בבא בתרא קיד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין מאי טעמא דהוו להו עדים אואין עד נעשה דיין אמר ליה אין הכי נמי קאמינא:
איתמר קנין עד אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר בכל זמן שעוסקין באותו ענין אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואי סלקא דעתך כל זמן שיושבין ליחוש דלמא הדר ביה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ולרב יוסף מי ניחא וליחוש דלמא הדר ביה אלא מאי אית לך למימר דיסליקו
רשב"ם
עריכהאפילו הן שלשה כותבין ואין עושין דין - למחר אפילו לא כתבו אלא אם כן יבואו אחרים ויעידו בפניהם כדאמר בראש השנה ראוהו שלשה והן בית דין יושיבו מחבריהם אצל היחיד אחד מהשלשה ויעידו השנים בפניהן ויאמרו השלשה מקודש ופרכינן התם ולוקמו בדוכתייהו וליקדשו ומוקמינן כשראוהו בלילה הלכך הן עצמן אינם יכולין לקדש למחר שהרי בלילה עדים היו ולא דיינין ולמחר אין עד הרואה בדבר נעשה דיין על פי עדות עצמו אלא אם כן יעיד אחר בפניו דהשתא אינו עושה הדין על פי עדות עצמו והלכך אחד מן השלשה שראו החדש כשמושיבין שנים אצלו להיות דיינין ושנים הרואין מעידין בפניהם יכול הוא להיות דיין אע"פ שראוהו בלילה עמהן שהרי ע"פ עדות אחרים שמעידין לפניו הוא דן את הדין ולא על פי ראיית עצמו דאין לנו לפסול דיינין בשביל שראו בדבר כל זמן שלא העידו אלא שהוא עצמו לא ידון את הדין על פי ראיית עצמו דאין עד נעשה דיין וכגון שראה בשעה דאינו יכול להיות דיין אבל אם ביום ראה דבההיא שעתא מצי לדון את הדין דלא תהא שמיעה גדולה מראייה מה לי אם ידון עכשיו מה לי אם ידון למחר והכא נמי מהאי טעמא משום דהוו להו עדים בראיית הלילה דלא מצי למימר לא תהא שמיעה גדולה מראייה דההיא ראייה לא חשבינן לה כעדות שהועד בפניהן אלא היכא דראו בשעה שיכולין לעשות הדין אבל היכא דראו בשעה שאין יכולין להיות דיינין כגון בלילה ההיא ראייה ראיית עדים היא שרואין בדבר ולא ראיית דיינין היא והלכך ע"פ ראייתן דהיינו כאילו הם עדים אין יכולין הן עצמן להיות דיינים על פי ראיית עצמן דאין עד נעשה דיין ומיהו ב"ד שהעידו לפניהם עדות בלילה עדות גמורה היא ויכולין לדון למחר ביום אבל ראייה דידהו שרואין בלילה לא חשבינן כאילו הועד לפניהם בלילה דכיון דלא חזו בההיא שעתא לדינא ראייה דידהו אינה כשמיעה ממש ששמעו מפי עדים בלילה אלא הן עצמן נעשו עדים ושוב לא יהו דיינין בעדות עצמן אא"כ יעידו אחרים בפניהם והכי הלכתא וכי הא סוגיא אשכחן בב"ק בפ' החובל (דף צ:) גבי התוקע לחבירו:
ואין עד נעשה דיין - המעיד על הדבר אין נעשה עוד דיין באותו דבר וגם אם ראה את הדבר ונעשה עד אין נעשה עליה עוד דיין בעדות עצמו אלא אם כן מעידין אחרים בפניו ונראה בעיני דגזירת הכתוב היא דכתיב ועמדו שני האנשים וגו' בעדים הכתוב מדבר (שבועות דף ל.) לפני ה' היינו לפני הדיינין אשמועינן קרא דצריך להעיד שנים לפני הדיינין אבל העדים אינן חוזרין ויושבין ודנין:
ה"ג קניו עד אימתי יכול לחזור - וכ"כ בפירושי רבינו חננאל ובין מתנת בריא ובין מתנת שכיב מרע במקצת דאית ביה קנין מיירי וקבעי עד אימתי יכול לחזור בו מקנינו ולבטלו דהא לא גמר ומקני מיד אלא לדעת לקיים לו תנאים שיפרש אחרי כן או אם ירצה לחזור בו מיד שיוכל לחזור דקים להו לרבנן דאדעתא דהכי מקני איניש שיתן לבו אחרי כן וידע אם אפשר לו בקנין זה לעשותו קנין גמור:
כל זמן שיושבין - דאדעתא דהכי מקני ליה ע"מ שאם לא יחזור בו באותו מעמד אבל אם יחזור בו יבטל:
באותו ענין - של אותה מתנה:
שלשה שנכנסו כו' - במתנת שכיב מרע במקצת ובקנין מיירי דאינו יכול לחזור בו:
ליחוש דלמא הדר ביה - ואמאי קאמר רצו עושין דין דמשמע באותו מעמד אע"פ שעדיין יושבין עושין דין גמור ואמאי הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוי דין:
אמריתה לשמעתא כו' - נתווכחתי בדבר לפניו והקשיתי לו:
ולרב יוסף מי ניחא כו' - והכי גרסינן אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא:
תוספות
עריכהאבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין. דההיא ראייה כמו עדות ואין מקבלין עדות בלילה כדמוכח פרק ראוהו בית דין (ר"ה דף כה: ושם) דקבלת עדות כתחלת דין והיום דראוי לקבלת עדות יכולין לדון על פי ראיית יום דלא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא כמו שפירש הקונטרס דאמר קבלו עדות שהעידו לפניהם בלילה דנין למחר ע"פ אותו עדות ואין צריכין לחזור ולהעיד בפניהם ביום ומה שפירש הקונטרס דוקא שנכנסו לבקר אבל הזמינום להעיד שוב אין יכולין לדון אפילו יעידו אחרים דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין והביא ראיה מפ"ק דמכות (דף ו.) דרבי יוסי סבר נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדות כולן בטלה ולרבי נמי כי אמרי לאסהודי אתינא עדותן בטלה ופסיק רב נחמן דהלכתא כוותיה דרבי וקיימא לן כרב נחמן בדיני וההיא דר"ה דמושיבין מחבריהן אצל היחיד איירי שלא הלכו מתחלה ע"מ לראות דא"כ אין שוב היחיד יכול להיות דיין והביא ראיה נמי מתשובת רש"י זצ"ל שהיה מדקדק מכאן שאין צריך לומר אתם עדי דאי אמר להו ליהוי עלי סהדי אמאי רצו עושין דין הא בהדיא שוינהו סהדי ואע"פ שפ"ה שיכול להיות דיין כשראו בלילה כיון שיש עדים מעידים בפניו כשמתכוין להעיד גרע טפי ואין להקשות כי פריך בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כה:) מושיבין מחבריהן לוקמו בדוכתייהו וליקדשו דלא תהא שמיעה גדולה מראייה אמאי לא משני כגון שנתכוונו להעיד דאין יכולים להיות דיינין דהא אי נתכוונו לא היה היחיד נעשה דיין ומיהו אין נראה פי' דטעם דאין עד נעשה דיין הוי או משום דהויא עדות שאי אתה יכול להזימה דכיון שהן עצמן עדים ודיינין לא יקבלו הזמה על עצמן או משום דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו דיינין אבל העדים עצמן אין חוזרין ויושבין ודנין ומהני טעמי אין לפסול המתכוין להעיד אלא דוקא עד המעיד ומההיא דמכות שהביא אין ראיה דהתם גזירת הכתוב הוא דמקיש ג' לשנים דאפילו הן מאה אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ועוד קשה לר"י לפירושו דמדמה אין עד נעשה דיין לנמצא אחד מהן קרוב או פסול א"כ לרבי יוסי דאית ליה דבראייה בעלמא בלא כוונת עדות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כמו כן לא יעשה שוב דיין א"כ לית ליה שלא תהא שמיעה גדולה מראייה והשתא בר"ה פריך בפשיטות ולא תהא שמיעה גדולה מראייה ומשמע דליכא מאן דפליג ועוד קשה דרב יהודה אדרב יהודה דרב יהודה פסיק במכות (דף ו.) כרבי יוסי דבראייה בעלמא נעשה עד ואין עד נעשה דיין וא"ת היכי קאמר רב יהודה רצו עושין דין הלא נעשו עדים אע"פ שלא נתכוונו אלא ודאי אומר ר"י דאין לדמותו ועוד אומר ר"י דהתם נמי בכוונה לחודה שנתכוונו להעיד בשעת ראייה לא היתה עדותן בטלה אלא כשהעידו אח"כ בב"ד דאי לא תימא הכי אין לך גט כשר כשנותנין בפני קרובין או קדושין אם נתכוונו להעיד והאי דקאמר ומה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש אע"פ שאין עדותן בטלה אלא כשמעידין בפני ב"ד מ"מ פעמים שאין האח זה יודע שכבר העיד אחיו ומעיד ומיהו מעיקרא הוה בעי למימר התם דבראייה בעלמא בלא העדאה נפסלין כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול מדפריך הרוג יציל נרבע יציל הורג ורובע יצילו אבל לפי המסקנא דבעי למימר ומסיק רבא אמר קרא יקום דבר במקיים דבר הכתוב מדבר דהיינו עדים שהדבר מתקיים על ידיהן אין נפסלין עד שיעידו בבית דין ויקיימו דבר:
ואין עד נעשה דיין. היינו עד המעיד כדפרישית ודוקא בדאורייתא אבל בדרבנן נעשה דיין כדמוכח בפ"ק דגיטין (דף ה:) ובפ"ב דכתובות (דף כא: ושם) ורבי עקיבא דאמר בהחובל (ב"ק דף צ: ושם) כולן עדים הן ואפילו עד הרואה אין נעשה דיין היינו דוקא בדיני נפשות כדמוכח בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה כו.) דמפרש טעמא כיון דחזו דקטל תו לא מצו חזו ליה בזכותיה ואם תאמר (דבפרק קמא) דמכות (דף יב. ושם) מפרש טעמא אחרינא דקאמר ר' עקיבא מנין לסנהדרין שראו כו' שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד שנאמר עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר וי"ל דההיא דרשא דמכות עיקר וההיא דר"ה (דף כו. ושם) לא קאמר אלא דמההיא טעם לא גמרינן שאר דינים מהתם דדוקא בדיני נפשות אין עד הרואה נעשה דיין משום והצילו העדה:
ניחוש דלמא הדר ביה. קשה לר"י דא"כ כל מתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה ניחוש דלמא הדר ביה וכי תימא הכי נמי וצריך עדים שלא חזר בו עד שמת דהא בסוף פ"ק דב"מ (דף יט:) אמר קמא ובתרא בתרא קני קמא לא קני משמע ואי ליכא בתרא קמא
עין משפט ונר מצוה
עריכהיט א מיי' פ"ה מהל' עדות הלכה ח', סמג עשין קט, טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ה':
כ ב מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה י', סמג עשין פג, טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ה סעיף ו':
ראשונים נוספים
ואין עושין דין. דאין דין נוהג בלילה כדגרסינן בסנהדרין דיני ממונות דנין ביום וגומרין אף בלילה אבל אין מתחילין בלילה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין:
מאי טעמא. כשנכנסו בלילה אין עושין דין. משום דהוו עדים ואין עד נעשה דיין: אין ה"נ קאמינא דין נחלות:
איתמר קנין. שקני משכיב מרע או מיד אחר אם רצה לחזור מאותו קנין עד אימתי יכול לחזור:
רבה אמר כל זמן שיושבין. אע"פ שאין עוסקין באותו ענין: רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין אע"פ שאין יושבין:
ואי סלקא דעתך כל זמן שיושבין יכול לחזור אם כן אמאי אם רצו עושין דין מיד לאלתר כשצווה ומורידין כל אחד לירושתו וליחוש דלמא הדר ביה אותו שכיב מרע מצואתו עד שהן יושבין[2] ודברי שכיב מרע אין צריכין קנין וחשוב כקנין דככתובין וכמסורין דמי כל זמן שקנין חוזר יכול הוא נמי לחזור בו אלא הואיל דכל זמן דעסוקין באותו ענין לא הדר ביה תו לא מצי הדר בי' הואיל דסלקי מההוא ענינא:
אלא מאי אית לך למימר. לרב יוסף דמצי למיעבד דין משום דכבר סליק מאותו ענין ולא הדר בו והתחיל לדבר מענין אחר ומשום הכי עושין דין. שוב הכי נמי לרבה משום הכי עושין דין דקמו כבר אחר שצוה ולא הדר ביה והדר יתבי ועשו דין משום הכי לא מצי למיהדר ביה:
ודאמרינן אין עד נעשה דיין. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דמשו' דעדים צריכין לעמוד בפני בית דין דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ובעדים הכתוב מדבר אלמא צריכין שיעידו אחרים לפני כ"ד, וכן בתשובה לרב צמח גאון ז"ל.
ויש מי שפי' דמשום הכי אין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהרי כיון שנעשו עדים פסולין לדון על פי עדותן דלא גרע ממי שעדים קרובין לדיינין שאמרו בירוש' שהם פסולין שאם הוזמו מפיהם הם נהרגין וכל שכן על פי עצמן והנה לטעם הזה עד הרואה כשר כיון דהשתא לא אסהיד איהו ולא מידי ויש שמעידין לפניו אלא שיש לומר לעולם משום הזמה ואפילו הכי עד הרואה פסול דכיון דידעי דקושטא הוה לא מקבלי עלייהו הזמה ואע"ג דהנך סהדי לאו באנפיהו הוה מ"מ כיון דקושטא קאמרי לא מתזמי להו וכ"ש בדיני נפשות דכיון דחזו דקטל נפש' תו לא חזו ליה זכותא ולאו מילתא היא דא"כ ראוהו בלילה נמי אלא הך טענ' ליתיה אלא בדיני נפשות.
ויש מפרשין דמהא דרב יהודה נפק' לן דכתיב ביום ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה לומר שאם ראו בלילה שוב אינו מפיל נחלות לעולם משום דהוה ליה עד ושמע מינה שאין עד נעשה דיין.
וזה הפי' עיקר דאמרינן בסנהדרין (ל"ד ב') ור"מ האי ביום הנחיצו מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני רבה וכו' דאין מפיל דין נחלות בלילה והא ודאי מכיון דכתיב לחוקת משפט שמעינן שדין נתלות כשאר הדינין ובעינן ג' ודין ביום נמי הא נפקא ליה התם מדמקשינן ריבים לנגעים וכיון שאירעה כל הפרשה לדין ממילא שמעת מינה שאי אתה מפיל נחלות בלילה למה לי ביום הנחילו אלא לאו לאין עד נעשה דיין אתא לומר שאם צוה בפניו בלילה לעולם אינו מפיל נחלות שהוא צריך לעדות ואין עד המעיד נעשה דיין.
ואי קשיא לרבנן דמיבעי להו התם לתחלת דין ביום דרבה מנא להו ואיכא למימר לרבנן נפקא להו מדדרשינן התס בסנהדרין (ל"ג ב') ועד לא יענה אפילו לזכות והוא הדין לדיני ממונות רכל שאינו כשר לזכות בדיני נפשות אינו כשר לדיני ממונות וקרא אכולהו קאי וכיון דעד אינו עונה כלל ממילא אינו נעשה הוא עצמו דיין ור"מ דדריש מביום הנחילו סבר לה כמאן דדריש התם עד עונה לזכות ובדיני ממונות בין לזכות בין לחובה בדאיתא התם, כנ"ל ועיקר.
ומורי נ"ר הראה לי בדיני מה שאמרו בה בירושלמי במסכת סנהדרין (א,ב) על הא דתנן (ר"ה כ"ה ע"ב) יעמדו שנים ויושיבו מחבריהן אצל היחיד וליתיב חד וליקום חד וליתיב חד וליקום חד אין עד נעשה דייז וכך פירושו אי משום ישיבה ועמידה הוא בלומר שהדיין צריך לישב והעד עומד ואי אפשר לעמידה וישיבה כאחד כעין מה שפי' הר"ר שמואל ז"ל ליקום חד ויעיד בפני שנים ומקיימא הגדה בתרי אי נמי לא יעמדו שנים אלא יעמוד אחד ויושיבו אחד אצל השנים ויעיד בפני שלשה ואח"כ יעמוד גם השני ויעיד בפני אותן ומסדרינן אין עד נעשה דיין לעולם הואיל והעיד דלאו משום ישיבה ועמידה הוא.
ולרב יוסף מי ניחא. פי' מעיקרא הוה ניחא ליה לרב יוסף לאוקומה בדסליקו מענינא לענינא אליבא דנפשיה ולא ניחא ליה לאוקומה אליבא דרבא בדקמו והדר יתיבו משום דאורחא דמילתא היא דיתבי וקאמרי מילי דכדי טובא והדרי למילתייהו, ולא ניחא ליה לאוקמה בדקמו והדר יתיבו דלאו אורח ארעא בהכי, ונמצאו בתלמוד כיוצא בה הרבה מאד.
ליחוש דילמא הדר ביה. יש מפרשים ליחוש שמא אחר כך חזר בו, וקשיא לן אי הכי גבי מתנת שכיב מרע דכתבינן ומנו מרעיה אתפטר לכיח עלמיה היכי דיינינן ביה ליחוש דילמא הדר ביה וכל שכן דקשיא בההיא דאמר רבה הרי מת וקברו מוכיח עליו ויש מפרשין ליחוש דילמא הדר ביה ואטרוחי בי דינא היכי מטרחינן ודילמא אכתי הדר ביה כלומר בתר דינא הדר ביה בפנינו והיכי דינינן ביה לאלתר ומטרחינן דייני, גם זה אינו נכון.
ונראה שהרב ר' שמואל ז"ל מפרש דילמא אחר הדין יחזור בו וכיוו שיכול לחזור בו אין דינם דין אע"פ שלא חזר בו, ויפה כיון.
ומה שאמרו אין עד נעשה דיין: כתב ר"ש ז"ל משום דצריכין העדים לעמוד בפני הדיינים ועדים בעמידה ובית דין בישיבה, דכתיב (דברים יט, יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' ודרשינן ועמדו שני האנשים אלו העדים אשר להם הריב וגו' אשר להם הריב אלו בעלי דין לפני [יי'] אלו הדיינים, אלמא עדים בעמידה ובית דין בישיבה. ויש מי שאומר משום דבעי עדות שאתה יכול להזימה, משום כן פסלו עדים הקרובים לדיינים, שאם הוזמו לא על פיהם הן נהרגין. ויש מי שאמר דנפקא לן מהא דרב יהודה ומדאורעה פרשת נחלות להיות דין, וכבר כתבתיה בארוכה שם בריש פרק ראוהו בית דין.
קנין עד מתי הוא חוזר: יש מי שפירשה דוקא בקנין מתנת שכיב מרע במקצת, ומשום דשכיב מרע עשוי לימלך ולחזור בו פעמים במקצת פעמים בכל, הא בקנין דבריא אין לו. ודבר הלמד מענינו הוא, שהביאו בשמועה זו דמתנות של נחלות. ויש אומרים דקנין סתם אמרו, לא שנא דשכיב מרע ולא שנא דבריא, ומשום דקאמר רב יוסף כותי' דידי מסתברא דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה, משום הכי הביאוה כאן וזה עיקר. ורבינו תם ז"ל אמר דהוא הדין לכל שאר הקנאות בחזקה ומשיכה. ואינו מחוור, שהרי אמרו (לעיל פו, ב) כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, וסתמא דמילתא בעסוקין באותו ענין הוא, וכן כשהיתה מדה של לוקח ויש בה שנתות ראשון ראשון קנה, אלא בקנין סודר בלחוד אמרו ואפילו קנין של בריא. וכן דעת הרמב"ן ז"ל.
אלא לרבה דלמא הדר בה: יש מפרשים, מדקאמר רצו עושין דין, אפילו מיד משמע, וניחוש דילמא לאחר גמר דינם יחזור בו ונמצא דינם בטל ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. ויש דלמא הדר ביה לבתר כן ולא ידעינן. ואינו מחוור, דלהכי ליכא למיחש, דאם איתא בטלת כל מתנות שכיב מרע ואפילו כתיב בהון ומגו מרעיה איתפטר לבי עלמיה, דדילמא הדר ביה ולא ידעינן, ועד דמסהדי דלא זזה ידם מתוך ידו מכי פקיד קדמיהון לא נידון בה.
ור"ש ז"ל פירש, כיון דאפשר לו לחזור, אם דנו תוך אותו זמן אין דינם דין ואפילו ידעינן דלא חזר בו, שאין ישיבתם ישיבת בית דין. וכענין זה פירש הרב בעל המאור ז"ל דכיון שאי אפשר להם לדון באותה ישיבה אין זו ישיבת בית דין. וכן פירש הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל דכיון שאי אפשר להם לדון מתוך אותה ישיבה אינן בית דין ולא נמסר להם בתורת בית דין אלא בתורת עדות ואין עד נעשה דיין. ורב חסדא דדחה ואמר והדר יתיבון ומקמי דליפוק לברא, מושב בית דין הוי, ואף על גב דלא חזי למידן בתחלת ישיבתן, דכל דינא הכין הוא, דבתחלת ישיבת הדיינים אי אפשר להם לפסוק הדין עד שיתבאר מתוך טענותיהן, ואפילו הכי לכי מתברר חותכין אותו ותחלת ישיבתן מיקריא ישיבת בית דין, הכא נמי אף על גב דאי אפשר להן בתחלת ישיבתן עד דקמו ויתיבו, משום דלא איתברר אי מהדר ביה או לא, כי קמו ויתיבו איתברר דצוואה גמורה היא וחותכין עליה את הדין.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח (עריכה)
אמר רב חסדא לא שנו אלא ביום כלומר שציוה לפניהם ביום, אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין. דכיון דבלילה הוא דפקיד קמיהו לאו שעת דין הוא, והוו להו מעיקרא עדים, ושוב אין נעשין דיינין דאין עד נעשה דיין. והיינו דאמרינן ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה, שאם צוה לפני שלשה ביום עושין דין מיד, ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה דאין עד נעשה דיין.
ומסתברא דאפי' צוה בפני שלשה ביום נמי דוקא היכא דלא נחתי מעיקרא לתורת עדות, אבל היכא דנחתי מעיקרא לתורת עדות כותבין ואין עושין דין, דהוו להו מעיקרא עדים ואין עד נעשה דיין. דיקא נמי מדנקיט רב יהודה לישנא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה, דשמעת מינה טעמא דנכנסו לבקר את החולה, מכלל דאי אתו בתורת עדות כותבין ואין עושין דין. ואין צריך לומר היכא דאמר להו כתובו וכיוצא בהן, דכיון דאחתינהו לתורת עדות על כרחיך עדים נינהו ואין עד נעשה דיין. ועוד מדקאמרינן רצו כותבין רצו עושין דין, דשמעת מינה דאי כתבי תו לא מצו למעבד דינא, והא דמיא לההיא דאמרינן במכות (ו,א) היכי אמרי' להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו, אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, דשמעת מינה דכל היכא דאתו מעיקרא בתורת עדות עדים נינהו, וכיון דעדים נינהו אין עושין דין דאין עד נעשה דיין. וכן הלכה:
לח. ושמעינן מינה דכל מילתא דמתעבדא באפי בי תלתא בשעתא דחזיא לדינא מצו דייני לה דמעיקרא דייני נינהו. אבל באפי תרי, אי נמי באפי תלתא בשעה שאין ראויה לדין, אי נמי בשעה הראויה לדין ונחתין מעיקרא לתורת עדות, הוו להו מעיקרא עדים ואין עד נעשה דיין:
אבל בלילה אפילו שלשה כותבים ואין עושים דין כתב רשב"ם ז"ל דלאו למימרא שאם העידו שנים בפני בית דין בלילה שלא תהא עדותם עדות דהכא היינו טעמא משום דחשבינן להו בעדים אבל קבלת עדות בלילה כשרה ודנין עליה ביום. ולא מחוור מדאמרינן בפרק ראוהו בית דין למה לי למתני נחקרו העדים כו' סלקא דעתך אמינא תיהוי חקירת עדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין וליקדשו בלילה מידי דהוה אדיני ממונות דדנים ביום וגומרין בלילה קמשמע לן ואימא הכי נמי אמר קרא כי חק לישראל הוא אלמא דקבלת עדות כתחלת דין ואין מקבלים אותו בלילה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות סנהדרין שאין מקבלים עדות ואין מקיימים שטרות בלילה ולא עוד אלא שאפילו קבלוהו לא עשו ולא כלום שאף על פי שאמרו בירושלמי שדיינים שטעו ודנו בלילה דיניהם דין ולפי זה משמע דהוא הדין נמי בקבלת עדות שאם קבלוהו בלילה קבלתם קבלה כתב הרמב"ן ז"ל דלפום גמרא דילן אינו כן אלא אפילו בדיעבד אין דינם דין מדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל עיין שם.
אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא דאמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. ואי סלקא דעתך כל זמן שיושבים יכול לחזור בה היאך יכולים אלו השלשה לעשות עצמן בתורת בית דין באותה צואה ולחתוך בה דין באותה מושב עצמו ליחוש שמא יחזור החולה מאותה צואה ואין ראוי לחתוך דין אלא דבר ברור שאין בו חשש אמר ליה ולדידך מי ניחא ליחוש נמי דלמא הדר ביה כו'. ויש לפרש דהא דיוקא דקא דאיק רב יוסף מהא דרב יהודה אמר שמואל לאו מדקאמר רצו עושין דין באותו מושב בעצמו הוא אלא מדקא משוי להו בית דין כלל ושרי להו למידן בה באותו ענין בין בההוא מושב בין במושב אחרינא והכי קאמר אי אמרת בשלמא כל זמן שעוסקים באותו ענין הוא דמצי ליהדר ביה ומכי סליק מההוא ענינא לא מצי הדר ביה ואף על גב דאכתי יושבים נינהו היינו דקא חשיב לה לההיא ישיבה דין דקא אפשר למידן ביה דינא בתר דסליק מההוא ענינא וכאלו מעיקרא אדעתא למהוי בי דינא יתיב ובתורת דינא אתא לידייהו הא מילתא ולאו בתורת עדות ומשום הכי רצו כותבין רצו עושין דין בין היום בין למחר אלא אי אמרת כל זמן שיושבים אית ליה למיהדר ביה היכי חשיב ליה לההוא ישיבה ישיבת בית דין וקשרי להו למידן ביה דינא בין בההוא מושב בין במושב אחרינא והא ההוא מושב לא הוה חזי למיהוי מושב דין דלא הוי חזי ליחות בו בי דינא בההוא מלתא משום דהא אפשר דהדר ביה ומלתא ידיעה היא דלא חתכינן דינא אלא במלתא ברירא דלית בה ספיקא וכיון שכן אפילו כי לא הדר ביה נמי לא לידייניה כלל לא בההוא מושב ולא במושב אחרינא דבתורת עדות אתא לדידהו מעיקרא ולא בתורת דין ואין עד נעשה דיין. ודחייה רבה להאי דוקיא דרב יוסף ואוקמה בדקמו והדר יתיבו פירוש והוא דלא נפיק לברא אלא מיקם בלחוד הוא דקמו להו והדר יתיבו דהוה ליה כמושב אחד כיון דחזו למידן בה דינא דהא לא אפשר מיהדר ביה. ואף על גב דמקמי דקיימו להו לא הוה חזו למידן בה דינא מעיקרא מושב דין מיקרי דהא כל מושב דין שבעולם נמי הכי הוא דמעיקרא לא חזי למחתך דינא עד דמברירא מלתא וקאים דינא על בורייה ובתר הכי חתכינן ליה ואפילו הכי מותב דין מיקרי מעיקרא הכא נמי אף על גב דמקמי דמקיימו לא הוה חזו למידן ביה דינא דאכתי לא איתבררה מלתא אי קיימא האי צואה אי הדר בה כיון דלבתר דקמו והדר יתיבו חזו למידן ביה דינא איבררה מילתא דצוואה גמורה היא מעיקרא נמי מושב דין מיקרי. והאי צוואה דאמרינן דלא יכול למהדר בה לבתר דסליקו מעניינא לענינא לרב יוסף דוקא צוואה במקצת דאית בה קנין שהיא מתנת בריא אבל צוואת שכיב מרע דעלמא כדסלקין בה מעניינא לעניינא נמי אי נמי קמו והדר יתיבו מצי הדר ביה דהא קיימא לן כל שאלו עמד חוזר במתנתו וכיון שכן אם היתה צוואה זו שצוה החולה בפני שלשה אלו צוואה בלי קנין ובלי שיור שהיא צוואת שכיב מרע כיון שיש לחוש שמא יחזור בו אין עושין בה דין כלל לא באותו מושב ולא במושב אחרינא לפי שאין עושין דין אלא על דבר חתוך וברור וזו הצוואה עדיין אינה ברורה שהרי אפשר שיחזור בו הלכך כותבין ונעשין עליה עדים ואין נעשין בה דיינים כלל דבתורת עדות אתא לידייהו מעיקרא ולאו בתורת דין ואין עד נעשה דיין. הרא"ם ז"ל.
ויש מפרשים דניחוש דלמא הדר ביה לבתר כן ולא ידעינן. ואינו מחוור דלהכי ליכא למיחש דאם איתא בטלת כל מתנת שכיב מרע ואפילו כתיב בהן ומגו מרעיה אתפטר לבי עולמיה דדלמא הדר ביה ולא ידעי ועד דמסהדי דלא זזה ידם מתוך ידו מכי פקיד קדמיהון לא נידון בם. ורשב"ם ז"ל פירש כיון דאפשר לו לחזור אם דנו תוך אותו זמן אין דינם דין ואפילו ידעינן דלא חזר בו שאין ישיבתם ישיבת בית דין וכענין זה פירש הרב בעל המאור ז"ל וכן פירש הרא"ם ז"ל שאי אפשר להם לדון מתוך אותה ישיבה כו'. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"י ז"ל בעליות: ליחוש דלמא הדר ביה דמשמע ליה רצו עושין דין באותו מושב עצמו. ויש ששואלים היכן מצינו שניחוש לחזרה כל זמן שאין שם עדים שחזר בו כו' ככתוב בתוספות. ומתרצא האי מלתא בפירושא דכתבינא לעיל דהכי פירושו אי סלקא דעתך דאפילו בקנין יכול לחזור בו כל זמן שיושבין דאמרינן לא גמר בלבו ואין דעתו נגמרת עליו כל זמן שיושבים אם כן היאך יש תורת דיינים על העומדים שם והלא יש לחוש שלא נגמרה דעתו עליו ושמא בההיא שעתא שהן עושין דין כבר חזר בו בלבו ויש בדעתו לומר שהוא חוזר בו אלא שאחר כך נמלך ולא חזר בו וגמר בדעתו דברי הצוואה כיון שלא אמר לעדים שהוא חוזר בו ומכל מקום כיון דבאותה שעה שהיו עושין דין חזר בו בלבו ולא נגמרת דעתו בדבר ולא היה עליהם תורת דיינים ולאלומי קושיא נקט ליחוש דלמא הדר ביה והוא הדין שהיה יכול להקשות דלמא ליהדר ביה כלומר דכל זמן שיושבים ליכא גמר הדעת ושמא לחזרה קאי ואין תורת דיינין על אלה עד שיקומו משם האנשים שתגמור דעתו של זה בצוואתו אבל ודאי אין חוששין לחזרה כיון שלא חזר בו. ע"כ.
וזה לשון תוספי הרא"ש ז"ל: וניחוש דלמא הדר ביה ואם תאמר כל מתנת שכיב מרע נמי כו'. ככתוב בתוספות. ולפירוש רשב"ם ניחא שפירש וניחוש שמא יחזור בה ואמאי קאמר אם רצו עושין דין דמשמע באותו מעמד אף על פי שעדיין יושבים עושין דין גמור ואמאי כו'. והלשון קשה לפירושו דהוה ליה למימר והא מצי הדר ביה. ועוד נהי דלגבי דידיה לא הוי כיון דמצי הדר ביה לגבי בנים ליהוי דין אם לא חזר בו. ונראה לפרש כו' ככתוב בתוספות. ע"כ.
ולרב יוסף מי ניחא ליחוש דלמא הדר ביה. ורב יוסף הוה סבירא ליה דניחא טפי לדידיה מלרבה משום דכיון דלא צריכי למיקם מדוכתייהו אלא לסלוקי מעניינא לעניינא מתחלה כשמסר דבריו להם נעשו בית דין וישיבת הדיינים היתה אבל לרבה קשיא כיון שאין יכולים לעשות דין עד דלוקמו מדוכתייהו נמצא שבאותה ישיבה ראשונה לא היתה תורת בית דין עליהם והוה ליה כאלו נכנסו לבקר החולה בלילה שנעשים עדים. ואפילו הכי רבה לא חש למלתא דכיון שאין צריכין למיפק לברא אלא למיקם ולמיתב לאלתר אף מתחלה תורת בית דין עליהם. הר"ן ז"ל. וכבר כתוב לעיל בשם הרא"ם ז"ל. והרמב"ן ז"ל פירשה בענין אחר. עיין בחידושיו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה