חולין מח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזי הנך דקיימן כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי רבי אמי ורבי אסי הוו חלפי בשוקא דטבריא חזי הנך דקיימי טינרי טינרי ולא אמרי להו ולא מידי:
אתמר מחט שנמצאת בריאה רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשרי רבי שמעון בן לקיש ורבי מני בר פטיש ורבי שמעון בן אליקים טרפי לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון לא דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון והכא בהא קמיפלגי מר סבר סמפונא נקט ואתאי ומר סבר נקובי נקיב ואתאי ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה אייתוה לקמיה דרבי אמי סבר לאכשורה איתיביה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון הדר שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר לאכשורה איתיביה רבי ירמיה ואיתימא ר' זריקה הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון הדר שדרוה לקמיה דר' אמי וטרפה אמרי ליה והא רבנן מכשרי אמר להן הן הכשירו שיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוה ריאה קמן מינקבה טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה והאמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה ההוא לחבירו אתמר והאמר רב נחמן האי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה מגין עליה אמר רב אשי טרפות קא מדמי להדדי אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי לא אמרו בה לא איסור ולא היתר היתר לא אמרי בה כשמעתייהו איסור נמי לא אמרי בה כיון דבסמפונא רבה אישתכח אימא סמפונא נקט ואתאי ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא סבר מר בריה דרב יוסף למיטרפה אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כה"ג הוה טריף מר אלא אמר רב אשי חזינא אי קופא לבר נקובי נקיב ואתאי אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתאי וה"מ באלימתא אבל קטינתא לא שנא קופא לגיו לא שנא קופא לבר נקובי נקיב ואתאי ומאי שנא ממחט שנמצאת
רש"י
עריכהדגלדאי - רצענין:
כנדי כנדי - צמחין גדולים כבדים בריאה:
טינרי - צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה:
מחט שנמצאת בריאה - ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה:
חסרון מבפנים - שהברזל אוכל הבשר סביבותיו כששוהה שם ומחסרו:
ה"ג לא דכולי עלמא לא שמיה חסרון - דהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי' דכ"ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא נקט ואתא כדמפרש מ"מ כיון שנמצא בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון כדפרי':
סמפונא נקט ואתא - דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ"מ קרום החיצון לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה הואיל דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבא ע"כ סמפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן:
נקובי נקיב - דרך הוושט בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה: והלכתא כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין:
בחיתוכא - לאחר שנחתכה נמצאת באחד החתיכות:
סבר לאכשורה - דקסבר סמפונא נקט וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון:
שדרה קמיה דרבי יצחק - ולא משום הך קושיא דהא איכא לשנוייה כדשנינן לעיל (מז:) לעולם מבחוץ ולרבי שמעון איצטריך אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סמפונא נקט ועל דדלמא אי הוה ריאה לקמן הואי נקובה ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי הדר אהדרוה קמיה טרפה מהאי טעמא:
והא רבנן - דלעיל מכשרי רבי יוחנן ורבי אלעזר ור' חנינא:
שיודעין מאיזה טעם הכשירו - שהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלמה הלכך על כרחיך דרך הקנה נכנסה:
דלמא - הוה נקובה שרוב הנכנסין דרך הוושט נכנסין ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה:
הא איתא - לריאה ולא ניקבה:
כשרה - ומשום טעמא דבסמפונא נקט ועל ונהי נמי דדרך הסימפון בא הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה:
לחבירו אתמר - אצל פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא דייר"ש בלע"ז עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו והא לא אמרינן דילמא אינקיב לחבריה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא איתחזוק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה:
כנתא - אנטלי"ר בלע"ז חלב טהור:
הדורא דכנתא - דקין הסובבין אותו סביב כעגולה:
דאינקיב לחבריה - שניקב באותו צד שבינו לחברו שלא ניקב חיצון שבכולן:
שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה - נחתך בשר רגלים למעלה מצומת הגידין ולא נשבר העצם כשרה נחתכה למטה במקום צומת הגידין אע"פ שנמוך מכאן טרפה כדאמרינן לקמן וכן שניטל צומת הגידין בפ' בהמה המקשה (לקמן דף עו.) ואע"פ שלא נחתך העצם:
רבנן טרופאי - הנך רבנן דלעיל רבי מני וריש לקיש ורבי שמעון דטרפי למחט שנמצאת בריאה:
כשמעתייהו - דמחזקי ריעותא מספיקא דחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה כרס או דקין ויצתה:
כיון דבסמפונא רבה אישתכח - מי מכוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנסה הלכך דברים ניכרים על כרחנו דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות הריאה:
הוה טריף מר - בתמיה כלומר וכי נקובת הכבד טרפה הוא: אי קופא לגיו: אם ראשה העב שהיא נקובה בו נחבא בתוך הכבד וחודה שקורין פונט"ה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונא נקט ואח"כ ניקב חודה את הסמפון ויצא לכבד וממנו לחוץ ואי קופא לבר לחלל הבהמה ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה הדקין ויצתה ונכנס פיה לכבד:
באלימתא - מחט עבה שאינה יכולה לנקב דרך קופא שלה אבל בקטינתא כגון מחטין שלנו שמנקבין בשר אפילו דרך קופא שלהן:
תוספות
עריכהשדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא. לא מפני שקבל לקושיתם כדפירש בקונטרס דלעיל שנינו דלא צריכא אלא לר"ש אלא משום דדלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה ואע"פ שרבי אמי הקשה לעיל קושיא זו לעולא ממתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה קיבל תירוצו של עולא ויש ספרים דגרסי לעיל איתיביה רבי אחא לעולא:
דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבה. לא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי דא"כ אמאי מכשר בסמוך בחתיכה דכבדא אלא בעי למימר דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ:
אי קופא לגיו אי קופא לבר. אין לפרש כשהמחט מקצתה חוץ לכבד ומקצתה בתוכו אבל כולו בתוך הכבד כשרה בכל ענין דסמפונא נקיט ואתא דא"כ מאי פריך ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דעל כרחך התם כשהוא בתוך בית הכוסות איירי דאי בחלל הגוף היכי קאמר מצד אחד שלא ניקבה אלא עור אחד כשרה הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא אלא אי קופא לגיו לצד סמפון של כבד קאמר ואפילו כולה בתוך הכבד ונראה דדוקא גבי כבד יש חילוק בין קופא לגיו לקופא לבר אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח וחלל גדול וכן אם נמצאת בתוך הקורקבן כשר שדרך הוושט בא מחט עם המאכל שהקורקבן תלוי בוושט:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
דגילדאי שמתקנין עורות ומוכרין:
בשוקא דרבנן. שוקא דרבנן מזבנין חפצייהו:
כנדי כנדי. כלומר חזנהו לריאה דקיימי צמחים ככדים על הריאה:
טינרי טינרי. כלומר[2] כצורים קשין הבועי על הריאה:
מחט שנמצאת בריאה. בתוך הריאה נקובי נקיב ועייל כלומר מבחוץ ניקבה ועייל:
בחיתוכה דריאה. כלומר הריאה נחתכה ולא הוה אלא חתוכה מעוטה ובאותה חתיכה נמצאת המחט:
והא רבנן מכשירי. כלומר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשירי. אמר להן הן מכשירין שיודעין מאי זה טעם [הכשירו] כלומר שראו הריאה כולה ודאי שלא ניקבה מבחוץ אנו מאי זה טעם נכשיר כלומר שאין לפנינו אלא חתיכה אחת הא אייתי לריאה קמן ולא ניקבה כשרה דלא ניקבה מבחוץ:
והא אמר רב נחמן האי סימפונא דריאה דאם ניקבה טרפה אע"ג דלא ניקבה מבחוץ כי איתמר דרב נחמן לחבריה איתמר כלומר סימפון שניקב לחברו דליכא מידי דמגין וסתים אבל אי לא נקב סימפון לחברו אלא סימפון גרידא אינקיב וריאה סותמו כשרה דחיסרון מבפנים לא שמיה חיסרון. והא אמר רב יוסף בר מניומי האי הדורא דכנתא דאינקיב לחברו כשרה כלומר ואמאי אמרת סימפונא שניקב לחברו טרפה והא הדרא דכנתא כלומר הדקין שבהדרא דכנתא דניקב חד בצד חברו כשרה דאמרינן חברו סותמו הכא נמי נימא סימפונא דאינקב לחבריה כשירה. אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי לר' מני בר פטיש ור' שמעון בן לקיש ור' שמואל בן אליקים:
בחיתוכא דכבדא כלומר בחתיכת כבד:
א"ל רב אשי בבישרא נמי קא טריף מר כלומר אי אישתכח בבישרא נמי קא טריף מר בתמיה. אלא אמר רב אשי חזינן אי קופיה לגאו כו' קופיח זו אחוריה של מחט כלומר אי אחוריו לגאו ודאי אחוריו לא נקב שאין חידוד באחוריו אלא ודאי סימפונא נקט ועייל:
מאי שנא מהא דתניא כו' מצד אחד דלא נקב חוץ:
הא דאמרינן הם הכשירו יודעין מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר. פירש"י ז"ל יודעים מאיזה טעם הכשירו שבאת הריאה לפניהם וראוה שלימה הלכך על כרחין דרך הקנה נכנסה. ואין הלשון מחוור לי שלא מצינו מכשירין לומר שצריכ' בדיקה ואם לאו שתאסר דבההיא חוששין לה קאמרינן אלא ה"ק הם יודעים טעם שלהם להתיר אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם היאך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות ואנן נמי אהא סמכינן אבל רבנן אכשוראי דמערבא לגמרי מכשירי.
וכללא דשמעתא מחט שנמצאת בריאה בין קופא לבר בין קופא לגאו בין אלימתא בין קלישתא כולהו כשרה והוא דאיתא לקמן ולא נפקא זיקא ובלית' קמן טרפה בין קופא לגאו בין קופא לבר ואפי' באלימת' ובחתיכ' דכבדא חזינן אי קופא לבר א"נ קלישת' אע"ג דקופא לגאו טרפה וה"ה להיכא דאיכ' לכולה ריאה ואשתכ' בכבדא שאין לנו בדיק' בכבד. ובמררת' לעולם טרפה דלא גרע קופא דאלימתא מקשיתא דזיתא וזו היא דרך הסוגיא והרבה פנים נתפרשו בה מ"מ לענין הדין אין לך אלא מה שמנו חכמים ושיעורא דאלימת' וקלישתא לא שמיע לן ולא בקיאינן ביה.
והיכא דמשתכחא בלבא. לא אתפרש בגמ' בהדיא אבל חזינן ליה לבעל הלכות ז"ל דכתב הכי ומחטא דמשתכח' בלבא אע"ג דלא נקיב טריפה וה"מ כד משתכח' בסמפונא דלבא לגואי' דלית לה דוכתא למיפק וכי רישא לתתאי דכמא דאתיא נקובי נקבה וטרפה אבל קופה לתתאי לא עייל אלא בסמפונא רבה תלינן דילמ' בהדי דשעלה פלטה ליה ואחזוקי באיסורי לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונפקא מדוכת' אחריתי ותו אשכחית התם מחטא דמשכחת בטרפשא ספק טרפה הוא וכל ספק טרפה אסורה.
הא דאמרב מחט דאישתכח בחתיכא דריאה וסבר רבי אמי לאכשוריה ואותביה רב ירמיה מדתנן הריאה שניקה או שחסרה ושדרה לקמיה דרבי יצחק נפחא וסבר לאכשורי ואותביה נמי ר' ירמיה מדתנן הריאה שניקבה או שחסרה: פירש רש"י ז"ל דהא דשדריה לקמיה דרבי יצחק ורבי יצחק נמי דהדר שדרה לקמיה דרבי אמי לאו משום הך קושיא דר' אמי, דהא איכא לשנויי כדשני לעיל לעולם מבחוץ ורבי שמעון איצטריכא, אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סימפונא נקט ועל, ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי אהדרוה לגביה טריפה? (הזעצער: אולי צריך להיות טירפה דהיינו שטרף אותה) מהאי טעמא. וקשה קצת דודאי מדקאמר סבר לאכשורי ואותביה רבי ירמיה ושדרה לקמיה דר' יצחק, והדר קאמר דר' יצחק סבר לאכשורה, ואהדר תלמודא תיובתיה דר' ירמיה דאותביה עליה, וקאמר הדר שדרה לקמיה דר' אמי, ודאי משמע דתרווייהו לתיובתיה דר' ירמיה חששו, דאם לא כן לא ליחשיב תלמודא תיובתיה דר ירמיה ואינו לא חיישו לה כלל ולא הדרי בה עלה מהאי דסברי תחלה לאכשורי זו אינה תורה, אלא נראה דמתחלה ודאי תרוייהו לקושיא דרב ירמיה חששו ומשום הכי שדרה לגבי חבריה. ולבסוף כי אהדריה לקמיה דרב אמי מאן דחזא, סבר דמשום דחשש ליה לקושיא דרבי ירמיה טרפה וכדחש לה מעיקרא, ואמרי ליה והא רבנן מכשרי, אלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, ואהדר להו דהשתא לאו משום קושיא דרב ירמיה טריפה אלא משום חשש נקב דאי איתא לקמן דילמא הות נקובה כנ"ל.
אמר להן הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר: פירש רבינו שלמה ז"ל שיודעין מאיזה טעם הכשירו, שהרי באה כל הריאה לפניהם (וראוה) [וראה?] שלימה, הלכך על כרחך דרך הקנה נכנסה, וקשה לי קצת דהא הני רבנן דאכשרו לה לא על ידי מעשה אכשרוה אלא מימרא הוא דאיפליגו בה הני רבנן כולהו במחט שנמצאת בריאה אי מכשרינן לה או לאו. ואפילו תאמר דהכי קאמר הם לא הכשירו אלא כשיודעין מאיזה טעם נכשיר, כלומר בזמן שתבוא לפניו שלמה, לא הוה ליה למימר כי האי לישנא אלא הכי הוה ליה למימר הני מילי שלמה אבל חתיכה לא, והרמב"ן ז"ל פירש הם הכשירו שיודעין טעם שלהם להתירה ואפילו בלא בדיקה, אבל אנו שלא ירדנו לסוף דעתם איך נכשיר בלא בדיקה לכל הפחות, וגם זה אינו נתחוור כל הצורך.
הא דאמר רב נחמן: האי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשירה. לרבותא נקט ליה לחבריה ולומר דאפילו חברו מגין עליו, ואי אפשר לומר דדוקא בשניקב לחברו קאמר, הא לאו הכי טריפה, דהא כי אמר לקמן (מט, ב) דחלב טהור סותם ורב נחמן גופיה הכי סבירא ליה אפילו בבר (אמצא) [חימצא] כיון דבני ארץ ישראל אכלי ליה לבני בבל דלא אכלי ליה מסתם מיהא סתים, וכל שכן בהדרא דכנתא דטהור הוא לכולי עלמא שסותם.
ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר רב מרי בר יוסף למטרפה: נראה שרש"י ז"ל מפרש לה בשראש המחט יוצא לחלל גוף הבהמה, ומשום הכי אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כי האי גוונא הוי טריף מר, כלומר וכי נקובת הכבד טריפה הוא. ותמיהא לי דלכאורה אי אינקיב כבדא ויצאה מחט לחלל גוף הבהמה טריפה דחיישינן דילמא נקבה הריאה (בו) [או] הלב או הדקין או אחד משאר האיברים שנקובתן במשהו, וכדאמרינן לקמן (נג, ב) בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים. ואם תאמר דדעת רבינו ז"ל לומר דכי אמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל הסרכא בבדיקא קאמר, ובבדיקה מיהא כשירה שבודקים כל האיברים שבחלל שנקובתן במשהו שאפשר לקוץ זה ליגע בהן, והכא משום דרב מרי בר יוסף בעי למטרפה ומחטא דאשתכח בטרפשא דליבא ספק טריפה וכל ספק טריפה לאיסורא.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה