ביאור:תוספתא/נידה/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נידה פרק שניעריכה

הנקהעריכה

(א)
מניקה שמת לה בנה בתוך עשרים וארבעה חודש - מטמאה מעת לעת


ראו משנה א, ד. לגבי אורך זמן ההנקה השוו גיטין ז, ו. לגבי איסור האירוסין והנישואין למניקה ראו סוטה ד, ג.



לפיכך אם מניקתו והולכת, אפי' חמש שנים - דיה שעתה, דברי ר"מ
ר' יוסי ור"ש אומרים: אין דיה שעתה אלא עשרים וארבעה חדש
לפיכך אם מניקה והולכת, אפילו ארבע וחמש שנים - אין לה אלא עשרים וארבעה חדש.
מניקה שמת בעלה
הרי זו לא תיארס ולא תינשא, עד שיהיו לה עשרים וארבעה חודש, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: שמונה עשר חודש
ר' יונתן בן יוסף אומר, ב"ש אומרים: עשרים וארבעה חודש, וב"ה אומרים: שמונה עשר חודש
אמר רשב"ג: לדברי האומר עשרים וארבעה חודש - מותרת לינשא בעשרים ואחד חודש
לדברי האומר שמונה עשר חודש - מותרת להינשא לחמשה עשר חודש
שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים.

(ב)
תינוק יונק והולך עשרים וארבע חודש


לדעת ר' אליעזר אין להניק יותר משנתיים. ר' יהושע מסכים רק אם הפסיק לינוק למשך שנתיים וחזר לינוק אחרי כן.



מכאן ואילך כיונק שקץ, דברי ר"א
ור' יהושע אומר: תינוק יונק והולך, אפילו בן ה' שנים
פירש, וחזר אחר עשרים וארבעה חודש - הרי הוא כיונק שקץ.

(ג)
חייבת אשה בטיפול בנה כל עשרים וארבעה חודש


לעניין מינקת גויה ראו ע"ז ב, א. בהלכה זו יש סימנים לדעת ר' אליעזר מהלכה ב: אם היונק גדול – אסור לו לינוק מגויה או מבהמה טמאה.
אבא שאול מעיד שהיה יונק מבהמה טהורה ביו"ט.



אחד בנה ואחד שניתן לה בת להניק.
האשה שניתן לה בת להניק, לא תעשה עמו מלאכה, ולא תניק עמו תינוק אחר.
תינוק המכיר את אמו - אין נותנין אותו למניקת אחרת, מפני סכנת נפשות
יונק תינוק מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה, ומכולן הוא יונק, ואפילו בשבת.
היה גדול - אסור
אבא שאול אומר: יונקין היינו מבהמה טהורה בי"ט.

מניעת הריוןעריכה

(ד)

שלש נשים משמשות במוך: קטנה מעוברת ומניקה

קטנה - שמא תתעבר ותמות


המוך נחשב אמצעי למניעת הריון. חכמים אינם מחייבים להשתמש בו וסומכים על הנס.
לעניין תשמיש המעוברת ראו נידה לא א, שבסוף ההריון ממליצים עליו.



אי זו היא קטנה? מבת אחת עשרה שנה ויום א' ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד
פחות מכן אינה נכנסת להריון ויתר על כן אינה בסכנת חיים אם תהרה. - משמשת כדרכה ואינו חושש
מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל
מניקה - שמא תהרוג את בנה
שהיה ר"מ אומר: דש מבפנים וזורה מבחוץ
וחכ"א: משמש כדרכו, ומן השמים משמרים על ידו
שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה'.

(ה)
לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו

משום שנאמר (משלי כג י) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא.

בדיקת בעלי קריעריכה

(ו)
כל היד המרבה בנשים לבדוק - הרי משובחות


ראו משנה ב, א. ר' טרפון ציורי כדרכו, ואוסר אף להניח ידו על בטנו במגמה להוציא שכבת זרע.
לעניין ההבחנה בין שכבת זרע לזיבה ראו תוספתא זבים ב, ב.



ובאנשים – תקצץ, ר"ט אומר: על טיבורו יקצץ!
אמר לו: הרי כריסו נתפחת! אמר להם: אף אני לא נתכוונתי אלא לכך.
משלו משל, למה הדבר דומה? לנותן אצבע בעין. כל זמן שהוא דוחק הרבה - מוציא דמעה.
בד"א? בשכבת זרע. אבל לזיבה - כל היד המרבה לבדוק - הרי זו משובחת.

(ז)
שוטה - מטבילין אותו ומאכילין אותו לתרומה לערב


ראו משנה ב, א, לטיפול באשה השוטה. כאן עוסקים באיש השוטה.
הטיפול דומה לזה שעושים לכהן הגדול, ראו יומא א, ז.
ראב"צ מציע להתקין על איבר המין של השוטה כיס מעור, שיוודא שלא הוציא שכבת זרע. חכמים טוענים שהכיס יגרום לו להוציא ש"ז, ושטיפה מהש"ז שלו עלולה להיספג בכיס, ולכן הם עדיפים את מבחן השינה.



ומשמרין אותו שלא יישן. ואם ישן ועמד - טמא מיד
ר' אליעזר בר' צדוק אומר: עושין לו כיס של עור ומלבישים אותו, ובודקין אותו לתוכו
ואם נמצא בתוכו שכבת זרע – טמא, ואם לאו טהור
אמרו לו: נמצאת מבריח מן הספק ומביאו לידי ודאי, מפני שבא לידי חימום
אמר להם לדבריכם טמא הוא
אמרו אם ישן טמא, ואם לאו טהור
ואנו אומרים: יצאת ממנו טפה כל שהוא ונבלעה לה בכיס.