נידה סו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ומוך מונח על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור מאי בינייהו אמר עולא מקור מקומו טמא איכא בינייהו שפופרת אפגורי מפגרא לה אמר שמואל בשפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון אמר ליה לפי שאין כל האצבעות שוות אמר ליה ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל הכחות שוות ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמר ליה לאבדן זיל בעתה אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם אמר רבי נתרפאה זאת ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בעתה אזל בעתה ולא נפל ממנה ולא מידי אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה ההיא דאתאי לקמיה דרבי יוחנן דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות קחזיא דמא א"ל שמא דימת עיריך עלתה ביך לכי והבעלי לו ע"ג הנהר איכא דאמר אמר לה תגלי לחברותיך כי היכי דתהוו עליך להך גיסא נתהוו עלך להך גיסא ואיכא דאמר אמר לה גלי לחברותיך כי היכי דלבעו עליך רחמים דתניא (ויקרא יג, מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים אמר רב יוסף הוה עובדא בפומבדיתא ואתסי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים תשב ששה והן שלשה תשב שבעה נקיים אמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים אדבריה רבא לרב שמואל ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה תשב שבעה נקיים קסבר אין קשוי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם א"ל רב פפא לרבא מאי אריא קשתה שני ימים אפילו משהו בעלמא דהא א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים א"ל אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור (תבעוה נתר בחמין לטבול קמטים ע"ג נמל סי') אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא א"ל סבר ליה מר למכתב כתובה לארבעה יום א"ל אין כי מטא לארבעה נטר עד ארבעה אחרינא איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא א"ל מאי האי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים א"ל אימר דאמר רבא בגדולה דקחזיא דמא אבל בקטנה דלא חזיא דמא מי אמר א"ל בפירוש אמר רבא ל"ש גדולה לא שנא קטנה גדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי מחמדא אמר רבא אשה
רש"י
עריכהותנשא לאחר - כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:
ותנשא לאחר - דתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב"ג בכולה גרסינן ושלישית:
מכחול - קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול:
מן הצדדין - וטהור:
ואם יש לה וסת - לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת:
דברי רבי - הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי אבל רישא כולה רבן שמעון היא:
אפגורי מפגרא - שהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם:
רצוף - כפול:
ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון - כלומר מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה ולמה תתגרש:
לפי שאין כל האצבעות שוות - ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות:
ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי - משבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה שהרי הוחזקה בג' אצבעות ומשנינן אין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הלכך עד שתתחזק בג' ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של בעל שלישי:
ההיא דאתאי - שהיתה רואה דם מחמת תשמיש:
בעתה - הבהילה פתאום:
ממלאה ונופצת - מתמלאה דם ומנפצתו בשעת תשמיש:
דימת עיריך - בנות עיריך שהיו מתקנאות ביך בחיבה שביניך לבעליך דימת לשון ליעוז פרליר"ץ כמו (יבמות דף נב.) מידם דיימא וכמו (סוטה דף כז.) לא ישא אדם דומה:
כי היכי דתהוו עליך - עד השתא להאי גיסא על חיבה יתירה שביניכם:
נתהוו עליך לאידך גיסא - ויאמרו כמה שנואה זו ותשוב קנאה ממך:
הוה עובדא - וגילתה צערה לרבים ובקשו עליה רחמים ונתרפאה:
בשדות - מקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב:
ששה והוא - כדין תורה ושמא בימי נדה הוא:
שנים תשב ששה והן - לחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחלת נדה וצריכה עוד ששה אבל שלשה דאילו הוה ימי זיבה צריכה ז' נקיים השתא נמי תשב שבעה נקיים שמא בימי זיבה עומדת:
קשתה שנים - וראתה בימי זוב:
איסורא - דאפי' היכא דלא אחמור תשב על כרחה מן התורה:
צריכה לישב שבעה נקיים - שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם:
איעכב ז' יומי - בתר יומא שנתפייסה לינשא:
תוספות
עריכהונאמנת אשה לומר וכו' דברי רבי. פרש"י דדוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דסבירא ליה בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפילו רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימני:
ותבדוק עצמה בביאה שלישית כו'. פירש בקונטרס מביאה שלישית ואילך תשמש על ידי בדיקה ולמה תתגרש מתוך לשונו משמע דאסורה לראשון אפי' בבדיקה וה"ה דהוה מצי למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע"י בדיקה כיון דלא ידע שינויא דלאו כל האצבעות שוות ור"ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או שאינה יודעת לבדוק וכן משמע בירושלמי בפ' דם הנדה דפריך ותבדוק עצמה בבעל שני ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות כן י"ל דהש"ס דידן נמי פריך אשני ובתוספתא (פ"ח) נמי תניא עד כמה מותרת לינשא עד שלשה כו' פירוש עד כמה מותרת בלא בדיקה ומדלא מהדר אאיסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אפילו לראשון ואתי שפיר לפירוש ר"ת דפירכא קמייתא הוי כמו פירכא שניה:
ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי. תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם ראשונה על ידי בעילתו ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג' כחות של בעל ראשון ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא:
כי היכי דתהוו עליך להך גיסא. פירש"י תחת אשר קנאו באהבת אישך יאמרו כמה שנאה גדולה ותשוב קנאתם ממך ובערוך פי' ששלטו בך עינים להתרחק מבעליך תודיעם עכשיו שאת בת דמים מרובים שבניך מרובין ביותר ויתנו עיניהם בך ויאמרו אשריה שדמיה מרובים שמתוך כך בניה מרובים ומתוך העין שיתנו בך יפסקו הדמים ותתרפא:
שנים תשב ששה. שמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין:
ראשונים נוספים
ה"ג וכן גרסת רש"י ז"ל משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית וכן בכולהו גרסינן ושלישית. ותתגרש ותנשא לאחר וכולה רשב"ג היא דאמר בתלת זימני הוי חזקה וכי קתני דברי רבי אסיפא דמתני' דנאמנת אשה בלחוד קתני אבל ברישא כולה רשב"ג היא.
ורבינו ז"ל כתב בהלכות עד כמה מותרת לינשא עד ג' יותר מכאן לא תנשא עד שתבדוק את עצמה ואיני יודע אם הוא לשון גרסת הגמרא מ"מ כרשב"ג אתיא.
והא דמקשינן ותבדוק בביאה ג' של בעל ראשון. נראה ודאי דה"ק היאך מותרת לינשא לב' ולשמש בלא בדיקה והלא כבר הוחזקה זו לראות מחמת תשמיש בג' ביאות של בעל ראשון הילכך תבדוק ולא תתגרש ופריק מותר לשני בלא בדיקה מפני שאין כל האצבעות שוות ואין מחזיקין אותה בבעל מום ורואה מחמת תשמיש אלא לאצבע זה שהוחזקה לו. לפיכך תתגרש ממנו אבל לשאר אצבעות [לא הוחזקה] עד שתהא מוחזקת לכל בג' אצבעות.
והדר אקשי' כיון שהוחזקה בג' אצבעות למה לה ג' פעמים באצבע אחרון. ולמאי דפריך השתא דחזקה באצבעו' בלבד תהא חזקה אפילו שמשה פעם א' וראת ונתגרשה ושמשה עם השני וראת ומת ושמשה פעם אחרת עם ג' זה וראתה הוחזקה זו לכל.
ופריק לפי שאין כל הכוחות שוות. ואיפשר שראוי' לאצבע בנחת אבל בג' אצבעות וג' כוחות בכל אצבע ואצבע הוחזקה לכל אבל אם רצתה להכניס עצמה בספק ולבדוק בבעל ראשון ושלא תתגרש ודאי מותרת שאין אחר בדיקה של חכמים בית מיחוש שנאסרות אותה לא' ונתיר לג'. וכי קתני תתגרש ותנשא רבותא קמ"ל דלא מיחזקה אלא בג'. ומי שסובר להחמיר בבעלי' הראשונים אין ממש בדבריו דאם יש לחוש בראשונים כ"ש לאחרון שהוחזקה ולא התירו ספק דבר שזדונו כרת בשביל שתנשא זו.
אבל לענין מעשה עכשיו נראין דברי הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל שאמר אין אנו בקיאין בבדיקה זו. ועוד שאפילו שידוע שהוא מן הצדדין הרי גזרו בנות ישראל בכל רואה טיפת דם כחרדל שיושבת עליה ז' נקיים בין מן המקור בין מן העליה בין מן הצדדין ודעת רבינו ז"ל שכתבה להנהיג בה הלכה למעשה. ואף ה"ר אברהם אמר שאין מוציאין אותה לאחר בדיקה.
הא דא"ר יוחנן לכי והבעלי לו על גב הנהר. משום שאין וסת זה אוסר יומו לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותי' מרגישו' בה ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת וה"ל כוסת של קפיצות ושל אכילות שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת. א"נ דימה לא קבעה וסת דאקראי בעלמא היא וה"ק לה לאו טבילה גרמא ליך דתיתסרי אלא דימת עירך גרמא ליך ומותרת את על גב הנהר.
הא דאמר שמואל ממלא ונופצת היא ואין לה תקנה. ק"ל א"כ עקרת בדיקה הראשונ' ששנויה בבריית' דקא אמרת דאי אפילא נתרפאת ואי לא אפילא לית לה תקנה אי הכי מכחול למה ושמה אותה שהפילה חררה בידוע שנתרפאת וזו שלא הפילה כלום ממלא ונופצת היא. אבל אם ראתה מחמת בעיתותא ולא הפיל' חררה זו היא שצריכה לבדיקה של ברייתא וכן נמי שלא ביעתוה נבדקת בכך ואינו מחוור ומרבינו הגדול ז"ל לא כתב מעשים הללו.
ה"ג וכן בנוסחאות יום א' תשב ו' והוא ב' תשב ו' והן. שהרי בני מקום זה שאין בני תורה בידוע שאין רואים דם ויש לחוש שמא יום א' דם טהור ויום ב' טמא וצריכה ו' ועוד שהרי אין נשיהן בקיאין בימי נדה וזבה שלכך תקן להם לג' ז' נקיים בכל זמן הלכך בשנים נמי יש לחוש שמא ראשון י"א לזיבה הוא ושני תחלת נדה הילכך צריכות ו' והן. ואין זה צריך לפנים אלא שבהלכות רבינו הגדול ז"ל דמחה והן נראה כטעות סופר.
והלשון שכתב רש"י ז"ל תשב ו' והוא כדין תורה לומר שדין תורה כך הוא למנות ו' לאחד אבל אינו כדין תורה לכך שזו יושבת ו' נקיים שאם תראה צריכה יותר הילכך צריכה הפרשה בטהרה ובדיקה והאי דקאמר ז' נקיים ולא קאמר נמי ו' נקיים לישנא בעלמא נקט דשגירי למימר ז' ימים נקיים.
וא"ת לדברי האומר ימי נדה שאינו רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה עדיין היה לו לר' בית מיחש לומר שמא יום א' י"א הוא ובעי שימור והז' הן התחלת נדה אין עולה לו וצריך ז' והן לשני ימים. לאו מילתא שכבר פי' בפ' בנות כותיים שימי נדה ולידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבה קטנה לדברי כל אדם ואין לחוש כלום. וכתב רבי' בעל הלכות ז"ל שאפילו בימי טוהר נמי אם ראתה סופרת דהאידנא יולדות בזוב הן לפי שא"א לפתיח' הקבר בלא דם ובנות ישראל סופרת ז' לכל טיפה דם. ושמענו כדבריו בזה שהגאונים החרימו בדם טוהר.
והדברים נראין אף לדין הגמר' שכשם שחששו לטועות בפתחיהן ולמשלימות דם טמא לדם טהור ועשו נמי הרחקה יתירה בדבר כך יש לחוש שמא יבואו לטעות באותן שיושב' עליהן לזכר ולנקבה ולנדה שמא ינהגו בהן קולא שסוברות כל שיש לו טומאת לידה יש לו טוהר שלה וכ"ש שברוב נפלים אין בני אדם בקיאין. ואין עליהם לדון בהם אלא כך תשב לזכר ולנקבה ולנדה וקרוב הדבר לטעות בו הילכך אין ימי טוהר יוצאין מכלל ר' זירא שאף בהן החמירו בנות ישראל לישב ז' נקיים. וההיא דאמרינן דרש מרימר הילכתא כותיה דרב וכו'. דינא קאמרי כדאמרי בשמעתי' אמינא לך האי איסור ואת אמר' לי חומרא היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור. והמקומות שבועלין עכשיו על דם טוהר הם יחושו לעצמן.
ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד: מסתברא דה"פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם הדם מן המכה או מן המקור ואם בבדיקה מאי שנא כי אית לה מכה אפילו בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתניבידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתניבהדיא ואם יש לה מכה תולה במכתה אלמא מן הסתם תולה ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך היא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לה מן המקור ודרך הגמרא היא להוסיף בלשון התוס' דרך פירוש בעלמא וכאלו היא מגוף התוספתא.
הא דקתני: אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה: הכי קאמר אם נשתנה בודאי מראה דם מכתה מדם ראייתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראייתה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה ליה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה. והלכה למעשה היא זו אפילו עכשו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה בלבד ופורש ואע"פ שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם שאינה אסורה לעולם אבל לאסור אותה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפסקי ההלכות בס"ד.
אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך ליכי והבעלי לו על גב הנהר: הרמב"ן ז"ל פירש לאו משום חשש קביעות וסתות שהיא חששא לכך ואמר לה ר' יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה ליה כוסת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת, אי נמי דימא לא קבעה וסת דאקראי בעלמא הוא והכי קאמר לה לאו טבילה גרמה ליך ותתסרי אלא דמות עיריך גרמה לך ומותרת את אגב הנהר.
תוספתא: היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל, בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר, בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.
יש מי שגורס: התקין ר' בשרות ראתה יום אחד תשב ששה והיא שנים תשב ה' והם ג' תשב ז' נקיים: וכן היא גם בהלכות הרבה אלפסי ז"ל וכן מצאתיה בחבור הרב אל אברצלוני ז"ל משמן של ראשונים ז"ל ופירש הוא ז"ל לפי גירסה זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טהור לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עיקר הוסתות ולכך די להם בשנים כעיקר נדה דאוריתא אבל אם ראתה ג' חוששת לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזבה לא הן ולא אותן בני הכפרים שמראות להן את הדם ולפיכך חשש ר' ותיקן להם לג' ז' נקיים.
ומכל מקום גרסא הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להם לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים יש שהיו גורסין כן והיא הגרסא הנכונה וששה דקאמרינן ששה נקיים קאמר והא דקאמרינן ג' תשב ז' נקיים לאו למימרא דג' דוקא בעינן נקיים אבל לא' וב' לא בעיא נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג' דבעינן נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי זיבה ונדה והילכך על כרחין ו' דקאמ' נקיים קאמ' ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שמשמשת האחד אנו יודעים בבירור את השאר, ואי נמי י"ל דנקיים דקאמרינן בסופה אכולהו קאי ומ"מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכולהו נקיים בעינן להו.
אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקיים: פי' ואפילו בדקה ומצאתה טהור דחיישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפיכך צריכה לישב ז' נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא גדולה ולא שנא קטנה, ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז' לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת בת ז' ואע"פ שאמרו צריכה לישב ז' נקיים לאו נקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה בעלמא אמרו, אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז', נקיים קרינן להו, וכנ"ל מעובדא דרבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חביבא וא"ל ליום פלוני נכתוב כתובה ואיעכב ז' יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב ז' יומין בר ההוא יומא ואתא משמ' דלבתר כל שבעה ממש הוא דאתא, ורב חביבא לא רמא אדעתא דמשום דרבא קא"ל, דסבור היה דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהי כלל ורבינא אע"ג דלבתר שבעה הוא דאתא לא אשכחן דאצריכה שבעה אחריני אלמא כל שנתעכבה ז' אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה, אבל ראיתי בפיסקי הלכות הראב"ד ז"ל ובפסקי הרמב"ן נ"ר שלא הצריכוה הפסק טהרה אבל הצריכוה בדיקה תוך ז', ולא ירדתי לסוף דעתם אם עשינו אותה כרואה דעלמא אף היא צריכה הפסק טהרה, ואם אינה צריכה הפסק טהרה וכודאי הפסיקה בטהרה משוית ליה הואיל ואינו אלא ספק בעלמא. אף נאמר שהיא בחזקת טהרה כל ז' אלא שצריך לחוש לדבריהם ז"ל.
ממעשה דרבינא ורב אחא חביבא שמענו שמיום התביעה אנו מונין לה ז' דמשעת תביעה היא שמחמדת ולא משעת כתיבת הכתובה דהא רבינא ליום פלוני נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא דתביעה זו נתעכב ז' יומי מדרבא, ועוד דתניא לעיל (סה, א) בזו שב"ה אומרים כל הלילה שלה ונותנין לה עונה שלמה וכמה עונה שלמה פי' רשב"ג לילה וחצי יום, ואקשינן ומי בעינן כולי האי ורמינהו הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין וכו' וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ופרקינן שאני כתובה דמגהי בה טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממש שריא ואינה צריכה להמתין כלל ודברים פשוטים הם ואינן צריכין לפנים. ועוד מדאמרינן בפ"ק דכתובות (ז, א) בההוא דלא כתב כתובה בערב שבת ואתו ושאלו לר'אמיואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות (לז, ב) ברב דהוה מכריז כי הוה אעיל לדרדשיר ורב נחמן לשכנציב ואמרי מאן בעיא ליומי ואקשינן מיהא דרבא ופרקו רבנן שלוחי משדרי ומודעי להו. ומ"מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכי אם תבעוה לינשא לאחר י"ב חדש מונין לה מיום זה, ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנים לה צורכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה דכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת.
אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל: פי' חפיפה חפיפת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה וכל מקום שיש שם שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאוריתא אפילו במקום שיער בעינוי בעלמא סגי כיון דלא מיקטיר מידי וליכא מידי דמימאיס וחאיץ בעיוני סגי וכדאמר' בפרק מרובה (פב, א) גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאוריתא הוא דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, ופריק מדאוריתא בעיוני בעלמא דילמא מקטי' אי נמי מיאוס מידי משום חציצה אתא איהו ותקין חפיפה אלמא מדאקשינן את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפה בשער בלבד היא ומתקנת עזרא ושאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרינן דילמא מיקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצה, שמע מינה בשאר כל הגוף צריכה עיוני מדאוריתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין.
וכיון דחפיפה לאו דאורייתא אע"ג דאתא עזרא ותקין סמוך לטבילה חפיפה: היכא דלא איפשר שרי והיינו דאמרינן לקמן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי יום טוב ראשון שלאחר השבת דהיכא דאיפשר איפשר היכא דלא איפשר לא איפשטא. ואמרינן תו לקמן והילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והילכתא אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר, ואלו היתה חפיפה דאוריתא לא היו מקילין בה ואפילו היכא דלא איפשר, והילכתה עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכה, דבדאורייתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי יום טוב ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה, והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה, ואע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל, כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה, ואם לשעה קלה שנתנה התבשיל לבנה חוששין, כ"ש לזו שחפפה בערב שבת וטבלה בשני בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.
ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד: מסתברא דה"פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם דם מן המכה או מן המקור.
ואם בבדיקה מ"ש כי אית לה מכה אפי' בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתני בידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתני בהדיא ואם יש לה מכה תולה ובלישנא דתוס' לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך הוא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי מן המקור ודרך הגמרא להוסיף בלשון התוספתא דרך פירוש בעלמא דכאלו מגוף התוספתא הא דקתני אם היה הדם מכתה מדם ראיתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראיה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה והלכה למעשה היא זו אפי' עכשיו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש ואעפ"י שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם דאינה אסורה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפיסקה הלכות בס"ד.
אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך לכי והבעלי לו על גב הנהר: והרמב"ן ז"ל פירשה לא משום חשש קביעות וסתות שהוא חששא לכך אמר לה ר' יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו שלא שלה הי' וסת אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה דשמא אף היא היתה מתבייש מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה לה בושת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת אי נמי דיומא לא קבעה וסת דאיקראי בעלמא הוא וה"ק לה לאו טבילה גרמא ליך דמתסרי אלא דמות עירך גורמת לך ומותר את אגב הנהר.
תוספתא היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.
יש מי שגורס התקין ר' בשדות ראתה יום א' תשב ששה והוא שנים תשב חמשה והם שלשה תשב שבעה והם נקיים וכן הוא בהלכות הרי"ף ז"ל וכן מצאתיה בחבור הרב אלברצלוני ז"ל משמן של ראשונין ופי' הוא ז"ל לפי גרסא זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טוהר לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עקר הוסתות ולכך די להם בשנים דעקר נדה דאורייתא אבל אם ראתה שלשה חוששת הן לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזיבה לא הן ולא אותן בני כפרים שמראות להם את הדם ולפי' חשש רבי ותקן להם לשלשה שבעה נקיים.
ומ"מ גרסת הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להן לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים שהיו גורסין כן והיא הנכונה וששה דקאמר ששה נקיים קאמר והא דקאמרי' ג' תשב ז' נקיים לאו למימרא דשלשה דוקא בעי נקיים אבל לאחד ושנים לאו בעי נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג' דבעי' נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי נדה וזובה והילכך על כרחין שששה דקאמר נקיים קאמר ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שממשמעת האחד אנו יודעין בבירור את השאר. ואי נמי י"ל נקיים דקאמרי בסופא אכלהו דקאי ומ"מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכלהו נקיים בעינן להו.
אמר רבא תבעוה לנשא ונתפייסא צריכה שתשב ז' נקיים: פי' ואפי' נבדקה ומצאה טהור דחישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפי' צריכה לישב ז' נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא קטנה ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז' לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת שבעה ואעפ"י שאמרו צריכה לישב ז' נקיים לאו וקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה דעלמא דאמרו אלא כל שלא הרגישה בדם תוך שבעה נקיים קרינן להו וכן נ"ל מעובדא דרבינא דאיעסק ליה לבריה בי רב חביא וא"ל ליום פ' נכתוב כתובה ואיעכב ז' יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא ואתא משמא דלבתר כל ז' ממש הוא דאתא ורב חביבא לא רמא אדעתיה דמשום דרבא קאמר דסבור הוא דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהו כלל ורבינא אע"ג דלבתר ז' הוא דאתא לא אשכחן דאצריכא ז' אחריני אלמא כל שנתעכבה ז' אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה.
אבל ראיתי בפסקי הלכות הראב"ד ז"ל ובפסקי הרמב"ן ז"ל שלא הצריכה הפסק טהרה אבל הצריכה בדיקה תוך ז' ולא ירדתי לסוף דעת' אם עשינו אות' כרואה דעלמ' אף היא צריכ' הפסק טהרה ואם אינה צריכ' הפסק טהר' ובודאי הפסיקה טהרה משוית לה הואיל ואינו אלא ספק דעלמא אף אנו נאמר שהיא בחזקת טהורה כל ז' אלא שצריך לחוש לדבריהם זצ"ל.
ממעשה דרבינא ורב אחא שמענו שמיום התביעה אינו מונין לה ז' דמשמע שממחמרת ולא משעת נתינה הכתובה דהא רבינא ליום פ' נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא מדרבא דתביעה זו נתערב ז' יומי ועוד תניא לעיל בזו שב"ה אומר כל הליל' שלה נותנין לה עונה שלימה וכמה עונה שלימה פי' רשב"ג לילה וחצי יום ואקשינן ומי בעיא כולי האי ורמינהו הרי שהיו גיתו ובית בדיו טמאין ה' וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ומפרקינן שאני כתובה דענה בי טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממשכיא ואינה צריכה להמתין ודברים פשוטין הם ואינה צריכין לפנים ועוד מקאמר בפ"ק דכתובות בההיא דלא כתב כתובה בע"ש ואתו ושאלו לר' ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות כרב דהוה מכריז כי הוה על למדרש ורב נחמן לשכנציב אמרי מאן בעיא ליומא ואקשי מיהא דרבא ופרקי' רבנן שלוחי משגרי ומודעי להו ומ"מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכן אם תבעוה להנשא לאחר י"ב חודש מונין לה מיום זה ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנין לה צרכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה בכל שמשתדלין לה לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמרת.
אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל וכו': פי' חפיצה חפיצת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה ובכל מקום שיש בה שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאורייתא אפילו במקום שער בעיוני בעלמא דלא מקטר מידי וליכא מידו דמימאיס וחייץ סגי וכדאקמרי בפ' מרובה גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאורייתא היא דכתיב את כל בשרו זה הטפל לבשרו ומאי נהו שערו ופריק מדאורייתא בעיוני בעלמא דילמא מקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצא אתא איהו ותקון חפיפה אלמא מדאקשינן הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפ' בשער בלבד היא ומתקנת עזרא בשאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרי' דילמא מיקטור אי נמי מיאוס מידי משום חציצה ש"מ בשאר כל הגוף צריכא עיוני מדאורייתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין דחפיפה לאו דאוריתא אע"ג דאתא עזרא ותקון סמוך לטבילה חפיפה היכא דלא אפשר שרי והיינו דאמרי לקמן אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצאי השבת ראשון לאחר שבת דהיכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ואמרינן תו לקמן והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בליל' והלכת' אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ואלו היתה חפיפא דאורייתא לא היו מקילין ואפי' היכ' דלא אפשר והילכך עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכ' דבדאוריתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי י"ט ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה ואם לשעה קלה שנתנה תבשיל לבנה כ"ש לזו שחפפה בע"ש וטבלה בב' בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.
ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול: איכא דאמרי אם באותה יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואי לא צריכה לחוף ולטבול.
מאי בינייהו סמוך לחפיפה טבילה איכא בינייהו: פי' ללישנא קמא בענין סמוך לחפיפה טבילה וללישנא בתרא לא בעינא וקי"ל בהא כלישנא קמא דהא אפסקא לקמן היכא דאפשר אשה לא תחוף אלא בלילה. וספרים יש דמהפכי לישני וללישנא בתרא לא בעי סמוך לחפיפה טבילה וקי"ל כלישנא בתרא.
וכן מצאתי לרב ר' אברהם ומהא דרבא שמעינן דאע"ג דלא חפיפ' סמוך לטביל' דוקא נמצא עניה דבר חוצץ הוא דלא עלתה לה טבילה הא לא נמצא עליה דבר חוצץ עלתה לה טבילה והיינו טעמא דלא גרע מחופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת היכא דלא אפשר ומיהו דוקא בשעיינה סמוך לטבילה הא לאו הכי לא עלתה לה טבילה והוא שלא נתעסקה בנתים בדבר חוצץ וכדאמר רב גידל נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דהשתא איכא אימר ברדיוני נפל הילכך הא דרבא דוקא כשעיינה סמוך לטבילה אי נמי בשלא נתעסקה בדברים שחוצצים.
וא"ת אי בשעיינה וליכא מידי כי נמצא עליה דבר חוצץ לאחר טבילה אפי' נתעסקה מאי הני על כרחין לאחר טבילה הוא דאתא וי"ל חוששין דילמא לא עיינה יפה יפה ומתסברא דוקא בשלא נתעסקה באותו מי לאחר טבילה הא נתעסקה באותו המין ממש אלא שנתעסקה במינין החוצצין דכיון דנתעסקה דילמא נתעסקה אף בזה ולאו אדעתיה ויש להחמיר בזה והראב"ד ז"ל כתב דאפילו נתעסקה באותו מין כל היום לאחר טבילה לא עלתה לה טבילה עד שתאמר ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה ואינו מחוור בעיני דאי עיינה היכי אומרת בריא לי ושמא הוא מתפרשא לזו דרבא בשלא עיינה לטבילה אלא שעיינה סמוך לטבילה אלא שעיינה בשעת חפיפה ויעל' הכל למה שכתבתי.
עוד כתב הרב ר' אברהם ז"ל דהאי עיוני דקאמרי ע"י רחיצה ובשעת חפיפה היא ולא קודם חפיפה ותדע לך מדאמרינן ואם סמוך לחפיפה טבלה ולמה ליה למתלי בדיקת גופא בחפיפה דנמצא עליה על גופה דמשמע ולא על מקום שערה בלבד והוה ליה למימר אם באותו יום שבדקה וחפיפה טבלה אלא ש"מ בשעת חפיפה עיינה ושמעינן תו מינה דברחיצה היא דאי עיינה בלא רחיצה למה לי דעבדא בשעת חפיפה אלא ש"מ ברחיצה ואיני מבין ראייתו דא"כ אפי' אנו נאמר דצריכה בחמין כחפיפה דאי לא למה לה דעבדא בשעת החפיפה ש"מ ואם אתה אומר כן נמצאת אומר החפיפה בכל הגוף ואינה אלא במקום שער וכן הוא בעצמו ז"ל ונר' מדבריו שהוא עושה חפיפה מקום שער בחמין ורחיצה שבגוף אפי' בקרירי ואתו ההפרש שביניהם ומ"מ נפרכה ראיתו ממקום שבא ויש לנו לומר שהיא כעין חפיפה הואיל ותלי בדיקת בדיקת גופה בחפיפתה אלא לא תלה כאן בדיקת גופא בחפיפה לא משום שדרכה לבדוק נפשה בשעת חפיפה.
ומיהו האידנא נהיג כלהו נשי למשטף כל בחמימי דהא שפיר להו ומיהו אי לא עבדי הכי וטבלן עלתה לה כיון דאינה מקום שער בחמין ובודקין גופן בעיוני בעלמא סמוך לטבילה ומיה' צריך שתהא בדיקה סמוך לטבילה ואי נמי דידעה שלא נתעסקה בדבר החוצץ משעת בדיקה עד שעת טבילה. עוד כתב הרב ז"ל דאי לא חפפה כלל אפילו עיינה נפשה בשעת טבילה חפיפת הראש מיהא לא סגי ליה בעיוני דהא מתקנת עזרא ואפילו שריא מסרוקי מסרוקיתא ברישא בתר טבילה ולא אשכחא מידי דפריך דמזייא דילמא בהדי מסרוקיתא השתא היא משתדיא מזייה אי נמי ההוא בנתא דהוה קטיר בשעת טבילה נתר בהדי מסרוקיתא ולא ידיעה לה ומ"ה כי טבלה בלא בדיקת הגוף ובלא חפיפת הראש לא סלקא לה טבילה כלל ע"כ ואיני יורד לסוף דעת הרב ז"ל כי הנר' מכלל דבריו הראשונים דמאחר דתקן עזרא חפיפא אעפ"י שעיינה וראתה שאין שם מידי דקטיר אפ"ה לא עלתה לה טבילה ומכלל דבריו האחרונים דאי שריא מסרוקיתא והעולה לי מכלל דבריו דחפיפ' היינו חפיפה שער ביד ואפי' בלא חמין כלל מעיקרא שפיר דמי ואעפ"י שלא חפפ' בחמין כלל ובדרך שאמר בנזיר חופף ומפספס אבל לא סורק והא דאמר רבא אשה לא תחפף אלא בחמין ואפי' בחמי טבריא לאו למימר דבעי' חמין אלא לאפוקי קרירי משום דקרירי מסכרי מזיא הא חפיפה בלא קרירי ובלא חמימה שפיר דמי ואין נראה כן מפשוטן של דברים.
ואמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול: ואסיקנ' טעמא משום דבעיתא ולא טבלה שפיר ואם סילתא נמי בעיתא וכו' הרב ר' אברהם ז"ל דמסתברא דאי טבלה בין על גבי כלי חרס בין אסילתא בדיעבד טבילתה טבילה ופי' סילתא בקעת מלשון מסלתי סילתי זו עוד כתב הוא ז"ל דהאי דנקט כלי חרס ולא נקט כלי עץ כיון דבר קבול טומאה מגבי הוא לא צריכה למימר דההוא משום גזרת מרחצאות נמי אית ביה ואפשר דאי טבלה נמי לא עלתה לה טבילה אבל כלי חרס דלאו בר קבולי טומאה מגבו הוא ולמדרס לא חזיא סד"א תטבול קמ"ל דלאו משום דבעיתא ומיהו כיון דמבעי ליה לסילתא משמע דלית ליה משום גזרת מרחצאות ואפי' עברה וטבלה על גביהו לא עלתה לה טבילה ודייק לה מדתנן במשנת מקואות מעין שהעבירו על גבי כלים או על גבי ספסל הרי הוא כמות שהיה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול על גבי הספסל אלמא אפי' בספסל איכא משום גזירות מרחצאות דאי משום דבעית ליכא הכא דהא גברא לא טבל אבל אלא מנא הוא דקא מטביל וקתני שלא יטביל על גבי ספסל אלא משום גזירת מרחצאות ואסור ואי איכא טינא ואנחא תותי רגלה חבילי זמרות שפיר דמי ואפי' לכתחלה דהא לא בעיתא דלפי דברי הרב נראה דמפצי דעביד לשמואל לבנתיה לצניעותא דעלמא הוא דעביד להו ולא משום טיט שבנהר דאף הם מקבלים טומאה כדתנן עשאה לשכיבה מקבלת טומאה.
אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל: כך היא גרסת הספרים ולפי גרסא זו הוי טעמא משום טינא דאיכא בנמל וביציאתה מן המים נתנדנד ונפל מעליה והראשונים נוחי נפש פירשו טעמא דלא תטבול בנהר משום צניעות דשכיחי ביה דילמא לא טבלה שפיר ולפי פירושם לא גרסי' אע"ג דאיכא אימר ערדיוני נפל ולכתחילה הוא דלא תטבול הא בדיעבד עלתה לה טבילה ואבוה דשמואל נמי דעביד לבנתיה מפצי ביומי תשרי מהאי טעמא הוא דעביד להו לצניעותה מפני העוברים והשבים ועל שפת הנהר.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נידה (עריכה)
מיכן ואלך לא תשמש עד שתבדוק עצמה כו' ובבדיקה מותרת לשמש והשתא י"ל כשהוחזקה לתלתא גברי מותרת לשמש ע"י בדיקה כשלא החוזקה אלא לחד גברא לא כ"ש שהוא יכולה לשמש ע"י בדיקה ומאי דתני ברישא מיכן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר לאו למימר שאין לה תקנה לשמש אפי' על ידי בדיקה אלא חייב לגרשה אלא ה"פ מיכן ואילך לא תשמש בלא בדיקה שכבר הוחזקה להיות רואה תחתיו בשעת תשמיש אלא אם נתגרשה ונישאת לאחר מותרת לשמש עמו עוד ג"פ בלא בדיקה שחזקה של בעל זה אינו מועלת לבעל זה. וכן לשלישי. אבל אם החוזקה לשלשה בעלים אסורה לשמש בלא בדיקה. ומקשה ותבדוק עצמה בביאה שלשית של בעל ראשון פי' כיון שהוחזקה להיות רואה שלשה פעמים. לא תהי' מותרת לשמש אלא ע"י בדיקה ולמה התיר לה התנא לשמש עוד עם בעל שני ועם בעל שלישי בלא בדיקה:
ומהדר לפי שאין כל האצבעות שוות ואין חזקה של זה מועל לזה ומקשה ותיבדק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' פי' שהרי כבר הוחזקה תחת שלשה בעלים ולמה מתירה התנא עוד בפעם שלישית. ומהדר לפי שאין כל הכחות שווין כך נ"ל פתרון שיטה זו ופתרון המורה לא נ"ל כלל:
מתוך: תוספות הרא"ש על הש"ס/נידה/פרק י (עריכה)
דבריר'. פרש"י אבל רישא לאו רבי היא דלר' בתרי זימני הויא חזקה. ומיהו י"ל דאף לר' בעינן ג' זימני כדאמרינן לעיל לימים שנים והיינו כר' וקאמר למה שלא מנו חכמים ג' כמו אכלה שום וראתה כו' אלמא גם לר' יש דבר שצריך שתתחזק ג' פעמים:
לפי שאין כל האצבעות שוות. פירש"י ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי חשש כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בג' אצבעות. ומשמע לפי' שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפילו בבדיקה שלא תהאבחשש כרת. ול"נ פי' דאם יש חשש בבדיקה זו ואסרינן לה לראשון ע"י בדיקה א"כ למה לא נתיר אותה לבעל שלישי ע"י בדיקה בפעם רביעית וכי מחמת תקנת נשואי אשה נתיר חששאיסור ואם אין חשש איסור בבדיקה א"כ גם לראשון תהא מותרת. הלכך נ"ל דה"פ ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל ראשון כלומר ואמאי מותרת לשני בלא בדיקה כיון שכבר הוחזקה לראות ג' פעמים בשעת תשמיש דומיא דפירכא שניה דפריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי כדפי' התם שתהא אסורה לשמש בלא בדיקה הכי נמי פריך הכא שתהא אסורה לשמש מכאן ואילך אפילו לבעל אחר ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות וחזקת בעל ראשון אינה אוסרתה על בעל שני. והה"נ אי בעיא לבדוק בביאה רביעית של בעל ראשון דשריא ליה אלא עצה טובה קמ"ל דמוטב שתתגרש ותינשא לשוק ולא תצטרך בדיקה:
ותבדוק עצמה מביאה ראשונה של בעל שלישי. ותי' כיון דאכתי לא ידע טעמא דכל הכחות שוין ליפרוך נמי ותבדוק עצמה מביאה ראשונה של בעל שני שהרי אצבע שלו שוה לאצבע של ראשון. וי"ל דידע שפיר המקשה דאית לן למימר אין כל הכחות שוין כל זמן שלא הוחזקה באצבעות:
נתהוו לאידך גיסא. פי' בערוך שתאמרי להם שאת בת דמים מרובין ויתנו בך עין לומר בניך מרובין ויפסקו ממך הדמים:
יום אחד תשב ששה והוא. וצריך שיהו נקיים שבכל יום שתראה מספקי' דלמא השתא הוי תחלת נדה. והא דלא קאמר נקיים משום דלא שייך לומר נקיים אלא כשהם ימי ספירה שנים תשב ששה והן. ותי' אמאי סגי לה בששה דלמא ראשון הוה בימי זיבה וימי נדה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה כדפסק ר"ת בימי לידה. ובשילהי בא סימן משוה יחד ימי נדה לימי לידה ונמצא שהיא צריכה עדיין לשמור יום אחד כנגד אותו יום שראתה בימי זיבה. וי"ל אי מספקי' לשני בתחלת נדה א"כ הוי הראשון י"א יום של זיבה ולא בעי שימור מדאורייתא ואפילו אי בעי שימור מדרבנן לא היה ר' מחמיר על עם שבשדות כל כך:
טפת דם כחרדל. ותי' כיון דרואה ודאה מאי רבותא בטפת דם כחרדל. פשיטא דמטמא בכל שהוא תנן. וי"ל דטעמא דיושבת ז' נקיים היינו משום דאימור תמול ושלשום ראתה ולאו אדעתה וסד"א אלו ראתה לפני שני ימים היתה רואה עתה ראיה מרובה שכבר מעיינה פתוח ומדלא אשכח אלא כחרדל ש"מ מעיינה סתום קמ"ל:
אדבריה רבא כו'. ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. והא דאמרינן בפ"ב דכריתות ולרבא דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי הא מתניתא היכי מתרץ לה אמר רב אשי מתרץ לה ביום מ' ליצירת זכר וביום פ' ליצירת נקבה ור' ישמעאל היא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם אליבא דהאי ברייתא קאמר הכי אבל איהו סבר אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם כדקאמר הכא. אבל בשאילתות דרב אחאי כתב דהא דקאמר התם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם היינו ביום ארבעים שעדיין לא נגמר צורת הוולד. ואפשר הקבר ליפתח בלא דם וליתא דהא לעיל בפ' המפלת אמרי' גבי המפלת חתיכה דפליגי ר' יהודה ורבנן בפלוגתא דהני תנאי אם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. אלמא מאן דאית ליה א"א לפתיחת הקבר אפי' בחתיכה קטנה ס"ל דא"א כ"ש יום מ' לזכר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה