ברכות ו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
וכולהו כתיבי באדרעיה:
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו שנאמר (ישעיהו נ, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו יבטח בשם ה' מאי טעמא משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח:
אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' (ישעיהו נ, ב) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. א"ר חלבו אמר רב הונא אכל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמוד פינחס ויפלל:
אמר רבי חלבו אמר רב הונא בהיוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנא' (הושע ו, ג) נרדפה לדעת את ה' אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחליין רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם גירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנא' (הושע יא, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' אנא נמי רהיטנא. אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא אמר אביי אגרא דכלה דוחקא אמר רבא אגרא דשמעתא סברא אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא אמר רב ששת דאגרא דהספדא דלויי אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי:
אמר רב הונא הכל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר (תהלים יב, ט) סביב רשעים יתהלכון אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטייעא א"ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסרא וקטליה א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי (תהלים יב, ט) כרום זלות לבני אדם אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים שנאמר (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא ולעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר (תהלים ה, ד) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה:
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיהו לג, יא) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר (שמות יט, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול. איני והא כתיב (שמות כ, יד) וכל העם רואים את הקולת אותן קולות דקודם מתן תורה הוו רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו לג, יא) מביאים תודה בית ה' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר (ירמיהו לג, יא) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה':
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' מאי (קהלת יב, יג) כי זה כל האדם א"ר אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:
וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר (ישעיהו ג, יד) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:
רש"י
עריכה
וכולהו כתיבי באדרעיה - כל הכתובים הללו כתובים בזרוע בבית אחד שאותן של יד אינן אלא בית אחד כדאמרינן במנחות (דף לד:) וכל הפרשיות כתובות בו:
משאיל בו - מה טיבו של פלוני למה לא בא:
ירא את ה' - שהיה רגיל לבא אליו:
אשר הלך חשכים ואין נוגה לו - אשר עתה הלך למקום חשך אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי:
ואין עונה - שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה:
אלקי אברהם - שקבע מקום לתפלתו:
בעזרו - כדרך שהיה עוזר לאברהם:
אל יפסיע פסיעה גסה - לפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי:
נרדפה - לשון מרוצה משמע שהרודף רץ:
לפרקא - לשמוע הדרשה:
מחליין רבנן שבתא - דאמר מר (שבת דף קיג:) אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת שנאמר אם תשיב משבת רגלך:
אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד:
אגרא דכלה - שבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל:
אגרא דשמעתא סברא - שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:
אגרא דתעניתא צדקתא - שנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום:
דלויי - להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים:
מילי - לשמח החתן בדברים:
אחורי בית הכנסת - כל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא:
חלף ההוא טייעא - סוחר ערבי:
כדו בר. 'כדו' - שתי. 'בר' - רשות, כי האי דאמרינן בסוכה (דף מה:) הא דעיילי בבר:
כרום זלות - סיפיה דקרא דלעיל:
דברים שעומדים ברומו של עולם - כגון תפלה שעולה למעלה:
כיון שנצטרך אדם לבריות - הוא זל בעיניהם:
לראשנו - להיות נושה בנו דמתרגמינן כנושה (שמות כב) כרשיא:
עובר בחמשה קולות - מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקב"ה את ישראל:
אותן קולות דקודם מתן תורה הוו - הנך קולות בתראי היינו הנך דאיירי בהו לעיל וקאמר דנראין היו ואע"פ שהקול אינו נראה זה נראה:
מביאים תודה בית ה' - כי אשיב את שבות וגו'. סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא:
בשביל זה - שיברא זה:
לצוות - של"ווץ (שול"ץ: צעצוע) בלע"ז:
גזלת העני - והלא אף גזלת העשיר גזלה היא אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
כב א מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה ו', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ט:
כג ב ג מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה ב', ומיי' פכ"ד מהל' שבת הלכה ה', סמג עשין יב יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ב ובטור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף א' [ רב אלפס כאן ובשבת פרק טו ]:
כד ד טור ושו"ע יו"ד סי' שד"מ סעיף א', [ סמ"ג עשין יב ]:
כה ה מיי' פ"ה מהל' תפילה הלכה ו', יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ז':
כו ו טור או"ח סי' רלב:
ראשונים נוספים
תורה ניתנה בה' קולות דכתיב ויהי קולות: ואין קולות פחותין משנים וגו' הפסוקים. ואותן קולות דוכל העם רואים קודם מתן תורה ולא חשיב להו:
סוף דבר וכו': הכי משמע לסוף דבריו הכל נשמע למי שאת האלהים ירא ואת מצותיו שמור:
מאי כי זה כל האדם: כל העולם לא נברא אלא בשביל זה. כלומר כי העולם נברא לצורך בני אדם ובני אדם נבראו לשבח ולהודות להקב"ה ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם והשאר הרי הן כבהמה שאין עושין הדברים שנבראו בשבילן:
אלא לצוות לזה: כלומר לזמן לו כל מאכלו ומשתיו. והוא נברא לעשות רצון בוראו יתברך ויתעלה:
גזלת העני בבתיכם: יש מפרש מלשון ענייה שאין עונה לו:
בשעה שהקב"ה בא לביהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד כועס. וא"ת והא אמרינן דבעשרה קדמה שכינה ואתיא וממתנת להם. וי"ל דהתם מיירי בעשרה המתפללין שלא בביהכ"נ, כדמשמע לישנא מנין [לעשרה][1] (ל)המתפללין ששכינה עמהם, דמשמע בכל מקום שמתפללין אע"פ שאינו מקום קבוע לתפלה. אבל הכא בביהכ"נ, כי לא אתו בזמנייהו דרגילי למיתי, מרתח רתח.
הקובע מקום לתפלתו. לא בעי למימר [אלא][2] [שיהא רגיל להתפלל בביהכ"נ][3] אחת אבל [אם][4] הוא מתפלל באחת תמיד, אפילו בשני מקומות שפיר דמי, דאמרינן בירושלמי פרק תפלת השחר א"ר תנחום ב"ר חייא צריך אדם לייחד לו מקום [5][ל]ביהכ"נ שנאמר {שמואל ב. טו, לב} ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים, השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה.
אגרא דפרקא רהטא. פירש"י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאינן מבינים הדרשה מפי הרב. ותימא, דר' זירא גופיה קאמר לעיל דמחללי שבתא כי רהט[י][6], והשתא קאמר דהוא עיקר השכר. ונראה לפרש שאם רוצה לעשות מצוה שלימה כמאמרה בלא חסרון, יעשה כל הדברים דבסמוך.
אגרא דבי טמיא שתיקותא. אין נראה לומר דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב, {ויקרא י'} וידום אהרן. דכל הני מיירי במי שעושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. הילכך נראה לומר דמיירי [7][ב]אותם שבאים לבית האבל, שיש להם לישב ולשתוק, ולשמוע דברי הגדול המנחם אותו. ואם היו אחרים מדברים, אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמיא על שם עצמות המת, [8](כדמתרגם בעצם אדם), [כדמפרש רבינו שלמה][9] בטמא נפשא דאינשא [לשון עצם אדם][10]. ובמדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, [11][פי' שחוק עצמות]. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב"ח האל"ף טי"ת, ובאלב"ם המי"ם בי"ת והלמ"ד אל"ף.
כל המתפלל אחורי ביהכ"נ. פרש"י שכל בתי כנסיות שלהם היו פתוחות למזרח. והכי תניא בתוספתא דמגילה {פ"ג}. ואחוריהם למערב. והמתפלל אחורי ביהכ"נ ואינו מחזיר פניו לביהכ"נ, נראה ככופר במי שמתפללין לפניו. וקשה לפירושו דלפי שיטת התוספתא, משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן או משום [12][ד]ירושלם למערב ובעינן והתפללו [אליך][13] דרך ארצם, וא"כ כשעומד אחורי ביהכ"נ ופניו למערב, הרי הופך פניו לאותו רוח שהצבור מתפללין, ואינו נראה ככופר. ויותר היה נראה כשתי רשויות אם הופך פניו למזרח. על כן נראה לומר דאחורי ביהכ"נ, היינו מי שהוא אחורי העם במזרח ביהכ"נ. ואע"פ שהפתח במזרח קורהו אחורי ביהכ"נ, לפי שהוא אחורי העם ההופכים פניהם למערב. וכן משמע לקמן בפירקין {ח:} ובפרק הרואה {סא.} דקאמר אסור לעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין. ומסיק הני מילי דליכא פתחא אחריתי, פירוש, דכיון שהוא לפני הפתח נראה שאינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שהיה הפתח, קורא אחורי בהכ"נ, ופתחים שלהם היו במזרח כדמפרש"י. ומיהו קשה, [14]ד(ל)אחורי ביהכ"נ משמע כמו אחורי המשכן, שקורין אחורי, אותו צד שהופכין לו פניהם. ויש לקיים פרש"י, דכי מהדר אפיה לגבי כנשתא לית לן בה. אע"פ שאינו מהפך פניו לאותו רוח שהצבור הופכין פניהם, לא מחזי כשתי רשויות, כיון שכולן הופכין פניהם כנגד הארון ששם התורה מונחת. כדאמרינן במכילתין (שד') [שמארבעה][15] רוחות הופכין פניהם כלפי הכפורת, אע"פ שיש לחלק דמשום שכינה שאני.
לא נענה אלא בתפלת המנחה. תימא למה נקרא שמה מנחה. אי משום מנחה שבערב, גם בבקר יש מנחה. י"ל משום דערבית ושחרית יש להם שם אחר, קורא זו תפלת המנחה.
- ^ כך נראה לענ"ד נכון. ובספרים שלפנינו חסר וכתוב בשיבוש "להמתפללין", וכנראה הוסיפו הלמ"ד כדי לתקן הלשון, והקפתיה בסוגריים עגולות.
- ^ כך נראה לענ"ד שיש להוסיף. ובא לומר שמה שהקפידו חז"ל על קביעת מקום, הוא דווקא שלא יתפלל בשתי בתי כנסיות פעם בזה ופעם בזה. אבל בבהכ"נ אחד יוכל להתפלל בשני מקומות. וכן היא שיטת תוס' ר"י שירליאון שדבריו של הרא"ש מושתתים על דבריו על פי רוב.
- ^ כך הוגה בספר ברכה משולשת ע"פ לשון רבינו בפסקיו.
- ^ כנ"ל בהערה הקודמת.
- ^ כך הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון, ונראה.
- ^ כך הוא בתוס' ר"י שירליאון. ובספרים שלפנינו כתוב "רהטא".
- ^ כך נראה לענ"ד נכון. ובספרים כתוב "הלכך נראה דמיירי דאותם שבאים לבהכ"נ וכו'", והלשון אינו נראה.
- ^ כך היא גרסת תוס' הרא"ש. אך אין גרסא זו נכונה כיוון ש-"בטמא נפשא דאינשא" אינו תרגום של "בעצם אדם" אלא של "טמא לנפש". ועניין "עצם אדם" המוזכר הוא פירושו של רש"י. לכך הגהתי את הדברים בהתאם ללשון תוס' ר"י שירליאון.
- ^ עיין בהערה הקודמת.
- ^ עיין בהערות הקודמות.
- ^ כך נראה לתקן ע"פ לשון תוס' ר"י שירליאון שזהה בחלק זה ללשון רבינו. אך בספרים כתוב "כמו ישחקו עצמותיו", ונראה שטעות סופר הוא.
- ^ כך נראה להגיה לענ"ד. ובספרים אינו.
- ^ כך הוא בלשון הפסוק. ובספרים חסר.
- ^ נראה מיותר.
- ^ כך מוגה כבר בספר ברכה משולשת. והגרסא המקורית שהכתבה שם היא "שד'" בשיבוש.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
לעולם יהיו בני הקהל זריזים לבוא לב"ה עד שיהיו שם י'תכף שהגיע זמן התפלה שכל שהגיע זמן התפלה ואין בב"ה מנין הראוי, הדבר מגונה ביותר ומורה על בני אותה העיר שלבם מרוחק מאהבת השם ית' והריחוק הוא הכעס הגדול והקצץ המופלג, וזהו מה שרצו באומרם כאן מיד הקב"ה כועס:
ראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו שכל שהמקום מיוחד לו לתפלה כונתו מצויה ביותר, ודבר זה פירושו בשאין שם ב"ה ואף בב"ה צריך אדם ליחד לו מקום, וכך פירשו בתלמוד המערב שגם בבית הכנסת אומר ממה שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם כו' השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה:
היוצא מב"ה לא יצא דרך קלות ראש במרוצה ובפסיעה גסה, כמי שנראה שרוצה לפרוק משא שעליו אבל הבא לב"ה או לשמוע דברי תורה מצוה לרוץ אפילו בשבת שלא נאמר שלא יהא הלוך שבת כהלוך חול אלא לדבר הרשות:
כבר ידעת שהתעניות כלם נתקנו מפני התשובה ושיתעורר האדם בסיבתם לתשובה ומעשים טובים כמו שאמרו לא שק ולא תענית גורמים, אלא תשובה ומעשים טובים, הוא שאמרו אגרא דתעניתא צדקתא כלומר שזהו תכלית ענינם והנמשך מהם:
כל המתפלל אחורי ב"ה ואינו מחזיר פניו לב"ה נקרא רשע, אבל אם מחזיק פניו לב"ה רשאי:
לעולם יזהר אדם שלא לפזר ממונו במה שאין ראוי לו, וישתדל בכל כחו שלא לבא לידי צרך הבריות, אמרו ז"ל כיון שנצטרך אדם לבריות פניו נשתנות ככרום והוא עוף המשתנה לכמה גוונין כשהחמה זורחת:
יזהר אדם בכל תפלות היום ואל יקל בעצמו על שכבר התפלל קצתן, שהתפלות נתקנו ג' פעמים ביום על שם השנוי שהיום משתנה ג' פעמים להכיר ולהודות כי הכל מאתו כמו שנרמז בענין יוצר אור ומעריב ערבים:
אע"פ שאדם צריך לעמוד ביראה ובכניעת לב יש דברים שהאדם צריך להתעורר בהם לשמחה ואחת מהם סעודת חתן שראוי לשמח שם בכל מיני שמחות ובלבד שלא לבא לידי הוללות אלא שתהא יראת השם קבוע בלב מכל מקום כמו שיתבאר:
לעולם לא יקל אדם ביראת שמים מצד חכמתו אלא כל שהוא מוסיף בחכמה יהא מוסיף ביראה, שכל חכם שהוא מקיל ביראה נוח לו שלא נברא ולא התחכם, ולא עוד אלא שאין דבריו נשמעים והרי הכל אומרים קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים:
ולעולם יהא אדם נוח לבריות ומקדים בשלומם ומשתדל בכבודם ובתועלתם כפי כחו ובזו מתאהב לבריות וגורם להם לצאת ידי חובת כבוד תורה ומצות:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
תורה ניתנה בחמשה קולות דכתיב ויהי קולות - ואין קולות פחותין משנים וגו' הפסוקים. ואותן קולות דוכל העם רואים קודם מתן תורה ולא חשיב להו:
סוף דבר וכו' – הכי משמע לסוף דבריו הכל נשמע למי שאת האלהים ירא ואת מצותיו שמור:
מאי כי זה כל האדם. כל העולם לא נברא אלא בשביל זה -כלומר כי העולם נברא לצורך בני אדם ובני אדם נבראו לשבח ולהודות להקדוש ברוך הוא ולעבדו וליראה אותו ואלו שעושין כן מקיימין העולם והשאר הרי הן כבהמה שאין עושין הדברים שנבראו בשבילן:
לצוות לזה - כלומר לזמן לו כל מאכלו ומשתיו. והוא נברא לעשות רצון בוראו יתברך ויתעלה:
גזלת העני בבתיכם – יש מפרש מלשון ענייה שאין עונה לו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה