חולין סד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא תנו רבנן גיעולי ביצים מותרות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי' ביצה אסורה מאי טעמא דשדא תכלא בכולה א"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי איפכא תני תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי אמר חזקיה מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מן התורה שנאמר (ויקרא יא, טז) ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה ודלמא היינו שמייהו לא סלקא דעתך דכתיב (איכה ד, ג) בת עמי לאכזר כיענים במדבר ולא והא כתיב (מיכה א, ח) אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה כיענה זו שמתאבלת על בניה והא כתיב (ישעיהו יג, כא) ושכנו שם בנות יענה כיענה זו ששוכנת עם בניה והכתיב (ישעיהו מג, כ) תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה ואי סלקא דעתך ביצה ביצה בת מימר שירה היא אלא כתיב היענה וכתיב בת היענה ושאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות ומדפסיק להו ספרא
רש"י
עריכהגיעולי ביצים - ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה:
מותרות - הטהורין דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא:
ביצים מוזרות - שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם:
נפש יפה תאכלם - שאינו אסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם ואע"פ שישבה עליהם תרנגולת ימים רבים:
והוא שנמצא הדם על הקשר שלה - הוא זרע של תרנגול הקשור בראש הכד של ביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל השאר אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה נתפשט הקלקול בכולה:
על חלבון - על הקשר כדאמרן:
תכלא - לשון שיכול וריעותא:
איפכא תני תנא קמיה דאביי - תנא אחד היה שונה אותה לפניו איפכא לא שנו אלא שנמצא על חלמון שלה:
ואביי הוא דתרצה הכי - כדאמרינן לא שנו אלא על חלבון:
כיענים - אלמא יענה שמה ולא בת היענה:
ואבל כבנות יענה - ואי ביצים נינהו כלום יש לה פה:
כיענה זו כו' - והכי משמע כאבל העשוי על בני יענה:
תכבדני וגו' - ואי ביצים מאי כבוד ידעי למעבד:
תוספות
עריכהדעוף מעוף ילפינן אע"פ שזה מין היתר אבל ביצת השרץ אדרבה מסתברא דילפינן מטומאה כדדרשינן פרק העור והרוטב (לקמן קכו:) לטומאה בעינן ריקום כדכתיב השרץ מה שרץ ריקם אף ביצת שרץ שריקם ושפיר ילפינן איסור מטומאה כיון דאשכחן במסכת מעילה פרק קדשי מזבח (דף טז:) דמשוו להו לענין בכעדשה ואע"ג דהשתא דאיכא תרתי דאתי מחי ושרו כמו חלב וביצים מ"מ חשיב להו חידוש שפיר משום דאין שניהן באין מן החי בענין אחד וכן יש לפרש גבי דבש של דבורים דדריש מקרא בפרק קמא דבכורות (דף ז:) דשרי דלא דמי לחלב אי נמי כיון דכל שאר אבר מן החי אסור מקרי הנך חידוש ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין דטמא בין דטהור מההיא טעמא דבפ"ק דבכורות (דף ז:) דשרינן הני יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע האיל שנקרש וכן עור הבא כנגד פנים של חמור דמסתברא דהיינו טעמא דשרי משום דאתי משכבת זרע של חמור ונקרש מעצמו ונעשה עור ומותר ולא שייך לצורת הולד מידי ולכך מותר כיון דמתחלתו בא מחמת השכבת זרע דהויא כנבלה מוסרחת ושרי ולבסוף אע"פ שנקרש ונעשה עור מ"מ מותר הוא כמו אפרוח ביצת טרפה שהוא מותר דכי גדיל פירשא בעלמא הוא וכולהו. ביעי נמי משכבת זרע קאתו ושרו מהאי טעמא חוץ מביצת טמאה שאסר הכתוב להכי איצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מיניה כדפירשנו ומיהו אין מתיישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובים כבשר:
לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם. לא גרסינן ביה דברי רבי אליעזר בן יעקב דעלה אמר בפ"ק דביצה (דף ו:) מני ראב"י היא:
גיעולי ביצים מותרות. פירש בקונטרס ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה מותרין הטהורים דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא כלל באחרנייתא ולקמן בפרק גיד הנשה (דף צח.) ודאי איירי שם בהכי וגם מחלק שם בין שלקו עם ביצים שיש שם אפרוח לשלקו עם הטמאים אבל הכא לא מסתברא לר"ת לאוקמי בהכי דלא שייך האי דינא הכא ונראה לי כמו שפירש בערוך שהכו התרנגולת על בית רחמה ומפלת ביצים שלא נגמרו ולא איירי מידי בבישול ולשון גיעול שייך עליה כמו (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל והוי השתא מעין ביצים המוזרות דמיירי השתא בהיתר ביצים גופייהו ואתא לאשמועינן דלא חשיב אבר מן החי אע"פ שלא נגמרו לגמרי ובירושלמי דמסכת תרומות לענין ביצים ששלקן ונמצא בהן אפרוח דאיירי בהו התם גרסינן לעיל מהא מילתא שמעון בר אבא אמר רבי חנינא מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי ואמר אבא הורה בארבעים ושבע ואנא מורינא במ"ה ואמר רבי חייא בר חנינא מעשה בא לפני רב הונא ואמר קליפי איסור מעלין את ההיתר הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן או קלופות בקלופות אבל אי שלק ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות צריך שיעור אחר מפני גיעולי ביצים שורו עיבר ולא יגעיל ביצים שהרקימו אסורות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם מצא בהם דם קולף מקום הדם עד כאן לשון הירושלמי משמע כפי' הקונט' דאיירי בביצים שלוקות אבל תימה דמייתי התם קרא דשורו עיבר ולא יגעיל ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו ובתוספתא במסכת תרומה בפ' דג טמא משמע כמו שפירש הערוך והכי תניא התם ביצים [טהורות] ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהן בנ"ט אסורין ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרים באכילה ביצים ששלקן ומצא בא' מהם אפרוח אם יש בהן בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ואם מצא בא' מהן דם זורק הדם ואוכל את השאר אוכל דם דגים או חגבים בין חיים בין מתים ואינו חושש משמע בהדיא דגיעולי ביצים וביצים ששלקן תרי מילי נינהו:
והוא שנמצא בקשר שלה. פירש הקונטרס דכה"ג אוכל השאר כיון דנמצא על הקשר והוא זרע תרנגול הקשור בראש הכד של ביצים ומשם יצירת האפרוח מתחיל וכיון דעדיין הוא שם ולא נתפזר בכל הביצה הלכך אוכל השאר אבל אם נמצא על חלמון שלה הביצה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה פי' נתפשט הקלקול בכולה והא דלא נקט בלשון לא שנו כדנקט אבוה דרבי אפטוריקי ולימא הכי לא שנו אלא שנמצא על הקשר שלה אבל יצא חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה מצינן למימר דאין לשון כל חכמים שוין בענין אחד ומיהו קשה לפירושו מדאמר בפרק דם שחיטה בכריתות (דף כא.) דקתני בברייתא יצא דם ביצים שאינן מין בשר יצא דם חגבים שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם חגבים ודגים כל זמן שישנו עליהם וניכר שהוא מהן הוא הדין נמי דם ביצים וי"ל דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו ומדאורייתא שרי אע"פ שהאפרוח נוצר משם דהיינו על קשר שלה ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף השתא מיהא לא הוו מין בשר שאין כאן עדיין בשר כלל ועוד י"ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו דהא דשרי במסכת כריתות (גם זה שם) דם ביצים היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר שמאותו דם אין האפרוח נוצר ולא חשיב מין בשר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידת הביצה ואותו דם אינו בא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת ומה שפי' בקונטרס דם שהוא חוץ לקשר הכל אסורה זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר אבל כשאין דם כלל על הקשר אלא במקום אחר מותר כדפרישית ואין להקשות לפ"ז בתר הכי דמפליג אבוה דר' אפטוריקי בין חלבון לחלמון הוה ליה לאפלוגי בחלבון גופיה בין על הקשר לשאין על הקשר כמו רבי ירמיה דלאו פירכא היא דהא מפליג בין נמצא על הקשר של חלבון לנמצא על הקשר של חלמון ועוד י"ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כי ההיא דכריתות (גם זה שם) והכי קאמר והוא שנמצא על הקשר שלה אז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל אם אין הדם על הקשר אלא במקום אחר מותר אפילו הדם ואין צריך לזורקו וכן משמע בירושלמי דתרומות דקאמר בתר ההיא שהבאתי לעיל מביצים מוזרות מצא בהם דם קולף הדם ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר הביצים אלא מזריקת הדם משמע דכל החילוק שאומרים אמוראים אחרי כן על הדם עצמו כדפי' בשמעתין ר' זירא סליק למבקרא לר' חייא בריה דר' יצחק אשכחיה דיתיב וקאמר לא שנו אלא חלמון אבל חלבון מותר והוא סבר דהוא גמיר מן דאבהתי' אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין בחלבון בין בחלמון אסור תני ר' חלפתא בר' שאול חלמון מותר אמר רבי זעירא הא דאמר חלמון אסור בשנמצא במקום זכרותו של חלמון ואפילו חלבון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוחו שממנו נולד ע"כ לשון הירושלמי משמע דאמאי דקתני בברייתא קולף מקום הדם קאמר בתר הכי ל"ש אלא חלמון אבל חלבון מותר ומשמע מותר וא"צ לקלוף ובתר הכי מייתי דר' יוחנן דאמר בין חלבון ובין חלמון אסור ובתר הכי מייתי ברייתא דר' חלפתא בר' שאול דאומר חלמון מותר ודומה בזה שהוא טעות סופר ויש לגרוס חלמון אסור וחלבון מותר ובדם גופיה קאמר הכי כדפרישית ועלה קאי דר' זעירא דאמר הא דאמר חלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו של חלמון פירוש זכרותו קשר שלו כי גם בחלמון ישנו הקשר אבל שלא במקום הקשר מותר אפילו הדם ובא ר' זעירא לסתור מה שאמר בברייתא חלמון אסור חלבון מותר ולומר שגם חלמון שאסור זהו דוקא במקום זכרותו כי גם במקום אחר דם ביצים מותר אפילו בחלמון וכה"ג אפילו בחלבון אסור הדם וקם ליה ר' זעירא בשיטתיה דר' יוחנן דלעיל מיניה וברייתא דר' חלפתא ברבי שאול כשיטתיה דרבי חייא בר' יצחק:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כלומר ביצת השרץ שריקמה וניקבה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ מדאורייתא אבל אפרוחים שלא נפתחו עיניהם מדרבנן לוקה דקרא אסמכתא בעלמא:
גיעולי ביצים מאכל שנתבשלו בו ביצים טמאין. ביצים המוזרות קובדיץ והוא שנמצא דם על קשר שלו כלומר מה שאני א' זורק את הדם ואוכל את השאר שנמצא דם על קשר שלו. דשדא תיכלא בכולה. כלומר כבר מפוזר הדם על כל הביצה כולה ודמי כמו שיש בו אפרוח:
א"ל תנא איפכא תנא קמיה דאביי כלומר הכי תנא קמיה לא שנו אלא שנמצא דם על חלמון שלו אבל נמצא דם על חלבון שלו אסור ואביי תירצה הכי:
לא ס"ד דכתי' כיענים במדבר. כלומר ודאי לית שמה בת יענה דקא חזינן דכתיב יענים ולא כתב בת:
גיעולי ביצים. פירש"י ז"ל ביצה טמאה שנתבשל' עם הטהורה כדאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא. ואינו מחוור משום דבפ' גיד הנשה אמר ר"ן ביצה בס' ושקלי וטרי בה טובא ולא מייתי להך ברייתא דקתני גיעולי בצים מותרות.
ושמעתי שנמצא בתשובה להגאונים ז"ל, גיעולי בצים - כגון שהכה את התרנגולת ויצאה ממנה ביצתה שלא בזמנה מותרת אעפ"י שלא נגמרה לגמרי ואין בה משום אמה"ח כיון שאינה מעורה בגידין והוא מלשון שורו עבר ולא יגעיל.
וכן מצאתי בה"ג, והני ביעי דלא גמרן דרמיא תרנגולתא דקרו לה אינשי דשיחלא לא תימא אבר מן החי הוא ואסורה אלא שריא דתניא גיעולי בצים מותרות.
ובירושלמי דבס' תרומות פ' בצל (ה"ו): גיעולי בצים מותר שורו עבר ולא יגעיל ובתוספתא מצאו שם דתניא בצים טהורים ששלקן עם בצים טמאות אם יש בהם בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות גיעולי בצים מותרים באכילה. בצים ששלקן ונמצא בא' מהם אפרוח אם יש בהם בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות בצים מוזרות נפש היפה תאכלם מצא בא' מהם דם וכו'.
מנין לביצה טמאה שהיא אסורה. איכא למידק הא ל"ל קרא כל היוצא מן הטמא טמא ואפי' דבש קס"ד למיסר במ' בכורות אלא משום דאסיקנא דלאו מגופייהו הוא וא"ל נהי דאסור מלקא לא לקי.
ושמעתי שמתרצים סד"א ביצה טהורה דשרא רחמנא חידוש הוא דהוה לן למיסר משום אמ"ה ביצה טמאה תשתרי קמ"ל קרא והיכא גלי רחמנא דביצה טהורה שריא מדכתיב תקח לך לעצמך ולא לכלבך כדאיתא פ' שלוח הקן ובה"ג בהלכות גיד כתוב דביצה טהורה מנא לן דשריא מדגלי רחמנא גבי טמאה דאמר חזקיה וכו' ש"מ דביצה טהורה מותרת ואינה אסורה משום אמ"ה.
וא"ת ל"ל כל הני טעמי אם ביצה טהורה אסורה א"כ עוף היוצא ממנה היאך יהיה מותר הרי כל היוצא מן הטמ' טמא זה אינו מספיק שהרי אמרו אפרוח של טרפה מותר מ"ט כמה דלא הוסרח לא גביל וכי גביל עפר' בעלמא הוא כדאיתא במסכת כריתות.
וכי בת יש ליענה. י"מ מפני שהעופות מטילים בצים ואינן יולדים עופות לפיכך אין לומר בהן בת ורק באדם ובקר וצאן וא"ת והרי בני יונה וי"ל התם נמי לדרשא אתא.
וי"מ וכי בת יש ליענה שיהא דינה חלוק מאמה כדי שיאמר הכתוב בת לאסור הבת ולהתיר האם וכן בבני יונה אין אנו דורשין רק הקטני' ולא הגדולים וכן לשון בן ובת קטנים במשמע ולא גדולים.
תנו רבנן גיעולי ביצים מותרת. פירש רש"י ז"ל ביצים טמאים שנתבשלו עם הטהורין אין פליטת האסורין אוסרת את הטהורים כדאמרינן בפרק גיד הנשה (צז, ב) דאמרי אינשי מיא דביעי בעלמא הוא, כלומר ואין בהן טעם, והקשו עליו רבותינו הצרפתים ז"ל דהא בפרק גיד הנשה (שם) אמר רב נחמן ביצה בששים,וסלקא דעתין דביצה טמאה קאמר, ושקלינן וטרינן עליה טובא, ופרכינן עליה טובא ולא פרכינן עליה מהא ברייתא, ולא מייתינן לה התם לסיועי ולאתובי מיניה כלל, אלמא דלא מיירי בהאי עניינא כלום. ועוד כתב הרב בעל התרומות ז"ל דלענין דינא נמי אין הולכין בו אחר לשון בני אדם דקרו ליה מיא בעלמא, דהא מקשינן עלה בפרק גיד הנשה מהא דתניא ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות אם יש בנותן טעם אסורות, ואף על גב דשנינן ליה בביצה שיש בה אפרוח, שינויא היא ואשינויי לא סמכינן, וברייתא דהכא דקתני גיעולי ביצים מותרין מפרשי ליה בתשובת הגאונים זצ"ל מלשון שורו עבר ולא יגעיל (איוב כא, י), כלומר ביצה שהגעילה אותה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה, [מ]הא קא משמע לן דאף על גב דיצאתה קודם זמנה אין בה משום אבר מן החי כיון שאינה מעורה בגידים. ומיירי באיסור הביצה עצמה דומיא דסיפא דקתני ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם. מיהו בירושלמי דמסכת תרומות פרק בצל (ה"ו) משמע כפירוש רש"י ז"ל דגרסינן התם גיעולי ביצים מותרות אמר רבי זירא הא דאיתמר מותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות עם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, אלמא בנתינת טעם של טמאה בטהורה מיירי כדברי רש"י ז"ל. אלא דקשה קצת דמייתי אחר כך בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל, ועוד דתניא בתוספתא דתרומות (פ"ג, ה"?) דג טמא שכבשו עם דג טהור ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אם יש בה בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרות באכילה, דמשמע בהדיא דגיעולי ביצים לאו היינו טמאות ששלקן עם הטהורות שאלו מותרות ואלו אסורות. ומיהו לענין ביצים טמאות ששלקן עם הטהורות פסק רבינו אלפסי ז"ל להתיר, כדאמרי אינשי (לקמן צז, ב) דמיא דביעי בעלמא הוא, ודוקא בקליפיהן, אבל קלופות לכולי עלמא צריכות שיעור כדקתני בהדיא בירושלמי אמר רבי זירא הא דאיתמר דמותרות הוא ששלקן בקליפיהן, אבל קלופות אם אינן קלופות צריכות שיעור אחר, ותמיהא לי למה השמיטה רבינו אלפסי ז"ל כאן והביא סיפא דברייתא דתניא ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם ונמצא עליה קורט דם, והשמיט רישא דברייתא דגיעולי ביצים מותרין, ומצאתי כמה ספרים שאין בברייתא שהביא כאן גיעולי ביצים מותרין, והכי תניא תנו רבנן ביצים מוזרות וכו', ונראה שבנוסחת הרב ז"ל לא היה כן.
ביצים מוזרות. פירש רש"י ז"ל ביצים שאינן של זכר אלא דספנא מארעא, ואף על פי שישבה עליה תרנגולת כמה ימים מותרות דלעולם לא יהא בה אפרוח.
נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר ואמר רבי ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה תני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מאי טעמא דסירך תכלא בכולא. כך הנוסחאות במקצת הספרים, ולא גרסי במימריה דר' ירמיה אבל נמצא על חלמון שלה. וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז"ל, וכן בספר התרומה, והוא הנכון ועולה כהוגן, והכי פירושו אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה לבד שהוא ראשה החד, ששם זרע הזכר ניכ'?, ומשם הולד מתחיל להתרקם, דאף על פי שנמצא שם הדם, כיון שעדיין לא נתפשט משם ולחוץ אין הביצה אסורה אלא הדם בלבד, אבל אם נתפשט מן הקשר לחוץ אפילו הביצה כולה אסורה, כדתני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי, דר' ירמיה ור' אפוטורוקי לא פליגי כלל, ור' דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי דתני לא שאנו אלא שנמצאת על חלבון על קשר של חלבון לבד קאמר דאז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל על קשר של חלמון אף על פי שלא נתפשט ממנו לחוץ ביצה אסורה, והוא הדין דהוה מצי לאיפלוגי בחלבון עצמו ולמימר לא שאנו אלא על קשר של חלבון אבל נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה. מאי טעמא סביך תכלתא בכולה, אלא דעדיפא ליה לאשמועינן דפעמים אפילו כי לא נתפשט חוץ מן הקשר הביצה כולה אסורה, והיינו כשנמצא על קשר של חלמון, כך נראית שיטתו של רש"י ז"ל. לפי פירוש זה אין לך דם בכל מקום שבביצה שהוא מותר, דכי נמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט בחוץ הדם אסור וזרקו ואוכל את השאר, וכן הדין בשנמצא בחלבון לבדו ולא על הקשר ואם נמצאת על קשר של חלמון כולה אסורה, אף על פי שלא נתפשטו כלום בחוץ, אבל נמצא על חלבון בעצמו שלא במקום הקשר גם כן נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר, דהא לא אסרינן לכולה ביצה אלא בשנמצא על הקשר וחוץ מן הקשר ואפילו הכי זורק את הדם, והילכך כשנמצא על החלבון לבד לא שנא, וברייתא דקתני בכריתות (כ, ב) כל דם לא תאכלו שומע אני אפילו דם ביצים ודם דגים תלמוד לומר לעוף ולבהמה, אוציא דם דגים שכולו מותר אוציא דם ביצים שאין מין בשר, התם מדאורייתא אבל מדרבנן אסור, וכדתנן התם במתניתין דם ביצים ודם דגים אין חייבין עליו, דמשמע הא איסורא מיהא איכא, דהא בדם דגים נמי בשכנסו איסורא איכא, וכשנמצא על הקשר ונתפשט לחוץ או על קשר של חלמון אפילו דאורייתא אסור, דמין בשר הוא, שהרי התחיל ריקומו של ולד, ודם עוף הוא. ורבותינו הצרפתים ז"ל פירשו עוד בענין אחד ואמרו דאין לך דם ביצים אסור מן התורה כפשטה דברייתא דפרק דם שחיטה (שם), דאף על גב שהתחיל להתפשט מכל מקום עדיין אין אני קורא בו דם עוף ולא מין בשר היא, והלכך כשנמצא על הקשר לבדו זורק את הדם ואוכל את השאר, ואם נתפשט ממנו ולחוץ הכל אסור, ואם נמצא על החלבון לבדו ולא על הקשר אפילו הדם מותר, ?ואמרו בירושלמי דמסכת תרומות (שם) משמע קצת כפירוש זה? (המילים האלו ואמרו בירושלמי, מה אמרו, מוזרות קצת). ומיהו קשה לי לפירושם ולפירושו של רש"י ז"ל דאם כן הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי היכי סתים הכי ותני לא שנו אלא שנמצא על חלבון אבל נמצא על חלמון אסורה, ולא אדכר קשר לא בזה ולא בזה, ולפיכך נראה דהא דתני דוסתאי פליגא אדרבי ירמיה, ואפשר דר' ירמיה לא שמיע ליה הא דתני, [ו]דוסתאי לא מפליג בין על הקשר לשלא על הקשר, אלא החלבון לעולם מותרת וזורק את הדם ואוכל את השאר, ועל החלמון לעולם כולה אסורה, דכיון שנתפשט הדם בחלמון ועבר מן החלבון ולפנים ודאי סריך תכלא בכולה, וכן נראה מדברי [רבינו] אלפסי ז"ל שלא כתב כלל הא דר' ירמיה ולא הזכיר בהלכותיו הקשר כלל אלא הא דתני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי לבד הוא שכתב, ועל הדרך הזה כתב גם כן הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל (פ"ג מהל' מאכלות אסורות ה"ט) ולא הזכיר כלל אם נמצא על הקשר וחוץ מן הקשר, וכן נראה מלשון רבינו חננאל ז"ל שכתב כך זורק את הדם ואוכל שאר הביצה אבל נמצא קורט דם בחלמון אפילו ביצה אסורה, הרי שלא חלק בנמצא בחלבון בין קשר לשאר הביצה בין יצא לחוץ בין לא יצא וכן בחלמון, נראה שכך דעת רבותינו ז"ל כמו שכתבתי. ומיהו לענין פסק הלכה. יש לחוש לכל הפירושים ואם נמצא על קשר של חלבון ונתפשט בחוץ כולה אסורה כדברי הפירושים הראשונים שכתבתי, אבל לא לפירוש האחרון שנראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל והרב רבינו משה ב"ר מיימון ז"ל. נמצא על קשר של חלבון לבד ולא יצא לחוץ אי נמי נמצא על החלבון לבד ולא על הקשר שלה, זורק את הדם ואוכל את השאר כדברי הפירוש הראשון, ולפי הפירוש השני אם נמצאו על החלבון לבד ולא על הקשר אפילו הדם מותר. נמצא על החלמון לבד ולא על הקשר שלה אסורה כמו שנראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל והרב רמב"ם ז"ל, אבל לפירושי הראשונים ז"ל נראה שזורק את הדם ואוכל את השאר. נמצא לפי הפירושין שאין מתירין ביצה שנמצאת טיפת דם עליה אלא היכא דנמצא הדם בחלבון שלא בקשר אי נמי בקשר החלבון ושלא נתפשט כלום חוץ מן הקשר דכיוצא בשני ענינין אלו מותרות לכולי עלמא, אבל שאר כל המקומות ביצה עצמה אסורה, דשדא תכלא בכולה. והני מילי בביצה דלא ספנא מארעא. אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת, דכל שלא נולדה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין זה דם ריקום והיינו ביצים מוזרות, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל כמו שכתבנו למעלה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה