ביאור:תוספתא/ערובין/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק ראשון

עירוב במבוי

(א)

מבוי שגבוה מעשרים אמה, יתר מפתחו של היכל - ה"ז צריך למעט

כיצד ממעט? נותן עליו קורה מעשרים ולמטה

ראו משנה א, א.

הרחב מי' אמות, יתר מפתחו של היכל - ה"ז צריך למעט
כיצד ממעטו? עושה לו פס וממעטו עד י' אמות
מבוי שיש לו צורת פתח, אע"פ שרחב מי' אמות - הרי זה אין צריך למעט.

(ב)
ר"א אומר: הכשר מבוי בלחיים

ראו משנה א, ב. יוסף טוען ששתי הלחיים יחסמו את המבוי למעבר. ר' אליעזר אינו מתחשב בשיקול זה.

מעשה בר"א, שהלך אצל יוסף בן פרידה לאובלין, וראה לו מבוי שאין לו אלא לחי אחד
אמר לו: עשה לו שניה. אמר לו: אתה חוזר לסותמו! אמר לו: יסתם! מה ראיה לשבת בכך?

(ג)
ר"ש בן גמליאל אומר: כל מבוי שפחות מי' אמות - ה"ז אין צריך כלום

ראו משנה א, א, בדעת ר' יהודה, שאינו מתחשב בגובה המבוי אלא רק ברחבו.

הרחב מי' אמות - מעמיד פס באמצע, ונותן קורה על אחד מהן, ודיו.

(ד)

היו שתי קורות קטנות יוצאות מן הכותל, מובדלות זו מזו ומקבלות אריח לרחבו טפח

רשב"ג אומר: יושב לארכו ג' טפחים.

ראו משנה א, ג. מה המרחק בין הקורות היוצאות זו מול זו: טפח (רוחב של אריח) או שלושה (אורך של אריח)?

(ה)
היתה אחת למעלה ואחת למטה

לא לוקחים בחשבון מרחק אנכי, בתוך הגבולות הללו.

ר"י בר"י אומר: רואין את התחתונה כאילו היא עולה למעלה, והעליונה כאילו היא יורדת למטה
ובלבד שלא תהא התחתונה למטה מי' טפחים, והעליונה למעלה מעשרים אמה.

(ו)
היתה זו יוצאת מכותל זה, וזו יוצאה מכותל זה

רשב"ג מבחין בין המרחק בין הקורות לכתחילה, 3 טפחים (הלכה ד) – לבין המרחק בדיעבד, 4 טפחים.
אותו המרחק גם בין קורה בודדת לקיר. המרחק נמדד מהמקום שהקורה עבה ולא מהקצה שלה אם הוא מחודד.
אם הקורה אלכסונית ואריח שיוצב עליה יפול - צריך לאזן אותה.

או שהיתה יוצאת מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר
או שהיתה רחבה מראשה אחד וקצרה מראשה אחד
אם יש שם שלשה טפחים - ה"ז צריך למעט. רשב"ג אומר: ארבע
היתה יוצאה מכותל זה ומגעת בכותל אחר, אם גבוהה הימנו ג' טפחים - ה"ז צריך למעט
עשויה מדרון, ומקבלת אריח בנוי היושב כדרכו עליה - אין צריך להגביה צד השני
אם לאו - צריך להגביה צד השני.

(ז)

מבוי המקורה מרוח אחת, והדלה עליו את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום מרוח אחרת

אין צריך כלום

הדליה של צמח נחשבת כקורה, שלא כמו בסוכה, ראו סוכה א, ד.
הלחיים צריכות להיות צמודות לארץ ולאחד הקירות.
אבנים בולטות מהקיר נחשבות כלחי.

עשה לחיים למבוי, גבוהין מן הארץ ג' טפחים או משוכין מן הכותל ג' טפחים - הרי זה צריך למעט
אבני בנין היו יוצאות מן הכותל, ובין זו לזו ד' טפחים - אין צריך לחי וקורה אותו מקום.

(ח)
כותל שצדו אחד כנוס מחבירו ושוה מבפנים, ונראה פס מבחוץ

אם שורת האבנים החיצונית שונה: בולטת או שקועה ביחס לשאר האבנים – הדבר נחשב לחי, גם אם השקע הוא מבחוץ.
כך גם אם צידי הפתח אינם מקבילים, אלא הוא צר מבחוץ ורחב מבפנים.
העמדת לחי וקורה בפתח שלא בקצהו החיצוני – מאפשרת עירוב רק עד הקורה ולא מחוץ לה.

שוה מבחוץ ונראה פס מבפנים - נידון כלחיים
היתה קרן זוית זו יוצאה מכותל זה, וקרן זוית יוצאה מכותל זה - נדונית כלחיים
העמיד לחי וקורה באמצע מבוי - אין לו אלא עד מקום לחי וקורה.

פסים לבור

(ט)
עושין פסין לבוריות ארבעה דיומדין, נראין כשמונה

ראו משנה ב, א. ניתןן להשתמש גם באבן גדולה כדיומד.

היתה אבן אחת מרובעת - רואין אותה
שאם תחלק ויש בה ששה טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין - נידונית כפסין
ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר: היתה עגולה - רואין אותה
שאם תחקק ויש בה ו' טפחים מצד זה וששה טפחים מצד זה כדיומדין - נידונית כפסין.

(י)

כמה יהא ביניהן? כמלא שתי רבקות, שהן שלש בקר, שהן כעשר אמות, דברי ר' מאיר

ר' יהודה אומר: כי"ג וכי"ד אמה

ראו משנה ב, א-ג.

וכמה יהיו קרובין לבאר? כמלא ראשה ורובה של פרה
כמה יהא רחוקים מן הבור? אפי' בית כור ואפי' בית כורים מותר, ובלבד שירבה בפסין
ר' יהודה אומר: בית סאתים מותר, יתר על בית סאתים אסור
אמרו לו לר' יהודה: אי אתה מודה בדיר וסהר, במוקצה ובחצר, שאם רצה לרבות ירבה?
אמר להם: זו מחיצה ואלו פסין.
אף זו, רצה לעשות מחיצה גבוהה י' טפחים – עושים, ואם רצה לרבות - ירבה
רשב"א אומר: באר שהוא בית סאתים על בית סאתים אין מותר להרחיב עליה
אלא כמלא ראשה ורובה של פרה בלבד.

(יא)

היתה הבאר גבוהה מג' רוחותיה ונמוכה מרוח אחת - רואין את הנמוך כאילו הוא פתח

ובלבד שלא יהא נמוך יתר על הגבוהה

אם הבאר או הדיר וכו' נמצאים על תל משלושה כיוונים - כיוון הכניסה שבו אין הבאר גבוהה הוא פתח, ודינו כפרצה.
אם הם בבור משלושה כיוונים יש להשלים את הכיוון הרביעי.

היתה נמוכה משלש רוחותיה וגבוהה מרוח אחת - אין צריך לעשות מחיצה, אלא לגבוה בלבד
היה שם אילן או גדר או מחיצת הקנים - נידונית כפסין.

(יב)

היתה חצר פתוחה לביניהם - מותר לטלטל מחצר לפסין ומפסין לחצר

היו שתים - שתיהן אסורות, ומותר לטלטל בין הפסין

הפסים מצטרפים לחצר, אם יש חצר אחת. אבל אם יש שתי חצרות או יותר – הם מאפשרים טלטול רק ביניהם.
והשוו משנה ב, ד, שם דיבר ר' יהודה על באר הרבים.

ר' יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבור הרבים בלבד
ר"ע אומר: לכל עושין פסין, חוץ מבור היחיד בלבד.