משנה נזיר ח

נזיר פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר נשים • מסכת נזיר • פרק שמיני ("שני נזירים") • >>

פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א • משנה ב •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

שני נזירים שאמר להן אחד: ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם,

מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה,

ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך.

וסופרין שלשים יום, ומביאין קרבן טהרה,

ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה קרבן טהרתי.

ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך.

מת אחד מהן, אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר,

ואומר: אם טמא הייתי, הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי, הרי אתה נזיר אחר שלשים יום.

וסופרין שלשים יום, ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה,

ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק.

וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה,

ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי.

ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזהו קרבן טהרתך.

אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר? אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה,

ואומר: אם טמא הייתי, החטאת מחובתי והעולה נדבה. ואם טהור הייתי, העולה מחובתי והחטאת בספק.

וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה,

ואומר: אם טמא הייתי, העולה הראשונה נדבה וזו חובה. ואם טהור הייתי, העולה הראשונה חובה וזו נדבה, וזה שאר קרבני.

אמר רבי יהושע, נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים.

אבל הודו לו חכמים לבן זומא.

משנה ב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק, אוכל בקדשים אחר שישים יום, ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום.

שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי, אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה.

משנה מנוקדת

(א)

שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד:

רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא,

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם,

מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:

אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,

קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ;

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,

קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ.

וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:

אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,

קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ,

וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי.

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,

קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ,

וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.

מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר, וְאוֹמֵר:

אִם טָמֵא הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד;

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.

וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם,

וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:

אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ;

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק.

וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:

אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,

קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ,

וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי;

וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,

קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק,

וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.

אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא:

וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ, שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר?

אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר:

אִם טָמֵא הָיִיתִי,

הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי, וְהָעוֹלָה נְדָבָה;

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי,

הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי, וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק.

וְסוֹפֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:

אִם טָמֵא הָיִיתִי,

הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה;

וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי,

הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה, וְזוֹ נְדָבָה;

וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים.

אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא:

(ב)

נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמֻחְלָט בְּסָפֵק,

אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם,

וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם;

שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָה תִּגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּאי,

אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה:

נוסח הרמב"ם

(א) שני נזירים - שאמר להן אחד:

ראיתי אחד מכם - שנטמא,

ואיני יודע - איזה מכם היה.

מביאין קרבן טומאה, וקרבן טהרה - ואומר:

אם אני הוא הטמא -

קרבן טומאה שלי - וקרבן טהרה שלך,

ואם אני הוא הטהור -

קרבן טהרה שלי - וקרבן טומאה שלך.

וסופרים שלשים יום,

ומביאין קרבן טהרה - ואומר:

אם אני הוא הטמא -

קרבן טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך - וזה קרבן טהרתי,

ואם אני הוא הטהור -

קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה שלך - וזה קרבן טהרתך.

מת אחד מהן -

אמר רבי יהושע:

יבקש אחד מן השוק - שידור כנגדו בנזיר, ויאמר:

אם טמא הייתי -

הרי אתה נזיר - מיד,

ואם טהור הייתי -

הרי אתה נזיר - לאחר שלשים יום.

וסופרים שלשים יום,

ומביאין קרבן טומאה, וקרבן טהרה - ואומר:

אם אני הוא הטמא -

קרבן טומאה שלי - וקרבן טהרה שלך,

ואם אני הוא הטהור -

קרבן טהרה שלי - וקרבן טומאה ספק.

וסופרים שלשים יום,

ומביאין קרבן טהרה - ואומר:

אם אני הוא הטמא -

קרבן טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך - וזה קרבן טהרתי,

ואם אני הוא הטהור -

קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה ספק - וזה קרבן טהרתך.

אמר לו בן זומא:

מי שומע לו - שידור כנגדו בנזיר?

אלא, מביא חטאת העוף, ועולת הבהמה - ויאמר:

אם טמא הייתי -

החטאת מחובתי - והעולה נדבה,

ואם טהור הייתי -

העולה מחובתי - והחטאת ספק.

וסופר שלשים יום,

ומביא קרבן טהרה - ואומר:

אם טמא הייתי -

העולה הראשונה נדבה - וזו חובה,

ואם טהור הייתי -

העולה הראשונה חובה, וזו נדבה - וזה שאר קרבני.

אמר רבי יהושע:

נמצא זה - מביא קרבנותיו מחוצים.

אבל הודו חכמים - לדברי בן זומא.

(ב) נזיר - שהיה טמא בספק, ומוחלט בספק,

אוכל בקדשים - לאחר ששים יום,

ושותה ביין, ומיטמא למתים - לאחר מאה ועשרים יום.

שתגלחת הנגע -

דוחה לתגלחת הנזיר - בזמן שהיא ודאי,

אבל בזמן שהיא ספק - אינה דוחה.

פירושים

משנה נזיר, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב