ביאור:תוספתא/מכות/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מַסֶּכֶת מַכּוֹת פֶּרֶק רְבִיעִי

מלקות במקום כרת

(א)
הָאוֹכֵל מִן הַפֶּסַח כַּזַּיִת חַי, כַּזַּיִת נָא, כַּזַּיִת שָׁלוּק, כַּזַּיִת מְבֻשָּׁל - חַיָּב.

ראו שמות יב ט. וראו כריתות א, סוף משנה א.

הוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַזַּיִת מִבַּיִת לְבַיִת, וּמֵחֲבוֹרָה לַחֲבוֹרָה בְּשָׁעַת אֲכִילָה,
הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב מו) "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה".
וְאִם בִּשְּׁלוֹ - עוֹבֵר עָלָיו מִשּׁוּם פְּסוּל קֹדֶשׁ. שאין לפסול קדשים מאכילה, והפסח חייב להיצלות דוקא.

(ב)
הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת "בְּמַתְכֻּנְתָּהּ", (שמות ל לז) - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

ראו שמות ל לז-לח.
האיסור להכין לעצמו קטורת חל גם על הכנת חלק מהכמות, שהרי "פיטמה לחצאין כשרה" (כריתות ו ב), וראו משנה ג, ב.
בדרך כלל אם חיסר אחד מסמני הקטורת - חייב, אבל אם לא פיטם אותה לשם קדושה וחיסר אחד מסמניה - פטור.
אם אדם מריח את קטורת הקודש – פטור, ואם לא פגם בכמות פטור גם ממעילה, למרות האמור בשמות ל לח, וראו תמיד ג ח.

בֵּין שֶׁפִּטְּמָהּ כֻּלָּהּ, בֵּין שֶׁפִּטְּמָהּ מִקְצָתָהּ,
אֲבָל אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהִתְלַמֵּד בָּהּ, אוֹ לְמָסְרָהּ לָרַבִּים,
אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל סַמְמָנֶיהָ - פָּטוּר.
וְהַמֵּרִיחַ בָּהּ - פָּטוּר, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם מוֹעֵל בִּלְבַד.

(ג)

הַסָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר - הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת.
סָכוֹ בְרֹאשׁוֹ, בְּגוּפוֹ, בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁפְשֵׁף - חַיָּב.

וְכַמָּה יָסוּךְ וִיהֵא חַיָּב? - כַּזַּיִת.

ראו משנה ג, ב. שמן המשחה יוצר פעם אחת בהסטוריה; וראו גם תוספתא כריתות א ב.

אֶחָד הַסָּךְ וְאֶחָד הַמֵּסֵךְ.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר וּמֵזִיד חַיָּב.

(ד)
הָאוֹכֵל אֶת הַטֶּבֶל, אֲפִלּוּ אֵין מְחֻסַּר אֶלָּא תְּרוּמָה גְדוֹלָה בִלְבַד,

ראו שם: אכל טבל וכו'. טבל הוא גם תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות או מעשרות כלשהם.

מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וַאֲפִלּוּ מַעְשַׂר עָנִי - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

(ה)
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה בְיָדוֹ משלו תְּאֵנָה שֶׁלְּטֶבֶל

בשנת מעשר עני גם זר שקרא שם למעשר שני ואכלו פטור, שהרי אין בשנה זו מע"ש. המקרה מובא לתפארת המליצה.
החידוש שם ר' יוסי הוא שהאוכל טבל חייב פעם אחת והאוכל את התרומה ואת המעשר חייב שתים או שלוש פעמים.

בִּשְׁנַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בִּשְׁנַת או בשנת מַעְשַׂר עָנִי בַּגְּבוּלִין,
אָמַר "תְּרוּמָה בְעָקְצָהּ", וַאֲכָלָהּ, "מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בִּדְרוֹמָהּ", וַאֲכָלָהּ, "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנָהּ", וַאֲכָלָהּ - פָּטוּר.
וְאִם הָיָה זָר - חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד,
שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה אֲכָלָהּ - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
זָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר בְּכוֹר, אֲפִלּוּ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמָיו - הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.

(ו)

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִין מִצְטָרְפִין לשיעור כזית, לאוכלם חוּץ לָחוֹמָה, לִסְפֹּג עֲלֵיהֶם אֶת הָאַרְבָּעִין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מִצְטָרְפִין.

(ז)
הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בֶּחָלָב - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

ר' יהודה מסכים ששיעור בישול הוא בכזית לשניהם, אבל טוען ששיעור אכילה הוא כזית לבשר וכזית לחלב.
הבישול האסור הוא בישול המכונה כך, ואין לו שיעור זמן או טמפרטורה.
גיד הנשה אסור בכזית וכן אסור בשלמות גם אם הוא פחות מכזית, וראו חולין ז, ג.

כַּמָּה יְבַשֵּׁל וִיהֵא חַיָּב? - כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חָלָב, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ זֶה וָזֶה כַזַּיִת.
וְכַשֵּׁם שֶׁחַיָּבִין עַל בִּשּׁוּלוֹ - כָּךְ חַיָּבִין עַל אֲכִילָתוֹ.
כַּמָּה יִתְבַּשֵּׁל וִיהֵא חַיָּב? - כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶאֱכָל מִשֵּׁם בִּשּׁוּל.
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת - הֲרֵי זֶה חַיָּב.
וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר עַד שֶׁיֹּאכַל מִשְּׁנֵיהֶם.
אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַּזַּיִת - הֲרֵי זֶה חַיָּב.
וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת.
אָכַל שְׁנֵי גִידִין מִשְּׁתֵּי יְרֵכִים מִשְּׁתֵּי בְהֵמוֹת - סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.

(ח)
הַשּׁוֹחֵט "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" (ויקרא כב כח) - עַל הָרִאשׁוֹן פָּטוּר, וְעַל הַשֵּׁנִי חַיָּב.

שהרי בשחיטה הראשונה אינו עובר.

(ט)
הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, עַל אֲחוֹת אָבִיו, עַל אֲחוֹת אִמּוֹ, עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

ראו משנה ג, א. כל שם – אם היתה אחותו גם נידה ובא עליה חייב פעמיים.
אלמנה שהיא גם גרושה לכהן גדול – חייב פעמיים; אבל אלמנה כמה פעמים חייב רק אחת.
אבר מן החי – ראו טהרות א, א ומשנה ג. הברייתא משווה בין איסור אבר מן החי לאיסור נבלה: הראשון חל רק על מי ששחיטתו מתירה את בשרו. ומצרף בעלי חיים שונים. השני חל גם על בהמות טמאות, ואין לצרף בשיעורו בהמות עופות וחיות.

עַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה - הֲרֵי זֶה חַיָּב.
כַּשֵּׁם שֶׁהוּא לוֹקֶה - כָּךְ הִיא לוֹקָה, וְעוֹבֵר עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ,
וְאִם הָיְתָה לְכֹהֵן גָּדוֹל "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה" (ויקרא כא יד) - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
אַלְמָנָה מֵחֲמִשָּׁה וּגְרוּשָׁה מֵחֲמִשָּׁה - לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי, וּמִן הַבְּהֵמָה, מִן הַחַיָּה, מִן הָעוֹפוֹת,
טְהוֹרִין - כָּל שֶׁהֵן, וּטְמֵאִין - עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּזַּיִת.
אָכַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחַיָּה טְהוֹרָה וְעוֹף טָהוֹר, שליש כזית מכל אחד
בְּחַיֵּיהֶן מִצְטָרְפִין, בְּמִיתָתָן אֵין מִצְטָרְפִין.
בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה וְעוֹף טָמֵא, בֵּין בְּחַיֵּיהֶן בֵּין בְּמִיתָתָן - הֲרֵי אין אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

עובר בגוף חברו ועובר על איסורים רבים

(י)
הַמַּלְבִּישׁ אֶת חֲבֵרוֹ כִּלְאַיִם, וְהַמְּטַמֵּא אֶת הַנָּזִיר,

איסור לבישת כלאים וטומאה לנזיר חל רק על הלובש ועל הנזיר, אבל איסור הקפת הראש והשחתת הזקן חל גם על מי שעושה כך לחברו. וראו משנה ג, ה ומשנה ח. ר' אליעזר במשנה ה מחמיר על הברייתא הזו.

אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְבִּישׁ מֵזִיד, וְהַמְטַמֵּא מֵזִיד - פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר.
אִם הָיָה לוֹבֵשׁ מֵזִיד וּמִטַּמֵּא מֵזִיד - חַיָּב.
הַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר, מֵזִיד חַיָּב שְׁתַּיִם,
אַחַת בְּרֹאשׁ הַצֶּדַע מִכָּן, וְאַחַת בְּרֹאשׁ הַצֶּדַע מִכָּן,
וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּקִּיפֶנּוּ בַּתַּעַר.
הַמַּקִּיף אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן - פָּטוּר.
הַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר וּמֵזִיד חַיָּב.
וְחַיָּב עָלָיו חָמֵשׁ: שְׁתַּיִם מִכָּן וּשְׁתַּיִם מִכָּן וְאַחַת לְמַטָּן.
רַבִּי לְעָזָר אוֹמֵר: אִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
מַגְבִּיהַּ וְנוֹטֵל - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּטְּלנּוּ בַּתַּעַר.
נְטָלוֹ בְרָהִיטְנֵי כלי לתלישת שיער; מקצועה או אזמיל וּבְמִסְפָּרַיִם - פָּטוּר.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי לְעָזָר: לִקְּטוֹ בְמַלְקֶטֶת - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

(יא)
הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין.

איסור קרחה (ראו משנה ג, ה) דומה לאיסור משחית הזקן.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר וּמֵזִיד חַיָּב.

(יב)
הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה עַל הַמֵּתִים - חַיָּב עַל כָּל מֵת וּמֵת.

איסור הקורח על המת דומה לאיסור השורט על המתים (ראו משנה ג, ה.)

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
חָמֵשׁ קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד - חַיָּב עַל כָּל קָרְחָה וְקָרְחָה,
וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּקְרַח עַל מֵת.
וְכַמָּה יִקְרַח וִיהֵא חַיָּב? - כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִשָּׁם קָרְחָה.

(יג)
הַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה בִּבְשָׂרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין.

השוואה בין איסור שריטה לאיסור הקפת הראש, לעיל הלכה י.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר וּמֵזִיד חַיָּב.

(יד)
הַסּוֹרֵט סִרְטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים - חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

ראו משנה ג, ה. וראו גם ספרא קדושים פרק ו ז-ט.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
חָמֵשׁ סְרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד - חַיָּב עַל כָּל סְרִיטָה וּסְרִיטָה.
וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּסְרֹט עַל מֵת.
וְכַמָּה יִסְרֹט וִיהֵא חַיָּב? - כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה מִשָּׁם סָרְטָה.

(טו)
הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע בִּבְשָׂרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.

איסור כתיבת קעקע דומה לאיסור קרחה (לעיל הלכה י.)
דיני איסור הכתיבה – השוו משנה ג, ו. שם כתב את שם ה' וכאן שם ע"ז.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? - בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְזִידִין,
אֲבָל אִם הָיוּ שׁוֹגְגִין - פְּטוּרִין.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - שׁוֹגֵג פָּטוּר וּמֵזִיד חַיָּב.
וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעְקַע בַּדְּיוֹ וּבַכֹּחַל, לָעֲבוֹדָה זָרָה.
קִלְּפוֹ בְאִזְמֵל - פָּטוּר.
הָרוֹשֵׁם עַל עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִבְרַח - פָּטוּר.

(טז)
הַמִּתְגּוֹדֵד עַל הַמֵּתִים, בַּיָּד - פָּטוּר, וּבַכֶּלִי - חַיָּב.

ראו ספרי דברים צו: "בחרבות". אבל באיסור ע"ז החמירו.

לָעֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין בַּיָּד וּבֵין בַּכֶּלִי - חַיָּב.

מלקות לכהן גדול

(יז)
כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁפָּרַע אוֹ שֶׁפֵּרֵם אוֹ שֶׁנִּטְמָא לְאֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים אפילו אם נטמא לאחד הקרובים, ק"ו לשאר מתים - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

השוואה בין קדושת הנזיר לקדושת כהן גדול ראו גם נזיר ז, א.
כהן הדיוט מותר להיטמא לקרוביו אבל לא לשאר המתים.
שדה שאבד קבר בתוכה היא בית הפרס, ואינו לוקה מספק אלא אם הלך בכל השדה וודאי נטמא.
אם רק נכנס לבית הפרס או לחו"ל אינו לוקה מהתורה אלא מכת מרדות, אבל לעיתים היא חמורה יותר: היא אינה עונש אלא דרך לאלץ אותו לקבל את דברי חז"ל, ואם עמד במריו מכים אותו עד מוות, וראו משנה ג, יא.

זֶה הַכְּלָל: כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ - לוֹקִין עָלֶיהָ אֶת הָאַרְבָּעִים.
וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ - אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ אֶת הָאַרְבָּעִים.
אֲבָל כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנִּטַּמָּא לִשְׁאָר מֵתִים, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת - הֲרֵי זֶה חַיָּב.
נִכְנַס לְשָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר בְּתוֹכָהּ - אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ.
נִכְנַס לְבֵית הַפֶּרֶס אוֹ לִמְדֹּד העמים מדור העמים - מקום מגורי גויים אפילו בא"י
אוֹ שֶׁיָּצָא חוּץ לָאָרֶץ - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
מַכַּת תּוֹרָה - אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.
עוֹמְדִין אומדים אוֹתוֹ: אִם יֵשׁ בּוֹ לִלְקוֹת - לוֹקֶה, וְאִם לָאו - אֵינוֹ לוֹקֶה.
מַכַּת מַרְדּוּת אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו, אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ.