אליהו רבא ח

ישמור אדם דברים בלבו, שלא יאכל עם עכו"ם על השלחן; שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה, שאכל עם עכו"ם על השלחן - ולסוף נענש עליו עונש גדול.

מנין?

תדע לך: כשבא סנחריב והקיף את ירושלים, עמד חזקיהו בתפלה לפני הקב"ה, שנאמר (מלכים ב יט): "ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר: ה' אלהי ישראל יושב הכרובים וגו', הטה ה' אזנך ושמע, פקח ה' עיניך וראה, ושמע את דברי סנחריב וגו', וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלהים לבדך." נראה שהיה חזקיה מדבר עם הקב"ה כאדם שהוא מדבר עם חבירו, מיד נחה רוח אלהים על ישעיהו הנביא, ואמר ליה ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך: והלא אדם שהוא מדבר עם מי שהוא גדול ממנו - הלא מרתיע כל גופו, ונזדעזעין כל אבריו? המדבר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה - עאכ"ו שיהא מדבר באימה וביראה וברתת ובזיע. לפיכך חלה חזקיהו חולי גדול, שנאמר (שם-כ) "בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו וגו', ויאמר אליו: כה אמר ה', צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה".

מאי כי מת אתה ולא תחיה?

אמר ליה הנביא: מת אתה בעולם הזה - ולא תחיה בעולם הבא.

א"ל: וכ"כ למה?

א"ל: משום דלא עסקת בפריה ורביה.

א"ל: משום שראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים שאינם הגונים.

א"ל: מה לך עם סתריו של הקב״ה? היה לך לקיים את מה שנצטוית, והקב״ה יעשה את הטוב לפניו.

א"ל: תן לי את בתך, אולי זכותי וזכותך יגרמו שיצאו ממנים בנים הגונים.

א"ל: כבר נגזרה עליך גזירה.

א"ל: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צואריו של אדם - אל ימנע את עצמו מן הרחמים (אל ימנע את עצמו מלהתפלל שתבוטל הגזירה מעליו), שנאמר (איוב יג) "הן יקטלני לו איחל".

לכן ישא אדם אשה כדי שיהיו לו בנים וילמוד מחזקיה אף על פי שידע ברוח הקודש שלא יהיו לא בנים הגונים ולפיכך נתן דחויים (תירוצים) לפני המקום, אפילו הכי היה נענש בעולם הבא אם לא היה נושא אשה.

ולמדו חכמים ארבעה דברים בתפילה:

אחד - שלא יעמוד אדם בבקעה להתפלל כדרך עכו״ם,

שנית - שלא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל, מפני דעת הבריות ומפני דעת הנשים (שלא יטרידוהו).

שלישית - שיקדש אדם את מחנהו (את מקום תפילתו מטינוף) ד׳ אמות לצפון, ד׳ אמות לדרום, וד׳ אמות למזרח, וד׳ אמות למערב. ואם היתה התפילה בביתו צריך לקדש את כל הבית אפילו מאה אמה.

למה?

כי ה׳ אלוקיך אש אוכלה הוא דברים (ד-כד).

רביעית - למדו חכמים שלא יעמוד אדם בצד עץ או בצד אבן ויתפלל אלא בצד הקיר. ושלא יפסיק שום דבר בינו ובין הקיר, שנאמר: ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳ וגו׳ ויבך חזקיהו בכי גדול (ישעיהו לח ב-ג).

ה' הוא רחום וחנון ומלא רחמים היה רואה שפתיו דובבות מישרים בחכמה בבינה בדעת ובהשכל, שמע מיד את תפלתו שנאמר: ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה ודבר ה' היה אליו לאמור וגו' שמעתי את תפלתך וגו' הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה' וגו' ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות וגו' ויאמר ישעיהו הנביא זה לך האות וגו' הלך הצל י' מעלות וגו' ויקרא ישעיהו הנביא אל ה' וישב את הצל וגו' אחורנית עשר מעלות.

באותה שעה נתעוותו כל עכו"ם הם וחכמיהם ומכשפיהם, ואמרו: אין אדם מכיר בדבר זה אלא ב"ד הגדול שבירושלים בלבד. מיד כתב מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו מלך יהודה כי שמע כי חלה חזקיהו.

וישמע אליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכתה וגו' לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו וגו' (שם) - מיד נחה רוח אלהים על ישעיהו, וא"ל לחזקיהו: מה אמרו האנשים האלה ומאין יבואו אליך וגו' ויאמר מה ראו בביתך?

ויאמר חזקיהו: לא היה דבר אשר לא הראיתם באוצרותיי.

וכי דברים הללו בקש ממנו?

אלא א"ל מפני מה גלית סוד ה' לעכו"ם.

ועכו"ם אומרים: וכי מה שינוי יש בחזקיהו מאביו שבשמים.

לפיכך נאמר: ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה' הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו' בבלה לא יותר דבר וגו'.

מכאן אמרו, לא יתגאה אדם מדברי תורה ולא יתגרה עליהם, שמא עוקרין אותו מן העולם. שכן מצינו בחזקיהו המלך שהתגאה בדברי תורה והתגרה עליהן ובקשו לעוקרו מן העולם.

בשעה שאלוקים שבשמים הודיעו לחזקיהו שירפא אותו בשכר תפלתו ודמעתו ויעלה ביום השלישי בית ה', שאל חזקיהו אות שנאמר: מה אות כי ירפא ה' לי. ושינה לו הקב"ה מעשה שמים, וכששינה לו מעשה שמים - גבה דעתו עליו ואכל עם העכו״ם. ובשביל שאכל עם עכו״ם והראה להם את הארון וגילה להם סוד העליונים, נתן לו מנשה.

כיוצא בדבר אתה אומר, ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה (ש״א א-א). אלקנה היה עולה לשילה ארבעה פעמים בשנה, שלושה מן התורה (שלושת הרגלים) ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה. שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה׳ צבאו-ת בשילה וגו׳ (שם פס׳ ג).

עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולים עמו, ואמר להם: לימדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו״ם שעשו דרך עבודה לעבודה זרה שלהם, אף על פי שהם הבל וריק - קל וחומר שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ה׳ שהוא א-ל חי וקיים בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.

ואמר להם: שיעלו כולם עמו.

וכשעולים עמו בדרך היו לנים ברחובה של עיר, והיו מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד. שכן האיש היה מדבר עם האיש והאשה עם האשה וגדול עם הקטן.

והיתה המדינה מרגשת, והיו שואלים להם: להיכן תלכו?

ואומרים להם: לבית האלוקים שבשילה שמשם תצא תורה ומעשים טובים, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד?

מיד עיניהם משגרות דמעות, ואומרים להם: נעלה עמכם.

וכן אמר להם עוד הפעם עד שעלו עמו לשנה הבאה חמישה בתים, ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים. ולשנה האחרת הרגישו כולם שצריך לעלות והיו עולים עמו כמו שישים בתים.

ובדרך שהיה עולה שנה זו אינו עולה לשנה האחרת, עד שהיו כל ישראל עולים - והיה אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות. וחינך אותם במצוות וזכו רבים על ידו.

הקב״ה שהוא בוחן לבות וכליות, אמר לאלקנה: אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחינכת אותם במצוות וזכו רבים על ידך, חייך אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידו.

הא למדת בשכר מעשה אלקנה - שמואל. ובשכר חזקיה - מנשה.

מכאן אמרו, כל האוכל עם עובדי כוכבים על השולחן כאילו עובד עבודת כוכבים ואוכל מזבחי מתים. ואם הוא תלמיד חכם, הוא מזלזל את תורתו. ומחלל שם אביו שבשמים ומבזבז את ממונו. ומאבד את בניו, ומפיל אותם בחרב, ומגלה אותם מארצם: