כתבר לו] וזה מצינו מנחות לה: רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא - א"ל רב אשי לא סבר לה מר ונוייהן לבר? א"ל לאו אדעתאי.

(ומר זוטרא זה נזכר שבת נ. דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבא וכו', ושניהן קבלו ממנו).

ומה שמצינו תענית יד. רב אשי בשם ר' ינאי בר ישמעאל צ"ל ר' אסי.

וכן בכורות כה. רב אשי אר"ל צ"ל ר' אסי.

וכן שבועות עה: רב אשי בשם ריב"ל צ"ל ר' אסי.

וכן ב"ק קיב: א"ר אשי א"ר שבתאי צ"ל ר' אסי, וכן הוא בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט.

ומכל גדולי הדור האלו קיבל רב אשי תורתם וקבלתו מעט או הרבה אבל רבו המובהק היה רב כהנא, וזה רב כהנא בארנו כבר בערכו שהיה תלמידו דרבה כאביי ורבא אך הוא האריך ימים יותר מהן ומקומו הקבוע היה בפום נהרא קידושין פא., ב"ב כב., חולין צה:, וכפי הנראה שכל שני שמלך ר"פ בנרש היה אז ר"כ בפום נהרא, ומקומו הקבוע דרש אשי היה לפני רב כהנא וכבר בארתי בערך ר"כ שפום נהרא היתה סמוכה לנהרדעא והלך כפעם בפעם גם לפני אמימר שהיה הריש בנהרדעא וכאשר נבאר.

כברכות לט: אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן תבשילא דסלקא - בפה"א, ושם מב. אמר לן כגון אנן דרגילן במשחא וכו', ובשבת קג: כי ר"כ הוה אמר המבדיל וכו'.

וכתובות סט. כי הוינן בי ר"כ הוה מגבינן אפילו מעמלי דביתי.

וב"ק צה: קיד., חולין צז: כי הוינן בי ר"כ איבעיא לן וכו'.

וב"מ קיז. כי הוינא בי ר"כ הוה אמרינן מודה ר"י וכו'.

וחולין נג: כי הוינן בי ר"כ אייתו קמיה ההיא ריאה וכו'.

וכן אמר רב אשי ברכות לט: חזינא לר"כ דנקיט תרתי ובצעי חדא. ושבת י. חזיזנא לר"כ כי איכא צערא בעלמא שרי גלימיה ופכר ידיה ומצלי כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש וכו'.

שם סא. חזינא לר"כ דלא קפיד, פסחים קיא: חזינא לר"כ דפריש מכולהו, סוכה מו. חזינא לר"כ דקא אמר לכולהו אכסא דקדושא.

אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דר"כ ב"מ צב., שבועות ד., חולין יא:, נדה נא:, ב"ב עו: קיד..

הקשה לר"כ שבת קלז., פסחים עב:, ביצה מ., יבמות ח: י: צד:, קידושין סה:, ב"מ קו., ב"ב לה:, ובכל המקומות הללו שקיל וטרי כתלמיד.

יתיב קמיה דר"כ מגילה ז:, איקלע לבי ר"כ שבת קלו., יבמות קא: וקראו שם מר. וכן סוכה יט. רב אשי אשכחיה לר"כ דקמסכך - א"ל לא סבר לה מר להא דרבא - אחוי ליה וכו', ושם ז. אשכחיה לר"כ דקעביד טפח שוחק - א"ל ולא סבר לה מר להא דרבא - א"ל אנא וכו', וכן יבמות קו: אשכחיה דרא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא א"ל מודה רבא וכו'.

ובכל אלו המקומות אנו רואין שאע"פ שרב אשי היה גדול הדור ישב לפני ר"כ כתלמיד לפני הרב, וכל השאלות באו לפני רב כהנא ורב אשי לפניו, ואחרי כל זאת בא החכם ראה"ו ויאמר שר"כ רבו דרב אשי הוא ר"כ אשר מלך בפומבדיתא ואשר נפטר תשכ"ה יא' שנה קודם פטירת רב אשי, וכל רבותיו כרעו ברך לפניו וכל תורתו למד אך בהיותו בן יד' או כ' שנה? אמנם האמת עד לעצמו שזה ר"כ רבו דרב אשי היה זקן גדול בימי רב אשי כאשר הבאתי לעיל והוא היה בפום נהרא, אבל רב כהנא שמלך בסוף ימיו בפומבדיתא היה חבירו דרב אשי וכאשר נבאר איתו בין חברי דרב אשי.

וכן קיבל הרבה מאמימר כמנחות לז: יתיב רב אשי קמיה דאמימר וקראו מר, וביצה כב. בעי מאמימר. הקשה לאמימר כר"ה לא:, מו"ק כ:, מגילה ז:, ב"ק ע., חולין נ: וכן צ"ל חולין קז..

וכן הקשה לאמימר כתובות כא: פג: צז., גיטין מ., ב"מ סה:, ב"ב יג: עט: קסה., חולין נג. נח. סב., ואמימר השיב לו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, ובעירובין לא: אמר רב אשי לדידי אמר אמימר וכו', ובשבועות ל: רב יימר ידע סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר - א"ל רב אשי לאמימר וכו'. ומזה אנו רואין בפירוש שאמימר היה הריש וכולם באו לדין לפניו ורב אשי ישב לפניו, ומו"ק כ. איתא בפירוש שרב אשי ישב לפני אמימר בהיות אמימר כבר זקן והיו לו בני בנים, ואז שאל ממנו.

וכן מצינו אותם ביחד אמימר ומר זוטרא ורב אשי כברכות מד: נ:, שבת נ:, פסחים קג:, כתובות סא. סג:, ב"מ כב., ובנדה כ. שישבו שלשתן ביחד קמיה אומנא, שקלי ליה קרנא קמייתא ואמימר חזייה א"ל דם אדום דתנן כי האי, שקלי ליה אחריתא א"ל אשתני אמר רב אשי כגון אנא דלא ידענא בין האי לנאי לא מבעי לי למחזי דמא, ובסוף ימיו היה כתבר לו כברכות נה: שהיו ביחד ואמרו חד מינן נימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.

ומה שמצינו ברכות נ:, ביצה כב. שאמימר קרא לרב אשי מר, זה יען שהיה אז כבר במבחר שנותיו והיה כבר גדול הדור, וכפי הנראה היה אמימר רבו האחרון והיה לו כתלמיד חבר.

ועתה נבא לחשבון, רב אשי ששימש את רבא ור"נ בר יצחק ור"פ ורב פפי ורב זביד, ורב אמי ועולא ומר זוטרא רבה ורב מתנא, ואת רב כהנא ימים רבים ואת אמימר, האם אפשר לומר שעד שנת יד' או כ' לימי חייו שימש את כולן? והאם נוכל לומר כשמת רבא אז נולד רב אשי?

ולכן האמת יורה דרכו שכשמת רבא היה כבר כבן טו' שנה ובפטירת ר"פ היה כבר כבן לו שנה ובלי ספק כבר נפטר אז רב כהנא רבו שהיה זקן גדול שהאריך ימים, ואז כבר ידע רב אשי בנפשו שהגיע להוראה והגיע עת לקבץ נדחים ולאסוף כל הכחות אל מקום אחד אשר נתפזרו מיום שמת רבא, ואז בחר את מתא מחסיא למושב לו יען שישיבת ר"פ היתה בנרש שהיה סמוכה לסורא כדמבוא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג וז"ל ור"פ שהיה בנרש קרוב לסורא - ובכל אלו השנים אחר ר"פ היה רב אשי גרון בסורא, ובא למתא מחסיא והרס את בית הכנסת דבי רב ובנה אותה וכו'.

ולמה נקרא שמה מתא מחסיא מובא בזהר וירא במדרש הנעלם וז"ל ר' אחא אזל לכפר טרשא ומצא שהיה שם מגפה והתפלל - והחזירם בתשובה וקבלו עליהם דלא יתבטלון מאורייתא לעולם, ואחליפו שמא דקרתא וקראון לה מתא מחסיא, ובמהר"ס שי"ף בב"ק קיט. פי' שהיא מתא מחסיא שבבבל ויען שהוא מקום טרשים וע"כ היתה נקראת כפר טרשא.

והגאון ר"ש באגרתו ח"ג פ"ב אצל רב, יאמר "ואיתרחק לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא", כן הוא הגרסא באגדרש"ג ביוחסין הישן, ובנוסח הוצאת החכם גייבור, אבל בנוסח ב"ג מיינץ גרס והיא סורא דמקרי מתא מחסיא, וביוחסין השלם אשר העתיק האגרת ללשון עברית כתב ג"כ "והוא סורא הנקראת מתא מחסיה", ובא החכם גרעץ בח"ב צד 431 ויאמר:

	וילקח רב אשי אחרי כבוד להיות ריש מתיבתא בסורא היא מתא מחסיא - ורב אשי ראה תיותה בחומת בי כנשתא שבנה רב שנות מאות לפניו (גוזמא כי היה אך מן שנת תק"ל שאז בא רב מבבל עד שמלך רב אשי תרפ"ב אחרי מות ר"פ והוא מאה ונב שנה) ויסתרהו ויבנהו מחדש - ובנה אותה מכספו.

ובא אחריו המאסף לכל המחנות הרב רא"הו בח"ג רפ"יז וז"ל:

	בית המדרש הגדול אשר יסד רב "במתא מחסיא" עמד מספר שנים שמם - ורב אשי בעודו צעיר לימים נבחר להיות ריש ישיבה בסורא - בן כבר ראינו כי מרי עלותו לראש בנה מכספו בית הכנסת הישן במתא מחסיא ובית הכנסת הזה הוא הוא בית המדרש אשר בנה רב ונחרב מרוב הימים ב"ב נ: ואגרת דרש"ג.

עכ"ל.

וכל דבריהם טעות הם

1. שסורא אינה מתא מחסיא.
2. שלא בנה את בית הכנסת של "רב".
3. שלא בנה רב אשי מכספו.

ונבארם אחת לאחת.

כבר כתב החכם נייבוער (מובא בספר שבע חכמות ערך סורא) שאין שום רמז בשום מקום בגמרא שסורא היא מתא מחסיא, והצדק אתו כמו שמפורש ביצה כט. בסורא אמרי - בנרש אמרי - בפומבדיתא אמרי - בנהר פקוד ובמתא מחסיא אמרי וכו', הרי מפורש שב' ערים שונות היו, וכן יומא פו. היכי דמי חילול השם אמר רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ואל יהיבנא דמי לאלתר, אמר אביי ל"ש אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה, אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. ואם סורא היא מתא מחסיא א"כ אין זה חילול השם, ומלבד זה מצינו שבכל מקום שנזכר מקום רב נזכר אך בשם סורא כגיטין לו: אמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי כבי דינא דסורא (רב, רש"י) וב"מ עג. בסורא אזלי ד' - יתיב רב זוזי לחמרא וכו', וכן תענית כא: בסורא היה דבר ובשכונתו של רב לא היה וכו', וכן כתב רש"י בגיטין ו. מכי אתא רב לבבל וקבע ישיבה בסורא.

וכן מקום ר"ה היה בסורא כסוכה יד:, כתובות צד. צט:, ב"ב קלב:, חולין יט:, וכן רב חסדא כעירובין כ. מג., ובסנהדרין יז: אמרי סבי דסורא ר"ה ורב חסדא, אבל אצל רב אשי נזכר תמיד אך בשם מתא מחסיא, כברכות יז. אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו בחזי ביקרא דאורייתא וכו'.

ובשבת יא. אמר רב אשי אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה.

ומגילה כו. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא וכו'.

ומו"ק ד: רב אשי התיר לבני מתא מחסיא לאקדוחי וכו'.

ובכתובות ד. אמר רב אשי כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך וכו'.

וב"מ סח. אמרי לי סבי דמתא מחסיא.

ובסנהדרין ז: רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי לכולהו טבחי דמתא מחסיא, וכן מובא ברש"י ברכות ל. ד"ה רב אשי ושבת יא. ועירובין סג. ד"ה דהא שרב אשי היה איש מתיבתא במתא מחסיא.

וכן רבינא שישב תמיד עם רב אשי נזכר שהיה במתא מחסיא כשבת קכה., יומא פו., ב"ק קיט:.

ומכל זה אנו רואין בבירור שסורא היא עיר בפ"ע ומתא מחסיא היא עיר בפ"ע, אך שמה היו עיירות הרבה סמוכות זה לזו וכן היתה סמוכה נהר פקוד לסורא וכן עיר נרש.

והחכם בעל שבע חכמות בערך סורא רוצה לומר שהעיר מתא מחסיא נחרבה כשבת יא. וקראו את העיר סורא בשם מתא מחסיא, בעבור שהק"בה ריחם עליה וזה שאמר (רש"ג) בסורא דמתקרי מתא מחסיא ולא שהיא מתא מחסיא של הש"ס.

אבל זה ללא אמת כידוע שתיכף אחר פטירת רב אשי בשנת תשל"ח מלך מרימר והוא מלך אך בסורא כעירובין ח., פסחים קיז:, סוכה יג: מו:, ואם כדבריו היו צריכין לקראתה בשם מתא מחסיא, ולהיפוך מר בר רב אשי היה ישיבתו אך במתא מחסיא במקום אביו כיבמות עה:, כתובות פב., ב"ב יב:, ומה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ב אצל רב (בנוסח יוחסין הישן ובחופש מטמונים) והיא סורא דהיא מתא מחסיא בלי שום ספק הכונה כמו שאמר החכם נייבוער שהיא קרובה למתא מחסיא, ונבאר בקצרה.

רבינו הגאון רב שרירא מלבד מה שהביא תמיד ראיות מש"ס היו לנגד עיניו זכרונות כתובים שהיו מונחים בישיבות סורא ופמבדיתא, ולא כתב אפילו אות אחת מדעתו וכל מה שנעמיק בדבריו היקרים יראה לפנינו אור גדול, ואך המעתיקים שלא הבינו דבריו המסולאים מפז השחיתו לפעמים כוונתו.

והגאון יתחיל לפרש שתמיד היה אך מקום אחד שממנו יצא הוראה לכל ישראל, היינו שאע"פ שבכל מקומות מושבותיהם הרביצו תורה אבל תמיד היה מרכז ומתיבתא רבתא שלשם פנו כל חכמי ישראל בשאלותיהם, ומשם יצא תורה לכל ישראל ואך ממקום אחד ואך אחרי כן נתפלגו הישיבות לשתים, ויתחיל מן גלות יכניה ואח"כ כשעלו לא"י בימי עזרא וחושב ראשי הסנהדרין ואע"פ שהרביצו תורה הרבה בבבל אבל ריש מתיבתא וסנהדרין לא הוה בהון, ואח"כ יספר איך שירד רב לבבל בשנת תק"ל ויסד ישיבתו בסורא דהיא מתא מחסיא (וביוחסין השלם לונדון והוצאת ב"ג שיחתו דבריו והעתיקו "והיא סורא דמקרי מתא מחסיא" ולא הבינו כונתו), ואז היו שתי ישיבות, ישיבת רב בסורא וישיבת שמואל בנהרדעא, וכשנפטר רב נשאר שמואל לחודיה והוה חדא מתיבתא.

ואחרי פטירת שמואל היה ר"ה הריש מתיבתא בסורא ומדייק הגאון בלשונו כמו שמצא בספרי הזכרונות שלפניו שבת מדרשו דר"ה היה קרוב למתא מחסיא, ואך שידוע שישיבת ר"ה היה בסורא כדמובא לעיל אבל כן היה ידוע להגאון שלא בסורא עצמה אך קרוב למתא מחסיא שהיא נחשבת על סורא.

ורב יהודה יסד ישיבתו בפומבדיתא, ובאמת לא היה צריך לכתוב באיזה מקום קבע רב יהודה ישיבתו כי גם חכמים אחרים תלמידי דרב היו להם ישיבות הרבה וגם רב יהודה וגם כולם היו כפופין תחת ישיבת ר"ה כדאמר בעצמו שרב יהודה הוה מתחזי לר"ה לפרקים, וכן ר"נ שהיה בנהרדעא היה הולך תמיד לסורא, אבל יען שאחרי פטירת ר"ה באו כולם לרב יהודה לפומבדיתא ושם היתה המתיבתא רבתי לכן יזכיר את רב יהודה וישיבתו. ואחרי פטירת רב יהודה שבה הישיבה הגדולה לסורא תחת רב חסדא, ורבה אע"פ שמלך תיכף אחר רב יהודה בפומבדיתא יספר הגאון שהיה כפוף לישיבת רב חסדא, ואך אחרי פטירת ר"ח היו רבה ורב יוסף ראשי מתיבתא בפומבדיתא, ובסורא אע"פ שהרביצו תורה אבל לא היה ריש מתיבתא, ואח"כ בימי אביי היתה ג"כ המתיבתא בפומבדיתא ואע"פ שרבא היה במחוזא אבל היה נכנע תחת ישיבת אביי, ואחרי אביי מלך רבא במחוזא ויאמר הגאון בלשונו הטהור "ובתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא הוה", והכונה שישיבת פומבדיתא נעתקה למחזוא, וכולם היו כפופין תחתיו, אבל אחרי מות רבא נתחלקה הישיבה הגדולה לשתים, רב פפא מלך בנרש הסמוכה לסורא ור"נ בר יצחק בפומבדיתא, ומני אז נתרבו הישיבות ונתחלקו הכחות למקומות רבים וזה שמצינו כמה פעמים בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי בנהרדעא מתנו הכי כמגילה יח:, סוכה יז: יט..

עד אשר קם הארי שבחבורה אשר בו נתקבצו כל המעלות והמדות טובות והיה מורם מעם, והוא שימש את כל זקני הדור מן רבא ומכל גדולי תלמידיו, וה' ברכהו בעושר רב כברכות נז: שאמר רב אשי לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות, וכן היה לו נכסים הרבה ויערים כמו"ק יב, נדרים סב:, וכן פסחים ל: א"ל רבינה תינח מר דאפשר ליה וכו', וברכות לא. יסופר שבהלולא דבריה תבר כסא דזוגיתא חיורתא. ובימיו היה שלום בכל ארץ בבל ואיזגדר מלכא היה אוהב להריש גלותא הונא בר נתן וגם רב אשי בעצמו היה כפי הנראה מקורב למלכות ככתובות סא. אמרו אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוה קא יתבי אפתחא דבי אוזור מלכא, ונאמנים עלינו עדות חבירו רב אחא בריה דרבא שאמר גיטין יט. מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.

אז ראה והבין שהוא שלוח ממרום לחתום את התלמוד ולמסרו לכל ישראל, והלך הוא ורבינא חבירו הגדול (אשר היה תלמידו דרבא) למתא מחסיא אחרי פטירת רב פפא ויסד שם ישיבתו הגדולה.

וזה כונת רש"ג ח"ג פ"ב אצל רב שאמר ואיתרחק (רב) לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוא סורא דהיא מתא מחסיא, וכונתו פשוטה שבימי רב היתה ישיבתו אך בסורא, אבל ר"ה וישיבתו היתה ג"כ בסורא אבל קרובה למתא מחסיא ובימי רב אשי יסד הישיבה במתא מחסיא אבל גם אז אעל סורא תחשב כי היה האיש גם בסורא גם במתא מחסיא, ואך בית מדרשו יסד במתא מחסיא.

וזה שאמר הגאון ח"ג פ"ג דברים ברורים "ובכולהו אילין שני מבתר ר"פ היה רב אשי גאון בסורא והוא אחיא (החייה) למתא מחסיא", כן הוא בנוסח ב"ג או שצ"ל והוא אתא למתא מחסיא, וסתר לבי כנזתא דבי רב ובנה אותה שוב כדאמרינן ב"ב ג:, ונעתיק לשון הגמרא, וז"ל מרימר ומר זוטרא סתרי ובני בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי א"ל רבינא לרב אשי גבו זוזי ומחתי מאי א"ל דלמא מתרמי פדיון שבויים - ולא אמרן אלא דלא חזו בה תיוהא אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכניזתא דמתא מחסיא סתריה ועייל לפורייה לתהם ולא פקיה עד דמתקין ליה שפיכי. וזה שיאמר הגאון ר"ש באגרתו שמתחיל לספר גדולת רב אשי ומה שנעשה בימיו, שמן פטירת ר"פ נתמנה רב אשי לגאון בסורא, וכמו שאמרנו לעיל שכל העירות כולם נחשבו על סורא שהיא היתה מימות רב המרכז לתורה, אבל ישיבתו היתה במתא מחסיא ואין אנו צריכין לזה לתשובת הגאון כי כן מפורש בגמרא וכאשר הבאנו לעיל, ואך רבינו יספר שהמקרה הראשונה מה שאירע בימי מלוכת רב אשי שראה דבי כנישתא דמתא מחסיא פרצים עלו בה לכן נתן את נפשו עליה ובנאה מחדש במסירת נפשו שהיה שם גם מקום לינתו כדי שימהרו לבנותה, אבל האם נזכר בגמרא שבנה את בית המדרש דרב?

1. שב"המד דרב היה בסורא ולא במתא מחסיא.
2. שלא נזכר בגמרא כלל תיבת "רב" ואך אמרו שם "רב אשי חזי תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא". והמקור הזה היה לעיני הגאון ואך הוא מבאר מה הוא בי כנישתא שלא נטעה שהוא בית הכנסת להתפלל לכן אומר במתק לשונו "לבי כנישתא דבי רב" היינו ביתא דרבנן וישיבתו הגדולה, ואך באגרת הוצאת ב"ג שיחתו דבריו המפורשים והעתיקו "לבי כנישא דרב" והוא טעות גדול המוכח לכל.
3. אם כדבריהם שרב אשי בנה מכספו א"כ למה הוצרך ללון שם? הלא בידו היה לעשות כל מה שרוצה בכספו ומי ימחה בידו.

ואדרבא בגמרא מפורש שלא בנה מכספו, אך ורק מכסף כל המתנדבים כמפורש מגילה כו. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג "דמעלמא אתו לה" כיון דאדעתא דידי קאתו [לכן] אי בעינא מזבינינא לה, וכן פירשו שם התוס' ד"ה כיון וז"ל ובסמוך נמי דקאמר רב אשי דאדעתא דידי קאתו היינו ממה שנותנים לו לעשות רצונו.

והתיירא רב אשי פן יתרשלו ויפסקו מליתן ולכן הביא הפוריא שמה ולא יצא משם וכל אחד שראה בעיניו שרבם הגדול תענה כ"כ וימסור נפשו עליה לכן מהרו בכל כחם לגמור הבנין כולה, אבל זה היה כבר שמלך רב אשי כמה שנים בסורא וכל העיירות שסביב סורא.

וזה שיספר הגאון הלאה כל מעשיו הגדולים אך שעבד כמה תקנתא שפירתא וקבע להו ריגלא ותעניתא, שעד רב אשי היה המנהג שהיו מתקבצין כולם בשבתא דרגילא למקום משכן ריש גלותא ובידו היה לגזור תעניות וכדומה, אבל רב אשי שהיה מופלג ונפיש תורתו וגדולתו לכן תיקן שהשבתא דרגילא תהי' אך במתא מחסיא והריש גלותא הוצרך לבא שמה, וזה מפורש בגמרא גיטין מט. שאמר רב אחא בר רבא מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, ופריך והא הוה הונא בר נתן, שבאמת דבר יקר אין חזון נפרץ היה שהריש גלותא יהיה גם גדול הדור בתורה ובחכמה, וזה מצינו אך אצל רב הונא בר נתן שזכה ג"כ לשמש את רבא ור"פ וכל גדולי הדור, כרב אשי, ומיוחס גדול מזרע מלכי ב"ד ומקורב למלכות, ואעפ"כ אמרו בגמרא שהיה כפוף לרב אשי, ומזה הוציא רבינו ש"ג שזאת היתה ההכנעה שלו לפני רב אשי ששבתא דרגילא ותעניתא היה במתא מחסיא ולא בנהרדעא שהיה מקום הריש גלותא.

ומזה אנו רואין את גדולת הדור ההוא אשר ההשגחה העליונה האצילה עליהם מטובו שהיה דור דעה והתקבצו כל חכמי ישראל אל מקום אחד ובהסכמת כולם ובדעה אחת נמנו וגמרו לחתום הש"ס ולמסרו לכל ישראל. וגם הריש גלותא היה אחד מהבונים הבנין הנפלא הזה כי גם הוא ראה שהשעה צריכה לכך, ולכן הרכין ראשו לרב אשי כי מה הוא כבוד המדומה אצל דבר גדול כזה, והמה הבינו שאם יתפזרו כחותיהם למקומות הרבה לא יהיה באפשרי לעשות הדבר הגדול הזה ובפרט שבמשך הי"ט שנים שנפטר רבא עד מלוכת רב אשי ואפשר שעוד כמה שנים עברו גם משמלך רב אשי עד אשר באו לדעה אחת ואז בכל השנים הללו התרבו הגרסאות ולשונות ומימראות דכל ישיבה וישיבה, ובמתיבתא רבתא דרב אשי הוצרכו סייעתא דשמיא וכחות מרובין לברר וללבן את כל ולמסור ליד כל ישראל מלאכה נפלאה משוכללה כאשר עינינו רואות.

ומכל זה נוכל לידע את גדולת רב אשי שכל זקני הדור כרעו ברך לפניו וישבו לפניו ובקשו הכרעתו, וכמו שאמר רב אשי ברכות יז: בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא וכו'.

מלאכתו הגדולה חיתום הש"ס וחבריו אשר עזרו ע"י.

בב"מ פו. אמרו

	רב אשי ורבינא סוף הוראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל, אבינה לאחריתם.

ופרש"י:

	סוף הוראה, סוף כל האמוראין על ימיהם לא היתה גמרא על הסדר אלא כשהיתא שאלה נשאלת בטעם המשנה בב"מהד או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר כל אחד ואחד אומר טעמו, ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה, והקשו שיש להשיב ופירוקים שראויים לתרץ הם והאמוראים שעמהם וקבעו הכל בגמרא כגון איתיביה מיתיבי ורמינהו איבעיא להו והתירוצין שעליהן מה ששיירו אותן שלפניהם, ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי ובאו רב אשי ורבינא וקבעום.

ורבינו הגאון רב שרירא באגרתו היקרה ח"ב רפ"א מביא באריכות פתרון השאלה אם היה תלמוד לראשוני ראשונים, והשיב להם וז"ל:

	והתלמוד נמי דשאלתין עלוהי אפילו ראשוני ראשונים הוה אית להו תלמוד - והני שמעתתא דהוי גרסי להון כולי עלמא כל רבה ורבה מפרש לתלמידיו פירושי אחריני ודקדוקי יתירי ומחדשין נמי עובדיה דעביד ובעי דמתבעין מיניה - ואתא דרא אחרינא ואיתמעיט ליבא והנך מילי דהוה פשוטין לראישונים ופרשו להון לתלמידיהם והוו כגון הנך פרושי דלא צריכי כולי עלמא למגרינהו ולמקבעינהו בגמרא הוו השתא בההוא דרא ספוקי וצריכין למקבעינהו בגמרא ובגרסא ואמרין להו יתהון במתיבתא וקבעון להו בגמרא וגרסין להו כולהו רבנן כדאמרינן עירובין לב: עירוב שנתנו באילן יתיב ר"ח בר אבא ור' אמי ורבה בר נתן ויתיב ר"נ גבייהו ויתבי וקאמרי האי אילן דקאי היכי - א"ל ר"נ יישר וכן אמר שמואל אמרו לו פתירתו בה כולי האי אמר להו אתון נמי פתריתו בה טובא, אלא הכי א"ל קבעיתו לה נמי בגמרא - וכמה דאימעט ליבא ואיתילדו ספיקא, הנך פירושי דראשונים דלא הוה קביעי ביומיהון מקבעין השתא ומגרסין - באילין מילין איתוסף תלמודא דרא דבתר דרא, דבכל דרא ודרא קבעין ביה מילי מן ספיקי וכו' לאו מאי דלא ידעי להו רבנן קמאי אלא דשבקוהי לדרי רבתריבון לאגדוריה ביה ולא איצטריך ליה עלמא בימיהון - ולפום הכי אותובפא הוראה דרא בתר דרא עד רבינא, ובתר רבינא איפסיקא וכו'.

עכ"ל.

ומי שיש לו עינים לראות ולב להבין בע"כ יודע שכל דבריו נאמרין לאמיתה של תורה בלי כחל בלי שרק אך האמת כמו שהיה, ורבינו רש"י אלו היה רואה את האגרת היקר הזה היה מודה לו.

וכבר בדורנו זה אור חדש על שמי היהדות הגאון החכם הלוי בע"המח דורות הראשונים והוא האריך בראיות ברורות שא"א לדחפם איך שנסדר התלמוד בכל דור ודור וכשבא רב אשי כבר מצא מסודר כל הש"ס כולה ורב אשי וחבריו הגדולים חתמוהו ושיכללוהו וביררו בירור אחר בירור אשר בלעדיהם היה לנו הש"ס כספר החתום כש"ס ירושלמי שלא היה חיתום הש"ס כלל ולכן קשה מאוד להבין דבריהם הקדושים, וענין גדול כזה היו צריכין להתקבץ אל מקום אחד כל חכמי הדור לברר וללבן כל שמועה ושמועה ולדקדק שם אומרו, וזה נעשה ע"י רב אשי וכל חכמי דורו.

ויען שהגאון הלוי האריך די והותר בזה לכן מצינו עצמנו לקצר בזה ואך להביא את כל חבריו הגדולים אשר לקחו חלק בסידור וחיתום הש"ס.

הראש והראשון היה רבינא שהיה קשיש מרב אשרי וזכה להיות תלמיד מובהק לרבא ולר"פ וכשיסד רב אשי ישיבתו במתא מחסיא קבע שם גם רבינא דירתו כידוע שרבינא דר שם כשבת קכה., יומא פו., ב"ק קיט., והוא היה תלמיד חבר של רב אשי כמפורש עירובין סג. רבינא סר סכינא בבבל א"ל רב אשי מ"ט עביד מר הכי? א"ל אנא תלמיד חבר דמר אנא (ופרש"י חכם כמותו אלא שלמד ממנו ד"א) ושקיל וטרי עמו בכל הש"ס, וקרא לרב אשי מר כברכות כט., שבת קט., פסחים ל:, ביצה לב: איקלע לבי רב אשי - וקראו מר שבת קט., יתיב קמיה דרב אשי עירובין סג., חולין יז:, אותיב לרב אשי שבת פה: ועיין ערך רבינא.

ר' אבא אמורא מא"י וירד לבבל כשנחרבו כל הישיבות וישב עם רב אשי וגם מסר לו תורת ומנהגי א"י כשבת קנ: שאמר לרב אשי במערבא אמרינן המבדיל וכו', וב"ק כז: אמר לרב אשי במערבא אמרי אין דרכן וכו', וכן אמר לרב אשי תמיד אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה כתענית ד., ב"ב קמז. קמח., בכורות נה., ושקיל וטרי עם רב אשי כיומא מח., גיטין לד:, מנחות לז., נדה סב: סה:, וביומא מח. אמר לרב אשי ת"ש.

ובכתובות קיא. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה צ"ל ר' אבא כבילקוט ישעיה רמז דש.

ר' אבהו (שהיה מרישי כלה דרפרס) מצינו שאיתיב לרב אשי כב"ק קיז. וביבמות כו. לגרסת אור זרוע הגדול.

רב אחא בריה דרב אדא שקיל וטרי עם רב אשי, ב"מ ח. אבל הוא ט"ס וצ"ל רב אחא בר אויא כבדק"ס.

רב אחא בריה דרב אויא היה כמו תלמיד חבר לרב אשי ולקח חלק גדול בחיתום הש"ס כמבואר בערכו.

רב אחא בריה דרב איקא חולק עם רב אשי בדברי רב ביבי, כמכות כא:, ובב"ק עד. אמר לרב אשי דיוקא דרבא מהיכי, ובחולין קיב: הקשה לרב אשי.

רב אחא בריה דרבא (שמלך בפומבדיתא משנת תשכז עד תשל) לקח חלק גדול עם רב אשי בחיתום הש"ס והיה גדול כ"כ בעיני רב אשי שפ"א ישב הוא ורבינא לפני רב אשי ואייתי סכינא לפניו לבידקה א"ל לרב אחא בריה דרבא זיל בדוק הסכין בדקה אטופרא - א"ל יישר, ועיין ערכו.

רב אחא בריה דרבינא כבכורות ג. שדר ליה רב אשי שיבסר זוזי בפדיון הבן וקראו זל"ז מר, אך צ"ל רב אחא בריה דרבא כגרסת שיטה מקובצת.

רב אחא מהוצל ביצה לב: שא"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט, ובכריתות יג: שהיה לו נדר על אשתו ובא לרב אשי להתיר לו.

רב אחא סבא (בן רב מרי בר איסור) שקיל וטרי תמיד עם רב אשי כקידושין כא., ב"ק לו. קו., זבחים צא., מנחות ו..

רב אסי או כגרסת דק"ס רב אתי או איתי שירד מא"י לבבל ולקח חלק גדול בישיבת רב אשי עיין ערכו.

רב גביהא מבי כתיל (שמלך בפומבדיתא משנת תשל' עד תשמד') מצינו שאמר לשמעתיה קמיה דרב אשי כיבמות ס., חולין כו., א"ל לרב אשי ב"ב פג., מנחות ח., חולין סד:, מעילה י..

רב הונא (אביהם של רב נחמן ורבינא האחרון) הקשה לרב אשי כשבת מב., אותיב לרב אשי כע"ז ס:, בעי מרב אשי שבת ס. ובניו היו תלמידי דרב אשי, ומה שמצינו שבת לז: אמר רב אשי הוה קאמינא קמיה דר"ה צ"ל קמיה דר"כ כגרסת דק"ס.

רב הונא מר בר אויא, כב"ב קמג. אמר רב אשי לרב מרדכי היינו דחזאי ר"ה בר אויא בחלמא, ובחולין מז. הקשה לרב אשי כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו, וכן צ"ל שם נח: כגרסת דק"ס ובגמרא ר"ה בר חייא.

ר"ה ב"ר חיון או חלוון בזמנו כשבת קלט:.

רב הונא בר נתן ירש גלותא בימי רב אשי והיה כפוף לרב אשי כגיטין נט., ורב אשי אמר, אמר לי הונא בר נתן כגיטין יט., ב"ב נה., זבחים יט., ובגיטין ז. אמר לרב אשי בשם רב גביהה מארגיזא.

רב הונא בריה דרבא הקשה לרב חביבי מחוזנאה, ורב אשי א"ל לא תידחי ב"ק כב. אבל צ"ל רב אחא בריה דרבא וכן הוא בדק"ס.

ר"ה מר בריה דרבא מפרזיקא הקשה לרב אשי כתובות י..

רב הלל שקיל וטרי עם רב אשי וסיפר לו מה שקיבל מרב כהנא כשבת קט., ביצה מ., יבמות כא: כו., ב"ב צח., חולין נג..

זבידא, ע"ז טז. אמר רב אשי אמר לי זבידא ופירש"י פטם היה (ואינו ת"ח).

רב זוטי שבת קנז. ומשמע שם שהיה בזמן רב אשי.

מר זוטרא חבירו שהיה עמו תמיד אצל אמימר, וכן מצינו מר זוטרא איקלע לבי רב אשי כברכות כו. מו:, תמורה ח:, וזה מר זוטרא היה ריש מתיבתא בפומבדיתא ונפטר תשכז, יא שנים קודם רב אשי.

רב חביבא מחוזנאה שקיל וטרי עם רב אשי כשבת פז:, עירובין נז., ב"ק עב..

ר' חייא בר אבא אמר לרב אשי כן מביא בסה"ד והוא ט"ס וצ"ל ר' אסי.

רב חנילאי מחוזנאה הקשה לרב אשי עירובין נז..

רב חנין ואמרי לה רב חנין מחוזאה גיטין פה: אמר לרב אשי ת"ש וכן צ"ל קידושין ו: ובחולין פ. א"ל רב חנן לרב אשי אמימר שרי וכו'.

רבי חנינא (שבא מא"י) אמר לרב אשי כגון אתון דיתביתא בצפינה דא"י אדרימו ב"ב כה:, ובע"ז לח: אמר רב אשי אמר לי ר' חנינא מילין, אבל מה שמצינו גיטין לט: אר"ז א"ר חנינא א"ר אשי צ"ל ר' אסי.

ר' חנינא מסורא בזמנו שהיה חבר דמר זוטרא, ובמנחות לא: אמר רב אשי א"ל מר זוטרא קשי בה ר' חנינא מסורא.

ר' חנניה בר ביבי פסחים קי. אמר רב אשי חזינא ליה דאכל כסא וכו'.

ר' יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי שבת יא., ורב אשי שאל ממנו יבמות לו., ובגמרא שם איתא בטעות רב הושעיא.

רב יימר שקיל וטרי עם רב אשי ככתובות סט. צה., גיטין עז., קידושין ו., ב"ק סב. קה., ב"מ סא:, ב"ב קמח:.

רב יימר מדיפתא מחלוקת עם רב אשי שבת מו:.

ר' ירמיה בזבחים טו: אמר לרב אשי אך צ"ל רבינא כגרסת דק"ס.

ר' ירמיה מדיפתא מחלוקת עם רב אשי שבת יח: עד., ע"ז מ..

ר' יצחק בריה דרב משרשיא חולין קד: איקלע לבי רב אשי.

רב כהנא (שמלך בפומבדיתא ונפטר תשכ"ה) שאל מרב אשי כברכות כד., מנחות קו., ובכתובות כ: שרב אשי ידע סהדותא לרב כהנא א"ל מי דכיר מר האי סהודתא - א"ל רב אשי מי סברת עליך קא סמיכנא וכו'.

רב מניומי בריה דרב נחומי ב) בזמן רב אשי ככתובות סט..

מר בר אמימר אמר תמיד לרב אשי בשם אביו כפסחים עד:, סוכה לב:, מא:, ב"מ סח..

מר בר רב יוסף בחולין מח: א"ל רב אשי וכו'.

רב מרדכי ב) לקח חלק גדול עם רב אשי בחיתום הש"ס ומסר לו כמה הלכתא מרביותיו כמבואר בערכו.

מר קשישא בר רב חסדא שקיל וטרי עמו הרבה כשבת קיד:, סוכה ח., תענית כ., יבמות קטו:, כתובות פט:, נדרים כד., גיטין נ:, וכן מר ינוקא כפסחים קז..

מרי בר איסק בזמנו כיבמות כא:, וב"מ כד..

רב מרי בר רחל היה זקן גדול בתחילת ימי רב אשי וביבמות צב: מסר לרב אשי מה שאמר אמימר.

רב מרי סתם שקיל וטרי עם רב אשי כזבחים כט: ק..

נתן בר מר זוטרא כסנהדרין כט. אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא וכו'.

רב עוקבא ממישן שקיל וטרי עם רב אשי כשבת לז: מג., ביצה לו..

בר קיפוק ובר אבין היו ספדנין בימי רב אשי כמו"ק כה:.

רב פנחס בריה דר' אמי בזבחים ז: א"ל רב אשי.

רבא מפרזקא שקיל וטרי עם רב אשי כיבמות נט: (ושם מפרקין והוא ט"ס), כתובות לט:, נזיר לח: (ושם רבינא וצ"ל רבא), ב"ק לו., ב"ב ד:, זבחים י: קח..

רבא מברניש עם רב אשי כשבת כח., ר"ה כו., ב"מ עג:, זבחים יא..

רבא בר חיננא, בחולין יח. איקלעו לגביה מר זוטרא ורב אשי, ורבא בר חיננא היה אז גבר סבא שא"ל מר זוטרא לרב אשי ולא ליחוש מר לסבא?

רבה זוטי שקיל וטרי עם רב אשי כביצה לב:, ב"ב קך., מנחות לא: נב..

רבין בר חיננא, פסחים קט: אמר רב אשי אמר לי רבין בר חיננא ואולי היא רבא בר חיננא.

רבין דמן נרש בזמנו כגיטין סט:.

רב שמן בזמנו קידושין כד: שהקשה לרב אשי.

רב ששת טרזיא איקלע לקמיה דרב אשי מגילה כא:.

וכל אלו גדולי הדור אשר כמה מהם היו ראשי מתיבתות כולם ישבו ועמלי לשכלל הבנין הנפלא הזה, ויש מהן שהיו קשישים גם מרב אשי ויש מהן שהיו צעירים ממנו ואשר מלכו אחר רב אשי, וכולם היו כפופין תחת רב אשי כי הוא היה עליון על כולם.

ונראה שאע"פ שרב אשי מלך משך שנים רבות וכאשר נבאר הלאה וידוע שבישיבתו היו כמה מאות תלמידים אעפ"כ לא מצינו הרבה תלמידים שאמרו בשמו, והטעם נראה יען שרוב ימי ממלכתו עסק בחיתום הש"ס עם חביריו הגדולים, ולכן תלמידיו אשר למדו בישיבתו שלא יכלו ליקח חלק בעבודתו הקדושה היו כולם תלמידי דרבינא שהיה כמו יד ימינו דרב אשי וכן היו תלמידי שאר חברי דרב אשי ולכן מצינו הרבה יותר תלמידים שאמרו בשם רבינא מאשר אמרו בשם רב אשי.

תלמידיו ואומרים בשמו

אדא בר חבו אתא לקמיה דרב אשי חולין עה:.

רב אדא סבא ואחיו מר זוטרא בני רב מרי בר איסור אתו לקמיה דרב אשי לדין כקידושין סה:.

רב אחא הקשה לרב אשי נדרים ה., ב"ק סב., והוא רב אחא בר רבא שהיה חבירו, וכן מה שמצינו רב אחא בריה דר"ה הקשה לו שבת סו. צ"ל בריה דרבא כגרסת דק"ס, וכן רב אחא בריה דר' חייא הקשה לרב אשי נדרים י: צ"ל בריה דרבא.

רב אחא בריה דרב יוסף שאל מרב אשי ב"מ קט: ורב אשי השיבו כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי (ופרש"י הכרתי בך שאתה מחדד ויודע להעמיק ולהקשות).

ומצינו ששאל תמיד מרב אשי כיבמות לא., ב"מ מב., חולין מג., מנחות לה., נדה סט:.

רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי ברכות מד., והוא ט"ס וצ"ל רב אחא בר עייא א"ר אסי כגרסת דק"ס.

רב אידי הקשה לרב אשי חולין קמא: אך גרסת דק"ס רב אתי והוא ר' אסי חבירו דרב אשי.

רב בודיא הקשה לרב אשי גיטין מה:.

רב הונא (מר, דק"ס) בריה דרב נחמיה שאל מרב אשי גיטין יד. ובחולין יז: אמר לרב אשי אמרת לן משמיה דרבא, ובקידושין ו: א"ל ר"ה מר הכי אמרינן משמיה דרבא כוותיך וכן צ"ל בב"מ מז. וחולין נא:.

רב חנן בר רבא שאל מרב אשי ביצה ל. אך צ"ל רבא בר חנין שאל מאביי כשבת קמח..

ר' חיננא בר כהנא אמר רב אשי כעירובין נה. והוא ט"ס וצ"ל אמר רב אסי וכן הוא בדפוס ווינעציא, דק"ס.

ר' יוסי בר אבין בתענית כג: שהיה שכיח קמיה דר' יוסי דמן יוקרת שבקיה ואתא לקמיה דרב אשי, אך צ"ל קמיה דר' אסי כי ר' יוסי בר אבין היה בר א"י בזמן ר' אסי.

ר' יעקב בר אחא הקשה לרב אשי זבחים נה: וצ"ל לר' אסי.

רב מרי בר פנחס אתא לקמיה דרב אשי ב"ק קיז..

מר בריה דרב אחא בריה דרבא מו"ק יא: אמר רב אשי עליו גברא רבה כמותו עביד הכי?

מר זוטרא מדרישבא או בר רישבא אתא לקמיה דרב אשי ב"ב קכו:.

מר קשישא בריה דרבא קרא לרב אשי מר שבת צה..

רב נחמן, מצינו קידושין ו: א"ל ר"נ ואמרי לה רב חנין מחוזנאי לרב אשי ת"ש (והוא ר"נ בר רב הונא שמלך בסורא מן תשסג עד תשסו) וכן מצינו חולין פ. א"ל ר"נ לרב אשי אמימר שרי תרבייהו, ובזה יבואר לנו מאמר נפלא ברש"י בכתובות כב. אמר רב נחמן בר יצחק ואי כתב ביה שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא תו לא צריך ופריך ודלמא ב"ד חצוף הוא ומשני דכתיב בי דינא דרבנא אשי ופרש"י אורחא דמלתא נקט שהוא היה ריש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק, ופלא גדול על רבינו רש"י שאם נאמר שרב אשי נולד כשמת רבא א"כ היה רב אשי בן ג' שנים כשמת רנ"בי כמפורש באגרת דרש"ג, ובפרט לשיטת רש"י שסתם ר"נ הוא בר יצחק א"כ היה חבירו דרב ששת וא"כ איך כתב שרב אשי היה בימיו ריש ישיבה?

ולכן אמת דיבר הגאון בעל דורות הראשונים בח"ג צד 92 שיאמר שהיה כתוב סתם רב נחמן והוא ר"נ בר רב הונא שהיה באמת כתלמיד רב אשי והוא ראה גדולת רב אשי ולכן אמר הלשון רבנא אשי.

רב נחמן מפרהטיא קרא לרב אשי מר קידושין פא..

דבי רב נחמיה ריש גלותא בעו מרב אשי ב"מ צא:.

רב סמא מנחות מב. רבינא ורב סמא הוו יבתי קמיה דרב אשי וכו', ואולי הוא

רב סמא בריה דרב אסי שנזכר כתובות לג: שהקשה לרב אשי ואביו היה חבר דרב אשי.

רב סמא בריה דרב משרשיה חולין יז: א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב סמא בריה דר"מ משמך וכו'.

רב סמא בריה דרב אידי הקשה לרב אשי מנחות כה:.

רבא בר משרשיא פריך לרב אשי נזיר מ: (כצ"ל ובגמרא איתא שפריך לרבא).

רבינא (בר רב הונא) היה תלמידו דרב אשי והוא הנזכר נדרים ח: רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי - ואמרו ש"מ לא שרי למשרי נדרא באתרא דרביה. ואם היה רבינא הראשון הלא הוא היה ת"ח של רב אשי וראה הסכין בפני רב אשי, וזה רבינא הוא שאמר ב"ב קנז: מהדורא קמא דרב אשי אמר לך ראשון קנה, מהדורא בתרא דרב אשי אמר לן יחלוקו, ופי' הרש"בם שנמצא בתשובת רב האי ובפר"ח, ובאמת כן הוא באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג וז"ל ורב אשי נהג השררה בישיבתו קרוב לששים שנה ומביא הגמרא דב"ב שהעשה ב' מהדורות ולשלשים שנה סיים כל לימודו וכן עשה בשלשים שנים האחרונות, וגם זה א"א לומר שהוא רבינא חבירא דרב אשי שנפטר קודם רב אשי, אך הוא רבינא בר רב הונא (שמלך במתא מחסיא תשפו).

רפרם השני בכתובות צה: אזל רפרם אמר לשמעתא קמיה דרב אשי, ובגיטין מב. הקשה לרב אשי, ומה שמצינו רבה בר רב הונא אמר רב אשי חולין עו. הוא ט"ס וצ"ל א"ר אסי.

רב שילא משלנייא הקשה לרב אשי מו"ק יב:.

והנה מלבד מה שהתקבצו אליו כל גדולי הדור לעסוק בחיתום הש"ס היו תלמידו רבים מאוד עד שהתלמידים שנשתיירו תמיד לישב אצלו הגיעו למאתים כמפורש כתובות קו., ואחרי כל גדולתו ותפארתו לא גבה לבו ולא רמה עינו לאמר אני ואפסי עוד, אך יסופר עליו סנהדרין ז: דבי הוה אתי שאלה בדיני טרפות לקמיה היה מכניף ומייתי לכולהו טבחי דמתא מחסיא, אך להוציא הדין לאמיתה של תורה.

ומזה נוכל לידע איך שדיקדק על כל אות ואות מהש"ס שסידר כדי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.

ובספר חקרי לב ח"ב צד 61 יאמר שרב אשי הוה מחריפי פומבדיתא עד שרבים קמו עליו ואמרו על תורתו הא דרב אשי בדותא היא כפסחים יא., יבמות כא., ב"מ עא:, זבחים ק:, מנחות סח. צה:, ב"ב קמה., ולפלא על רב בישראל יושב על מדין יראה חוצפה גדולה כזו עוד הרבה יותר מהחלוצים, וטעה בפשט הפשוט שכל בר בי רב יודע שהכונה כשנאמר מפי תלמידי דרב אשי בשם רבן הקדוש הלכה אחת מה שבאמת לא אמר זה מעולם ואך התלמיד טעה בשמועתו אמרו ע"ז הא דרב אשי בתודא היא כלומר בדוי מלב ולא אמר זה מעולם, ועם נגרוס בדותא היא הכונה שלא אמר רב אשי זאת להלכה אך חוץ לישיבה ולפלפילא בעלמא אמר, וזה ברור. ומה יאמר מה שאמרו ב"מ ט. על ר' אבהו כן הגם הא מחריפי דפומבדיתא?

אשתו ובניו וחייו הפרטים

מצינו שהיה חתן רמי בר חמא כבימה כט: אבל בחולין קיא. איתא שרמי בר אבא היה חמיו, וכן הוא בשאילתות פ' אמור ובדק"ס ביצה כט:, והיא ילדה לו בן נחמד בשמו הנודע מר בר רב אשי ואביו מסר לו תורתו כדמצינו שאמר תמיד הוה קאימנא קמיה דרבא כעירובין קב:, חולין עו: צז:, וזכה אח"כ לישב על כסא אביו במתא מחסיא.

וכן מצינו שהיה לו בן בשם רב סמא ככתובות סט. וגם הוא קיבל מאביו ככתובות לג:, וכן היה לו בת ככתובות סט., גיטין סט:, ב"ב קמד:, ומה שמצינו רב מרי בריה דרב אשי, רב אחא בריה דרב אשי לא ידוע אם היו בני רב אשי זה.

דבריו במשל מצינו אך שאמר יבמות קיח: דקולסא גברא לא בעיא טלופחי לקידרא, וסנהדרין כא. שב שני הוי מותנא ואינש כלי שניה לא שכיב, וקידושין סה: לא איברי סהדי אלא לשקרי, וברכות ו: אגרא דבי הלולי מילי.

ומצינו שהיה מאניני הדעת כברכות כד:, ומפונק כשבת קט., וה' ברכו באריכות ימים וכאשר בארנו לעיל שבפטירת רבא היה לערך בן טו, ורבא נפטר תרסג א"כ נולד רב אשי לערך תרמט, ומלך (אחרי פטירת רב פפא שהוא תרפב) קרוב לששים שנה, ונפטר ע"פ עדות רש"ג ח"ג פ"ג תשלח לשטרות והיינו שמלך חמשים ושש שנה, וא"כ חי קרוב לתשעים שנה. וסיבת פטירתו נזכר מו"ק כח., רב אשי איתחזי ליה (מל"המ) בשוקא א"ל איתרח לי תלתין יומין ואהדרי לתלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ביום תלתין אתא, א"ל מאי כולי האי (שאתה ממהר לבא) א"ל דקא דחקי רגליה דבר נתן ואין מלכות נוגעת בחברתה. ואין הכונה שר"ה בר נתן מלך אחר רב אשי כי מפורש באגרת דרש"ג ח"ג פ"ג שמרימר מלך תחתיו, אך הכונה יען שר"ה בר נתן היה כפוך לרב אשי כמפורש גיטין נט. ואחר רב אשי לא היה כפוף עוד וכאשר הארכתי בערכו. ומרימר מלך בסורא אבל ישיבת מתא מחסיא לא נתבטלה ואך ריש מתיבתא לא הוקם ונשארו קיבוץ ת"ח והיו נקראין בשם בי רב אשי כדמצינו פסחים קה., גיטין לו., מנחות סו., עד שהגיע עת מר בר רב אשי למלוך ואז חזרה הישיבה למקום מתא מחסיא, כב"ב יב:.

ואך שקצרתי בענין הגדול איך סידר רב אשי את הש"ס יען כי כבר האריך למדי בזה הגאון בעל דורות הראשונים, אבל מצאתי א"ע מחויב להביא כאן מעט מענייני הש"ס באיזה זמן התחילו מנין הדפים וכמה דפים ימצאו בכל הש"ס.

והגאון בעל דקדוקי ספורים האריך מאוד בהקדמתו היקרה לברכות, השתלשלות הש"ס וכל הדפוסים הנמצאים, ויען שהספר דק"ס לא נמצא ביד כל אדם לכן אעתיק ממנו מה ששייך לעניינו.

דע שקודם שנת רמד לא היה עוד שום מסכתא נדפסה בעולם, ולמדו אך מתוך ש"ס כ"י ואז לא היו סימני דפים ואך היו מחולקים לפרקים שזה היה מקדמת דנא מיום שנכתבה הש"ס, ולכן מצינו בכל ספרי הראשונים אך בלדון פרק פלוני ופלוני, וכשהתחילו להדפיס את הש"ס נדפסה לראשונה מס' ברכות בעיר שונציין במדינת הלאמבאריאה ע"י ר' יהשע שלמה בן הח"ר ישראל נתן מתושבי העיר ונשלמה בעשרים לחודש טבת שנת רמד, ומחזקת מאה דפים, ואחריה מס' ביצה מחזקת נט' דפים ומתחלת מן דף א', ,ובשנת רנח נדפסה מס' סנהדרין ומחזקת קלב דפים, אך לא נמצא מהם כל הש"ס בעולם.

והש"ס הראשון הנמצא בשלמות בידנו גם היום הוא ש"ס הנפלא דפוס בומבירגי משנת ר"פ עד ב' כסלו רפג' ושם מנין הדפים בכל הש"ס שוה לש"סין שלנו זולת מס' ברכות יש בה סו' דפים, והתחילו מן דף ב' כי השער נחשב ג"כ לדף, וכשהדפיסוהו שנית משנת רפח עד שנת רצא' אז הדפיסו את מס' ברכות רק סד' דפים ומני אז לא שלח שום מדפיס את ידו לשנות את הש"ס ברב או במעט בעניין הדפים.

מנייני הדפים מכל מסכתא, ומנייני הדפים בצמצום

דע שיש לנו גמרא אך על שבע ושלשים מסכתות, ובלי שום ספק שכן יצא מתחת ידי רב אשי ורבינא, וא"א לעלות על דעת איזה איש לומר שרב אשי ורבינא סדרו על כל הש"ס ואך נאבדו מתוך הקהל כאשר קצת מחכמי האסופות רוצים לומר בזה, כי התלמוד נשמר בקרב ישראל כמשמרת התורה הכתובה, ומי שיש לו יד ושם בהתלמוד יראה בעין שכלו שכל הסוגיות דסדר זרעים וטהרות שהוצרכו לבררו הביאו הענין בגמרות אחרות, וכן כתב רבינו רש"י בסוכה יד. וז"ל: שאלתי את מורי - וא"ל רבי משום דהך משנה מן סדר טהרות שאין מהן שום גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר משניות וכו', והנמצא המה ברכות מסדר זרעים, מועד על כל המסכתות זולת שקלים, וכן "נשים", סדר נזיקין על כל המסכתות זולת אבות ועדיות, סדר קדשים על כל המסכתות זולת מדות וקנים, וסדר טהרות אך על מסכתא נדה.

ובש"ס ירושלמי יש לנו גמרא על כל מסכתות דסדר זרעים, מועד נשים ועל סדר נזיקין ב"ק, ב"מ, ב"ב, ע"ז, הוריות, שבועות, סנהדרין, ועל מס' נדה אך ג' פרקים הראשונים, וחסר כל סדק קדשים.

מניני הדפים

1) ברכות סד' דפים (בצמצום סב' וחצי).

2) שבת קנז' דפים (בצמצום קנו').

3) עירובין קה' דפים (בצמצום קג' וחצי).

4) פסחים קכא' דפים (בצמצום קכ').

5) ביצה מ' דפים (בצמצום לט').

6) מועד קטן כט' דפים (בצמצום כז' וחצי).

7) חגיגה כז' דפים (בצמצום כה' וחצי).

8) ר"ה לה' דפים (בצמצום לג' וחצי).

9) יומא פח' דפים (בצמצום פו' וחצי).

10) סוכה נו' דפים (בצמצום נה').

11) תענית לא' דפים (בצמצום כט' וחצי).

12) מגילה לב' דפים (בצמצום שלשים וחצי).

בס"ה בסדר זרעים ומועד שתים עשרה מסכתות (מלבד שקלים שהיא ירושלמית) וסך שבע מאות ושמונים וחמשה דפים, ובצמצום שבע מאות וששים ותשעה דפים.

13) יבמות קכב' דפים (בצמצום קכא').

14) כתובות קיב' דפים (בצמצום קיא').

15) קידושין פב' דפים (בצמצום פא').

16) גיטין צ' דפים (בצמצום פט').

17) נדרים צא' דפים (בצמצום תשעים).

18) נזיר סו' דפים (בצמצום סה').

19) סוטה מט' דפים (בצמצום מח').

בס"ה בסדר נשים שבע מסכתות וסך שש מאות ושנים עשר דפים, ובצמצום שש מאות דפים וחמשה דפים.

20) בבא קמא קיט' דפים (בצמצום קיח').

21) בבא מציעא קיט' דפים (בצמצום קיז' וחצי).

22) בבא בתרא קעו' דפים (בצמצום קעה').

23) עבודה זרה עו' דפים (בצמצום עה').

24) סנהדרין קיג' דפים (בצמצום קיב').

25) שבועות מט' דפים (בצמצום מח').

26) מכות כד' דפים (בצמצום כג').

27) הוריות יד' דפים (בצמצום יב' וחצי).

בס"ה בסדר נזיקין שמונה מסכתות וסך שש מאות ותשעים דפים. ובצמצום שש מאות ושמונים ואחד דפים.

28) זבחים קכ' דפים (בצמצום קיט').

29) מנחות קי' דפים (בצמצום קח' וחצי).

30) בכורות סא' דפים (בצמצום נט' וחצי).

31) חולין קמב' דפים (בצמצום קמ' וחצי).

32) ערכין לד' דפים (בצמצום לב' וחצי).

33) תמורה לד' דפים (בצמצום לב' וחצי).

34 מעילה כב' דפים (בצמצום כ').

35) כריתות כח' דפים (בצמצום כז').

בס"ה בסדר קדשים תשע מסכתות עם מסכתא תמיד וסך חמש מאות וחמישים ואחד דפים, ובצמצום חמש מאות וארבעים.

36) מלבד מס' תמיד שאינה שוה בכל הדפוסים, כי בדפוסים הראשונים הא נדפסת בדפים אחדים כי לא נדפס עליה תוס', ובדפוס ווילנא נדפסה בשמונה דפים אך היא ביחד עם מס' מעילה, מסכת קנים, תמיד.

37) נדה עג' דפים (בצמצום עא' וחצי).

ובס"ה כל הדפים כפי שאנו מונין המה ב' אלפים ושבע מאות ואחד עשר דפים, ובצמצום מלבד השערים והחצאין המה ב' אלפים ושש מאות וששים ושבע מלבד מס' שקלים מחזקת כב' דפים אך היא נחשבת על גמרא ירושלמי ומס' תמיד ח' דפים.

ויתר הענינים דהש"ס והפרקים יבוארו בערך רבי.