ברכות ל א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא היכי נימא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו' אימת מצלי אמר רבי יעקב אמר רב חסדא אמשעה שמהלך בדרך עד כמה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא בעד פרסה והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר גאפילו מהלך רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי א"ל רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא אמר ליה קאי ומצלי א"ל אוקמן נמי לדידי ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע. מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה דהביננו בעי לצלויי ג' קמייתא וג' בתרייתא וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי בתפלה קצרה לא בעי לצלויי לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי והלכתא ההביננו מעומד תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך:
היה רוכב על החמור וכו':
ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר ובין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי:
ת"ר זסומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנא' (מלכים א ח, לה) והתפללו אל ה' חהיה עומד בח"ל יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנא' (מלכים א ח, מח) והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר (מלכים א ח, מד) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר (דברי הימים ב ו, לב) והתפללו אל הבית הזה היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר (מלכים א ח, לה) והתפללו אל המקום הזה היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב במערב מחזיר פניו למזרח בדרום מחזיר פניו לצפון בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא מאי קראה (שיר השירים ד, ד) כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו:
אבוה דשמואל ולוי טכי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי וכי הוה מטי זמן ק"ש קרו כמאן כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה במאי קמיפלגי ימר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו והדר נפקא לפרקא רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד אמרי ליה רבנן ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא אמר להו טריחא לי מלתא ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי אמר להו לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי:
מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וחכ"א כבחבר עיר ושלא בחבר עיר ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין:
גמ' ר' יהודה היינו ת"ק איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר ת"ק סבר פטור ור' יהודה סבר חייב א"ר אמר רב/י הונא בר חיננא אמר ר' חייא בר רב הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע א"ל רב חייא בר אבין שפיר קאמרת דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד
רש"י
עריכה
לישתף נפשיה - אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת:
עד כמה - זמנה להתפלל:
עד פרסה - אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד. כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו:
רב ששת - מאור עינים הוה:
מהיות טוב אל תקרא רע - הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר:
וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי - שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח:
שאין דעתו מיושבת עליו - שקשה עליו עכוב הדרך: לכוין את הרוחות לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונים בו:
אחורי בית הכפורת - במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח:
הוו מקדמי - קודם היום:
בקרון ובספינה - איכא בעתותא דמיא:
קורא ק"ש - ימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקראנה ואח"כ יתפלל:
תפלה מעומד עדיף - שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך:
בשבתא דרגלא - שלפני פסח ועצרת וסוכות ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו ולכך הם היו מאספין להם י' שחרית קודם שילכו לבית המדרש וקורין ק"ש ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה והדר נפקי לפרקא ודרשי:
ומצלי בהדי צבורא - ל"ג:
רב אשי - היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו:
בהדי צבורא - בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין אי נמי בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו יוצא וכי הוה אתי לביתי' חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו:
טריחא לי מילתא - לאחר בית המדרש עד שאתפלל:
ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי - שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי:
לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי - שיקדימו תפלה לקריאת שמע הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו:
מתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר - לא תקנוה אלא בצבור. חבר עיר חבורת העיר אבל לא ליחיד:
משמו - של ראב"ע:
כל מקום כו' - ובגמ' פריך היינו ת"ק. אליבא דראב"ע:
גמ' יחיד שלא בחבר עיר - יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת"ק אליבא דרבי אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בעשרה יחיד זה פטור ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא במקום עשרה ששליח צבור פוטרו:
תוספות
עריכה
והיכי מצלי לה. אתפלת הדרך קאי ורב ששת אמר אפי' מהלך וקי"ל כרב ששת ומיהו בתוספ' פסק ה"ר יוסף כרב חסדא וכן רב אלפס פי' דרב חסדא עדיפא ליה טפי:
מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. תימה לימא דאיכא בינייהו דתפלה קצרה אינו מתפלל אלא במקום סכנה והביננו מתפלל אפילו שלא במקום סכנה וי"ל דהכי קא בעי מאי בינייהו כל א' במקומו תפלה קצרה במקום סכנה והביננו שלא במקום סכנה:
הלכה כרבי. שלא ירד למטה ואפי' שלא במקום סכנה ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים:
היה עומד בח"ל יכוין כנגד ארץ ישראל. ול"ג לבו דאפניו קאי כדקתני סיפא היה עומד במזרח מחזיר פניו למערב:
לתלפיות תל שכל פיות פונים בו. וכהך שמעתתא קי"ל וכן מסקינן בלא יחפור (ב"ב כה:) דקאמר אתון דקיימיתון לצפונא דא"י אדרימו ולא כהני אמוראי דלעיל (שם) דפליגי אי השכינה במזרח או במערב עכשיו אנו במערבה של א"י על כן אנו פונין למזרח:
אבוה דשמואל ולוי הוו מקדמי ומצלו. פירש רש"י קודם עמוד השחר ולא נראה דאם כן לא היו יוצאין בו כלל דעדיין אינו יום לכך נראה כפי' ר"ח דמשעלה עמוד השחר קאמר והוו מקדמי קודם הנץ החמה קאמר ועדיין אינו עיקר זמן תפלה:
מסמך גאולה לתפלה עדיף. מלהתפלל מעומד והכי פסקי בה"ג הלכה כר"ש בן אלעזר ומשמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך במהלך ואין צריך לעמוד וא"ת ומ"ש מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא וי"ל דשאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן בטול דרך כ"כ כמו בי"ח ברכות ועוד פירש הר"ם דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב כדי לקרות ק"ש בשעתה וכי הדר לביתי' מצלי מעומד ור"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדקאמר רב אשי לא חזינן לרבנן קשישי דקא עבדי הכי משמע דאין הלכה כמותם:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ד (עריכה)
ס א ב טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ז':
סא ג טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף ד':
סב ד ה מיי' פ"ב מהל' תפלה הלכה ב' [וספ"ד], טור ושו"ע או"ח סי' ק"י סעיף א' וסעיף ג:
סג ו מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ב', סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ד סעיף ד':
סד ז מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' צ"ד סעיף ג':
סה ח מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' צ"ד סעיף א':
סו ט י טור ושו"ע או"ח סי' פ"ט סעיף ח':
סז כ טור ושו"ע או"ח סי' רפ"ו סעיף ב':
ראשונים נוספים
אמר ליה אוקמן לדידי נמי ואצלי מהיות טוב אל תקרא רע. התם בבבא קמא בפרק מרובה (בבא קמא ד' פא) אמרינן מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה כדתניא הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו מה הבריות אומרות עליו מה הנאה יש לו לפלוני ומה הבריות מזיקות אותו עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרא רע ומתמהינן מהיות טוב אל תקרא רע קרא הוא ומתרצי' אין כתיב כי האי גוונא (משלי ג) אל תמנע טוב מבעליו:
אימת מצלו לה וכולי עד כמה עד פרסה: פירוש: "ועד כמה מצלו לה" כלומר אם שכח ולא התפלל אותה משעה שהחזיק בדרך עד כמה הוא זמנה? עד פרסה. הא אם לא נזכר שהלך עד יותר מפרסה שוב אינו מתפלל אותה ועבר זמנה הוא. ויש מפי שפירש- כמה מהלך רוצה ללכת שיהא חייב בה? עד פרסה; הא למהלך פחות מפרסה לא מצלי לה.
היכי מצלי לה? רב חסדא אמר מעומד. רב ששת אמר אפילו מהלך: וקיימא לן כרב ששת וכדאסיקנה בסמוך "הביננו מעומד, תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך". ומיהו במקום דאפשר מעומד כגון שחבורתו מתעכבת, מצלי לה מעומד משום "מהיות טוב אל תקרא רע" וכמעשה דרב ששת ורב חסדא כדאיתא בסמוך.
הא דאסיקנא הכא הביננו מעומד תמיה לי דהא קיימא לן דתפלה אפילו מהלך, כל שהוא יוצר לדרך, וכתניא בסמוך "היה רכוב על החמור והגיע זמן ק"ש ותפלה: אם יש מי שאוחז את חמורו- יורד ומתפלל; ואם לאו ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו". ופסק רבא ואיתימא ריב"ל ואמרי לה כדי, הלכה רבי. ומשמע מההיא ודאי דלא שנא ראשונות ואחרונות, לא שנא אמצעיות, דהא לא מפליג בהו כלל! וכן נמי לא משמע דנחלוק בין מהלך במקום גדוגי חיה ולסטים ובין מהלך שלא במקום גדודי חיה מדלא מפליג וקתני לה סתם. ואן נמי לא שנא בין בעי למיזל באורחא רחיקתא ובין בעי למיזל אפילו קליל(?) ואפילו בתוך התחום, וכדמשמע מההיא דתניא בסמוך "השכים לצאת לדרך מביאין לו שפור ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה ומתפלל". ומדקתני "שופר ותוקע" אלמא ביום טוב עסקינן ואם כן היכי משכים לצאת לדרך?! אלא דעל כרחין במשכים לצאת בתוך התחום ואוקימנא פלוגתא בתפלה מעומד אף מהלך דאלמא לעולם אינו צריך לעמוד כלל. אלא דההיא איכא לדחויה במהלך חוץ לתחום ועל ידי בורגנין. אחר כך ראיתי בתוספות דחלקו בין מתפלל הביננו שאין בה אלא כעין שבע ברכות למתפלל י"ח ברכות - ועדיין לא נתישב בעיני מההוא דלקמן משמע דאפילו ביום טוב נמי דליכאא אלא שבע ברכות, מתפלל אפילו מהלך, וצריך עיון.
וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי. אמר להו לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי: וכתב רב האי גאון ז"ל דאף על גב דרב אשי קאמר על מעשה דאבוה דשמאול ולוי "לא חזינן רבנן קשישי דעבדי הכי", איכא למימר דבשבתא דריגלא קאמר לא עבדין רבנן קשישי הכי אבל היכא דצריך לצאת- עביד. ומשקלא מילתא[?]. ודתנא קמא עדיף משום דר"ש בן אלעזר יחיד. ויש אומרים דלית הלכה כאבוה דשמואל ולוי מהא דרב אשי. ומכל מקום מסתברא, דבין להני רבנן דפסקי הכין בין להני רבנן דפסקי הכין, היכא דאזיל באורחא ולא אקדים וצלי- מצלי כדאזיל [ו]לא בעי מעומד, דאינהו לא פליגי אלא אפילו אי תפלה מעומד עדיף לכתחלה ממסמך גאולה לתפלה או מסמך גאולה לתפלה עדיפא; הא בשלא הקדים- מתפלל ושפיר דמי.
היכי מצלי רב חסדא אמר מעומד: דכיון שהיא קצרה אינו עכוב גדול ורב ששת אמר אף מהלך אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא. דרב ששת סגי נהור היה. אמר ליה אוקמן לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע:
וכי מטא לביתיה בעי מהדר צלויי: פירוש ואפי' עבר זמנה יש לו להתפלל. כדין טעה ולא התפלל שחרית או מנחה שמשלים בתפלה הסמוכה לה:
הביננו מעומד: פי' דכיון דיוצא בה ידי י"ח ברכות והיא קצרה ואינו מתעכב כל כך דין הוא שיתפלל מעומד מה שאין כן בתפלה קצרה שאינו יוצא בה ידי חובתו דהא אי הדר לביתיה בעי צלויי. נמצא שעלה בידינו ארבעה דיני תפלה. האחת היא תפלה שבעיר שהיא י"ח ברכות שלימות ומעומד ובמתא אינו יוצא י"ח באלו האחרות. שנית תפלת הביננו שהיא לדרך ונפיק בה ידי שמנה עשרה ברכות והיא מעומד. ג' תפלה קצרה שהיא בדרך במקום סכנה מפני שאין דעתו מיושבת עליו ותקנוה לו כדי שלא ילך בלא תפלה אע"פ שאינו יוצא בה והיא אפילו במהלך. ד' תפלת הדרך שהוא צריך לאומרה בכל דרך שילך והיא מעומד:
מתני' היה רוכב על החמור ירד וכו': מפני שנראה גסות הרוח כשמתפלל רכוב. או באסדא. פירושו הוא רפסודו' האמור בדברי הימים והוא שקושרין קורות זו עם זו והולכין עליהם בים כמו בספינה:
אמר רבא הלכה כרבי: פי' ואינו צריך אפי' לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפי' במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:
נמצא עומד במזרח: פי' שעומד במזרחה של ארץ ישראל שהוא מזרחו של עולם נמצא שאחוריו לארץ ישראל מה יעשה מחזיר את פניו למערב העולם שהוא מערב ארץ ישראל נמי ונמצאו פניו כנגד ארץ ישראל וכן מי שעומד בדרום ארץ ישראל שהוא דרום העולם מחזיר את פניו לצפון העולם כנגד ארץ ישראל וכן כולם נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם כנגד מקום אחד שהוא ארץ ישראל שבה ירושלים ובית המקדש. תל שהכל פונים לו והיינו בית ק"ק:
במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף: פי' שמתפלל בבקר בביתו. ועדיף משיתפלל בדרך במהלך אע"פ שסומך גאולה לתפלה, ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף אע"פ שמתפלל במהלך, ונקטינן מינה דכ"ע דתפלה בדרך במהלך הוא בין ברכוב בין במהלך ברגליו:
מרימר ומר זוטרא בשבתא דרגלא וכו': פירוש שהיו מתפללין לאלתר לאחר שעלה עמוד השחר מפני שהיו דרשנים והיו צריכין לעיין בעוד שהצבור מתפללין וללחוש וללמד לתורגמן כדי שיהיה בקי ולפיכך לא היה להם פנאי להתפלל עמהם ומכנפי בי עשרה ומצלו בלא סמיכת גאולה לתפלה וכשמגיע זמן ק"ש היו קורין בעוד שהתורגמן משמיע לרבים:
רב אשי מצלי בהדי צבורא מיושב: פי' היה קורא ק"ש בזמנה כשהוא עם הצבור ומתפלל י"ח וכל זה היה עושה בעוד שהתורגמן משמיע לרבים וסומך גאולה לתפלה. ולא היה מתפלל כשהוא עם הצבור מעומד כדי שלא יכירו העם שהוא מתפלל ואין דעתו על התורגמן ולא היו סומכין על התורגמן ולפיכך מתפלל מיושב שהיו העם סבורים שדעתו על התורגמן ושומעין לו. ולכי הדר לביתיה מצלי מעומד, פי' חוזר ומתפלל ביחיד י"ח לצאת ידי תפלה מעומד, אמרי ליה רבנן נעביד מר כמרימר ומר זוטרא כלומר אמאי מצלי מר ביחיד ליכניף עשרה וליצלי ברבים, טריחא לי מלתא לכנוף עשרה ולעכבם כל כך אחר הדרשה. וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי דמקדמו ומצלו בביתם י"ח ברכות מעומד מכיון שעלה עמוד השחר ובתר הכי כשהגיע זמן ק"ש קרו, לא חזינא להו לרבנן קשישאי דעבדי הכי. פירוש בעידן פרקא דלא דמי לדאבוה דשמואל ולוי דהתם הוא כדנפקו לאורחא דטרידי וליכא שהותא כלל באורחא לצלויי מעומד אבל הכא כיון דאפשר לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל מיושב ואח"כ כשחוזר לבית לצאת ידי תפלה מעומד הכי עדיף:
מתני' רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר: פירוש בצבור דס"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי"ח וגם אין אנו מתפללין אותה כנגד תפלת תחנונים של חול כמו שאנו מתפללים יוצר או מנחה כנגד אותן של חול די כשהצבור בלבד יתפללו אותה:
גמ' ר' יהודה היינו ת"ק: פי' דמתוך דברי שניהם משמע דעיקר חיובא על הצבור ומשני איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר, פירוש דלת"ק יחיד לעולם אין מתפלל תפלת מוסף דלא נתקנה אלא בצבור ולרבי יהודה בשם ר"א ב"ע כל היכא שאין שם צבור היחיד חייב:
רב חסדא אמר מעומד רב ששת אמר מהלך. פסק רב אלפס כרב חסדא דהא רב ששת נמי קאי ומצלי.
מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. מסקנא דמלתא אין תפלה קצרה אלא במקום סכנה והביננו בדרך שלא במקום סכנה והיא מעומד, אע"ג דאמרינן לקמן גבי השכים לצאת לדרך ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ולא חייש לתפלה די"ח מעומד היינו טעמא כיון שהם י"ח ברכות היה צריך להתעכב בהם והיה לבו טרוד עליו מחמת העיכוב ולא יוכל לכוין אבל הביננו אין בו אריכות דברים כל כך ויוכל לכוין מעומד.
היה רוכב על החמור וכו' היה יושב בספינה או באסדא. בירושלמי משמע כלשון שני של רש"י [במתניתין] דקאמר היא אסדא היא אסקריא של ספינה היא רפסודות [דכתיב] ונביאם לך רפסודות אל ים יפו, פסוק הוא גבי חירם בד"ה.
הלכה כר'. שאינו צריך לירד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא מהלך בדרך ואפי' שלא במקום סכנה טורח הוא להתעכב מתפלל במהלך ואינו מחזיר פניו לירושלים כיון שרוכב על בהמתו והולך כדרכו, ולא כמו שפי' הר' יוסף דאיירי במקום סכנה.
היה עומד בחוצה לארץ יכוין כנגד ארץ ישראל. ל"ג לבו דאפניו קאי כדקתני בסיפא היה עומד במזרח מחזיר פניו. ה"ר יוסף.
תל שכל פיות פונות לשם. זהו לבית קדשי הקדשים וכהך שמעתא קיי"ל ולא כי ההיא שמעתא דבבא בתרא פרק לא יחפור {דף כה:} דפליגי אמוראי התם אי שכינה במזרח או במערב ומסקנא דהתם כשמעתין דהכא דא"ל ר' חנינא לרב אשי אתון דקיימיתו לצפונא דארעא דישראל אדרימו אדרומו, ומה שאנו מכוונין עכשיו למזרח לפי שאנו במערבה של ארץ ישראל.
אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי. פרש"י קודם היום, ולא נהירא דזמן תפלה אינו אלא משיעלה עמוד השחר כמו תמיד הבוקר, ור"ח פי' מקדמי מעלות השחר דעיקר זמן תפלה היא מהנץ החמה אבל מבעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל, ופסק ר"ח כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא [לא] חזינן לרבנן קשישי הוא דקאמר, והיינו טעמא דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הילכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי היה מתפלל מיושב ומכוין ולכך לא היה רוצה להקדים ובה"ג פוסק כרשב"א.
מר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. אבל מעומד אינו צריך להתפלל כיון שהוא בדרך וה"ה שאינו צריך לכוין הרוחות כנגד ירושלם כדפי' לעיל.
אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. כיון שאינה תחנונים לפיכך לא קבעוה אלא בצבור.
הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה. יש ספרים דגרסי ואין הלכה כר' יהודה שאמר משום רבי אלעזר ב"ע וכן פסק רבינו חננאל דהלכה כרבנן הילכך מצלינן תפלת מוסף בין ביחיד בין בצבור ולהכי מייתי נמי להא דר' אמי ור' אסי הכא (היכא) דלא הוו מצלי אלא ביני עמודא היכא דגרסי לאשמועינן דאפילו תפלת מוסף היו מתפללין ביחיד כרבנן.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
המשנה החמישית הכונה לבאר בה שאין מדקדקים בכונה כל כך במקום אונס, ופי' המשנה היה רכוב על החמור ירד ואל יתפלל כשהוא רוכב ואף אינו יכול לירד כגון שאין לו מי שיאחוז בהמתו ואם היה הוא אוחז בה אין דעתו מתישב לתפלה אל ירד אלא יחזיר פניו לרוח מזרח ויעכב בהמתו ויתפלל ואם אינו יכול להחזיר פניו ולא לעכב את בהמתו כגון חמור שעסקיו רעים או שבני לויה אין רוצים להמתינו והוא מתירא מן הדרך יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים ויתפלל אף בהלוך וכן אם היה יושב בספינה שאין יכול לעכבה או שאין יודע הרוחות וכן באסדא ר"ל ספינה קטנה או קורות המים יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ויתפלל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה לפי הגמ' הוא שאין צריך לירד אפילו יש לו ביד מי יניח בהמתו, וכתבו גדולי הרבנים שאפילו לעכב כנגד בית קדשי הקדשים את בהמתו אינו צריך אע"פ שאמרו רכוב כמהלך מ"מ אינו כמהלך גמור, וכן כתבוה גדולי הדורות ומפני שדעתו הולכת למה שהוא מתעכב ונמצאת תקנתו קלקלתו, וגדולי המחברים כתבו שצריך לעמוד על בהמתו אלא אם כן מתירא מן הדרך וכן נראה שהרי ר' הוא המיקל בדבר זה והוא הוא שאמר ישב במקומו ויתפלל הא כל שבמקום חשש עכוב מתפלל בהלוך, ויש שמצריכים כן בג' ראשונות וג' אחרונות לבד, ויש חולקין אלא שמוחין שלא לנענע את רגליו להוליך את הבהמה, וממה שאמרו במציעא בשנים שמצאו ורצו לזכות בה אחד רכוב ואחד מהלך שלא קנה רכוב אלא אם כן מוליכה ברגליו, ושאר דברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן, סומא ומי שהוא במדבר ואין יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שזה שאנו מצדדים לרוח מזרחי לא שעיקר תפלה למזרח אלא שאנו לצד מערב ירושלים עומדים ואנו מכוונים לכוין לבית המקדש ולכבד השם השרוי בתוכו, והוא הדין שהעומדים למזרח ירושלים מתפללים במערב שלהם והופכים לפניהם לנגד ירושלים וכן העומדים בצפונה מתפללים בדרום שלהם, וכמו שאמרו במס' ב"ב [כ"ה ע"ב] בפי' א"ל רב חנניה לרב אשי אתון דיתביתו לצפונא דארץ ישראל אדרימו, וכן העומדים בדרומה מתפללים בצפון שלהם, כללו של דבר העומד בחוצה לארץ ישראל והעומד בארץ ישראל יהפוך פניו לירושלים והעומד בירושלים יהפוך פניו לבית המקדש והעומד בבית המקדש יהפוך פניו לבית קדשי הקדשים ומ"מ אין המנהג להקפיד כל כך אלא שלא להפוך עורף לארץ ישראל ר"ל להתפלל במערב ובכולם ר"ל אם יתפלל בישיבה או בהלוך או אף למערב אם כיון לבו כנגד אביו שבשמים יצא, ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי לכל רוח אין מחזירין חוץ מרוח המזרח מדכתיב אחוריהם אל היכל ה' וכו' אלמא למזרח מיהא מחזירים ושמא פירושו אין גומרין אותו להחזירו לרוח אחר, אלא לצד מזרח ר"ל שהיה מתפלל למערב אחורי המזרח הא מ"מ בדיעבד יצא:
מי שהיה צריך להשכים מעלות השחר ולצאת לדרך ויודע שאפשר לו להתעכב בדרך, יש פוסקים שראוי לו להתפלל בביתו קודם שיצא שמונה עשרה מעומד ושלא בהלוך ויוצא לדרכו וכשיגיע זמן ק"ש קורא שהרי אינו צריך לעמוד בה אלא בפסוק ראשון ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה נוח לו שיעבר על סמיכת גאולה לתפלה ולא יתפלל י"ח בהלוך כדעת אבוה דשמואל ולוי, ויש פוסקים כר' שמעון בן אלעזר שיוצא מיד וכשיגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל סמוך לה בהלוך נוח לו שיסמוך גאולה לתפלה ולא יקפיד על התפלה בהלוך, ועיקר הדברים כדעת ראשון אחר שעלה עמוד השחר וכמו שאמרו השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה, ועומד ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא וכו', שר' שמעון יחיד הוא אצל אבוה דשמואל ולוי וכן כתבוה ראשוני הגאונים ואע"פ שאמר רב אשי לא חזינא לרבנן קשישי דעבדי הכי לא ראינוה אינה ראיה, או שמא בשבת של רגל אמרה ומפני שסומכים להתפלל מיושב בשעה שהתורגמן דורש, אבל במשכים מודה לדבריהם, ולדברי הכל בדברים אלו אם הוה דחוק או אנוס או שעבר ועשה, ר"ל שהתפלל בהלוך או שלא לנוכח המקדש אין עכוב בדבר זה, ולא עוד אלא שלדעת התוס' כל שהקדים לדרך ולא התפלל מתפלל לכתחלה בהלוך שלא חלקו אלא היאך ראוי לעשות אבל כל שהוא בדרך הולך ומתפלל אף בג' ראשונות ואחרונות ואף שלא במקום סכנה, אלא אם כן בהביננו כמו שכתבנו דעתם למעלה, אלא שאין דעתי נוטה לדבריהם אלא או במקום סכנה או במקום מצוה כמו שכתבנו למעלה אף במקום שהיה אפשר לקיים את שתיהן כהולך לשבת הרגל, ובהתפלל מיושב מיהא יש אומרים שצריך לחזור ממה שאמרו כאן ברב אשי דבשבתא דרגלא היה מתפלל מיושב בעוד שהיה תורגמן דורש משמו וכשהגיע לביתו חוזר ומתפלל אלא שרוב המפרשים מסכימים שמחמיר היה על עצמו וחוזר ומתפלל נדבה, מ"מ כל שהתפלל אף מיושב בדיעבד יצא וכן עיקר:
ולענין ביאור מה שאמרו במרימר ומר זוטרא דמכנפי עשרה ומצלי ונפקי לפרקא וברב אשי דהוה מצלי מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד, ביאור הענין שבשבת הרגל היו הם דורשים כל היום והיו משכימים לדרשא ולא היה נאה להם להפסיק לתפלה כשאר הצבור שהיו יכולים להשמט אחד אחד להתפלל אבל הם שעיני הכל נשואות עליהם לא היה נאה להפסיק ומתוך כך היו משכימים ומתפללים בביתם ואח"כ יוצאים לדרוש ורב אשי לא היה רוצה להתאחר וכן שהיה אצלו טורח בכנוף עשרה והיה משכים לדרוש וכשהיה מכיר שהגיע זמן היה מדבר שמועות לתורגמן להאריך בהם ומתפלל מיושב שלא ירגישו בו הצבור וכשהיה בביתו חוזר ומתפלל מעומד:
יש אומר שאם לא השכים כל כך אלא שהשכים לשעה שיכיר את חבירו ואע"פ שאין הנץ החמה עדיין מותר לקרוא את שמע ולהתפלל לא אמרו לק"ש כותיקין אלא למצוה אבל זמן ק"ש משיכיר הוא ומאחר שישכים להתפלל אף הוא קורא את שמע, ויש אומר בתפלה שאף קודם עמוד השחר הוא רשאי להקדימה במשכים לצאת, ואין הדברין נראין, וכבר ביארנו בפרק ראשון שזו במשכים שלא במקום סכנה הא במקום סכנה יכול לקרוא את שמע משעלה עמוד השחר:
ולענין השמיעה מיהא מה שאמרו שופר ותוקע היאך ישכים והרי הוא יו"ט אפשר בתוך התחום או דרך ים או ביבשה ע"י עירוב או שיוצא להצית את הגייס:
המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין חיוב תפלת המוסף ופי' המשנה ר' אליעזר אומר אין תפלת המוסף אלא בחבר עיר ר"ל בצבור ששאר תפלות שהיו מתקנת אבות ראוי לחייב בהן את היחידים שהם כל עצמן תקנת יחידים הם ואין צריך לומר שהרבים חייבים בהם שהרי אנשי כנסת הגדולה חזרו וסמכום על התמידים אבל תפלת המוסף שלא היתה תקנת יחיד כלל שהרי לא מתקנת אבות היתה אין חיובה הבא מצד רבים ר"ל כנסת הגדולה אלא לרבים ר"ל צבור ובשליח צבור או שמא מתוך שאין אדם רגיל בה אין היחיד בקי בה והוא הפוטרת, וחכמים מחייבים ליחיד והוא אמרם שדין תפלת המוסף בחבר עיר ושלא בחבר עיר ומפני שהם סוברים אנשי כנה"ג תקנום כנגד הקרבנות ולא אבות כלל ותקנום אף ליחיד כשאר התפלות וכן שהכל בקיאים בה כאשר התפלות, ור' יהודה אומר כל מקום שיש שם חבר עיר ר"ל צבור יחיד פטור, והיוצא ממנה הוא שאם אין שם חבר עיר יחיד חייב ובזו הוא חלוק עם תנא קמא, והענין הוא שכל שיש שם צבור נפטר היחיד בתפלת הצבור אפילו היה ביתו ומ"מ כל שאין שם תפלת צבור כגון שהוא בכפר שאין בו עשרה או שהוא בעיר שיש שם צבור אלא שאירע שלא התפללו בצבור חייב וכמו שהזכירו בסוגיא זו בעובדא דפולמוסא, ונחלקו הפוסקים בפסק הלכה זו יש אומרים שהלכה כר"י שכל מקום שיש שם חבר עיר ונאנסו ולא התפללו יחיד חייב וי"א שאין הלכה אלא כדברי חכמים, וכן נראה דעת גדולי הפוסקים ויחיד חייב בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר, וכן הדברים נראים ממה שאמרו בר' ינאי צלי והדר צלי ודאי שחרית ומוסף היה ובמקום תפלת צבור, וכן שגער בנזיפה על ר' חנינא קרא שאמר הלכה כר' יהודה ואמר לו פוק קרי קרי קרייך לברא וכן שהביאו כאן דר' אמי ור' אסי הוו מצלי ביני עמודי כלומר במקום גרסתם והרי שהיו מתפללים ביחיד ובמקום צבור ולא היו פוטרים עצמם, וללמד דבר זה באה שמועת ר' אמי ור' אסי דאם לא כן מה מקום לה בכאן, ואנו גורסים בה הוו מצלי ביני עמודי, וביאור מלת חבר עיר איך היא נופלת על הצבור הענין מפני שביאורה חכם המיוחד בעיר ומנהיגה וכל הצבור מתקבצים תמיד לפניו ומפני זה קורא כל הצבור על שמו, ויש מפרשים חבר עיר כמו חבורת עיר אלא שאותו הנזכר במגילה פרק בני העיר מפורש עכ"פ כפי' הראשון:
זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא, תפלה צריך אדם בה כונה יתרה ולעולם ישתדל אדם בעצמו כשירצה להתפלל שימצא דעתו מתישבת להתכוין ואם מכיר בעצמו שאין יכול לכוין אל יתפלל, התפלל ולא כיון דעתו בכל התפלה לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכמו שאמרו בר' חייא בר אבא דצלי והדר צלי ונתברר להם שמצד הכונה היה ויש חולקים בזה אלא בברכה ראשונה כמו שיתבאר בפרק אין עומדין בסופו:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
היכי מצלי רב חסדא אמר מעומד - דכיון שהיא קצרה אינו עכוב גדול. ורב ששת אמר אף מהלך:
אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא -דרב ששת סגי נהור היה. אמר ליה אוקמן לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע:
וכי מטא לביתיה בעי מהדר צלויי - פירוש ואפילו עבר זמנה יש לו להתפלל כדין טעה ולא התפלל שחרית או מנחה שמשלים בתפלה הסמוכה לה:
הביננו מעומד - פירוש דכיון דיוצא בה ידי שמונה עשרה ברכות והיא קצרה ואינו מתעכב כל כך דין הוא שיתפלל מעומד. מה שאין כן בתפלה קצרה שאינו יוצא בה ידי חובתו דהא אי הדר לביתיה בעי צלויי. נמצא שעלה בידינו ארבעה דיני תפלה. האחת היא תפלה שבעיר שהיא שמונה עשרה ברכות שלימות ומעומד ובמתא אינו יוצא ידי חובתו באלו האחרות. שנית תפלת הביננו שהיא לדרך ונפיק בה ידי שמונה עשרה ברכות והיא מעומד. שלישית תפלה קצרה שהיא בדרך במקום סכנה מפני שאין דעתו מיושבת עליו ותקנוה לו כדי שלא ילך בלא תפלה אף על פי שאינו יוצא בה והיא אפילו במהלך. רביעית תפלת הדרך שהוא צריך לאומרה בכל דרך שילך והיא מעומד:
אמר רבא הלכה כרבי - פירוש ואינו צריך אפילו לעכב הבהמה אם השיירא הולכת דתפלה אפילו במהלך הוא עצמו על רגליו יכול להתפלל כדאיתא לקמן גבי רב ושמואל:
נמצא עומד במזרח - פירוש שעומד במזרחה של ארץ ישראל שהוא מזרחו של עולם נמצא שאחוריו לארץ ישראל. מה יעשה מחזיר את פניו למערב העולם שהוא מערב ארץ ישראל נמי ונמצאו פניו כנגד ארץ ישראל. וכן מי שעומד בדרום ארץ ישראל שהוא דרום העולם מחזיר את פניו לצפון העולם כנגד ארץ ישראל וכן כולם. נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם כנגד מקום אחד שהוא ארץ ישראל שבה ירושלים ובית המקדש תל שהכל פונים לו והיינו בית קדש הקדשים:
במאי קמיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף - פירוש שמתפלל בבקר בביתו. ועדיף משיתפלל בדרך במהלך אף על פי שסומך גאולה לתפלה. ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף אף על פי שמתפלל במהלך. ונקטינן מינה דכוליה עלמא דתפלה בדרך במהלך הוא בין ברכוב בין במהלך ברגליו:
מרימר ומר זוטרא בשבתא דרגלא וכו' - פירוש שהיו מתפללין לאלתר לאחר שעלה עמוד השחר מפני שהיו דרשנים והיו צריכין לעיין בעוד שהצבור מתפללין וללחוש וללמד לתורגמן כדי שיהיה בקי ולפיכך לא היה להם פנאי להתפלל עמהם ומכנפי בי עשרה ומצלו בלא סמיכת גאולה לתפלה. וכשמגיע זמן קריאת שמע היו קורין בעוד שהתורגמן משמיע לרבים:
רב אשי מצלי בהדי צבורא מיושב - פירוש היה קורא קריאת שמע בזמנה כשהוא עם הצבור ומתפלל שמונה עשרה וכל זה היה עושה בעוד שהתורגמן משמיע לרבים וסומך גאולה לתפלה. ולא היה מתפלל כשהוא עם הצבור מעומד כדי שלא יכירו העם שהוא מתפלל ואין דעתו על התורגמן ולא היו סומכין על התורגמן ולפיכך מתפלל מיושב שיהיו העם סבורים שדעתו על התורגמן ושומעין לו:
ולכי הדר לביתיה מצלי מעומד - פירוש חוזר ומתפלל ביחיד שמונה עשרה לצאת ידי תפלה מעומד:
אמרי ליה רבנן נעביד מר כמרימר ומר זוטרא -כלומר אמאי מצלי מר ביחיד ליכניף עשרה וליצלי ברבים:
טריחא לי מלתא - לכנוף עשרה ולעכבם כל כך אחר הדרשה:
וליעביד מר כאבוה דשמואל ולוי - דמקדמו ומצלו בביתם שמונה עשרה ברכות מעומד מכיון שעלה עמוד השחר ובתר הכי כשהגיע זמן קריאת שמע קרו:
לא חזינא להו לרבנן קשישאי דעבדי הכי - פירוש בעידן פרקא דלא דמי לדאבוה דשמואל ולוי דהתם הוא כדנפקו לאורחא דטרידי וליכא שהותא כלל באורחא לצלויי מעומד. אבל הכא כיון דאפשר לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל מיושב ואחר כך כשחוזר לבית לצאת ידי תפלה מעומד הכי עדיף:
מתני' רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר - פירוש בצבור דסבירא ליה דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בשמונה עשרה וגם אין אנו מתפללין אותה כנגד תפלת תחנונים של חול כמו שאנו מתפללים יוצר או מנחה כנגד אותן של חול די כשהצבור בלבד יתפללו אותה:
ר' יהודה היינו תנא קמא - פירוש דמתוך דברי שניהם משמע דעיקר חיובא על הצבור:
ומשני איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר - פירוש דלתנא קמא יחיד לעולם אין מתפלל תפלת מוסף דלא נתקנה אלא בצבור. ולרבי יהודה בשם ר' אלעזר בן עזריה כל היכא שאין שם צבור היחיד חייב:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה