ביאור:משנה שביעית פרק ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת שביעית עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

שימוש ומסחר בפירות שביעית, וההקלות בהם

חטיבה I: שימוש בפירות שביעית

(א) כלל גדול אמרו בשביעית:

איסורי השימוש אינם תמיד אובייקטיביים, אלא תלויים במחשבת המשתמש.

בכל הפרק נראה שהאיסורים כוללים דרכי עקיפה המאפשרות לנטרל אותם.

כל המיוחד למאכל אדם - אין עושין ממנו מלוגמא תרופה לאדם,

ואין צורך לומר לבהמה.

וכל שאינו מיוחד למאכל אדם - עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה.

וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה

חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה - נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה.

חשב עליו לעצים - הרי הוא כעצים,

כגון הסיאה צתרא ורודה, satureia thymbra, והאזוב, והקורנית:

זה הכלל הגדול, ומשנה א היא הקדמה לו: אין להשתמש בפירות שביעית שלא בדרך הרגילה. הדרך הרגילה כוללת גם סיכה והדלקת נר - בשמן שנועד בעיקר לאכילה ולשתיה; וראו לעיל ז, א, שלא טרחו להזכיר את השימושים הללו בשמן, כי הוא נכלל כבר ב"מאכל אדם".

לענין תרומה ראו תוספתא תרומות ט, יא.

לענין מעשר שני ראו מע"ש ב, א.

הדלקת הנר בשמן שביעית - ראו תוספתא ה, ד, שקנסו בשמן קנוי - שלא ידליק בו.

(ב) שביעית ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה,

לאכול - דבר שדרכו לאכול, ולסוך - דבר שדרכו לסוך.

לא יסוך יין וחמץ כי בדרך כלל היו מיועדים רק לשתיה, אבל סך הוא את השמן. כי שמן מיועד לאכילה וגם לסיכה ולהדלקה

וכן בתרומה ובמעשר שני.

קל מהם שביעית, שניתנה להדלקת הנר:

חטיבה II: מסחר בפירות שביעית

המשנה מתירה למכור את פירות השביעית בדרכים שונות מהמקובל. למשל: תאנים - במידה או במשקל, ירק - במניין או במידה, וכו'. השינוי אמור להציג את המכירה כמעשה לא מסחרי, הקרוב להחלפה בין שכנים. ניתן לפקפק ביעילות של ההגבלה הזו.

(ג) אין מוכרין פירות שביעית לא במידה, ולא במשקל, ולא במניין אלא באומדן ובקירוב, שלא ייראה כמסחר

ולא תאנים במניין, ולא ירק במשקל.

בית שמאי אומרים: אף לא אגודות אסור למכור אגודות של ירק, שכן זה נראה כמכירה מסחרית, אלא רק יחידות בודדות.

ובית הלל אומרים: את שדרכו לאגוד בבית - אוגדין אותו בשוק,

כגון הכרישין, ונץ החלב:

איסור המסחר בפירות שביעית מוחלש כאן: מותר לסחור אבל אין לדבר על כך. וראו גם מע"ש ג, א.

אם אדם לקח כיכר לחם מהאופה ולא שילם, הוא חייב כסף לאופה, ואסור לו לפרוע את החוב בירקות שביעית, שכן הוא ממיר ירקות שביעית בכסף. אבל אם מלכתחילה אמר לאופה "כשאלקוט ירקות שדה אביא לך", הרי שלא נוצר חוב כלל - האופה יודע שאולי לא ימצא ירקות, ולכן מלכתחילה התכוון לתת לו את הכיכר במתנה.

וראו תוספתא ו, כא, שר' יהודה ור' נחמיה אוסרים.

(ד) האומר לפועל "הא לך איסר זה, ולקוט לי ירק היום" - שכרו מותר כי השכר הוא על הטרחה בלבד.

"לקוט לי בו ירק היום" - שכרו אסור כי השכר הוא על הירקות.

לקח מן הנחתום ככר בפונדיון, "כשאלקוט ירקות שדה - אביא לך" הקונה לא שילם על הלחם, אבל אמר למוכר שילקוט ירקות מהשדה ויביא לו - מותר.

לקח ממנו סתם - לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מדמי שביעית:

בייר-בלן, ספר-ספן. משחקי מילים, שעשויים להסביר את נוכחותו של הספן כאן. שאר המקצועות הם עובדי קהילה: חופר בורות מים, עובד בבית המרחץ, וספר.

בתוספתא ה, כא, מתירים להאכיל גם את החיילים הרומיים בפירות שביעית.

(ה) אין נותנים שכר עבודה מפירות שביעית לא לבייר חופר בורות, ולא לבלן מפעיל בית המרחץ, ולא לספר, ולא לספן.

אבל נותן הוא ל"בייר לשתות" שואב המים מהבור. מותר להוציא דמי-שביעית לשתיה.

ולכלן - הוא נותן "מתנת חנם": מותר לתת פירות שביעית כ"טיפ" (תוספת על השכר הרגיל).

חטיבה III: עיבוד פירות שביעית

אסור לעבד פירות שביעית בכלים תעשייתיים, כגון גת לענבים או בית בד לזיתים. אבל מותר לעבד בכלים ביתיים. רבי שמעון מתיר לעשות את השלב הראשון בעיבוד הזיתים (הטחינה) בבית-בד תעשייתי, בתנאי שאת השלבים הבאים של הפקת השמן יעשה ב"בודידה" הביתית.

גם כאן יש חריזה: חריבה - עריבה.

לעניין הקטב השוו תוספתא ו, כז. וראו שם הלכה כח, שר' יהודה אסר גם את דריכת הענבים בעריבה.

(ו) תאנים של שביעית - אין קוצין אותן במוקצה, אבל קוצה אותם בחריבה במקום יבש שאינו משמש לייצור הדבלים בדרך כלל.

אין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. בכלי גדול

ואין עושין זיתים בבד ובקטב, במכבש קטן אבל כותש הוא - ומכניס לבודידה. בית-בד קטן לשימוש ביתי

רבי שמעון אומר: אף טוחן הוא בבית הבד - ומכניס לבודידה:

(ז) אין הכוהנים מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאנו לידי פסול. אם יטמא התבשיל, יצטרך לשרוף אותו ולאבד פירות-שביעית

רבי שמעון מתיר.

חטיבה IV: פתרונות בדיעבד

דמי הפירות ודמי דמיהן - המאוחר ביותר נחשב פרי שביעית, אבל עדיין גם הפרי עצמו אינו מתחלל וראו תוספתא ז, ה. בתלמוד הוצעו דרכים שונות לעקוף איסור זה.

ואחרון אחרון - נתפש בשביעית, והפרי עצמו - אסור:

השוו מע"ש א, ז. מותר לקנות בפירות שביעית אוכל, וגם אם קנה דברים אחרים ניתן בדיעבד לפתור את הבעיה.

הקינים אינם לאכילה, והם גם קרבנות חובה ולכן דינם כחוב.

מותר לסוך אדם (משנה ב לעיל), אבל לא בגדים.

(ח) אין לוקחים עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה - מדמי שביעית.

ואם לקח - יאכל כנגדן.

אין מביאין קני זבים, וקני זבות, וקני יולדות - מדמי שביעית.

ואם הביא - יאכל כנגדן.

אין סכין כלים בשמן של שביעית.

ואם סך - יאכל כנגדו:

לא ברור אם ר' אליעזר החמיר גם בבגדים (לעיל משנה ח), או דווקא בעור, ששימונו חשוב במיוחד. ר' עקיבא חולק על רבו ר' אליעזר עד כדי כך, שאינו מוכן אפילו לומר מה היתה דעתו.

יתכן שר' אליעזר התבטא באופן חמור עוד יותר מזה שלפנינו, כגון: "ידלק האדם", ולכן לא הסכים ר' עקיבא לצטט אותו (וכך גם במשנה י).

ר' עקיבא לא רצה להחמיר בדיני שביעית, אלא נטה להעלים עין מהפרתם, ואילו ר' אליעזר נלחם - ללא סיכוי - לשמירתם.

(ט) עור שסכו בשמן של שביעית

רבי אליעזר אומר: ידלק, וחכמים אומרים: יאכל כנגדו. כמו במשנה ח

אמרו לפני רבי עקיבא: אומר היה רבי אליעזר "עור שסכו בשמן של שביעית - ידלק".

אמר להם: שתוקו! לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:

(י) ועוד אמרו לפניו: אומר היה רבי אליעזר "האוכל פת כותים - כאוכל בשר חזיר".

גם כאן ניסח ר' אליעזר את האיסור באופן חריג.

גם ר' עקיבא החמיר בירק של כותים ועישר אותו כטבל ודאי, ראו תוספתא דמאי ה, כו.

אמר להם: שתוקו! לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:

השוו לדין המרחץ את דין התנור, תוספתא ה, יט.

חשב - מתחשב, מסגרת הפרק - משחק מילים.

איסור גידולי שביעית תלוי במחשבתו של המגדל, וכן במה שחושבים עליו - במעמדו הציבורי.

(יא) מרחץ שהוסקה בתבן או בקש מאכל בהמה של שביעית - מותר בדיעבד לרחוץ בה.

ואם מתחשב איש חשוב, שהמרחץ נקרא על שמו הוא - הרי זה לא ירחוץ: