ביאור:תוספתא/כלאים/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כלאים פרק שניעריכה

כלאיים בין שני שדותעריכה

(א)
הרוצה לעשות שדהו שורות של תבואה של מינין הרבה


יש מפרשים ששלושת התלמים צריכים להפריד בין מין למין; וראו משנה ב, ו. ויש אומרים שזה הרוחב המינימלי של השדה: עול השרוני, כלומר עול של כרמים או שלושה תלמים.
ר' אלעזר מאפשר לעשות חלוקה גם לרוחב השדה במרחק 50 אמה.



עושה שלשת תלמין מפולשין מראש שדה ועד סופו
ר"א בר"ש ואבא יוסי בן חנן איש ינוח אומרים: אורך חמשים אמה
כמה רחבו? - מלא עול השרוני דומה לעול של כרמים
תחלתו כשעור הזה אע"פ שאין סופו כשיעור הזה.

(ב)
היו לו שתי שדות, אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים


ראו משנה ב, ז. שני שדות שביניהם יש אחד מהדברים המפסיקים לשדה (ראו פאה ב, א-ד) ויוצרים מגע בחלק אחר שלהם - יכולים לעקם את הגבול. המשנה הזכירה "ראש תור", כלומר פינה של שדה הנוגעת בצלע השדה השכן. ראב"י מאפשר אפילו מובלעת צרה – שורה של חיטים הנכנסת לשדה השעורים.



היה חורש ומכניס חטים בתוך שדה שעורים או שעורים בתוך שדה חטים - מותר
מפני שחטים נראות כסוף שדה
ראב"י אומר: אפילו חטה אחר חטה נכנסת לתוך שדה שעורים
או שעורה אחר שעורה נכנסת לתוך שדה חטים - מותר
מפני שחטין נראות כסוף שדה לחטין ושעורין נראות כסוף שדה לשעורין.

(ג)
היו לו שתי שדות; אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורים


ר' אליעזר בן יעקב מתיר גם לערבב חטה ושעורה בתלם המפריד בין השדות, ובלבד שהחיטה תהיה סמוכה לשדה החיטה. חיטה בודדת בשדה שעורה אסורה אפילו לשיטתו.



מותר לעשות ביניהם תלם להיות זורע אחת חטה ואחת שעורה
היתה חטה אחת מובלעת בתוך שדה שעורין, או שעורה אחת מובלעת בתוך שדה חטין - אסור.

(ד)

היו לו שתי שדות, אחת זרועה חטים ואחת זרועה שעורין

אין מותר לעשות ביניהן תלם של מין אחר


ראו משנה ב, ז-ח.
חרדל וחריע בולט וניכר. רבי מתיר לעשות שורה ממנו גם בשדה תבואה והמשנה וכן הלכה ה אוסרות.



ובפשתן – מותר, מפני שרוצה לבדוק את שדהו, ובלבד שיהא תלם מראש שדה ועד ראשו
ר' אלעזר ב"ר שמעון ואבא יוסי בן חנן איש ינוח אומרין: אורך חמשים אמה
ר' אומר מותר אדם לעשות בתוך שדהו שורה של חרדל
כמה הוא אורך השורה? – י' אמות ומחצה. לפחות

(ה)
אין מקיפין חרדל חריע, אלא לחיסית בלבד, דברי ר' מאיר


ר' מאיר מתיר להקיף בחרדל רק ערוגות של חסיות (מיני בצלים וכו'), כי הוא מזיק להם וברור שיעקור אותו. רשב"ג מתיר גם בירק, ר' יהודה בכל דבר חוץ מתבואה, ורבי גם בתבואה.



ר' יהודה אומר: לכל מקיפין חרדל חריע, חוץ מן התבואה
רשב"ג אומר: לערוגות קטנות של ירק מקיפין אותו חרדל חריע.

(ו)
הסומך לשרשי אילן שיבשו, שהן גבוהין מעשרה טפחים

ואילן שאין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - זורע תחתיו זרע וסומך לו מין אחר מבחוץ
היו דרך היחיד ודרך הרבים וגדר שהוא נמוך מי' טפחים - עולה למדת בית רובע
אבל הגבוה עשרה טפחים - אין עולה למדת בית רובע.

(ז)

כמה היא מדת בית רובע?- עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעת
ר' יוסי אומר: אפילו אורכה כשנים ברחבה. גם שדה במידות של 7.5X15 אמות נחשב בית רובע.

ירק בירקעריכה

(ח)
עבודת ירק בירק אחר - ששה טפחים


ראו משנה ב, י-יא. מותר לחלק את הגינה לערוגות של ששה טפחים ולשתול בהן ירקות שונים, אפילו אם הירקות יוצאים מתחום הערוגה.



רואין אותה כאילו היא טבלא מרובעת
אפי' אין שם אלא קלח אחד נותנין לה עבודתה ששה טפחים בין מן האמצע ובין מן הצדדין
היו קלחין נוטין לו לארבע רוחותיה – מותר, מפני שנראית כסוף שדה.

(ט)
החרדל והפולין השופין, הקטנים אע"פ שזרען לירק - אין זורעין אותן בערוגה

פולין הגמלונין ופול המצרי, בזמן שזרען לזרע – אין זורעין אותן בערוגה; לירק – זורעין אותן בערוגה
ושאר ירקות שדה וירקות גינה, אע"פ שזרען לזרע - זורעין אותן בערוגה.

(י)

מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח,

וליתן לתוכן ג' ג' מינין: א' מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע


ראו משנה ג, א-ב, כאן הסדר הפוך:מזכירים את התלם ואחריו את הערוגות, ועניין הגומא מקביל למשנה ה שם.



מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגיות קטנות של ששה ששה טפחים
וליתן לתוכן חמשה חמשה מינין: ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע
ומותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח
וליתן לתוכה ארבעה מינין והופכין לארבע רוחותיה
ומותר אדם לעשות בתוך שדהו תלם,
להיות נוטע קישואין ודלועין אבטיחים ומלפפונות ופול, והופכן אלו לצד זה ואלו לצד זה
ובלבד שלא יהא בינו לבין חברו ששה טפחים. פחות מששה טפחים

(יא)
הנוטע שתי שורות של קשואין, שתי שורות של דלועין שתי שורות של אבטיחים

ושתי שורות של מלפפונות וב' שורות של פול המצרי אפילו כל שדהו מותר.

(יב)
קצב לדברי שניהם: ר' ישמעאל אומר י' אמות, ר' עקיבה אומר שמונה אמות


ראו משנה ג, ו. מדובר על הרווח שבין שורת דלועים לחברתה.



מעשה היה בכפר פגי, ועשה רבי נחמיה כדברי רבי ישמעאל.

(יג)
שורה של דלועים בירק כירק: אורך ששה טפחים ורוחב מלואו


ראו משנה ג, ז, וכן דעת ר' עקיבא שם משנה ג.
לגבי אורך השורה – ראו לעיל סוף הלכה ד: השיעור הוא אורך צלע של בית רובע מרובעת.
י"ב אמה בין שורות דלועים בירק או בתבואה – שיטת חכמים בסוף משנה ו שם.
תבואה בירק – ראו משנה ב, ו וכן לעיל הלכה א.



אחד שורה של קישואין ואחד שורה של ירק אחד בתבואה
אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים
ושורה של ירק בירק - אורך ששה טפחים ורחבו מלואו רוחב התלם, ששה טפחים.
של דלועין בירק ובין שורה לחברתה - י"ב אמה, וכן בתבואה
של תבואה בירק א' - מראש השדה ועד ראשו שלשה תלמים של פתיח.

(יד)
אחת שורה של קישואין ואחת שורה של דלועין ואחת שורה של אבטיחים


אם זרע שורה בודדת מירק כלשהו צריך לעשות מחיצה כדי להימנע מכלאים (או להשאיר רווח של שלושה תלמים). המחיצה ברוחב ארבעה טפחים, ראו משנה ב, ח.



ואחת שורה של מלפפונות ואחת שורה של פול המצרי, ואחד מקיים קלח אחד לזרע
צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבע.

כלאיים של גוי ושל עברייניםעריכה

(טו)
נכרי שהרכיב אפרסק על גבי עובש, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן


היסוד לעבודת המשתלות.



נוטל הימנו וחוזר ונוטען במקום אחר
הרכיב תרד ע"ג ירבוז, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן - נוטל הימנו זרע וזורע במקום אחר.

(טז)
ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו אין אחיו הכהנים נכנסין לתוכה


מותר לקבל שכר על עקירת כלאים משדה ישראל, ואם אינו רוצה – בי"ד עוקרים את הכלאים בניגוד לרצונו, ראו שקלים א, א.



אלא רואין אותו כציון בית הקברות
אין עושין עם ישראל בכלאים אבל עוקרין עמו כלאים מפני שממעט את התפלה.

(יז)
אין עושין עם הנכרי בכלאים


תחילת הברייתא בא"י, וכוללת גם כלאי זרעים. סופה עוסק רק בכלאי הכרם, וראו קידושין א, ט.



ובעיירות המובלעות, כגון בית ענה אימא וחברותיה בצפון עבר הירדן - עושין עם הנכרי בכלאים
כשם שהכלאים בארץ כך הכלאים בחוצה לארץ.