פסחים קג ב

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה • מהדורה מבוארת

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | רשב"ם | עין משפט

| ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

קאי עלייהו רב ייבא סבא א"ל הב לן וניבריך לסוף אמרו ליה הב לן ונישתי אמר להו הכי אמר רב ^אכיון דאמריתו הב לן וניבריך איתסרא לכו למישתי מאי טעמא דאסחיתו דעתייכו אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך על כל כסא וכסא ומר זוטרא ^בבריך אכסא קמא ואכסא בתרא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך אמר להו רב אחא בר רבא אנן כמאן נעביד אמימר אמר נמלך אנא מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב ורב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דהא יו"ט שחל להיות אחר השבת ואמר רב יקנ"ה ולא היא התם עקר דעתיה ממשתיא הכא לא עקר דעתיה ממשתיא כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא א"ל למה לך כולי האי הא מנחא שרגא א"ל שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד א"ל אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוה עביד א"ל לא סבר ליה מר ^גאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר ^דהמבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה א"ל למה לך כולי האי והאמר רב יהודה אמר רב המבדיל בין קודש לחול זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא א"ל אנא כהא סבירא לי דאמר ר"א אמר רבי אושעיא הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' אמר ליה

רש"י

קאי עלייהו - משמש עלייהו:

הב וניבריך - ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי:

כיון דאמריתו הב וניבריך - ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך:

ואמר רב יקנ"ה - ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה"ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון:

כי מטא - רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה:

קא מתלי נורא בשרגא - מדליק אבוקה בנר:

א"ל - רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא:

אדעתיה דנפשיה - כלומר מעצמו אשר לא צויתיו:

על שבע - מפרש להו לקמיה:

תוספות

דברים הרגילים לבא אחר הסעודה כגון תאנים וענבים אפי' באים בתוך הסעודה צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם אין נראה פירוש זה כדמפרש שם ועוד דלא דמי לתאנים וענבים דיין חשיב בא מחמת הסעודה ולא צריך לברך אחריו לכולי עלמא ואע"ג דאמר התם שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעוד' אין טעון ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שפת פוטרתן אי הכי יין נפטריה פת פירוש ואנן תנן הביאו להם יין תוך המזון כל אחד מברך לעצמו ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו התם לא מיירי אלא בברכה שלפניו אבל לענין ברכה שלאחריו לא אשכחן דחשיב ואין מנהג לברך אחר היין בתוך הסעודה ואפילו יין דלאחר הסעודה נראה שאין צריך לברך אחריו דלעולם חשוב מחמת הסעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכין ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין ומיהו אנו אין אנו מסלקין ידינו מפת עד ברכת המזון והכל קרוי תוך הסעודה ואין שום דבר טעון ברכה אחריו דברכת המזון פוטר ובימי החכמים היו מסיחין מן הפת בעקירת שלחן קודם ברכת המזון ואז היו רגילין לשתות יין ולאכול פירות:

כיון דאמר הב וניבריך איתסר למישתי. וא"ת בפ' ג' שאכלו (ברכו' דמ"ח.) גבי ינאי מלכא כו' דקאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן דהוי הב וניבריך היכי נצטרף תו עמהן ר"ש בן שטח הא אמרי' לעיל בההוא פרקין (דף מז.) דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמרו ליה מאי דעתך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן אלמא כיון דגמרו מלאכול תו לא מצטרפי וי"ל בלאו הכי אמרי' התם הוא דעבד לגרמיה שהוציאם אע"פ שלא אכל כזית דגן:

בריך אכל כסא וכסא. אחריו לא היה מברך דברכת המזון פוטרת והא דשינוי מקום צריך לברך היינו דוקא לפניו ולא לאחריו כדפיר' לעיל:

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך. אע"ג דברכת המזון טעונה כוס לא היה מברך ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה"ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א"צ לברך בפה"ג היכא דלא הוי הפסק וא"ת א"כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה"ג אפילו תהא הגדה טעונה כוס אין צריך לברך דלא הוי הפסק כדאמר הכא וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה מכיון דהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות והוי כמו ברכת המזון דמסקינן הכא דצריך לברך ומ"מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק ולמאי דפרישית דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות וגם נראה לברך אחר כל ארבע כוסות על הגפן חוץ מכוס שני הסמוך לסעודה וגם אחר ב' כוסות של אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן:

וקאמר רב יקנ"ה. פי' בקונטרס דדייק מדלא מצריך לברך תרי זימני בפה"ג חד אקידוש וחד אהבדלה אלמא לא הוי קידוש הפסק והוא הדין נמי ברכת המזון וקשה דאיך יברך פעמים בפה"ג על כוס א' וזה לא מצינו ונראה דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף ש"מ דלא הוי הפסק הוא הדין נמי ברכת המזון:

ולא היא כו'. והכי מסקינן דמברכין אכסא דברכתא וקשה דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פז.) דכוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל והשתא האיכא נ' זהובים בשביל ברכת בורא פרי הגפן וי"ל דהתם לא נקט נ' משום רב אשי דלא בריך אכסא דברכתא ועוד פעמים מברכין ברכת המזון בלא כוס:

רשב"ם

קאי עלייהו. משמש עליהן והוא עומד עליהם (בראשית ית) מתרגמינן והוא משמש:

אסור לכו למישתי. אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך לאחר ברכת המזון והכי נהיגינן ואע"ג דשמעי' מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מיקמי דנבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא אחת מעין שלש סגי להו כ"ש שלש ברכות עצמן ובהלכות גדולות נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון:

הוו יתבי בסעודתא. דחול:

על כל כסא וכסא. על כל פעם שהיה שותה בתוך המזון:

ואכסא דבתרא. ברכת המזון סבירא ליה כרבא דבריך נמי לעיל אכסא קמא ואכסא דברכתא:

נמלך אני. בכוס שני נמלכתי לשתות שכבר הוי לי היסח הדעת מששתיתי כוס ראשון וכן כל פעם ופעם ששתיתי נמלכתי:

כתלמידי דרב. כי ההוא עובדא דלעיל דיליף רבא מיניה דמיבעי לברוכי אכסא דברכתא אע"פ שכבר בירך איין שבתוך המזון:

לית הלכתא כתלמידי דרב. כלומר כעובדא דתלמידי דרב לעיל דברכת המזון לאו אסוחי דעתא הוא ואע"ג דאמר הב וניבריך שרי למישתי ואפילו הכי לית הילכתא כרב אשי דקמו להו רבא ומר זוטרא בחד שיטתא וצריך לחזור ולברך על היין של ברכת המזון בפה"ג כמנהג שלנו וכיון דאמר הב וניבריך אסור למישתי עד לאחר ברכת המזון ועוד מדקא מייתי רב אשי סייעתא ממילתיה דרב להקשות על תלמידי דרב להכחישן מדברי רב רבן וקא מהדר גמרא ולא היא מכלל דלית הילכתא כרב אשי:

ואמר רב יקנ"ה. ולא בעי לברוכי ברכת בפה"ג תרי זימני חד אקידוש וחד אהבדלה והוא הדין לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון וקשיא לרב ייבא סבא דאמר להו הכי אמר רב הב וניבריך אסור לכו למישתי דא"כ קשיא דרב אדרב:

הכא. גבי יקנ"ה לא עקר דעתיה ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות ונ"ל דלא גרסי' כולהו חדא ברכתא אריכתא נינהו שריבוי לשון שלא לצורך הוא שכבר פירש טעמו יפה משום דלא עקר דעתו ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות:

כי מטא רבא לאבדולי. לעיל קאי אהא דרב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא וההוא עובדא בסעודת שבת אוקימנא לעיל משום הא מילתא דהכא דמשמע למוצאי שבת אתחיל רבא לברך ברכת הבדלה ואגב גררא אייתי להא עובדא דאמימר ומר זוטרא אית ליה דרבא ורב אשי לית ליה וליכא לפרושי אההוא עובדא קמא דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמייהו כסא דאבדלתא ובריך מאור ובשמים דלא שייך למימר כי מטא לאבדולי קם שמעיה וכו' והרי כבר אמרנו שהיה מבדיל ובירך כבר אבשמים ואמאור ועוד הא דרב יעקב בר אבא אמאי מפסיק בינתים:

קם שמעיה. דרבא אדליק אבוקה בשרגא:

א"ל. רבי יעקב בר אבא לרבא לאחר שהבדיל למה ליה למר דעביד כולי האי הא איכא שרגא:

ודעתיה דנפשיה. מעצמו אשר לא צויתיו והא דקאמר ליה רבא לא גרסי' דהא רבא עצמו הוא דקא מהדר לרב יעקב בר אבא:

ה"ג המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך זו היא הבדלתו כו'. ולא היה אומר יותר:

על שבע. מפרשינן לקמיה:

עין משפט ונר מצוה

ראשונים נוספים

רי"ף על הפרק

רא"ש על הפרק

רבינו חננאל

מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק י (עריכה)

רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה שטוף כסא הב ונבריך [הדר] אמרו ליה הב לן ונשתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למשתי. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך אכל כוס וכוס דהוה שתי מר זוטרא בריך בורא פרי הגפן אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בריך אכוס ראשון בלבד אמר להו רב אחא אנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא נמלך אנא כלומר כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר וכבר פסק השתיה ונאסרתי לשתות וכשמפצירין אותי אחר כך לשתות כאלו אני מתחיל לפיכך אני צריך לברך בתחלה מר זוטרא אמר אנא עבדי כתלמידי דרב כיון דאמרי הב ונבריך איתסרו למשתי רב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דלאו הברכה מפסקת וכל שכן אם אומר הב ונבריך דהא יום טוב אחר שבת ואמר רב יקנ"ה פי' כיון שברך בפ"ה בתחל' אע"פ שהפסיק וברך קידוש ונר וגם הבדיל שותה בלא ברכת היין פעם אחרת ש"מ כי הברכה אינה מפסקת והא דתלמידי [דרב] אינה ודחי' להא דרב אשי ואמרי' ולא היא בברכת המזון שהוא כוס אחר זולתי הכוס שברך עליו בורא פרי הגפן עקר דעתיה משתי' וצריך ברכה אחרת אבל יקנ"ה שהן כולן בכוס אחד לא עקר דעתיה משתיה וכלהו כברכה א' אריכתא דמו וקיימא לן כדמר זוטרא:

כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא אמר להו האמר ר' יוחנן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואסיקנא הא דעבד [הכי] כר' אלעזר [עביד] דאמר הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' ואקשינן והא מר ארבעה הוא דאמר וליתנהו לא תלת ולא שבע ואמר להו תלת קאמינא אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימתה היא דאמר שמואל כל הברכות צריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן וקיי"ל כותיה.

חידושי הריטב"א

מתוך: חידושי הריטב"א על הש"ס/פסחים/פרק י (עריכה)

אמימר ומר זוטרא ורב אשי וכו' עד מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא דברכת המזון הוא היסח הדעת וצריך לחזור ולברך. והיכא דבריך אדעתא דחד כסא והדר נמלך למישתי צריך לחזור ולברך דקיימא לן כאמימר דאמר אנא נמלך אנא וכן כתב רשב"ם ז"ל. וכן פסקו המפרשים ג"כ כתלמידי דרב דאמרי' כיון דאמריתו הבו נבריך אתסר להו למישתי ופרשב"ם עד דברכיתו ברכת המזון. ורש"י ז"ל פי' עד דמברכיתו בורא פרי הגפן. וכן פי' רב אלפסי ור"ח ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל וכן עיקר דהיסח הדעת מצריך ברכה ראשונה ולא לברך למפרע על מה שאכל ושתה והקשה הוא ז"ל מהא דאמרינן פי' כיצד מברכין רבא ור' זירא הוו אכלי סליקי תכא מקמייהו אייתו להו בוסתנא רבא אכל ור' זירא לא אכל אמר ליה לא סבר מר סילק אסור לאכול ואם אין צריך בהמ"ז תחילה יברך ברכה הראויה לאותו בוסתנא ויאכל ותירץ דאותו מאכל היה לחם מעורב בו והיה טורח עליו ליטול ידיו ולברך המוציא ע"כ. ועוד האריך הרא"ש ז"ל במס' חולין פרק כיסוי הדם:

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך. כתב הרא"ש ז"ל משמע הכא אעפ"י שברכה טעונה כוס לא היה מברך עליו בורא פרי הגפן אלמא מצינו שתיקנו חכמים כוס בלא ברכה וא"כ אמאי מברכין בפה"ג בכוס שלאחר ההגדה הא כבר בירך בכוס ראשון שלפני הגדה ואעפ"י שתקנו כוס על ההגדה ישתה בלא ברכה. וי"ל דהגדה הוי הפסק כיון שהסיח דעתו מלשתות יותר עד לאחר הגדה ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות שותה מ"מ אין רגילות לשתות ומיהו לענין קידוש חשבינן ליה שפיר מקום הסעודה הגדתא הפסק ולקמן יתבאר דין זה אם משנינן בורא פרי הגפן על כוס שני אם לאו:

כתב רשב"ם ז"ל ואע"ג דשמעינן דברכת המזון איפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא ברכה א' מעין ג' סגי כ"ש שלש עצמן ובהלכ"ג נמי כ' דלא צריך לברוכי ברכת היין לאחוריו עד אחר ברכת המזון ע"כ. והרא"ש דחה עצמו של הרשב"ם ז"ל. וכתב דהטעם משום דהיין בא לשרות המאכל והוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה דאין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ומשום הכי פריך התם יין נמי נפטריה פת ומשני משום דיין גורם ברכה לעצמו אבל אחריו ודאי אין צריך לברך:

ולא סבר לה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. פי' רי"ט ז"ל דפרק קמא גבי ביעור חמץ דטעמא משום דיש בה מאורות הרבה:

תוספות רי"ד

מהדורא תליתאה:

מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)

אמימר בריך על כסא וכסא נ"ל דכיון דהי' מברך על הגפן על כל כוס לאחריו כדאוכחית לעיל:

מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב וכך הלכה בתלמידי דרב כתב רבי' אלחנן זצוק"ל תימא לי דבחולין פ' כיסוי הדם קאמרי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל ונ' זהובים מבעיא ליה כיון דהי' שם כוס ומברכינן אכסא וברכתא ונ"ל דאע"ג דאמרינן התם די' זהובים הן שכר הברכה דוקא בברכה של מצוה כגון ד' ברכות של בהמ"ז שהן חובה לעשותן אבל ברכת היין אינה אלא לפטור היין לשתיי' ולא מיקריא ברכה של מצוה דאע"ג דאמרינן בהמ"ז טעונה כוס לחשיבות בעלמא אבל השומע בהמ"ז אע"פ שלא טעם מן היין יצא וכן בכוס של קידוש וכוס של הבדלה והילכך ברכה היין לא חשיבא ברכה של מצוה למשקל עלה י' זהובים:

קישורים חיצוניים

צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה