חולין נא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מטמא בזיבה ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים איקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו הכא במאי עסקינן כגון שיצא דרך דופן ת"ש עגל שנולד בי"ט שוחטין אותו בי"ט ה"נ כגון שיצא דרך דופן ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכי תימא ה"נ שיצא דרך דופן דרך דופן מי קדוש והא א"ר יוחנן מודה היה ר"ש לענין קדשים שאינו קדוש הב"ע שהפריס על גבי קרקע ואמר ר"נ בית המטבחים אין בו משום ריסוקי אברים ההוא תורא דנפל ואישתמע קל נגיחותיה על רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל משופרי שופרי אמרי ליה רבנן מנא לך הא א"ל הכי אמר רב צפרניו נועץ עד שמגיע לארץ א"ר יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת בדיקה ודאי בעיא הלכה אינה צריכה בדיקה רב חייא בר אשי אמר אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה אמר רב ירמיה בר אחא אמר רב פשטה ידה לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה רגלה להלך אע"פ שלא הלכה ורב חסדא אמר ניערה לעמוד אע"פ שלא עמדה (והלכתא היכא דנפלה מן הגג בדלא ידעה ועמדה ולא הלכה צריכה בדיקה ואינה צריכה מעת לעת ואם הלכה אפילו בדיקה נמי לא צריכה) אמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר ליה מר זוטרא הכי אמרינן משמיה דרב פפא צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו א"ל הונא מר בר בריה דרב נחמיה לרב אשי סימנין מאי א"ל סימנין קשין הן אצל נפילה אמר רב יהודה אמר שמואל עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו ולא אמרן אלא ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה מיא הוא דאשפלו ואי מיא קיימי לית לן בה ואי שדא ציבי וקדמיה הא קדמיה גלימא מתיח חיישינן דלא מתיח לא חיישינן עוף ומעופף לא חיישינן איזלא ומקרבי קיטרי חיישינן לא מקרבי קיטרי לא חיישינן כיתנא דעביד בטוני חיישינן דהאי גיסא ודהאי גיסא לא חיישינן אסורייתא חיישינן כיתנא דדייק ונפיץ לא חיישינן דייק ולא נפיץ חיישינן דעביד ביזרי כיון דאיכא ביה קטרי חיישינן דקתא חיישינן דקדקתא לא חיישינן נברא חיישינן תימחתא לא חיישינן קיטמא נהילא חיישינן לא נהילא לא חיישינן
רש"י
עריכהמטמא בזיבה - אם יצא ממנו זוב:
ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים - הרי חולה הוא וזו אחד משבעה דרכים שהזב נבדק בהן דזב אינו מטמא באונס דכתיב (ויקרא טו) זב מבשרו שיהא בשרו כמות שהוא שלם ולא באונס:
דרך דופן - ע"י סם ובין הוא ובין אמו חיין ואין לומר שלאחר שמתה אמו הוציאוהו דקיי"ל במסכת נדה (דף מד.) הוא מיית ברישא:
עגל שנולד בי"ט - אין כאן משום מוקצה שהרי מוכן היה אגב אמו ושוחטין אותו בו ביום אלמא משום ריסוקי אברים נמי לית ביה:
ושוין - תנאי דפליגי במסכת ביצה (דף כו:) גבי בכור שנולד בו מום בי"ט ושוין דאפילו האוסר בנולד בו ביום מום משום דמוקצה היה בין השמשות מחמת איסור קדשים בחוץ אבל אם נולד היום ומומו עמו מוכן הוא שלא נאסר מעולם דהא במעי אמו היה מוכן אגב אמו ומותר דבכור אינו קדוש עד שיולד וכשנולד הרי מומו עמו וראוי לישחט בחוץ:
דרך דופן מי קדיש - בבכורה דבעינן מום לישחט במדינה:
מודה ר"ש - אע"ג דפליג במסכת נדה (דף מ.) גבי יוצא דופן ואמר הרי הוא כילוד ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה התם הוא דאיתרבאי מואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן (לעיל דף לח:):
הכא במאי עסקינן - הא דקתני מותר בו ביום ולא חייש לריסוק אברים:
כגון שהפריס ע"ג קרקע - ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת:
בית המטבחים - כשמפילין אותו לארץ לשוחטו אפילו ממקום גבוה:
דנפל - בבית המטבחים:
קל גניחותיה - כמו (ב"ק דף פ.) גונח מלבו פלינדרי"ש בלעז שנשמע קול יללתו כשנפל:
מנא לך הא - דלא חיישת לריסוק:
צפרניו נועץ - כשהוא שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפורניו עד שאינו נופל מגובה:
עמדה - אמתניתין קאי שנפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה צריכה שהייה מעת לעת:
אבל בדיקה בעיא - בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חוליא והיכא דלא עמדה אפילו בדקנוה ונמצאת שלמה טרפה משום החבט שנתפרקו פרקיה וחוליותיה ואם הלכה אפילו בדיקה לא בעיא:
אע"ג דלא עמדה - ואינה צריכה שהייה מעת לעת:
ננערה לעמוד - אע"פ שלא פשטה ידה אלא נתחזקה ורצתה לעמוד:
היכא דנפלה מן הגג - בלא ידעה דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה:
כנגד בני מעיין - שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין:
כנגד כל החלל - משום שבירת רוב צלעות או עקירת חוליות:
סימנין מאי - מי בעי בדיקה שמא נעקרו:
עוף שנחבט - ונפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק:
כיון ששט מלא קומתו - הוה ליה כהליכה שאינה צריכה בדיקה:
ואי מיא דקיימי - כגון אגמים:
לית לן בה - דאפילו מלמעלה למטה שפיר דמי:
ואי שדי ציבי - ואם היו קסמי עצים מושלכין בנהר:
וקדמיה - איהו לציבי מלמעלה למטה אפילו במיא דלא קיימי שרי דכיון דקדמיה איהו לציבי איהו דקא שט:
גלימא - פרוש על גבי יתדות באויר:
ומתיח - שפיר ונפל עוף עליו:
חיישינן - לריסוק ובעי שהייה דכיון דמתיח שפיר קשה הוא:
עוף ומעופף - ואם כפולה הטלית ואפילו מתוחה:
לא חיישינן - דאינה נמתחת יפה:
איזלא - עוף שנפל ברשת הפרושה באויר:
אי מיקרבי קיטרי - קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה תמיד:
חיישינן - שמא הקשרים רסקוהו:
כיתנא דעביד בטוני - פשתן העשוי חבילות חבילות:
חיישינן - שהרי קשה הוא:
דהאי גיסא ודהאי גיסא - אם נפל על צדי החבילה מכאן ומכאן בהשמטה:
לא חיישינן - דכי מטי עלייהו משתריק ומשתמיט ולא מלקי ליה:
אסורייתא - חבילות של קנים:
כיתנא דדייק (ונפיץ) - חבוט בטוד"ה בלעז:
ונפיץ - אשקוש"א:
לא חיישינן - אם שטוח על גבי קרקע ונופל עוף עליו:
דייק ולא נפיץ - שברי הגבעולין מלקין העוף:
דעביד ביזרי - פופיד"ש אפילו דייק ונפיץ חיישינן משום קטרי דאית ביה:
דקתא - נעורת שברי גבעולין הננערין מן הפשתים כשמנפצין אותו:
חיישינן - אם נפל עוף עליהן:
דקדקתא - דקה מן הדקה וגם היא נעורת:
לא חיישינן - אם יש ממנה כרי על גבי קרקע ונופל עוף עליהן לא חיישינן לפי שהיא רכה:
נברא - סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה:
תימחתא - לאחר שחלקוהו לרצועות להאי נברא כמו שעושין לקליפת עץ הקרוי טי"ל:
קיטמא נהילא - מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה:
לא נהילא - אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה:
תוספות
עריכהמודה רבי שמעון לענין קדשים. לא הוה צריך כאן לדברי רבי יוחנן דבבכור עסקינן דתלי רחמנא בפטר רחם וקדשים גופייהו לא יליף ר"ש אלא מבכור לידה לידה כדאמר בריש יוצא דופן (נדה דף מ.) ולרבותא נקט הכא כל קדשים:
עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה ודאי בעיא. אבל לא עמדה בעיא ודאי מעת לעת ובעיא נמי בדיקה כדתנן לקמן (דף נו.) דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה צריך מעת לעת ואמר בגמרא משום ר"א בר' ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה וא"ת והא תניא בפ' התערובת (בזבחים דף ע:) נתערבה בשור שנעבדה בו עבירה בכלאים ובטרפה ובגמרא (דף עד:) פריך האי טרפה היכי דמי אי דידע ליה לשקלה אי דלא ידע ליה מנא ידע ומשני ר"ל דאיערב בנפולה ופריך בנפולה לבדקיה ומשני קסבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה והשתא על כרחך עיקר שינויא לא הוי מעמדה צריכה מעת לעת דאכתי ליבדקיה בהילוך ועוד דכיון דמעת לעת סגי אמאי קתני ירעו עד שיסתאבו אלא עיקר שינויא מהלכה צריכה בדיקה וכיון דאין מרויח שום דבר במה שאומר עמדה צריכה מעת לעת ל"ל למימר הכי הא כ"ע מודו הכא דעמדה אינה צריכה מעת לעת ונראה דגרסי' התם עמדה אינה צריכה מעת לעת אע"ג דלא צריך ליה התם נקטיה אגב הלכה בעיא בדיקה:
והלכתא היכא דנפלה מן הגג כו'. הא דלא קאמר הלכה כרב יהודה בריסוק אברים משום דבעי לאשמועינן דוקא עמדה למעוטי פשטה ידה לעמוד וננערה לעמוד:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
והא קתני סיפא ושוין שנולד ומומו עמו כלומר בכור אם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן (ואמר) דיכול לשוחטו ביו"ט. ואי מוקמת רישא שיצא דרך דופן ואי דרך דופן בכור מי קדוש דרך דופן. הכא במאי עסקינן כגון שהפריס ע"ג קרקע כו' לעולם לא מוקמינן שיצא דרך דופן. והכא במאי עסקינן עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט שהפריס ע"ג קרקע דודאי אם היה מרוסק לא היה עומד ע"ג קרקע:
בית המטבחים אין בו משום ריסוק איברים כלומר כשמפילין הבהמה כשרוצין לשוחטה:
גניחותיה כלומר קולו נשמע כמו שהיה מרוסק:
בדיקה ודאי בעיא. כלומר אם הכה אותה או נפלה והיה חושש משום ריסוק איברים. ועמדה אינה צריכה לשהות מעת לעת אבל בדיקה בעיא דלא יהא בה אחת מי"ח טרפות. פשטה יד לעמוד אע"פ שלא עמדה. עקרה רגל להלוך כו' כלומר מה דאמרינן הלכה אפי' בדיקה נמי לא בעיא פשטה רגל להלוך אע"פ שלא הלכה:
צריכה בדיקה כנגד בני מעיים שלא תהא ריסוק:
קשין הן אצל נפילה לשון קשה כלומר לא חיישינן בסימנין שיהו מרוסקין:
עוף שנחבט על פני המים כלומר וחיישינן משום ריסוק איברים כיון ששט קומתו דיו ממטה למעלה כלומר דשט ממטה למעלה למים אבל בדרך הליכתן של מיא הוא דקא משפלו ליה וחיישינן משום ריסוק איברים. ואי איכא צביא כו' כלומר ואי איכא חתיכה של עץ במים דשף בקרוב לעוף וקדמיה העוף לחתיכה של עץ איהו הוא דקא מסגי ולא חיישנא. גלימא מתוח חיישינן כלומר גלימא שהיה מתוח באויר ונפל העוף עליו חיישינן משום ריסוק. ומ"ט דכי מתיח קשה הוא ומרסק לא מתיח לא חיישי' דרך אצל נפילה. עייף ומיעף לא חיישינן כלומר ואי כפול לא חיישינן דרך הוא. איזילי ומקרבי (כמו קטרי) קיטרי חיישינן למישלש בלע"ז ומקרבה קיטרי שמקרבין האיזלי זה לזה חיישינן דאמרינן על קיטרי נפל אבל לא מקרבי קיטרי אמרינן בינתים נפל. כיתנא דדייק ולא נפיץ חיישינן דקשה הוא ולא משריק דעביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין.[2] דעביד (כשתי חבילות) מהאי גיסא ומהאי גיסא לא חיישינן כלומר איטוני מרחקי מהדדי לא חיישי' דאמרי' בינתיים נפל:
דקתא חיישינן דק דקתא לא חיישינן. עפר תיחוח זו דק דקתא לא חיישינן דמשריק דעביד כי זגא חבילה:
נהילא חיישינן שעשויה ככברה ודאי לא משריק תמחתא חיישינן דבר שגדל סביב העץ שקורין טיל ומתקנין אותו לצורך חבלים ומותחין אותו כעין רצועות והכי קאמר אי מתוקן ומתיח חיישינן דלא שריק נברא לא חיישינן כלומר נברא גדל בדקל:
ודרך דופן מי קדוש והא א"ר יוחנן מודה הי' ר"ש. כך כתוב בכל הנוסחאות וכך גרסתו של רש"י ז"ל. ויש שאין גורסין כך משום דבכור ליכא מאן דפליג ואין אנו צריכין לדר' יוחנן דהא כתיב פטר רחם ולא נחלקו חבריו על ר' יוחנן אלא לענין מעשר וטעמי' דר' יוחנן גופיה משום דגמר מעשר מבכור שהכל מודים בו והכי מפו' בגמ' בפ' יוצא דופן (נדה מ,א).
אבל כיון שהוא בכל הנוסחאות יש לנו לומר שאלו מן הדברים שהקשו מהן בגמ' שלא לצורך מפני שהן פשוטות ומפורשות ולישנא קלילא נקטי בגמ' וכיוצא בה במס' ב"ק דאקשי' והא"ר אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל לא יאכל לא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמ' עד שיפרוט לך וכו' ואין צורך לדר' אבהו בכאן שאפילו לחזקיה דפליג עליה בלא יאכל מודה וגבי שור הנסקל לא יאכל כתיב דמשמע לא יהא בו התר אכילה אלא לישנ' דרויחא ליה נקט משום דר' אבהו מפרש כל מקום וחזקיה לא פי' אלא חמץ בפסח וכן כאן הביאו מדברי ר' יוחנן מפני שהם כלל לכל הקדשים ויש אחרים כיוצא בהם ופירושו שלא אמר ר"ש יוצא דופן ולד מעליא הוא אלא גבי יולדת משום דאתרבאי מואם נקבה תלד אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתי' כי יולד פרט ליוצ' דופן כמו שמפו' במקומו (לח,ב).
הא דאמרי' עקרה רגל להלוך אע"פ שלא הלכה. לא כתבה רבינו הגדול ז"ל ושמא הוא דוחה אותה מן הלשון הכתוב בנוסחאות והלכת' עמדה צריכה בדיקה הלכה אפי' בדיקה לא צריכה וזה לשונו של רב יהודה ולא סיימו בה כדברי רב חסדא ננערה לעמוד ועקרה רגל להלך וזה מסתייע ממעשה דאימרתא דבי רחבוניא דאע"ג דאשתכח דהוה פסיק חוט השדרה הוות מהלכת ועוקרת יד ורגל הכא נמי כיון שיש לחוש לה וצריכא בדיקה מחמת שנפלה אין הילוכה ראיה שהיא כשרה עד שתלך כדרכה דבשלמא מהלכ' בדרכה אעפ"י שאפשר שנקרעו דקין וכרס וכיוצא בהן כיון שכדרכה מהלכת בחזקת בריאה היא אלא עוקרת רגל להלך מאי ראיה היא שלא תבדק ולא תאסר.
ואי אפשר לפ' דההיא אימרתא נפולה היתה ואעפ"כ אין חוששין כיון שהלכה דלא שכיח דמהלכת כלל אי איפסיק חוט השדרה חדא דא"כ הו"ל למימר ההיא אימרתא דהוה נפל בי רחבוניא כדאמר בההוא תורא דנפל. [ועוד] דהו"ל למימר כיון דמהלכה לא חיישי' א"נ לא שכיחא דמהלכה מדקאמר חוט השדרה לא שכיח אלמא לא שכיח דפסי' קאמר ואי בשנפל' שכיח ושכיח וכיון שאפשר לה להלך אע"פ שנשבר חוט השדר' אין לו תקנה עד שתלך כדרכה ולא בעקירת יד ורגל ואי אפשר לומר דההיא לא היתה סומכת עליהם כלל שא"כ היתה מהלכת בלא רגלים ואלמלא כן תמוה הוא למה השמיט' רבינו ז"ל להא דרב ירמי' ורב חסדא.
וכן בעל הלכות ז"ל כתב עמדה והלכה ולא הזכיר ננערה לעמוד ועקרה יד ורגל להלך והוא גורס ההיא אימרתא דהואי בי רחבוניא דנפל' מאיגרא והוה שברה כרעה כו' ואע"ג דאישתכח כרב יימר הלכה כרבינא חוט השדרה שכיח שגרונא לא שכיח.
עוד איני מבין למה פסק רבינו וכל הראשונים ז"ל הלכה אינה צריכה בדיקה כרב יהודה אמר רב ולא חששו לרב חייא בר אשי אמר רב דאמר אחת זו ואחת זו צריכה לחומרא אי משום דא"ר ירמיה משמיה דרב עקרה רגל להלך א) דהא לאו ראיה היא דעמדה דקאמר רב אינה צריכה מעת לעת היינו שעמדה מעצמה העמידוה ולא נפלה אינה בכלל ואתי' השתא למימר שאם עקרה רגל להלך בעמידתה כמו שהלכה ואינה צריכה מעת לעת א"נ נפולה עוקרת היא רגל להלך קודם עמידתה.
והלשון הכתוב בנוסחאות והלכתא וכו', אלו הי' עיקר גמרא לא תמהני עליו אבל אין לו עיקר בנוסחאות ישנות ומלשון אחרונים פוסקי הלכות הוא לפיכך אנו תמהים מה ראו לפסוק הלכה להקל ושמא הם סומכים בזה על אותה סוגיא דזבחים בפ' התערובות דסבר ר"ל התם עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה ואמרינן עלה כולהו כר"ל לא אמרי קסבר עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה וכיון דר' יוסי ור' ירמיה סברי הכי הלכה כוותייהו דרבים נינהו ור"ל אצל ר' ינאי תלמיד במקום הרב הוא דאפי' ר' יוחנן נדחה ממנו.
הא דאמרינן בית המטבחים אין בו משום ריסוק אברים. אף על פי שגבוה עשרה קאמר, ואף על פי שאחרים מפילים אותו בכח, וכדיהיב רב יצחק טעמא משמיה דרב דאמודי אמיד נפשיה ונועץ צפרניו בקרקע עד שמגיע לארץ, וגרסינן בירושלמי (סנהדרין פ"ו, ה"ה) ביומי דרבי פנחס חבטין תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוניה שרו ליה וערק ואמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמרו אלין דחבטי' תורא בחיליה לית ביה משום ריסוק איברים.
אמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל צריכה בדיקה הלכה אינה צריכה בדיקה רב חייא בר רב אסי אמר אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה. ופסקו רבוותא ז"ל כרב יהודה, וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל דהלכה אינה צריכה בדיקה, ואף על גב דרב חייא בר אשי פליג עלה ואמר דצריכה בדיקה, ובשל תורה הלך אחר המחמיר, אפילו הכי כרב יהודה קיימא לן?, מדאמרינן בזבחים (עד, ב) בפרק התערובות דריש לקיש סבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה ואמרינן עלה התם כולה[ו] כריש לקיש לא אמרו קסברי עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, ורבי ינאי ור' ירמיה הוא דאמרי הכי התם, ורבי ינאי ור' ירמיה לגבי ריש לקיש רבים נינהו, ועוד דר' ינאי רביה דרבי יוחנן דהוא רביה דריש לקיש, והלכה כמותו אפילו במקום ר' יוחנן, כל שכן לגבי ריש לקיש. ומקצת רבוותא ז"ל יש שפסקו כרב הונא בר יהודה אמר רב יהודה בר אבא דאמרי משמיה דרב דפשטה ידה לעמוד אף על פי שלא עמדה עקרה רגלה להלוך אף על פי שלא הלכה. וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל, וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל (הלכות שחיטה דין נפל), ונראה שטעם דבריהם דכיון דמשמיה דרב מפרשי הכי ולא אשכחן בגמרא מאן דפליג עלייהו כוותיה עבדינן. והא דאיכא מקצת ספרים והלכתא עמדה ולא הלכה צריכה בדיקה ואינה צריכה מעת לעת, ואם הלכה אפילו בדיקה נמי לא צריכה, דמשמע דדוקא עמדה והלכה, אבל פשטה ידה להלוך או שעקרה רגלה להלוך לאו כלום הוא הא תוספת הוא שנתוסף במקצת ספרים מיד בעלי פסקין ולא מעיקר הגמרא. ובנוסחאות ישנות לא נמצא בהן כל עיקר. אבל ר' אלפס ז"ל ובספר תרומות ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל פסקו דוקא בשעמדה ובשהלכה. והרב רבינו משה בר נחמן ז"ל יהיב טעמא למילתיה דעקרה רגלה להלוך לא מפיק לן מידי פסיקת חוט השדרה עד שתלך כדרכה, דלא מיבעיא (ליה) כי לא ראינוה הולכת כלל שיש לחוש שמא נפסק חוט השדרה, אל(מ)א אפילו הולכת והיא צולעת על יריכה חיישינן לה. תדע שהרי ההיא אימרתא דהות בי רחבוניא דהות משדרא תרתין כרעין בתרייתא ואשתכח דהוה פסיק חוט השדרה, ואפילו הכי מהלכת קצת, אלא ודאי עד דהלכה כדרכה חיישינן לה. ואי אפשר לפרש דההיא אימרתא בשנפלה מיירי, ואפילו הכי לא חיישינן לה, כיון דמהלכת קצת, לא היא דהא כתבינן לעיל דההיא גירסא ליתא, מדקאמר דחוט השדרה לא שכיח. ונראין הדברים. אלא דקשיא לי קצת מדאמרינן בסמוך גבי עוף שנחבט על פני המים דכיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו ואפילו מלמעלה למטה אי שדא ביה ציבא וקדמיה איהו לציבא לא חיישינן, ואין לך הלוך מועט על גבי קרקע קל מזה, דאפילו בסיוע כל דהו שיסייע ברגלו לשוטו מקדים לציבי אלא אם כן תאמר דחבט על פני המים גם כן אינו מזיק כל כך. והילכך בסיוע כל דהו סגי ליה, וזה לא שמענו. ושמא רבינו הרב הגדול ז"ל הכין מסיק ביה (ב)[כ]ספרים שלנו שכתוב בהן במסקנא והלכתא עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, אף על פי שלא כתבה רבינו ז"ל בהלכותיו. וכן רבותינו בעלי התוס' ז"ל עליה סמכו לפסוק כך, וכן כתוב בתוספות מפורש. כללא דנקטינן מהני שמעתתא, נפלה מן הגג הגבוהה עשרה טפחים כגון שנתגלגלה ונפלה או שנפלה ממקום שיש בגבהו עם גובה כרסה של בהמה עשרה טפחים, חוששין לה, אבל פחות מעשרה אין חוששין לה כלל, דאין חבט בפחות מעשרה טפחים, כדאסיקנא בבבא קמא (נא, א), ואם הפילוה אחרים בכח אפילו בפחות מכאן, חוששין לה, והיינו זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארעא, ואי אמדה נפשה אפילו גבוה כמה מרדעות אין חוששין לה, ואף על גב דנפלה דרך ארובה דליכא מידי למסרך, והיינו (ב)[כ]ההיא גדיא דהוה ליה לרבינא וחזא חושלא ונפלא מאיגרא לארעא. ואפילו הפילוה אחרים והוא מרגיש בנפילתו, אין חוששין לו, והיינו דאמר בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים, ואפילו הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין שמא נפלה, והיינו דרב הונא דאמר הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברים, ואפילו הפילוה אחרים מבחוץ ונפלה על מתניה אין חוששין לה, והיינו דכרי דפתקי גנבי דאין חוששין להם דאמתנייהו שדו להו וגנבי דגנבי דכרי ואהדרינהו, אי מחמת יראה אהדרינהו חיישינן להו דלא קפדי למשדינהו אמתניה, ואי משום תשובה אהדרינה לא חיישינן להו, דכיון דמחמת תשובה מעליא עבדי ואמתנייהו שדו להו. וכל היכא דחיישינן, חיישינן לריסוק כל החוליות ולכל האיברים שכנגד כל החלל, כדאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל, וסימנין אין צריכין בדיקה, דקשין הן אצל נפילה, כדאמר רב אשי סימנין קשין הן אצל נפילה, ונראה ש[ל]ריסוק או לקריעה חוששין אבל [ל]נקב לא חיישינן, דאם לנקב חששו לא היה לה בדיקה דאי אפשר לבדוק כל החלל אם ניקבו הדקין והכרס והריאה והלב, וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל. ולא אמרו דמהניא בדיקה אלא בששהתה מעת לעת או שעמדה אחר שנפלה, אבל קודם ששהתה ולא עמדה לא מהניא לה בדיקה, וכדתנן לקמן (נו, א) רצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת כשרה, ואיתמר עלה בגמרא ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי ינאי וצריכה בדיקה, והיינו עובדא דההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי וטרפה רב נחמן משום דלא שהייה כדאיתא התם בזבחים (עד, ב) ולא אהני ליה בדיקה, והיכא דהלכה אינה צריכה בדיקה כלל, כדאמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, וכדאסקי בפרק התערובות, והלוך זה שתלך כדרכה, אבל שלא כדרכה כגון שצולעת על ירכה הילוך זה אינו מוציאה מידי ספק, כההיא אימרתא דהות משדרא כרעא ומהלכה, ואף על גב דאיפסיק חוט השדרה דידה, ועוף שנחבט על פני המים כיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו, והוא דקוו מיא וקיימי או אפילו במים רודפין, והוא ששט הוא מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה לא, דדילמא מיא הוו דמטו ליה, ואי שדא ביה ציבי ואקדמיה איהו לציבי דיו וכשרה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה