ביאור:משנה נידה פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת נידה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מבוא למסכת נידה ומבנה המסכת


דיה שעתהעריכה

חטיבה I: כל הנשיםעריכה

(א) שַׁמַּי אוֹמֵר: כָּל הַנָּשִׁים - דַּיָּן שָׁעָתָן. אם בדקו ונמצאו טמאות, ואין טומאה רטרואקטיבית.

חלקה הראשון של משנה זו נמצא בעדיות א, א. היא עוסקת בשאלה עד כמה חייבת אשה לבדוק את עצמה לעניין הנידה: הלל מחיל את הטומאה רטרואקטיבית מיד לאחר הבדיקה האחרונה שנמצאה בה טהורה. חכמים מטמאים את האשה מהמאוחר שבין הבדיקה האחרונה או 24 שעות (הדגמות בתוספתא א, א), ושמאי מוותר לגמרי על בדיקה ומטמא את האשה רק משעתה - כלומר מהבדיקה שבה ראתה דם.

לדעת ר' עקיבא הטומאה הרטרואקטיבית חלה גם על בועלה ולדעת חכמים לא, אבל מוסכם שהיא מטמאת אוכלים וכלים - ראו תוספתא ט, ד.

מוסכם על כולם גם שאשה שזמן נידתה קבוע והיא בודקת עצמה בו - דיה שעתה ואינה טמאה רטרואקטיבית.

לגבי "המשמשת בעדים" ראו לקמן ב, א. והשוו ישעיה סד ה.

הֶלֵּל אוֹמֵר: מִפְּקִידָה לִפְקִידָה נחשבת טמאה מאז הבדיקה האחרונה. - וַאֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה,
אֶלָּא "מֵעֵת לְעֵת" מְמַעֶטֶת עַל יָד "מִפְּקִידָה לִפְקִידָה", וּ"מִפְּקִידָה לִפְקִידָה" מְמַעֶטֶת עַל יָד "מֵעֵת לְעֵת". טמאה רטרואקטיבית מהמאוחר מהשתים: הבדיקה הקודמת או 24 שעות לפני הבדיקה האחרונה.
וְכָל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת זמן נידה קבוע - דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ. ואינה טמאה רטרואקטיבית

הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים בודקת עצמה לאחר תשמיש - הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה,

וּמְמַעֶטֶת עַל יָד "מֵעֵת לְעֵת" וְעַל יָד "מִפְּקִידָה לִפְקִידָה".


(ב) כֵּיצַד "דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ"? - הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בְטַהֲרוֹת, באכילת טהרות או במגע עימן

המשנה מבארת את הכלל "כל אשה שיש לה וסת" וכו', שנאמר במשנה א לדעת הכל. הדוגמא המובאת בה ממחישה בדרך קיצונית את העקרון שאין טומאה רטרואקטיבית.

בסופה מתברר שלמרות שחכמים מטמאים את האשה רטרואקטיבית, הם מסכימים עם שמאי לעניין מניית הימים.

פָּרְשָׁה, וְרָאָת - הִיא טְמֵאָה, וְכֻלָּם טְהוֹרוֹת. הטהרות טהורות, למרות שזה עתה עסקה בהן.

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: חכמים במשנה א "מִטַּמָּא מֵעֵת לְעֵת" - אֵינָה מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאָת.


חטיבה II: נשים בסיכון נמוךעריכה

ר' אליעזר מסייג את דעת שמאי, לנשים שאינן מדממות הרבה, וראו לקמן משנה ה. לעיל ראינו שלדעת חכמים גם נשים נוספות "דיין שעתן" -בתנאי שהמחזור שלהן סדיר, והם קרובים יותר לדעת שמאי.

ר' יהושע מחמיר, כדעת הלל - חוץ מבבתולה. (ראו לקמן משנה ד.)

בתוספתא א, ג, טוען ר' אליעזר שלא שמעתי אינה טענה, ומסופר שבין מותו של ר' אליעזר למותו של ר' יהושע נהגו כר' יהושע, אבל אחרי כן חזרו לנהוג כר' אליעזר.

בדינן של טומטום, אנדרוגינוס וגיורת נחלקו חכמים בתוספתא א, ב.

(ג) רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שַׁעְתָן:

בְּתוּלָה, וּמְעֻבֶּרֶת, וּמֵנִיקָה, וּזְקֵנָה.
אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא שָׁמַעְתִּי, אֶלָּא בְתוּלָה

אֲבָל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.


(ד) אֵי זוֹ הִיא "בְתוּלָה"? - כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָם מִיָּמֶיהָ, אַף עַל פִּי נְשׂוּאָה.

"מְעֻבֶּרֶת"? - מִשֶּׁיִּוָּדַע עוֹבָרָהּ. מהזמן שהיא יודעת על העיבור.

הגדרת בתולה לעניין זה אינה דומה להגדרתה בכתובות א, א. וראו תוספתא א, ד, שמתארת אשה שילדה ולא ראתה דם. וראו את המינוח שם "בתולה מדמים".

לעניין "שיודע עוברה" ראו שם, שר' מאיר מגדיר זאת כהריון של שלושה חדשים.

חכמים מחזיקים בדעת שמאי אפילו לאחר סיום תקופת ההנקה. ההנקה נמשכה בדרך כלל שנתיים, ראו גיטין ז, ו. בתוספתא ב, א נחלקו חכמים בדינה של המניקה יותר משנתיים.

גם ר' מאיר אינו בדעת הלל אלא כחכמים במשנה א.

"מֵנִיקָה"? - עַד שֶׁתִּגְמֹל אֶת בְּנָהּ.
נָתְנָה בְנָהּ לְמֵנִיקָה, גְּמָלַתּוּ אוֹ מֵת, ואינה עוד בגדר "מניקה"
רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִטַּמָּא מֵעֵת לְעֵת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ.


(ה) אֵיזוֹ הִיא "זְקֵנָה"? - כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת בלי וסת סָמוּךְ לְזִקְנָתָהּ.

ר' יוסי מחיל את הכלל של שלוש עונות גם על מעוברת ומניקה, בניגוד למשנה ד; וקרובים דבריו לדברי ר' מאיר בעניין המעוברת. וראו תוספתא א, ו.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת - דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מְעֻבֶּרֶת וּמֵנִיקָה שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת - דַּיָּן שַׁעְתָן.


חטיבה III: דיה שעתהעריכה

(ו) וּבַמָּה אָמָרוּ "דַיָּהּ שַׁעְתָהּ"? - בִּרְאִיָּה הָרִאשׁוֹנָה,

לאחר שחוזרת האשה לדרכה, אם הזמנים עדיין אינם קבועים - היא במצב הרגיל, לפי דעת חכמים (משנה א), ואם מצאה דימום הוא מטמא רטרואקטיבית "מעת לעת" או מהבדיקה הקודמת.

אבל אם הדימום היה מחמת מאמץ מיוחד או מסיבה רפואית כלשהי - אין בו כדי לשנות את מצב הבתולה וכו'; וראו תוספתא א, ב.

אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה - מִטַּמָּא מֵעֵת לְעֵת.
וְאִם רָאָת הָרִאשׁוֹנָה מֵאֹנֶס - אַף בַּשְּׁנִיָּה דַיָּהּ שַׁעְתָהּ.


(ז) אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: "דַּיָּהּ שַׁעְתָהּ" - צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת,

חוּץ מִן הַנִּדָה, וְהַיּוֹשֶׁבֶת עַל דָּם טָהוֹר.

היושבת על דם טהור - ראו לקמן י, א.

הבדיקה של הכוהנות בסיום אכילת התרומה מאפשרת להגדיר את שיירי התרומה כטהורים.

וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעֵדִים, חוּץ מִן הַיּוֹשֶׁבֶת עַל דָּם טָהוֹר, וּבְתוּלָה, שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין

פַּעֲמִים הִיא שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת: בַּשַּׁחְרִית וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּיתָהּ. לקיים יחסי מין עם בעלה.
יְתֵרוֹת עֲלֵיהֶן הַכֹּהֲנוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בְּשָׁעַת עֲבִירָתָן מִלֹּאכַל בִּתְרוּמָה. בסיום אכילת התרומה.