ביאור:תוספתא/שביעית/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק ז

שביעית ומעשר שני

(א)

אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית,

וְאִם חִלֵּל - יֵאָכְלוּ כַּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.

לגבי השורה "שנתערבו" - ראו זבחים ח, ג.
כחמור שבהן – שלוקחים את חומרי השביעית ואת חומרי המע"ש, ראו הלכה ב-ז.

פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וּפֵרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְעָרְבוּ - יֵאָכְלוּ כַּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁלָּקַח בָּהֶן דְּבָרִים אֲחֵרִים - יֵאָכְלוּ כַּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.
פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּקַח בָּהֶן דְּבָרִים אֲחֵרִים - יֵאָכְלוּ כַּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.

(ב)
חֹמֶר בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בַּשְּׁבִיעִית:

ההשוואה רמוזה בביטוי "יאכל כנגדן", המופיע במשנה ח, ח-ט, ובמע"ש א, ט.
חובת הביעור בשביעית חלה גם על המופקר, וגם על מזון בהמה וגם על קליפות המיועדות להפקת צבע (משנה ז, א-ג), ואילו מע"ש חל רק על הראוי לשימוש אדם.(מע"ש ב, א.)

שֶׁהַשְּׁבִיעִית, עָשָׂה בָהּ אֶת הַמֻּפְקָר כַּשָּׁמוּר, וּפְסֹלֶת אֳכָלִין כָּאֳכָלִין,
וְאָכְלֵי אָדָם כְּאָכְלֵי בְהֵמָה, וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים כַּיּוֹצֵא בָהֶן,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

(ג)
שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת עַל הַכֹּל,

פירות שביעית שחלל על פירות אחרים – קדושים, אבל מע"ש ניתן לחילול רק על מעות, ראו מע"ש א, א.

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין מִתְחַלֵּל אֶלָּא עַל מָעוֹת בִּלְבַד.

(ד)

שְׁבִיעִית מִתְבַּעֶרֶת מִכָּל מִין וָמִין,
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵין מִתְבַּעֵר אֶלָּא בְאוֹתוֹ מִין בִּלְבַד.

(ה)
שְׁבִיעִית, הִיא וְדָמֶיהָ אֲסוּרִין,

ראו משנה ח, סוף ז.

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ הוּא אוֹ דָמָיו אֲסוּרִין.

(ו)
שְׁבִיעִית, אֵין לוֹקְחִין בָּהּ זִבְחֵי שְׁלָמִים,

ראו לעיל ו, כח, ומע"ש א, ג.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

(ז)
חֹמֶר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי קוֹנֶה אֶת הַקִּנְקֵן,

מע"ש שהוגדר על קנקן מלא יין מחייב לאכול גם כנגד מחיר הקנקן.
מע"ש שהתערב בחולין אינו מתבטל, כי יכול לפדותו.
בפדיון מע"ש יש להוסיף חומש. המע"ש נכלל בווידוי מעשר ואסור לאונן
הדלקת הנר – ראו משנה ח, ב.

וְאוֹסֵר דְּמֵי עֵרוּבָיו וּסְפֵק עֵרוּבָיו כָּל שֶׁהוּא,
טָעוּן חֹמֶשׁ וְטָעוּן וִדּוּי, וְאָסוּר לְאוֹנֵן,
וְלֹא הֻתַּר לַאֲכִילָה אֶלָּא בְּפִדְיוֹן
וְאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶת הַנֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשְּׁבִיעִית.

(ח)
אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

חכמים אוסרים לחלל על בהמה חיה, שמא לא ישחט אותה אלא יגדל ממנה עדרים.

מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל חַיָּה וָעוֹף, וְעַל בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם, אפילו אם הבהמה אינה ראויה להקרבה
בֵּין חַיִּין, בֵּין שְׁחוּטִין. דִּבְרֵי רַבִּי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁהֵן שְׁחוּטִין.

(ט)

אֶחָד שְׁבִיעִית וְאֶחָד מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶן מַלְוֶה וְחוֹב, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן גְּמוּלִין,  הלוואה לא רשמית, הנראית כגמילות חסד.

וְאֵין פּוֹדִין בָּהֶן שְׁבוּיִין, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת,

למרות שאין משלמים מהם גמולים, כגון להחזיר טובה למי שנתן כיבוד לסעודתו, נותנים מהם גמ"ח שאינה חוזרת – אבל צריכים להודיע שהכסף הוא ממע"ש ומשביעית.
ניתן גם לשלם בכספים אלו לחבר העיר על עבודתו הציבורית.

וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה, אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דָּבָר שֶׁלִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּצְרִיכִין לְהוֹדִיעַ,
וְנוֹתְנִין אוֹתָן לְחֶבֶֶר עִיר בְּטוֹבָה.

ביעור פירות שביעית

(י)
שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבֵּעוּר: יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל.

ראו משנה ט, ב. התוספתא מעירה שבסוריה אין חלוקה פנימית.
ר' שמעון מבטל את החלוקה הפנימית גם בגליל ובעבר הירדן.

שְׁלָשְׁתָּן שֶׁלְּשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ.
לָמָּה הֻזְכְּרוּ הָהָר הָעֵמֶק וְהַשְּׁפֵלָה? לְפִי שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִבָּהָר עַל שֶׁבָּעֵמֶק,
וְלֹא מִשֶּׁבָּעֵמֶק עַל שֶׁבָּהָר, אֶלָּא הַר וְהָרוֹ, עֹמֶק וְעָמְקוֹ, שְׁפֵלָה וּשְׁפֵלָתוֹ.
וּבְסוּרְיָא לֹא אָמְרוּ "שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת",
אֶלָּא אוֹכְלִין מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהּ, עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה,
וּשְׁאָר כָּל אֲרָצוֹת אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁיִּכְלֶה מִבֵּית אֵל וּמִגִּדְרָהּ שֶׁלְּקֵיסַרִין.
אֵי זֶהוּ הַר שֶׁלָּהּ? של יהודה זֶה הַר הַמֶּלֶךְ. שְׁפֵלָה שֶׁלָּהּ? זֶה שְׁפֵלוּת לוֹד.
עֹמֶק שֶׁלָּהּ? מֵעֵין גְּדִי וְעַד יְרִיחוֹ.

(יא)
אֵי זֶהוּ עֹמֶק שֶׁבַּגָּלִיל? כְּגוֹן גִּינוֹסָר וְחַבְרוֹתֶיהָ.

הברייתא מציגה את החלוקות הפנימיות בגליל ובעבר הירדן, לשיטת ת"ק בהלכה י.
הסימנים של רשב"ג דומים לסימנים שבין הגליל התחתון לעליון במשנה הנ"ל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר: אֵי זֶהוּ הַר שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן? כְּגוֹן הָרֵי מַכְוָר וּגְדוֹר וְחַבְרוֹתֶיהָ.
שְׁפֵלָה שֶׁלָּהּ? (יהושע יג, יז) - "חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן,
וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן."
עֹמֶק שֶׁלָּהּ?
כְּגוֹן בֵּית נִמְרָה רָמָתָה וְחַבְרוֹתֶיהָ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
סִימָן לֶהָרִים – מֵילִין, עצי אורן של היום, pinus alepensis סִימָן לָעֲמָקִים - דְּקָלִים,
סִימָן לַנְּחָלִים - קָנִים, סִימָן לַשְּׁפָלִים - שִׁקְמִים.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (מלכים א י, כז)
"וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב."

(יב)

אוֹכְלִין מִבֵּית הַמֶּלֶךְ בהר המלך עַד שֶׁיִּכְלֶה מִבֵּית אֵל.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר שבית אל מאוחרת בהר (בראשית מט, כז)
"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף", זוֹ אַרְצוֹ שֶׁחוֹטֶפֶת. "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד", זוֹ יְרִיחוֹ שֶׁמֻּקְדֶּמֶת
"וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל", זוֹ בֵית אֵל שֶׁמְּאַחֶרֶת.

(יג)
אוֹכְלִין בִּרְגִילָה portulaca oleracea, עַד שֶׁיִּכְלוּ אֲגוֹטָרִי וּבְגִי.

ראו משנה ט, ה.

גָּלִיל הָעֶלְיוֹן - עַד שֶׁיִּכְלוּ לוּפָסִי.
בֵּית דָּגָן וְחַבְרוֹתֶיהָ בַּגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן - עַד שֶׁיִּכְלוּ אָזְנִיּוֹת aristolochia maurorum שֶׁלְּשִׁמְעוֹנִיָּא.

(יד)

אוֹכְלִין בַּתְּאֵנִים עַד שֶׁיִּכְלוּ פַּגֵּי בֵּית יָנֵי. כ-15 מיל מזרחית לקיסרין
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא הֻזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵּית יָנֵי אֶלָּא לַמַּעַשְׂרוֹת בִּלְבַד.
פַּגֵּי בֵּית יָנֵי וַאֲהִינִי טוּבִינָא כפניות תמרים של טובינא, בקרבת בית שאן - חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת.

(טו)

אֵין אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין שֶׁבְּעַכּוֹ, וְעַל הַדִּפְרָא, פירות שניים באותה שנה
אֲבָל לֹא עַל סִיפוֹנִיּוֹת. פירות סוף הקייץ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל סִיפוֹנִיּוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דִּפְרָא שֶׁבִּכְּרָה עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ - אוֹכְלִין עָלֶיהָ.
אוֹכְלִין בָּעֲנָבִים, עַד שֶׁיִּכְלוּ דָּלִיּוֹת שֶׁבְּאָבֵל. אָבֵל כְּרָמִים, בחבל חשבון

אִם יֵשׁ אֲפִילוֹת מאוחרות מֵהֶן, אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן.

ראו משנה ט, ג.

כָּל אֲרָצוֹת אַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים: אוֹכְלִין בַּזֵּיתִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁבִּתְקוֹעַ.
רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף שֶׁלְּגוּשׁ חָלָב,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא רֹבַע, בֵּין מֵרֹאשׁוֹ בֵּין מִתַּחְתָּיו.
אוֹכְלִין בַּתְּמָרִים, עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁבְּצֹעַר.

(טז)

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אוֹכְלִין עַל מַה שֶּׁבַּכִּפִּין, התמרים שבכפות וְאֵין אוֹכְלִין עַל מַה שֶּׁבַּשִּׁיצִין. בקוצים שליד התמר
וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּגוֹן הָעָגְסִין, האגסים וְהַקְּרֻסְטָמִילִין, crustuminum: סוג אגס מדברי וְהַפָּרִישִׁין, וְהָעֻזְרָרִין, חבושים
אוֹכְלִין מַה שֶּׁבָּהָר עַל שֶׁבָּעֵמֶק, וּמִמַּה שֶּׁבָּעֵמֶק עַל שֶׁבָּהָר.

(יז)
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֻּלָּן כֶּחָרוּבִין:

רשב"א מבטל את כל החלוקות לגבי כל הפירות, ומתיר לאכול אותם עד הרביעה השניה של השנה השמינית.

אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבֵיעָה שְׁנִיָּה.
אוֹכְלִין עַל הַיָּרָק שֶׁלַּשְּׁלָחִין, לְפִי שֶׁאֵינוֹ כָלֶה.
שָׁרְשֵׁי קָלְסֵי קלחי כְרוּב שֶׁיָּבְשׁוּ - אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁרְשֵׁי קָלְסֵי כְרוּב, אַף עַל פִּי שֶׁיָּבְשׁוּ, אבל ניתנים לאכילה
אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן.
כַּיּוֹצֵא בוֹ מְגַבֵּב בְּיָבֵשׁ התייבשו עד ששהפכו למאכל בהמה - צָרִיךְ לְבַעֵר.

(יח)
מֵאֵמָתַי פּוֹרְשִׁין מִשְּׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת?

הברייתא עוסקת בשנים רגילות, שבהן אחרי רביעה שניה אין להלך בשדות זרים.
היא מזכירה את העובדה שהברכה המצופה "ונתתי את ברכתי בשנה הששית" אינה מתקיימת, והשנים התקנסו.
רשב"ג מגדיר רביעה שניה אפילו אם ירדו גשמים במשך שבוע ברציפות.

עַד שֶׁתֵּרֵד רְבֵיעָה שְׁנִיָּה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁנִים כְּתִקְנָן.
עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַנְּסוּ שהתקללו שָׁנִים,
אֲפִלּוּ לֹא יָרַד אֶלָּא גֶּשֶׁם אֶחָד בִּלְבַד - צָרִיךְ לְהִמָּלֵךְ. ליטול רשות
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ שִׁבְעַת יָמִים זֶה אַחַר זֶה וְלֹא פָסְקוּ,
יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבֵיעָה שְׁנִיָּה.