כריתות יג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וחלב אשה מטמאין טומאת משקין ברביעית רוקו זובו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכל שהוא ואי אמרת מקום חלב מעיין חלב נמי נטמא טומאה חמורה בכל שהוא כזובו ורוקו אלא שמע מינה מקום חלב אשה לאו מעיין הוא אי הכי קשיא הא מתניתא ואמר רבא מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון מי סברת שלא לרצון דאמר דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון דאמר דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב אבל אמר לא ניחא ליה טהור:
אכל אוכלין טמאין וכו':
למה לי שהייה דקתני ושהה אמר רב יהודה הכי קתני אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין ושהה באכילתן ובשתייתן כדי אכילת פרס ונכנס למקדש חייב:
ר"א אומר כו':
ת"ר (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת יכול אפילו כל שהוא אפילו מגתו ת"ל ושכר אין אסור אלא כדי לשכר וכמה כדי לשכר רביעית יין בן מ' יום אם כן מה ת"ל יין לומר לך שמוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו ר' יהודה אומר יין אין לי אלא יין שאר משכרין מנין ת"ל ושכר אם כן מה ת"ל יין על היין במיתה ועל שאר משקין באזהרה ר' אליעזר אומר יין אל תשת ושכר אל תשתהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור במאי פליגי תנא קמא סבר גמרינן {במדבר ו } שכר שכר מנזיר ור' יהודה לא יליף שכר שכר מנזיר ור' אליעזר סבר מאי שכר מידי דהוא משכר כמאן אזלא הא דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש ושימש לוקה כמאן כר' יהודה אמר רב יהודה בר אחותאי הלכה כרבי אליעזר וקרי רב עליה דרבי אלעזר טובינא דחכימי רב אחא דהוצל הוה נידרא עלה דביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל האידנא ותא למחר דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות אמר ליה והאמר רב הלכה כר' אלעזר ומר הוא דקא רמי ביה מיא אמר ליה הא לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מכדי רביעית
תנו רבנן (ויקרא י, י) "ולהבדיל בין הקודש ובין החול" אלו דמין וערכין חרמין והקדשות "בין הטמא ובין הטהור" אלו טמאות וטהרות; "ולהורות" זו הוראה; "את כל החוקים" אלו מדרשות; "אשר דבר ה'" זו הלכה; "ביד משה" זה תלמוד. יכול אף המשנה? תלמוד לומר "ולהורות". ר' יוסי בר' יהודה אומר יכול אף תלמוד? ת"ל "ולהורות"
כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה נימא רבי יוסי בר' יהודה היא ולא רבנן אפי' תימא רבנן ושאני הכא דזיל קרי בי רב הוא אמר רב הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה והא רב לא מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה משום שכרות שאני רב דאורי מורי וניקם דלא לורי כל היכא דיתיב רב לא סגי ליה בלא הוראה:
מתני' יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"כ רבי מאיר אומר אם היה שבת והוציאו חייב אמרו לו אינו מן השם:
רש"י
עריכהרוקו בכל שהוא - דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (דף נה.):
ושהה כדי אכילת פרס - משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:
עד מ' יום - מתוק הוא ולא משכר:
מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו - אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:
במאי פליגי - תנא קמא ור' יהודה:
שכר שכר - מנזיר:
דבילה קעילית - מקום:
נדרא עלה דביתהו - שלא ליהנות הימנה:
אתא לקמיה דרב אשי - לאחר אכילה ושתיה:
לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקא:
מיומא טבא לחבריה - מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:
ביותר מרביעית - אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:
ולהבדיל - יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:
הדמין והערכין והקדשות - שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:
ההוראה של איסור והיתר - שתויי יין אסורין בה:
מדרשות - שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:
הלכה - למשה מסיני:
תלמוד לומר ולהורות - לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:
ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד - יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:
שתויי יין מורים - ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:
נימא רבי יוסי בר יהודה היא - דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:
והא רב לא מוקים כו' - ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:
לא סגי בלא הוראה - דכ"ע בעו מיניה:
מתני' ד' חטאות - חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה"כ:
ואשם - מעילה:
אינו מן השם - דאין חיוב זה משום אכילה:
תוספות
עריכהוחלב האשה מטמא טומאת משקין ברביעית. ואם תאמר כיון דמשקה הוי מן התורה כדמשמע בפרק דם הנדה (נדה נה:) דקאמר דמעות עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ) וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד) א"כ ליטמא בכל שהוא כמו שאר משקין כדמשמע פר' קמא דפסחים (דף יד.) דקאמר (אי) דאיכא משקה בהדי בשר ואין רגילות שיהא רביעית מים נדבק בבשר וגם פרק קמא דהתם (דף יז:) קאמר משקה דמטבחייא דכן לא אמרן אלא ברביעית דחזי להטביל מחטין וצינורות אבל בציר מרביעית לא וגם בפ' אלו דברים (ברכות נב.) קאמר נוטלין לידים ואח"כ מוזגין הכוס שמא יטמאו המשקין שאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו הכוס ואין רגילות שיהא נדבק רביעית בדופני הכוס לכך נראה לומר שאין אלו רק מדרבנן ולכך בעי רביעית וקרא דקמייתי אסמכתא בעלמא:
ונכנס למקדש. פירוש ועבד עבודה אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב והכי פירשו בתורת כהנים:
אמר רב הלכה כרבי אליעזר. ואם תאמר והא אמר רב (כתובות דף י:) אכל תמרים אל יורה ויש לומר דהתם מדרבנן אבל מן התורה יין דוקא:
ארבע חטאות ואשם אחד. ואם תאמר אמאי לא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה ויש לומר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אף על גב דהוו בשאלה מכל מקום השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהילכתא ליתא בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשיה מיגו דאיתוסף בה איסור וכו' ואי הוי מיירי בבכור לא הוה אומר אקדשיה שהרי קדוש בפטר רחם:
אכל אוכלין טמאין כו'. פירש"י דלא קאי אנכנס למקדש דלא מחייב אביאת מקדש באכילת אוכלין טמאין אפי' נטמאו במת דאינן נעשין אבות הטומאה כיון דאין להם טהרה במקוה ונראה דאיירי באכל נבילת עוף טהור ושתה משקין טמאין כגון דם השרץ שמטמא כבשרו ונכנס למקדש:
ונכנס למקדש ושימש. דאינו חייב אלא בשעת עבודה כדיליף לה בסיפיה מקידוש ידים ורגלים. בה"ג כהן ששתה יין ונשא כפיו פסול ושיעורו ברביעית כדאמרינן השותה רביעית יין אל יתפלל דתפלה בעי כוונה ומסתמא ברכת כהנים לא בעי כוונה טפי מתפלה:
ואשם אחד. והא דחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה (דף כ"ט) האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחת עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה:
ראשונים נוספים
[3] מטמאין טומאת משקין ברביעית. דבכל הנך ג' כתיב בהו משקה:
טומאה חמורה. במגע ובהיסט:
ואי אמרת חלב מעיין הוא כו':
אי הכי. כיון דאמרת דלאו מעיין הוא קשיא הא דאמאי מטמא אפילו שלא לרצון:
לעולם לאו מעיין הוא ומי סברת דהאי שלא לרצון דקאמר דאמר דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא ומשום הכי מטמא אפילו בסתם דלא אמר דניחא ליה דקי"ל דבסתם דעתיה קריבה גבי חלב הילכך מטמא אפי' בסתמא אבל אי חזינא דלא ניחא ביה לינוקא לא מיתכשר וטהור:
אבל אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין. באוכלין שהן אב הטומאה קא מיירי דנגעי במת והיכי אשכחן דאוכלין הוו אב הטומאה כדאמר בפ' אור ארבעה עשר ובהנהו חייב כרת כשאכלן ונכנס למקדש[4] אבל באוכלין טמאין בטומאה דרבנן לא הוי חייב כרת אלא לאו בעלמא:
נכנס למקדש ושהה. האי ושהה לא ידעינן אי שהה במקדש קאמר או שהה באכילתן:
ר' אלעזר אמר אם הפסיק בה באותו רביעית שלא שתאן ביחד או אם נתן לתוכו מים כל שהוא ושתאו ונכנס פטור:
למה לי שהייה דקתני. [נכנס למקדש ושהה] דמשמע דאנכנס למקדש קאי ושהה ושם אינו צריך שהייה כלום אלא מכיון שנכנס הרי הוא חייב דאפי' התם במסכת שבועות דקא בעי שהייה שיעור השתחויה הני מילי שניטמא בפנים בהיכל. אבל בשניטמא בחוץ לאלתר כשנכנס חייב:
אמר רב יהודה. האי ושהה דקתני באכילתו קתני:
א"כ מה ת"ל יין. והלא משכר נפקא לומר לך יין מגיתו ויין כל שהוא מוזהרין עליו לאו בעלמא ולא מיתה:
ועל שאר משכרין באזהרה. ויין נמי כדי שכרותו חייב עליו מיתה:
גמרינן שכר שכר מנזיר דכתיב מיין ושכר יזיר מאי ושכר דנזיר ביין מיירי ולא בשאר משכרין:
כמאן. כר' יהודה דהא איהו אמר ועל שאר משכרין באזהרה:
טוביינא דחכימי. מוטב שבחכמים והל' כמותו:
אתא לקמי' דרב אשי. כדי להתיר לו נדרו ובי"ט היה:
א"ל זיל האידנא ותא למחר. שלאחר אכילה בא לפניו:
דרב לא מוקים אמורא עליו. לדרוש ולהורות בי"ט בצורך הלכתא די"ט שני משום שכרות שלא יטעה ומשום שכרות נמי לא רצה להתיר לו עד למחר:
א"ל רב אחא והאמר רב הלכה כר' אלעזר שאם נתן לתוכו מים כל שהן פטור דאינו משכר:
הא ברביעית. (בטעות) בשאינו שותה אלא רביעית ונותן בו מים כל שהוא אינו משכר הא אם יהא יותר מרביעית אע"פ שנתן בו מים כל שהוא אינו מפיג טעמו ומשכר ואני שתיתי יין יותר מרביעית:
ולהבדיל דכתיב בתר יין ושכר אל תשת לימד דשתויי יין אל יורה:
בין הקדש ובין החול. דהיינו דמים וערכין וחרמים והקדשות להורות באיזה ענין שאמר שיהיה קדש שאם אמרו בענין אחר חול:
ולהורות זו הוראה. של איסור והיתר:
את כל החקים אלו המדרש. שאם דורש בהגדה בפירוש מקראות לא יפרש ולא יורה בהן אם הוא שתויי:
אשר דבר זו הלכה. [משנה] שאפילו במשנה שסתומה אל יעסוק בם בשביל להורות:
ביד משה זה התלמוד ששם לא יעסוק כל עיקר שהתלמוד מפרש הכל:
יכול אפי' משנה. לא יעסוק בה אפי' שלא יתכוין להורות:
ת"ל ולהורות. לא אמר אלא בשונה בה ע"מ להורות:
ור' יוסי אמר יכול אפי' תלמוד לא ישנה אפי' שלא יתכוין להורות:
ת"ל ולהורות. אינו אסור אלא ע"מ להורות:
יצא שרץ. ששתויי יין יכול להורות בו שהוא טמא. וכן צפרדע יכול להורות שהוא טהור הנוגע בו:
נימא ר' יוסי בר' יהודה היא. דשרי אפילו תלמוד ולא רבנן:
אפי' תימא רבנן. היינו טעמא דמורין בהן דזיל קרי בי רב הוא דשרץ טמא הוא ולא צפרדע:
הלכה כר' יוסי בר' יהודה. דבתלמוד מותרין לעסוק שתויי יין:
והא רב לא מוקים אמורא מי"ט לחבריה לפרש כלל בתלמוד משום שכרות:
שאני רב דאורויי מורי. שהוא היה רגיל להורות לצבור ואם יפרש האמורא לפניו כלום בתלמוד אי אפשר שלא היה מורה:
ונוקים ולא נורי. כלומר יעמיד אמורא וישמור עצמו שלא יורה. דבר זה לא יתכן דכל היכא דיתיב רב מתקבצין לפניו אנשים הרבה ושואלין אותו באיסור והיתר ולא סגי ליה בלא הורה:
ארבע חטאות. אחד משום טמא שאכל קדש ואחד משום חלב ואחד משום נותר ואחד משום יוה"כ ואשם אחד משום זר שנהנה מן הקדש:
ר' מאיר אומר אם היתה שבת. כשאוכל והוציאו בפיו חייב חטאת משום שבת ואע"ג דאמרינן המוציא בפיו לאחר ידו ובמרפקו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין הני מילי כי הוציא שאר חפציו בפיו. אבל אוכל כדרכו והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם דאינו משום שם אכילה אמר דחייב דהוצאה לאו אכילה הוא:
אכל אוכלין טמאין כו' - פירש"י דלא קאי אנכנס למקדש דלא מחייב אביאת מקדש באכילת אוכלין טמאין אפי' נטמאו במת דאינן נעשין אבות הטומאה כיון דאין להם טהרה במקוה ונראה דאיירי באכל נבילת עוף טהור ושתה משקין טמאין כגון דם השרץ שמטמא כבשרו ונכנס למקדש:
ונכנס למקדש ושימש - דאינו חייב אלא בשעת עבודה כדיליף לה בסיפיה מקידוש ידים ורגלים:
בה"ג כהן ששתה יין ונשא כפיו פסול ושיעורו ברביעית כדאמרינן השותה רביעית יין אל יתפלל דתפלה בעי כוונה ומסתמא ברכת כהנים לא בעי כוונה טפי מתפלה:
ואשם אחד - והא דחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כ"ט) האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחת עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה