פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת נזיר עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

הנזיר הקדוש וטומאתו, המקדש וטומאתועריכה

חטיבה I: קדושת הנזירעריכה

(א) כהן גדול ונזיר אינן מטמאין לקרוביהן, אבל מטמאין למת מצוה.

מת מצוה הוא גופה שאין מי שיקבור אותה, וקבורתה נחשבה מצווה גדולה - במיוחד לאחר התבוסות בנסיונות המרד.

המשנה משווה את קדושת הנזיר לקדושת הכהן הגדול, וניתן לראות בה הסבר לנזירות בכלל.

היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה

רבי אליעזר אומר: יטמא כהן גדול, ואל יטמא נזיר.
חכמים אומרים: יטמא נזיר, ואל יטמא כהן גדול.
אמר להם רבי אליעזר: יטמא כהן, שאינו מביא קרבן על טומאתו
ואל יטמא נזיר, שהוא מביא קרבן על טומאתו.
אמרו לו: יטמא נזיר, שאין קדושתו קדושת עולם
ואל יטמא כהן, שקדושתו קדושת עולם:

חטיבה II: טומאת הנזיר וביאת המקדשעריכה

חלקי הגופה המבטאים את המוות מחייבים את הנזיר בתגלחת הטומאה, כאמור לעיל, ו, ו.

רק לאחר השלמת הטהרה והקרבנות מתחיל הנזיר למנות את 30 היום מחדש.

לגבי עצם כשעורה - ראו משנה ד.

(ב) על אלו הטומאות הנזיר מגלח:

על המת, ועל כזית מן המת, ועל כזית נצל, ועל מלא תרווד רקב
על השדרה, ועל הגולגולת, ועל אבר מן המת,
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי, ועל חצי קב עצמות, ועל חצי לוג דם
על מגען, ועל משאן, ועל אהלן,
ועל עצם כשעורה - על מגעו ועל משאו. אבל לא על אהלו, שהרי אין כאן חצי קב

על אלו הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי, וסותר את הקודמין

ואינו מתחיל למנות, אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו:


טומאות קלות יותר מאלו המנויות במשנה ב מאפשרות טיהור בלי תגלחת הטומאה, בלי סתירת ימי הנזירות הקודמים ובלי קרבנות הטומאה. אמנם השבוע של הטומאה, שבו מזה בשלישי ובשביעי - אינו נספר לנזירות.

"רביעית דם" היא דם התבוסה, וראו אהלות ג, ה, וכן תוספתא מגילה א, י.

ברשימה זו יש גם כמה טומאות שאינן מן המת, כגון טומאות הזב הזבה והמצורע. טומאת השרץ - גם היא לא מן המת, אבל חייבים על ביאת מקדש בטומאה זו, וראו משנה ד, שר' מאיר התקשה בכך.

(ג) אבל הסככות, והפרעות, ובית הפרס, וארץ העמים,

והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואוהל, ורובע עצמות, באוהל, שהרי על מגע ומשא מספיקה עצם כשעורה וכלים הנוגעים במת
וימי ספרו, וימי גמרו -
על אלו אין הנזיר מגלח
ומזה בשלישי ובשביעי - ואינו סותר את הקודמין
ומתחיל ומונה מיד, וקרבן - אין לו.

באמת, ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע להבדיל מימי ספרו וימי גמרו - הרי אלו עולין לו:


ראו אהלות ב, שטומאת האהל חלה על שתי הרשימות שבמשנה ב-ג, ובדרך כלל אין הבחנה בין חצי לבין רביעית לוג דם - אלא לעניין הנזיר ולעניין ביאת המקדש.

הקשר בין הנזיר לבין קדושת המקדש דומה להשוואה בינו לבין הכהן הגדול במשנה א, וראו גם תוספתא מכות ד, יז: "טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - לוקין עליה ארבעים", אפילו כהן גדול. בכך מושלמת ההשוואה בין השנים.

(ד) אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע:

כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייבין עליה על ביאת מקדש.
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

חטיבה III: ערעורים ודחייתםעריכה

ר' מאיר מבקש להחמיר בביאת המקדש, ולחייב גם את הבא למקדש בטומאות מן המת שבמשנה ג, כי טומאת השרץ (שאינה מן המת, ולכן אינה אסורה לנזיר) נראית בעיניו קלה יותר מהן, והיא מחייבת בביאת המקדש.

עצם כשעורה אינה מטמאת באהל, אבל מגעה ומשאה נכנסו לרשימה במשנה ב, ועל כך שואל ר' עקיבא.

אמר רבי מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ!
אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבי אליעזר
מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באוהל
הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו
רביעית דם, שהוא מטמא אדם באוהל
אינו דין, שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?
אמר לי: מה זה, עקיבא? - אין דנין כאן מקל וחומר!
וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה: