ביאור:משנה ערובין פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת ערובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
עירוב חצרות לבארות, ולאתרים נצרכים אחרים
עריכה|
לפי חז"ל, בניגוד לאמור בספר היובלים ב, כט, מותר לשאוב מים בשבת. אבל אסור לטלטל אותם מהבור לשוקת אלא אם יש עירוב, וראו במבוא למסכת, שההיתר לשאוב לא היה מוחלט. |
חטיבה I: פסים לבאר – פתרון לשקתות הבהמות
עריכה(א) עושין פסין לביראות: עמודים המסמלים גדרות לבארות
- ארבעה דיומדין עמודי זוית בארבע הפינות, נראין כשמונה - דברי רבי יהודה.
|
השוו תוספתא סוכה א, יב: שם מציע ר' יעקב דיומדים גם כדפנות הסוכה, אבל גדלם טפח בלבד. וראו תוספתא א, ט, שגם אבן גדולה נחשבת דיומד. ר' מאיר מאפשר בין הפסים רווחים עד עשר אמות, כדין פרצה בגדר. וראו לעיל א, ח. לדעת ר' יהודה הפסים אינם כגדר, והוא מתיר רווח גדול יותר. וראו דבריו בתוספתא א, י: "זו מחיצה ואלו פסין". מצד שני, במשנה ג הוא מגביל את השטח המגודר בפסים. ההגיון במידות, מוסבר על ידי הפרות: במידות כאלה של רווח בין העמודים יכולות הפרות להגיע לבור ולשתות בלי לפרק את הצמד, ולכן צריך מקום לשתי רבקות [קבוצות] של בהמות, שאחת נכנסת לבור ואחת יוצאת ממנו. גם ממשנה ב עולה שהפסים נועדו לאפשר לבהמות לשתות. אבל לפי שיקול זה מעניין שר' מאיר מגיע בדיוק לאותו רווח שנחשב פירצה בגדר. |
- רבי מאיר אומר: שמונה, נראין כשנים עשר: ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין. בין פינה לפינה מוסיפים עמוד נוסף.
- גבהן - עשרה טפחים, ורחבן - ששה, ועבין - כל שהוא,
- וביניהן - כמלא שתי רבקות, קבוצת פרות הנושאות בעול משותף של שלוש שלוש בקר, המרחק בין עמוד לעמוד עד 10 אמות. דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: של ארבע ארבע, 13.333 אמות
- קשורות ולא מותרות, אחת נכנסת - ואחת יוצאת:
(ב) מותר להקריב לבאר - ובלבד, שתהא פרה ראשה ורובה בפנים, ושותה.
מותר להרחיק כל שהוא - ובלבד שירבה בפסין:
|
בית סאתיים היה מידתה של חצר המשכן, שגם בה לא גר אדם, ולכן דינה כקרפף, וראו להלן משנה ה, ודעת ר' אילעי במשנה ו. לגבי "סחר" - גדרת צאן - ראו שביעית ג, ד. |
(ג) רבי יהודה אומר: עד בית סאתים.
- אמרו לו: לא אמרו "בית סאתים" אלא לגנה ולקרפף, ראו משנה ה לקמן.
- אבל אם היה דיר, או סחר, או מוקצה, או חצר -
- אפילו בית חמשת כורין, אפלו בית עשרת כורין - מותר.
- ו"מותר להרחיק כל שהוא - ובלבד שירבה בפסין"!
(ד) רבי יהודה אומר: אם היתה דרך הרבים מפסקתן - יסלקנה לצדדין.
|
חכמים מתירים לעשות פסים אפילו בדרך הרבים, למרות שלא ניתן להתקין שם עירוב רגיל. הסיבה היא שכל תקנת הפסים נוצרה לבורות ציבוריים. בהמשך נדונה השאלה היכן ניתן לעשות פסים. ההיתר נוצר במקורו לבאר ציבורית שהבהמות באות לשתות בה. הרחבתו שנויה במחלוקת: ר' עקיבא מאפשר אותה במדה מסוימת, ומתיר לעשות פסים גם לבור הרבים (למרות שכמות המים בו מוגבלת) ולבאר היחיד (למרות שאינה משמשת את הרבים). ר' יהודה בן בבא אינו מתיר להרחיב את ההיתר. |
- וחכמים אומרים: אינו צריך.
אחד בור הרבים, ובאר הרבים, ובאר היחיד - עושין להן פסין,
- אבל לבור היחיד - עושין לו מחיצה, גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי עקיבא.
- רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד,
- ולשאר - עושין חגורה, גבוהה עשרה טפחים:
חטיבה II: גינה וקרפף - מחיצות בלי דיירים
עריכה|
5000 אמה מרובעת הוא שטח של בית סאתיים. גינה וקרפף אינם מקום דירה, אבל ר' יהודה בן בבא רוצה שיהיה בהם לפחות מקום המאפשר דירה. ר' יהודה דורש שיהיה שם מקור מים, ומחיצות, ושהשטח לא יעלה על בית סאתיים. כלומר אין הבדל לדעתו בין ביראות לבין גינה וקרפף - ראו לעיל משנה ג. ר' עקיבא אינו דורש דיירים בגינה, והוא מסתפק בגדר. קשה להבין את טעמו של ר' אליעזר במשנה. בתוספתא, ב, ה מופיע ניסוח אחר של דבריו, שאותו ניתן לפרש כהגדלת השטח הכולל מעבר לבית סאתיים. |
(ה) ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:
- הגנה לגידול ירקות והקרפף חצר מרוחקת מהבית ומגודרת שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים,
- מוקפת גדר, גבוה עשרה טפחים - מטלטלין בתוכה,
- ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר.
- רבי יהודה אומר: אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה - מטלטלין בתוכה.
- רבי עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו - מטלטלין בתוכה,
- ובלבד, שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.
רבי אליעזר אומר: אם היה אורכה יתר על רוחבה אפילו אמה אחת - אין מטלטלין בתוכה.
- רבי יוסי אומר: אפלו אורכה פי שנים ברוחבה - מטלטלין בתוכה:
(ו) אמר רבי אלעאי: שמעתי מרבי אליעזר "ואפילו היא כבית כור" פי 15 מבית סאתיים, בתנאי שהגינה ריבועית!
- וכן שמעתי ממנו: אנשי חצר, ששכח אחד מהן ולא ערב - ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו
|
השוו לקמן ו, ג. הפרות נכנסות ויוצאות מהבאר, ולאנשי החצר מותר להכניס ולהוציא מבתיהם, למרות שחברם לא עירב, כי הוא מוותר על חלקו בחצר. לגבי המרור, השוו פסחים ב, ו. |
- אבל להם - מותר. להכניס ולהוציא מבתיהם לחצר.
- וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנין בפסח בתור מרור.
- וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר - ולא מצאתי: