ירושלמי סנהדרין ג ט

<< | ירושלמי · מסכת סנהדרין · פרק ג · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ט משנה

היו מכניסין את השני ובודקין אותו נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדבר שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינן ואפילו שנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין

הלכה ט גמרא

מיעוט שעירים שנים מה תלמוד לומר שני שיהו שניהן שוין כבשים מיעוט כבשים שנים מה ת"ל שני שיהו שניהן שוין מיעוט צפרים שנים מה תלמוד לומר שתי שיהו שוות מיעוט חצוצרות שתים מה תלמוד לומר שתי שיהו שוות התיב רבי חגי לרבי יסא והכתיב ועמדו שני האנשים מעתה מיעוט אנשים שנים מה תלמוד לומר שני שיהו שוין והכתיב לא תטה משפט גר יתום הרי גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אם כן למה נאמר שני מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה נאמר כן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה דנה ולא מעידה ר יוסי בי ר בון בשם רבי יוסף נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים עדים אם כן מה ת"ל שני שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד אומר כל צורכו ולאחד אומר לו קצר דבריך א"ר יהודה שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב רבי ישמעאל אומר אומרין לו לבוש כשם שהוא לבוש או הלבישהו כשם שאת לבוש אמר רבי בא בשם רב הונא צריכין העדים לעמוד בשעה שמעידין שנאמר ועמדו שני האנשים רבי ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין צריכין לעמוד בשעה שמקבלין דינן שנאמר אשר להם הריב לפני ה כתיב לא יומתו אבות על בנים והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת מה ת"ל לא יומתו אבות על בנים לא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות מניין שלא יהו העדים קרובין של נידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם את אומר כן לא היה נהרג על פיו ומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי דיינין מה עדים אין קרובין זה לזה אף דיינין אין קרובין זה לזה אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובין מניין א"ר זעירא ובנים לרבות שאר קרובין עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל מניין תני רבי שמעאל ושפטו העדה והצילו העדה שלא יהא העדה לא קרובי מכה ולא קרובי מוכה א"ר יוסי אם אתה אומר כן נמצאת אומר בית דין גואלי הדם מיכן שלא יהו הדיינין קרובי הנידונין ומניין שלא יהו העדים קרובי הנידונין אמרה תורה הרוג ע"פ עדים הרוג על פי דיינין מה הדיינין אינן קרובי הנידונין אף העדים לא יהו קרובי הנידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין בכשירים ולא בפסולים שנאמר אם לא יגיד ונשא עונות את שמגיד וחבירו משלם ממון צא פסול שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון בפני בית דין להוציא עד אחד בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב תלמוד לומר ראה או ידע את שהוא כשר להעיד עדות תורה יצא עד אחד שאין כשר להעידות עדות תורה שלא בפני ב"ד אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד ומשלם ממון יצא חוץ לב"ד שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון ומניין לשני עדים הוא ועד אחד הרי כאן שנים וכר ישמעאל דר ישמעאל אמר כל מקום שכתוב בתורה עד סתם הרי הוא בכלל שני עדים עד שיודיעך הכתוב שהוא עד אחד אשכח תני רבי ישמעאל עד אחד מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי איפשר לומר אחר ראוי לצרפו ולחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת ביטוי קרוב מהו לחייבו עליו משום שבועת ביטוי ייבא כהדא דמר רבי בא בר שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה נמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר או כהדא אמר לו היכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה סח והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד משביעך אני ואמר אמן פטור רב אמר פטור משבועת פיקדון וחייב בשבועת בטוי א"ר יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אין חייב משום שבועת ביטוי על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר תני רבי ישמעאל ונשא עונו קרבן מנן ליה בית דין ילפין אגדה אגדה מה אגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין כהדא אין מקבלין עדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת רב יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה רבי ירמיה בשם רב מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעידי בכורה ובעידי חזקה רבי בא בשם רבי ירמיה אף בעידי סימנין כן מה דפשיטא בשזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו וזה אומר ראיתי שתי שערו בגפו אחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בכריסו ולא כלום כל שכן גבו וגפו שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו רב יוסי ורב הושעי בר רב שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דמר כשר אני אומר שמא נשרו אחד אומר שתי שערות בגבו ואחד אומר שתי בכריסו ר בא אמר דברי הכל כשר א"ר חגיי ד"ה פסול ר יוסי אומר במחלוקת א"ר לרבי חגיי הא רבי יודן אמר דכוותי א"ל ועל רביה אנא פליג כל שכן עלוי א"ר מנא יאות א"ר חגא אילו שטר שחתום בארבעה חותמות זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים וקרא עליו ערער שמא כלום הוא ואין כל חתימה צריכה שני עדים והכא כל סימן צריך שני עדים רבי חיננא שמע להן משני חזקה אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים כהדא אין שומעין מן העדים אלא אם כן באו שניהן כאחת רבי נתן אומר שומעין דברי ראשון ולכשיבא שני שומעין את דבריו רבי יונתן הוה יתיב מקשי איפשר אית הכא בר נש דשמע הלכה כר נתן א"ל רבי יוסי בר חנינה הא רבי שמעון בן יקים אמר יקום לעיל כיון דסלק אמר ליה שמעת הלכה כר נתן אמר ליה שמעתי מודה ר יהושע בן קרחה לרבי נתן א"ל ולהדא צורכה א"ל ולא אתכוון ר יוסי בר חנינה אלא מסקא רבי שמעון בן יקים לעיל בגין דהוא אינשא רבא רב חסדא בעי מהו לקבל עדים שלא בפני בעל דין רבי יוסי בשם ר שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ועבדון ליה גזר דין אם בא ועירער עררו קיים אדם ששלחו אחריו בית דין שלשה פעמים ולא בא ר יהושע בן לוי אמר מקבלין העדות בלא בעל דין ועבדין ליה גזר דין כהדא כהנא דמך ושבק ירתו לרבי יאשיה וקביל רבי לעזר סהדו דלא באפוי וזכי לרבי יאשיה ולא עוד אלא דשבק ספרים כתב רבי לעזר לירתוי ספרים שזכת בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוצה לארץ רבי ניסי בשם ר לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא ר חייה בר בא בעא קומי רבי יוסי מהו להוציא אמר ליה לעובד מוציא ר חייה בר בא בעא קומי רבי יוסי מהו להוציא אמר ליה לעובד את שאיל לי א"ל לא ובאיש לרבי זעירא דלא אמר ליה עובדא בגין מידע מהו אמר ר ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלון לשהדייא דלא באפוי דרבי ירמיה וחייבון לר ירמיה והוה יתיב ומצטער איפשר מקבלין עדים בלא בעל דין רבי הונא רבי פינחס ר חזקיה חוקוק לא עלין בפירקא בההוא יומא דחק רבי הונא ועאל ושכח רבי ירמיה מצטער ואמר איפשר מקבלין עדים בלא בעל דין אפילו עמהן באותה העיר א"ל כן חמת דעתון דרבנן