ביאור:תוספתא/ערובין/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק שניעריכה

שיירה שחנתהעריכה

(א)

שיירה ששרתה בבקעה; והקיפוה בגמלים ובעביטין ובאכיפות, ובסכין ובקנין ובקשין ובקילחות

אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה - מטלטלין בתוכה


ראו משנה א, ח, י. שתי דרכים לגידור: ע"י בהמות וכליהן – או ע"י קנים וחבלים. וראו בהלכה ב לקמן.



ובלבד שלא יהיה בין גמל לגמל כמלא גמל, ובין עביט לעביט כמלא עביט,
ובין איכוף לאיכוף כמלא איכוף, ובין קנה לחבירו שלשה טפחים, כדי שיכנס הגדי.

(ב)
כל שהוא שלשה טפחים, ומשלשה עד ארבעה


הקנים אנכיים, וחוזרים בכל שלושה טפחים, וראו משנה א, י. הבהמות והאוכפים גדולים מארבעה טפחים. החבלים מאוזנים, וראו משנה א, ט.
נראה שהביטוי "כדי שיכנס הגדי" לקוח מתוספתא שביעית ב, יט שעסקה במדייר את שדהו.



צריך שלא יהא בינו לחבירו ג' טפחים, כדי שיכנס הגדי
כל שהוא ארבעה, מד' ולמעלה - צריך שלא יהא בינו לחברו כמלואו
אלא אם רצה מביא יתידות שהן גבוהות עשרה טפחים, ומשקען בארץ
ומביא שלשה חבלים שעביין יתר על טפח, או ארבעה אע"פ שלא היה עביין יתר על טפח
ומקיפה להן בחוץ
אע"פ שיש שם פרצות אינו כלום, ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר אמות.

(ג)

שיירה ששרתה בתל גבוה עשרה טפחים, ובנקע עמוק עשרה טפחים

ובגנה מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים - מטלטלין בתוכה


הלכות "תל המתלקט". וראו לעיל א, יא, ותוספתא שבת יא, ד.



ובלבד שימלאו את כולה, ולא שיירו בה בית סאתים
אם אין בכולה בית סאתים מטלטלין לתוכה, אע"פ שלא ימלאו את כולה
היתה גבוהה משלש רוחותיה בתל משלושה כיוונים ונמוכה מרוח אחת - רואין את הנמוך כאילו היה פתח
ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוה
היתה נמוכה משלש רוחותיה בבור (נקע) משלושה כיוונים וגבוה מרוח אחת אין צריך לעשות מחיצה אלא לגבוה בלבד.

(ד)

אחד שיירה ואחד יחיד - עושין להם מחיצה
ר' יהודה אומר לא ירבה ליחיד יתר מבית סאתים, ואין שיירה פחותה משלשה

אחד שיירה ואחד מחנה. מה בין שיירה למחנה?


השוו משנה ב, ד.
לעניין המחנה ראו משנה א, י. פה מופיע דין מת מצווה והיתר לחנות בכל מקום, אבל חסר היתר אכילת דמאי ופטור מנטילת ידים



אלא אוהלים שבשיירה חייבין בעירוב, שבמחנה - פטורין מן העירוב
ושאר שאין להם אוהלים - הרי הן כשרוין בחצר
מחנה היוצא למלחמת הרשות - מותרין לגזול עצים יבשין
ור' יהודה בן תימא אומר: שורין בכל מקום, ומקום שנהרגין - שם נקברין.

גינה וקרפףעריכה

(ה)
רבי אליעזר אומר: הגנה והקרפף שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים


ראו משנה ב, ה, כדעת ר' יוסי. הגודל המקסימלי של הקרפף כאן הוא בית סאתים, ואם הוא גדול יותר אין לטלטל בו.
אם הקרפף אינו מגודר מצד אחד, אלא סמוך לעיר – אין לטלטל בו. ר' שמעון טוען שאם יש בין בית מבודד לבין העיר עשרה קרפיפות מגודרים – מטלטלים בכולם.



מוקפת גדר גבוה י' טפחים, וכן אם היה ארכה כשנים ברחבה - מטלטלין בתוכה בשבת
יתר אמה אחת - אין מטלטלין בתוכה בשבת
וכן היה רבי אליעזר אומר: קרפף הסמוך לעיר
ויש בארכו שבעים ושירים - אין מטלטלין בתוכה בשבת
ר"ש אומר: אפי' עשר קרפיפות, זה לפנים מזה, והיה אחד מהן בית דירה
או שהיה א' מהן סמוך לעיר - מטלטלין בכולן.

(ו)
בורגנין שבשדה, בית סאתים – מותר. יתר על בית סאתים - אסור


דין הבורגנים כדין הגינה, ראו משנה ב, ב, והשוו שם משנה ה-ו.
גינה וקרפף הם שימוש בשטח; החצר, המוקצה והדיר הם המשך של הבית. לכן מתיר רשב"א להגדיל את החצר וכו' ולא את הגינה.



אבל דיר או סהר או מוקצה או חצר, אפי' יתר מבית סאתים מותר, אפילו בית עשרה כורין מותר
כלל אמר רשב"א: כל אויר שטח שהוא תשמיש לבית דירה
כגון דיר או סהר או חצר או מוקצה, אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרה כורין מותר
וכל בית דירה שהוא תשמיש לאויר, כגון בורגנין שבשדה
בית סאתים מותר; יתר על בית סאתים אסור.

נגישות העירובעריכה

(ז)
מערבין במעשר שני בירושלים, אבל לא בגבולין

הנודר מן הפת - מערבין לו בה. אימתי? בזמן שנדר שלא לטעמה אבל לא נדר ממנה הנאה
ואם הקדישה - הרי זה אסור, שאין מערבין בהקדש.

(ח)

א"ר מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים, כדי לחנכן במצות

אמר לו ר' יהודה: משם ראיה? באומרת לחברתה קבלי הימנו, נתנו לקוף והוליכו


ראו משנה ג, ב.
ר' מאיר חולק על המשנה, ור' יהודה טוען שהעיקר הוא מי הפעיל את העירוב ולא מי לקח אותו למקומו.



נתנו ע"ג בהמה והוליכתו - עירובו עירוב.

(ט)
נתנו ע"ג קורה שהיא גבוהה י' טפחים - עירובו עירוב


ראו משנה ג, ג. שם מופיעה דעת חכמים.
דעת רבי היא שיש מצבים שאסור ליטול את העירוב ובכל זאת הוא תקף: אם הניח את העירוב או סל שבתוכו העירוב על עץ בגובה 3-10 טפחים.



רבי יהודה אומר: אם היתה ד' טפחים או פחות - עירובו עירוב, ואם לאו - אין עירובו עירוב
נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב
למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב ואסור ליטלו. בתוך שלשה מותר ליטלו
נתנו בכלכלה בסל ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב
למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב ואסור ליטלו דברי ר'
וחכ"א: כל שאסור ליטלו אין עירובו עירוב. אחד העירוב וא' כל הכלים.

(י)

שרשי אילן שהן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים, או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים
אע"פ שהן שוין לארץ מרוח אחת - לא ידרוס ויעבור עליהן ממקום למקום

ולא ישב עליהן ולא יסמוך עליהן

לפי שאין עולין באילן, ואין נתלין באילן, ואין נסמכין באילן
ולא יעלה לאילן מבעוד יום, כדי שתחשך וישב שם כל אותו היום
אחד אילן ואחד כל הבהמה
אבל שיח בור ומערה וגדר - מטפס ועולה, מטפס ויורד, ואפי' מאה אמה.

(יא)

נתנו במגדל, נעל בפניו ואבד המפתח - ה"ז עירוב

ר"א אומר: אם בעיר אבד - עירובו עירוב; אם בשדה אבד - אין עירובו עירוב

מודין חכמים ור"א בבני חצר ובני מרפסת, שגבו את עירוביהן ונתנוהו בבית
אע"פ שבידוע שאין המפתח במקומו - עירובו עירוב
א"ר יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים, שספק העירוב כשר
איזהו ספק העירוב שהוא כשר? עירב בתרומה, ספק מבעוד יום נטמא ספק משחשכה נטמא
עירב בפירות, ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשכה נתקנו - עירובו עירוב
אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה שאין לאוכלה
עירב בפירות ספק מתוקנין ספק אין מתוקנין - אין עירובו עירוב.