ביאור:משנה שביעית פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת שביעית עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

שאר עבודות החקלאות בשנה הששיתעריכה

חטיבה I: חריש בשדה הלבן (תבואה) בששיתעריכה

ראו לעיל בתחילת פרק א. המחלוקת של ר' שמעון ותנא קמא זהה למחלוקת בית הלל ובית שמאי.

ר' שמעון מופיע הרבה בפרק זה, גם בהמשכו.

(א) עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית?

עד שתכלה הליחה - כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות.

אמר רבי שמעון: נתת תורת כל אחד ואחד בידו!

אלא: בשדה הלבן - עד הפסח, ובשדה האילן - עד עצרת:

חטיבה II: עבודות מותרות עד ראש השנהעריכה

בתוספתא א, ד, מוסיפים שמותר לקנות את הזבל לשימוש בערב שביעית גם מהחשוד על השביעית.

(ב) מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה.

וכן בבית השלחין.

מייבלין, מפרקין, מאבקין, מעשנין, עבודות בכרם עד ראש השנה.

רבי שמעון אומר: אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית:

ראו תוספתא א, יא, שמוסיפה עבודות מותרות נוספות.

(ג) מסקלין מסלקים אבנים מהשדה עד ראש השנה.

מקרסמין, מזרדין, מפסלין סוגי גיזום שונים - עד ראש השנה.
רבי יהושע אומר: כזירודה וכפיסולה של חמישית - כך של ששית. אם הסתיימה עונת הזירוד אין להמשיך ולזרד בששית
רבי שמעון אומר: כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן עד עצרת, ובנטיעות עד ראש השנה - רשאי אני בפיסולו:


בנטיעות, שמותר לחרוש עד ראש השנה - מותר גם לעשות את שאר העבודות.

נראה שתחילת המשנה היא המשך דברי ר' שמעון ממשנה ג.

ר' אלעזר בן צדוק סובר כבית שמאי, ראו תוספתא שביעית א, ה.

מקורות נוספים על השקיה בשביעית, ראו באתר דעת.

(ד) מזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן, וקוטמין אותן

ועושין להן בתים, ומשקין אותן - עד ראש השנה.
רבי אלעזר בר צדוק אומר: אף משקה הוא את הנוף בשביעית, אבל לא את העיקר:


(ה) סכין את הפגים, ומנקבים אותם פעולות לזירוז ההבשלה של התאנים - עד ראש השנה.

לפי נוסח משנתנו ר' יהודה מקל ומתיר לסוך את פגי השביעית שיצאו לשמינית, אם אין נוהגים לעשות כך כרגיל. והשוו לדבריו בתוספתא ג, יד, שגם שם הוא מתיר עבודה שאין נוהגים לעשותה כך באותו המקום.

ר' שמעון מקל עוד יותר, ומתיר לחלוטין עבודות בשמינית.

פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית,

ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית - לא סכין ולא מנקבין אותן.
רבי יהודה אומר: מקום שנהגו לסוך - אינן סכין, מפני שהיא עבודה.
מקום שנהגו שלא לסוך - סכין.

רבי שמעון מתיר באלו, מפני שהוא רשאי בעבודת האילן:


חטיבה III: עבודות נטיעה וזריעה המסתיימות לפני ראש השנהעריכה

(ו) אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית, פחות משלושים יום לפני ראש השנה.

ואם נטע או הבריך או הרכיב - יעקור.

רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת לשלושה ימים ולכן מותר להרכיב עד שלושה ימים לפני ראש השנה - שוב אינה קולטת.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לשתי שבתות:


(ז) האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה של שביעית

ירקות מתחלקים לירקות הנאכלים חיים ולירקות שזרעיהם נאכלים. הראשונים נדונים לפי זמן לקיטתם, והאחרונים - לפי זמן ההשרשה שלהם.

מתעשרין לשעבר סוג המעשר שמפרישים מהן (שני או עני) נקבע לפי השנה שבה השרישו, ומותרין בשביעית. מותר בשביעית לנהוג בהם כפירות חולין - לאספם בכמות גדולה, לשמרם, לסחור בהם וכו'.
ואם לאו - אסורין בשביעית, אסור לנהוג בהם כפירות חולין, אלא יש לנהוג בהם כפירות שביעית - ללקוט כמות קטנה מהשדה לצורך אכילה מיידית בלבד. ומתעשרין לשנה הבאה סוג המעשר שמפרישים מהן נקבע לפי השנה שבה נלקטו, כמו ירקות הנאכלים חיים:


(ח) רבי שמעון שזורי אומר: פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה לאכול את הזרעים, ולא לאכלו חי - כיוצא בהן כמו האורז הדוחן הפרגים והשומשמין - נדון לפי זמן ההשרשה.

אפונים גמלונים (חומוס) מוזכרים בכלאים ג, ב כמין ירק. ר' שמעון דן אותם כזרעים, ור' אלעזר מחלק לפי שלב הגידול בראש השנה, ודן אותם כירקות הנאכלים חיים.

וראו תוספתא ב, ד-ה.

רבי שמעון אומר: אפונין הגמלונין - כיוצא בהן.
רבי אלעזר אומר: אפונין הגמלונין - משתירמלו לפני ראש השנה:


עלי ירק צריכים מים רבים. לכן אי-השקייה מעידה על כך שהמטרה להשתמש בצמח לזרע ולא לירק. היא משנה את דינם מדין ירק, שאם נלקט בשביעית הוא כגידול שביעית - לדין זרע, הנדון כבמשנה ז, על פי שנת ההשרשה שלו.

בשדה שלחין על בעל הירקות לחסום את המים מהירקות מתחילת אלול כדי שידונו כדין זרע, ובשדה בעל, שאין בו מערכת השקיה, אלא משקה בו ידנית - אסור לו להשקות את הירקות בשתים-שלוש ההשקיות האחרונות.

(ט) הבצלים הסריסים, בצל ירוק ופול המצרי, שמנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה

מתעשרין לשעבר, ומותרים בשביעית

ואם לאו - אסורים בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה.

ושל בעל - שמנע מהם מים שתי עונות, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: שלוש:


(י) הדלועין שקיימן לזרע,

אם היקשו לפני ראש השנה, ונפסלו מאוכל אדם - מותר לקיימן בשביעית. כי אינם נחשבים ירקות אלא זרעים.
ואם לאו - אסור לקיימן בשביעית לזרעים. הם נחשבים לירקות, יש בהם קדושת-שביעית, ויש לאכלם..
התמרות שלהם הנצרים שבקצה הגבעול, הראויים למאכל - אסורות בשביעית כלומר, יש לנהוג בהם קדושת-שביעית, גם אם הדלעת עצמה משמשת לזרע..

חטיבה IV: שדה תבואה ואורז בשביעיתעריכה

"לבן" - שדה התבואה כמסגרת לפרק.

מרביצין בעפר לבן, משקים שדה תבואה שאינו זרוע בשביעית דברי רבי שמעון.

רבי אליעזר בן יעקב אוסר. כי גורם להנבטת הספיחים

ממרסין באורז מערבבים את הבוץ הדליל בגידולי האורז בשביעית, דברי רבי שמעון, אבל אין מכסחין: