ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מועד קטן/פרק שלישי

פרק שלישי – ואלו מגלחים

-----------------------------------דף י

ירושלמי מאיר מועד קטן י

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה א

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] מתני’: ואלו מגלחין במועד. ^ג_אהבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו:

גמ’: הא שאר כל בני אדם ^ג_באסורין. מאי טעמא? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי°, גזרו עליהן שלא יכנסו לרגל מנוולין. תמן תנינן, ^ג_גאנשי משמר ואנשי מעמד, אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הא שאר כל הימים אסורין. מאי טעמא? רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אבון רבי אבין° אמר בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן מנוולין. תני בשם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, הבא ממדינת הים אסור לו לגלח במועד. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, אסור לפרש לים הגדול, וכיוון שהפליג שלא ברשות אין מתירים לו. מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים, יהא אסור לו לגלח במועד? חד כהן אתא לגבי רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. אמר לו מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם? אמר לו, אחיו של אותו האיש יצא, ברוך המקום שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו? אית דבעי מימר הכין אמר לו. אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו _{ארץ ישראל}, וחיבק חיק נכרית וברוך שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו? שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא°, אתא לגביה רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר לו. כתוב לי חדא איגרא דאיקר  כתב המלצה. ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא  שאצה לפרנסתי בחו"ל. אמר לו, למחר אני הולך אצל אבותיך, יהו אומרים לי, נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרתה לה לצאת לחוץ לארץ: תנן, והיוצא מבית האסורין. הוינן סברין מימר, כשהיה חבוש אצל העובדי כוכבים ומזלות _{שלא נתנו לו להסתפר}, אבל אם היה חבוש אצל ישראל לא _{שודאי התירו לו להסתפר לכבוד הרגל והוא פשע שלא התגלח}. אתא מימר לך, ^ג_דואפילו חבוש אצל ישראל, דאינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין: תנן, והמנודה שהתירו לו חכמים. מה אנן קיימין? אם בשהתירו לו קודם לרגל, יגלח קדם הרגל. אם בשלא התירו לו קודם לרגל, אל יגלח _{שהרי הוא פשע שהיה צריך לבקש שיתירו לו את הנידוי קדם הרגל}. אלא כי אנן קיימין, כשהתירו לו קודם לרגל, וחל יום שלשים שלו להיות ברגל, שאין נידוי ^ג_הפחות משלשים, ואין נזיפה פחותה משבעת ימים. אין נידוי פחות משלשים יום, דכתיב (במדבר בהעלותך יא כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם. ואין נזיפה פחותה משבעת ימים דכתיב (במדבר בהעלותך יב יד) הלא תכלם שבעת ימים. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה מוקר  מכבד לבר אלעשא שהיה עשיר . אמר לו בר קפרא בר קפרא° לבר אלעשא, כל עמא שאלין ל°רבי רבי יהודה הנשיא ואת לית את שאל ליה? אמר לו מה נישאול? אמר לו, שאול  תשאל, _{מה זה} משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה _{רמז לעשירים שמסתכלים על כולם בגאוה ובוז}, מפחדת כל בעלי כנפים _{וכולם מפחדים מהם} (איוב כ"ט, ח') ראונו נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו _{פשוטי העם מפחדים מהם וגדולי ישראל מכבדים אותם} הנס יאמרו הו הו _{מי שיצליח לפתור את החידה יהיה מאושר שישתחרר מהכניעה לעשירים}, והנלכד נלכד בעונו. הפך °רבי רבי יהודה הנשיא וחמתיה גחיך, אמר °רבי רבי יהודה הנשיא, איני מכיריך זקן. וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי  הסתובב רבי וראה שהוא מגחך ואמר לו איני מכירך וידעשר לא יסמכו אותו בחיי רבי. ביקשו לנדות את °רבי מאיר רבי מאיר _{אחר המעשה שניסו להדיח את °רבן גמליאל רבן גמליאל} אמר להן איני שומע לכם עד שתאמרו לי  איני מקבל את הנידוי אלא אם כן אתם יודעים את כל דיני נידוי את מי מנדין שאין _{מנדים נשיא אב בית דין או חכם}, ועל מה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] מנדין אפילו אותם _{אם החטיאו את הרבים כירבעם בן נבט}, ועל כמה דברים מנדין _{רק על כ”ד דברים מנדים}. ביקשו לנדות את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שחלק על חכמים בתנורו של עכנאי, אמרין מאן אזל מודע ליה  מי ילך להודיע לו? אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא, אנא אזל מודע ליה. אתא לגביה אמר לו רבי חביריך מנדין לך. נסתיה נפק ליה לברא  לקח והוציא אותו לחוץ אמר, חרוביתא חרוביתא אין הלכה כדבריהם איתעוקרין  תעקרי, ולא איתעקרת. אין הלכה כדבריי איתעוקרין, ואיתעקרת. אין הלכה כדבריהם, חוזרין  תחזרי למקום ולא חזרת. אין הלכה כדבריי חוזרין, וחזרת. כל הדין שבחא ולית הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, משניתנה, לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות _{ולא בשמים היא}. ולית °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ידע שאחרי רבים להטות? לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו, וחשב שאין מעשיהם לשם שמים ואין להתחשב בדעתם. תמן תנינן, תנור של חרס חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטהר, וחכמים ^ג_ומטמאין. זה תנורו של חכיניי _{כך היה שמו של עושה תנורים}. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, חכך _כעס גדול נעשה באותו היום. כל מקום שהיתה עינו של °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מבטת, היה נשדף. ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת, חצייה נשדף וחצייה לא נשדף. והיו עמודי בית הוועד מרופפין _{וביקשו ליפול}. אמר להן °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם? ויצאה בת קול ואמרה, הלכה כאליעזר בני. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, לא בשמים היא. רבי קריספי רבי קריספי° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, אם יאמר לי אדם, כך שנה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , שונה אני כדבריו. אלא דתניא מחלפין _{ואי אפשר לדעת מה באמת אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס} חד זמן הוה עבר רבי אליעזר בשוקא, וחמת הדא איתא, סחותא דביתא, וטלקת ונפלת גו רישיה  פעם אחת עבר רבי אליעזר בשוק וראה אשה אחת שנקתה שפכה את הליכלוך ונפל על ראשו, אמר, דומה שהיום חביריי מקרבין אותי דכתיב (תהלים קי"ג, ז') מאשפות ירים אביון. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, שלח בתר חד בר נש תלתה זימני ולא אתא. שלח אמר לו, ^ג_זאילולא דלא חרמית בר נש מן יומי, הוינא מחרם לההוא גוברא. שעל עשרים וארבעה דברים מנדין, ^ג_חוזה אחד מהן. דכתיב (עזרא י', ח') וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר°, אית סגין מינהון מבדרן במתניתא  הרבה מתוך הכ"ד דברים שעליהם מנדים מפוזרים במשנה. תמן תנינן, שלח לו °שמעון בן שטח שמעון בן שטח ל°חוני המעגל חוני המעגל אמר לו, צריך אתה לנדות, שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו, לא נמצאת מביא את הרבים לידי חילול השם? ^ג_טשכל המביא את הרבים לידי חילול השם, צריך נידוי. תמן תנינן, שלח לו °רבן גמליאל רבן גמליאל ל°רבי עקיבה רבי עקיבא, אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מכשלן לעתיד לבא. לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות מצוה? ^ג_ישכל המעכב את הרבים לעשות דבר מצוה, צריך נידוי. תני אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, תודוס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו, אילולי שאת תודוס, לא היינו מנדין אותך? ומהו תודוס _{מה גדולתו}? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, דהוה משלח פרנסתהון דרבנן. אמרו לו, לא נמצאתה מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ? ^ג_יאשכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, צריך נידוי. תמן תנינן, את מי נידו, את אלעזר בן חנוך, שפיקפק בטהרת הידים. הדא אמרה, ^ג_יבהמפקפק בדבר, אפילו מדברי סופרים, צריך נידוי. תמן תנינן, °עקביא בן מהללאל עקביא בן מהללאל אמר שאין משקין את הסוטות הגרות. אמרו לו, מעשה ב°שמעיה שמעיה (תנא) ו°אבטליון אבטליון שהישקו שפחה משוחררת. ואמר להם דגמא השקוה. מהו דגמא? דכוותה  כיוון שגם הם גרים כמותה לכן השקוה. נידוהו, ומת בנידויו, וסקלו בית דין ארונו. ללמדך, ^ג_יגשכל המנודה ומת, סוקלים ארונו. הדא אמרה, ^ג_ידהמבזה זקן, אפילו לאחר מיתה, צריך נידוי. ביומוי דרבי זעירה רבי זעירא° הוון מרחקין ומיד מקרבין. אמר לון

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ג_א מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ח, מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ד':

2 ג_ב מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ב':

3 ג_ג מיי' פ"א מהל' ביאת המקדש הלכה י"ב, מיי' פ"ו מהל' כלי המקדש הלכה י"א:

4 ג_ד טור ושו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ד':

5 ג_ה ,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף א':

[ע"ב]

6 ג_ו מיי' פ ט"ז מהל' כלים הלכה ה':

7 ג_ז מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ב:

8 ג_ח מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' י"א סעיף א':

9 ג_ט מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

10 ג_י מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

11 ג_יא מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

12 ג_יב מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

13 ג_יג מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף ג':

14 ג_יד מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף ג':

-----------------------------------דף יא

ירושלמי מאיר מועד קטן יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, השתא מרחקין והשתא מקרבין? אין נידוי פחות משלושים יום ואין נזיפה פחות משבוע. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, חזרו ונמנו, ^ג_טולכשיחזור בו יהו מקרבין אותו אפילו מיד. ^ג_טזהמנודה לרב, מנודה לתלמיד. המנודה לתלמיד, אינו מנודה לרב. המנודה לאב בית דין, מנודה לחכם. המנודה לחכם, אינו מנודה לאב בית דין. המנודה לנשיא, מנודה לכל אדם. עד כדון חכם שנידה,^ג_יז ואפילו חבר שנידה? נישמעינה מן הדא, חדא אמהא _שפחה מן דבר פדא בר פדא°, הוות עברה קומי חדא כנושא חמת חד ספר מחי לחד מיינוק, יתיר מן צורכיה  עברה לפני בית כנסת ראתה מלמד שמכה תינוק יותר מהצורך אמרה ליה, יהוי ההוא גוברא מחרם. אתא שאל לרבי אחא רב אחא°, אמר לו, צריך את חשש על נפשך. הדא אמרה, העושה דבר שלא כשורה צריך נידוי. רבן שמעון בן לקיש רבן שמעון בן לקיש° הוה מעייני תינין  שומר תאנים בברברית. אתון ליסטיא וגנבון מינהון בליליא, ובסופא ארגש בהון. אמר לון, ליהוון אילין עמא מחרמין. אמרון ליה, יהא ההוא גוברא מחרם. חש על נפשיה אמר, ממון אינון חייבין לי, דילמא נפשן? נפק פרי בתריהון  יצא ורץ אחריהם אמר לון, שרון לי  תתירו לי. אמרין ליה, שרי לן ואנן שריי לך  תתיר לנו ונתיר לך. הדא אמרה, ^ג_יחהמנדה את מי שאינו צריך, וחזר הוא ונידה אותו _{את המנדה} נידויו נידוי. מי שנידוהו ולא מצליח לאתר את המנדים ^ג_יטמי מתיר? לא כן תני, מת אחד ממנדיו, אין מתירין לו? אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הדא דאת אמר, בשאין שם נשיא. אבל אם יש שם נשיא, הנשיא מתיר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, מעשה באחד שמת אחד ממנדיו, ולא התירו לו. ולא כן אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הדא דאת אמר בשאין שם נשיא, אבל אם יש שם נשיא הנשיא מתיר אז למה לא התיר לו הנשיא? וקמת _תרצו כמה דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, בשלא חזר בו. _{שאם הוא מתחרט גם הנשיא יכול להתיר אבל אם אינו מתחרט רק המנדה יכול להתיר} אמר רבי יעקב בר אביי רבי יעקב בר אביי° בשם רב ששת רב ששת°, נמנו באושא שלא לנדות זקן. ואתייא כיי דאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, זקן שאירע בו דבר, אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו (מלכים ב י"ד, י') הכבד ושב בביתך. אמר רבי יעקב בר אביי רבי יעקב בר אביי° בשם רבי אחא רב אחא°, זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, נוהגין בו כקדושת ארון. _{שאף שברי לוחות היו מונחים בארון} רבי אחא רב אחא° ורבי תנחום רבי תנחום° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ג_כזקן שנידה לצורך עצמו _{שהוא שונא שלו} אפילו כהלכה, אין נידויו נידוי. ביומוי דרבי ירמיה רבי ירמיה°, אתת עקא  באה צרה על טיברייאי. _{והיו זקוקים לכסף לשחד את הרומאים} שלח בעי מנרתא דכספא גבי רבי יעקב בי רבי בון רבי יעקב בי רבי בון°, שלח רבי יעקב בי רבי בון רבי יעקב בי רבי בון°, ואמר לו אדיין לא שב ירמיה ירמיה° מרעתו ומבקש כסף מחכמים? וביקש לנדותו. והוה רבי חייה בריה דרבי יצחק עטושיא רבי חייה בריה דרבי יצחק עטושיא° יתיב תמן. אמר לו, שמעתי ^ג_כאשאין מנדין זקן אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו. אמר לו, והא נידו ל°עקביא בן מהללאל עקביא בן מהללאל על שאמר דוגמא השקוה וכי כירבעם בן נבט וחביריו עשה? ונדון אילין לאילין, וחשון אילין על אילין, וצרכון משתרייא אילין מן אילין  נידו אחד את השני וחששו אחד לנידוי של השני וההצטרכו להתיר אחד לשני: תנן, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מה אנן קיימין? אם כשנשאל קודם לרגל, לא יגלח, שהיה לו לגלח קדם. אם בשלא נשאל קודם לרגל, אל יגלח שהרי פשע שלא ביקש שיתירו לו. אלא כי אנן קיימין, כשנשאל קודם לרגל, ולא מצאו פתח לנדרו אלא ברגל. כהדא רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° לא מצאו פתח לנדרו, עד שבא אחד מזקני הגליל. ואית דאמרין °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר הוה אותו זקן, ואיך התיר לו?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] הוה נסיב ליה מן הכא ומקים ליה הכא. נסב ליה מן הכא ומקים ליה הכא. עד דאקימיה גו שימשא  עד שהעמידו בשמש, עד שהזיעה והתחיל מפלי מאנוי  להתגרד. אמרון ליה, אילו הויתה ידע דהדין סבא עבד לך הכין, נדר הויתה? אמר לון לא, ושרון ליה. וליה אמרין, הדא מנא לך _{החכמה להתיר כך מניין לך}? אמר לון, משרת °רבי מאיר רבי מאיר הייתי בברחו שנים _{פעמים. פעם ראשונה ברח מפני הרומאים אחרי ששיחרר את גיסתו, ואחת אחר שהתבייש כששלח אחד מתלמדיו לנסות את ברוריה אשתו וכשנכשלה והתאבדה ברח}. ויש אומרים, מקלו של °רבי מאיר רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת. תני, כל אלו שאמרו מגלחין במועד, מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל. אית תניי תני, ^ג_כבאסור. ואית תניי תני מותר. אמר רב חסדא רב חסדא°, מאן דאמר מותר, בשיש שם רגל סמוך לאבלות ולא יכל לגלח קדם האבלות בגלל הרגל והרי הוא כאנוס. מאן דאמר אסור, בשאין שם רגל. מתניתא פליג על רב חסדא רב חסדא° דתנן, הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה, הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספריים. וייעשה אבל השני אצל הראשון כמי שהוא אנוס ויגלח? _{כמו שהרגל נחשב כאונס ומגלח באבל}. הוי מה שאמרנו _{שהרגל סמוך לאבילות} לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל. ומדובר שהרגל אחרי האבלות _{ולא לפניו} ואם לא יגלח יכנס לרגל כשהוא מנוול. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעי, ניחא שאם תחפוהו אבליו בתוך ז' שזה עיקר האבלות לא הקלו אבל האם גם בתוך ל’ לא הקלו? התיב רבי חנניה חברון דרבנן רבי חנניה חברון דרבנן°, והא תני, אלו דברים שאבל אסור בהן כל ז' וכ”ו בתגלחת וכ”ו. אם בתוך ל' הוא אסור, בתוך ז' לא כל שכן ולמה נאמר ? לא איתאמרת אלא כשתכפוהו אבלים שאפילו כן בתוך שבעה הוא אסור בתגלחת. הדא אמרה, שבתחפוהו אבליו בתוך שלושים שהוא מותר. אמר רבי מתניה רבי מתניה°, מאן דאמר אסור, כדרכו במספריים. מאן דאמר מותר, בסכין ובמספרת אבל לא במספריים. שפם ונטילת צפורנים, אית תניי תני, ברגל מותר ובאבל אסור. אית תניי תני, ברגל אסור ובאבל מותר. מאן דאמר באבל מותר, בשיש שם רגל. ומאן דאמר באבל אסור, בשאין שם רגל. מאן דאמר ברגל אסור

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ג_טו מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף י"ג:

16 ג_טז מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף ט"ו:

17 ג_יז מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף י"ז:

18 ג_יח מיי' פ ו' מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף ל"ט,טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

19 ג_יט מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה ט', מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף כ"ה:

20 ג_כ }},טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף י"ט:

21 ג_כא מיי' פ ז' מהל' תלמוד תורה הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ב:

[ע"ב]

22 ג_כב מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף ג':

-----------------------------------דף יב

ירושלמי מאיר מועד קטן יב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] בשיש שם הערמה _{כגון שהיה לו זמן לגלח קדם המועד}. מאן דאמר ברגל מותר , בשאין שם הערמה. אמר °רב חייה בר אשי רב חייה בר אשי בשם רב רב (אמורא)° ^ג_כגהלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן. אמר רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות אבל. רב רב (אמורא)° אמר, שפם כנטילת צפרנים בכל דבר. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, ^ג_כדובלבד בנוטות על הפה _{ומפריעות}. אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, זוג בא לפני °רבי רבי יהודה הנשיא בשפם ובנטילת צפרנים _{האם מותר לגזור באבלות}, והתיר להם °רבי רבי יהודה הנשיא. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, שני זוגות היו. אחד מעמתן, ואחד מידד, עלה אחד בשפם, ואחד בנטילת צפרנים, והתיר להן °רבי רבי יהודה הנשיא. כהדא רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא° דמכת  מתה אחתיה, והוה יתיב מצמי טפרויי  גוזר צפרנים. סלק רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לגביה ולא כסיתון  בא רבי אלעזר לנחם אותו ולא הסתיר את מה שהוא עושה, סלק רבי נתן בר אבא רבי נתן בר אבא° לגביה וכסיתון בא רבי נתן לנחם אותו והסתיר את מה שהוא עושה. אמר ליה מן קומי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא כסיתינון, ומן קומי את מכסי לון? אמר לו ומה את סבר, דאת חביב עלי כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ואלו מכבסין במועד. ^ג_כההבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים. וכן מי שנשאל לחכם והותר. ^ג_כומטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג. ^ג_כזוכל העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין:

גמ’: תני בלנרי נשים מותר לכבסן במועד. היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. מהו בלנרי נשים? רבנן דקיסרין אמרי, אנטינייא  סדין שהיוצאות מהמרחץ מתכסות בו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ג_כחמי שאין לו אלא חלוק א', מותר לכבסו במועד. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ובלחוד תריי _{שיש לו שתים}, דיהא שלח  פושט חד ולבש חד. בעון קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ^ג_כטבגדי קטנים מה הן? אמר לון, כמי שאין לו אלא חלוק א'. בעון קומוי, תנינן _במועד ^ג_לאין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת. אם הוות מטלתיה זעירא, וקריבויי בען מיעול לגביה אם היה ביתו קטן וקרוביו רוצים לבא אליו מהו דיתבון לאכול סעודת הבראה פלגון מן לגיו ופלגון מן לבר  חלקם בפנים וחלקם בחוץ ? אמר לון, ייעלון פלגון יומא דין ופלגון למחר  יכנסו חצים היום וחצים מחר ולא התיר להם לאכול סעודת הבראה בחוץ, שלא התירו אלא בצנעה בתוך ביתו. אמר רבי מנא רבי מנא°, הן דהוינן סברין דו מקל לה הוא חמר _{לאכול בחוץ שחשבנו שהוא יקל הוא החמיר}. הן דהוינן סברין דו מחמיר לה _{לכבס בגדי קטנים שחשבנו שהוא יחמיר הוא הקל}, הוא מקל. תני מטפחות ספרים ^ג_לאאין מכבסין אותן במי רגלים, אבל מכבסין אותן בנתר ובורית מפני הכבוד

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ואלו ^ג_לבכותבין במועד. קידושי נשים, גיטין ושוברין, דייתיקי, ומתנה, ופרוזבולין. איגרות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] שום ואיגרות מזון. שטרי חליצה ומיאונין. ושטרי בירורין, וגזירות בית דין, ואיגרות של רשות:

גמ’: ואלו כותבין במועד וכ”ו גיטין, למה התירו במועד ואינו מיצר? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, מכיון שנתן דעתו לגרש, אינו מיצר. ושוברים זה אימולוגים  קבלה על תשלום. איגרות שום זה שום היתומים. איגרות מזון זה מזונות אלמנה. שטרי חליצה. ^ג_לגאלו הן שטרי חליצה? תמן אמרי שאחר החליצה כותבים שטר חליצה וזה לשונו. דקרבת קודמינא, ושרת סיניה מעילוי ריגליה דימינא, ורקת קודמינא רוקא דמיתחזי על ארעא, ואמירת  שקרבה אלינו וחלצה את הנעל מרגלו הימנית וירקה לפנינו רוק שנראה על הארץ ואמרה (דברים כי תצא כה ט) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ושטרי מיאונין. אלו הן שטרי מיאונין? שכותבים שאמרה בפנינו, לא רעיינא ליה, לא שוינא ליה, לא צבינא לאיתנסבא ליה  אין רצוני בו ולא שוה לי ולא חפצתי להנשא לו . ושטרי בירורין, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, קומפרומיסין  הסכמות והבטחות זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. וגזרת בית דין אלו גיזרי דינין. ואיגרות של רשות ^ג_לדזו שאילת שלום

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_להאין כותבין שטרי חוב במועד, אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. ^ג_לואין כותבין ספרים ותפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת, אפילו בספר העזרה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ^ג_לזכותב הוא אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה לעצמו תכלת לציציתו:

גמ’: ^ג_לחאין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד. השם _{מעריך כמה שוה האריסות או הקבלנות} שם כדרכו. ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. ומקבלין קיבולת במועד, לעשותה לאחר המועד. ואין מקבלין קיבולת במועד, לעשותה בתוך המועד. השם שם כדרכו, ^ג_לטובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. תנן, אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, אם אינו מאמינו ללוה, או שאין לו מה יאכל ללבלר. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אם אומר את כן, נמצאתה מתיר את האומנות במועד _{שהרי תמיד ימצאו לבלר שאין לו מה לאכול ויחתמו כל עסקה שירצו}. אלא, אם אינו מאמינו במילוה שעברה. שהלווה וחושש שלא יחזיר לו והוה דבר אבד. או שאין לו מה יאכל ללוה, במילוה הבאה _{שזקוק להלוואה}. חד בר נש אובד תפילוי במועדא. אתא לגבי רבי חננאל רבי חננאל°, ושלחיה לגבי רבי אבא בר נתן רבי אבא בר נתן°. אמר לו, הב לי תפילך וזיל כתוב לך. אמר לו רב רב (אמורא)° אין צורך בכך ^ג_מאיזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו. הא לאחר, לא. פתר לה, בכותב להניח. אבל להשתמש מיד מותר אפילו לאחר. וטווה על יריכו תכלת לציצתו. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, ורבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, טווה ואפילו בפלך. רב רב (אמורא)° אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, וטווה על יריכו תכלת לציצתו, הא לאחר לא. פתר לה בטווה להניח. אבל להשתמש מיד מותר אפילו פלך אפילו לאחר

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ה

מתני’: הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. שמונת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שלשים. מפני שאמרו ^ג_מאשבת עולה _{למנין שבעה}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ג_כג מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ח', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ב סעיף א':

24 ג_כד מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ:

25 ג_כה מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':

26 ג_כו מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':

27 ג_כז מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':

28 ג_כח טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':

29 ג_כט טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ד סעיף א':

30 ג_ל מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה כ"ג, מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה א', מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ח',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ב',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ד':

31 ג_לא טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ג':

32 ג_לב מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ה':

[ע"ב]

33 ג_לג מיי' פ"ד מהל' יבום וחליצה הלכה ל', טור או"ח סי' קיב}}:

34 ג_לד מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ה':

35 ג_לה מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ו':

36 ג_לו מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף א':

37 ג_לז מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ג':

38 ג_לח טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ו':

39 ג_לט מיי' פ ז' מהל' יום טוב הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ג סעיף ג':

40 ג_מ טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ה סעיף ג':

41 ג_מא מיי' פ"י מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ת' סעיף א':

-----------------------------------דף יג

ירושלמי מאיר מועד קטן יג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] ואינה מפסקת. ^ג_מברגלים מפסיקין ואין עולין:

גמ’: גזירת שבעה סנדל וספ"ר _{סיכה פוריה}=_{תשמיש ורחיצה} גזירת ל', איחוי וגיהוץ ותגלחת. ^ג_מגאי זה גיהוץ כלי צמר מגוהצין חדשים. וכלי פשתן מגוהצין לבנים. רבי חלבו רבי חלבו° ורב חונה רב הונא° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ^ג_מדחל יום שמיני שלו להיות בשבת, מגלח ערב שבת. היך איפשר שהרי את השבעה מונים מהקבורה, ואם שמיני חל בשבת, הקבורה הייתה גם בשבת ואיך זה יתכן? תיפתר שגררתו חיה ונתייאשו בשבת מלבקש. ותני כן, הרי ^ג_מהמי שגררתו חיה. מאימתי מונים לו ?משנתייאשו מלבקש. מצאוהו איברים איברים, מונין לו משימצא ראשו ורובו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר השדרה והגולגולת הרי הם כרובו. רבי אבון רבי אבין° אמר , תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשיכה. היך אפשר? אמר רבי אחא רב אחא°, תיפתר שסתמו עובדי כוכבים ומזלות. אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. רבי אמי רבי אמי° הוה ליה עובדא, וגילח יום ל"א _{שהוא סובר שלא אומרים מקצת יום ככולו באבלות}. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה ליה עובדא וגילח יום ל"א, אמר רבי זריקן רבי זריקא°, מן מתניתן יליף לה  מהמשנה למד את זה רבי אמי רבי אמי° שלא אומרים מקצת היום ככולו דתנינן תמן, ^ג_מומי שנזר שתי נזיריות, מגלח את הראשונה יום ל"א, ואת השנייה יום ששים ואחד. והא תני סיפא ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד, יצא. שיום שלושים ואחד עולה לכאן ולכאן. רואים שכן אומרים מקצת היום ככולו?. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תמן לשעבר _בדיעבד והכא בתחילה. רבי ירמיה רבי ירמיה° הורי לרבי יצחק עטושייא רבי יצחק עטושייא°, ואית דאמרי לרבי חייה בריה דרבי יצחק עטושייא רבי חייה בריה דרבי יצחק עטושייא°, ^ג_מזלגלח יום ל' מן מתניתן דתנן, שמונת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת ל', הוא שמיני הוא שלשים. _{כמו שביום השמיני שהוא ערב הרגל מתגלח לפני סוף היום מכאן שמקצת היום ככולו והוא הדין ביום שלושים}. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, שנייא היא תמן, שמפני כבוד הרגל התירו להקדים ולגלח לפני סוף היום. תדע לך שהיא כן, דאמר רבי חלבו רבי חלבו°, אמר רב חונה רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° חל יום שמיני שלו להיות בשבת, מגלח ערב שבת, אין תימר שלא מפני הרגל התירו, מעתה אפי' חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת? ועוד מן הדא דתני, ^ג_מחעל כל המתים הוא שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים. וישלול יום שבעה אחר שיעבור מקצתו, ויאחה יום שלשים? אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)°, זו מחלוקת תנאים די הוה  שיש שמעתא כן ושמעתא כן. תנן, הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. תני זו דברי °אבא שאול אבא שאול. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ג_מטהלכה כ°אבא שאול אבא שאול. ותני כן, הלכה כדבריו. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)° לדברי °אבא שאול אבא שאול, בין ימים בין גזירות בטלו. אבל דברי חכמים, ימים בטלו גזירות לא בטלו. מה ביניהון? רב חונה רב הונא° אמר, ערב הרגל ביניהון לדברי חכמים אם גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל. אם לא גילח ערב הרגל, אל יגלח אחר הרגל, דגזרת שלושים לא בטלה. °אבא שאול אבא שאול אמר ^ג_נאף על פי שלא גילח ערב הרגל, יגלח לאחר הרגל. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הורי לרבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° לגלח לאחר הרגל אף שלא גילח קדם הרגל, ולא ידעין אם הוא סובר שיש מחלוקת והוא פסק

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] כהדא ד°אבא שאול אבא שאול, ואין כהדא דרבנן שהוא סובר שאין בזה מחלוקת וזה כדברי הכל. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הורי לרבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° ^ג_נאשהרגל עולה למניין שלשים. ואם נקבר המת ברגל מתחיל לספור שלושים מיד ואחר הרגל יספור שבעה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אם כן אשכחון  נמצא שדיני תלתין קודמין לדיני שבעה. תנן, קובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. לא אמר אלא ג', הא שנים, לא. הדא דאת אמר בינו לבין עצמו. אבל הרבים, אין הרבים מתעסקין עמו. ותני כן, הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל, מונה שבעה לאחר הרגל, ^ג_נבשלשה ימים הראשונים,הרבים מתעסקין עמו. ד' ימים האחרונים, אין הרבים מתעסקין עמו, ומלאכתו נעשית באחרים, ^ג_נגועבדיו ובהמתו עושין בצינעה במקום אחר. מהו להראות לו פנים? אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, והלא אמרו אין אבל בשבת. מפני מה אמרו להראות לו פנים? לא מפני הכבוד? אף הכא מראים לו פנים מפני הכבוד. ודכוותה, יום אחד לפני הרגל, בטלו ממנו גזירת שנים _{לשיטה שלא מניחים תפילין גם ביום השני}. תני, אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. מיום השני הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר ביום הראשון וביום השני אינו נותן תפילין. ביום השלישי הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. והרי אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין צורכה מימר, שמי שמתו מוטל לפניו שאינו מניח? אלא בגין דתנא פטור מקריאת שמע, תנא נמי שפטור מתפילין. רבי זעירא רבי זעירא° ורב ירמיה רב ירמיה° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ^ג_נדהלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בנתינה, שביום שני מניח. וכ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בחליצה, שאם באו פנים חדשות לא חולץ. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. נתן ביום השני כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מהו שיעשה כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שלא לחלוץ? האם מה שאמר °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי. או של°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה, מיום ראשון שמניח אינו חולץ. ואפילו ביום השני? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

42 ג_מב מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ג', מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף א',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ב':

43 ג_מג מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה ג', מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ט סעיף ה':

44 ג_מד }},טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ג':

45 ג_מה מיי' פ"א מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף ז':

46 ג_מו מיי' פ ד' מהל' נזירות הלכה ב':

47 ג_מז מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה י"ב,טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ה סעיף א':

48 ג_מח מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט"ו:

49 ג_מט מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף א',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ג':

50 ג_נ מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ז',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ג':

[ע"ב]

51 ג_נא מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ב':

52 ג_נב ,טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ב':

53 ג_נג ,טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ב':

54 ג_נד מיי' פ ד' מהל' אבל הלכה ט',טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ח סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעיף ה':

-----------------------------------דף יד

ירושלמי מאיר מועד קטן יד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] וכיני. נותן ביום השני כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ואינו חולץ כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. אם כך, נימא הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כ°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה בחליצה? מכאן שביום שני מניח כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, ואם באו פנים חדשות חולץ כ°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה. ^ג_נהאבל שאין לו מה לוכל, ביום הראשון ובשני אינו עושה מלאכה. בשלישי הוא עושה בצינעה. אבל אמרו, תבוא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך. בר קפרא בר קפרא° אמר, אפילו בשלישי לא יעשה כל עיקר. בר קפרא בר קפרא° כדעתיה, דבר קפרא בר קפרא° אמר, אין תוקפו של אבל אלא עד שלשה ימים. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי רבי לוי°. כל תלתא יומין, נפשא טייסא על גופא הנשמה מרחפת מעל הגוף. סבירה דהיא חזרה לגביה, כיון דהיא חמייא דאישתני זיויהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלה לה.  כשהיא רואה שפניו משתנות היא עוזבת אותו והולכת, לאחר שלשה ימים, הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו, הא לך מה שגזלתה וחמסתה ונתת בי. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מייתי לה מן הכא דכתיב (מלאכי ב', ג') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואפילו פרש חגיכם. באותה השעה (איוב י"ד, כ"ב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ^ג_נואריסיו וחכיריו וקבלניו של האבל הרי אלו עושין. ^ג_נזאיכריו וספניו וגמליו אינן עושין _{כי שמו נקרא עליהם}. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר היתה לו פרה מגמלת בעיר _{משכרת לחלבה}, הרי זה עושה. אמר לו רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, הדא דאת אמר, בהוא דחייב ליה _{שכבר השכיר אותה}, הא בתחילה אסור. שני אחין ^ג_נחשני שותפין, שני טבחים, שני חנוונים, שאירע לאחד מהן דבר, הרי אלו נועלין את חנותן. וחכיריו ופועליו עושין בצינעה במקום אחר. ^ג_נטאבל כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. אין לו חבר, אוכל בבית אחר. אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. אם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו כנגד הכותל ואוכל. ואינו, לא מיסב ואוכל, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין. ואין מזמנין עליו, ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אינו עונה אחריהן אמן. במה דברים אמורים? בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל, ואוכל כל צורכו, ושותה כל צורכו ואוכל בשר ושותה יין, ומזמנין עליו, ואם בירך עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, עונה אחריהן אמן. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, הואיל והיתרתה לו את כל אלו, חייבוהו בשאר מצותיה של תורה. חיי שעה היתרתה לו, חיי עולם לא כל שכן? אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, נמסר לרבים, ^ג_סאוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. אבל, ^ג_סאבשבת הראשונה, אינו הולך לבית הכנסת. בשנייה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו. בשלישית יושב במקומו ואינו מדבר. ברביעית שוה לכל אדם. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אפשר לומר שמה שאמרה המשנה שבשבת ראשונה לא הולך לבית הכנסת הכוונה לשבת ראשנה של הקבורה. הרי פשיטא שלא הולך לבית הכנסת, שהרי בשבת הראשונה הרבים מתעסקין עמו? אלא השנייה היא הראשונה, השלישית היא השנייה, הרביעית היא השלישית. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אבל, בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו. בשנייה יושב במקומו ואינו מדבר. בשלישית שוה לכל אדם. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, הלכה כדברי מי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] שהוא מוסיף ימים. הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו, בשני ובשלישי משלים עמהן. וברביעי מונה לעצמו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אפילו ברביעי משלים עמהן _{ואפילו ביום האחרון}. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, ^ג_סבהלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בשאינו גדול משפחה. אבל אם היה גדול משפחה, מונה לעצמו. כהדא, רבי מנא רבי מנא° הורי לרבי ארמנייא רבי ארמנייא°, מכיון שאת גדול משפחה, מנה לעצמך. מה שאמרנו שלדעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ,אפילו ביום האחרון משלים עימהם, זה דווקא בשלא הוראו לו רוב פנים _{לא ניחמו כבר רוב האנשים}, אבל אם הוראו לו רוב פנים _{אם כבר ניחמו רוב האנשים} מונה לעצמו _{שהרי אצל האחרים כבר נגמר האבלות} נוטלו למרחץ _{ויכולים כבר ללכת להתרחץ}. כהדא, רב הונא רב הונא° הורי לאחיו דרבי יהודה בר זבדי רבי יהודה בר זבדי°, ביום השביעי מכיון שהיראו לו רוב פנים, נוטלו למרחץ. ^ג_סגהרי שמוליכין אותו את המת ממקום למקום, כגון אילין דקברין בבית שריי _{בית שערים} אית תניי תני, אלו שכאן מונין משיצא המת, ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. אית תניי תני, אלו ואלו משיסתם הגולל. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הכל הולך אחר גדול המשפחה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אסי רבי אסי°, לחומרין. מהו חומרין? אם היה גדול המשפחה כאן, אלו שכאן מונין משיצא המת, ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. אם היה גדול המשפחה שם, אלו ואלו מונין משיסתם הגולל. כהדא גמליאל זוגא דמכת  מתהאחתיה, סלק הילל אחוה עימיה. אמר לו רבי מנא רבי מנא° להלל, מכיון שגמליאל גדול המשפחה נשאר בבית, כד תהא סלק גב אחוך, הוי שלף סנדלך _{ותצטרף עימו לשבעה}. ^ג_סדהרי שמפנין אותו מקבר לקבר _{וכך תכננו משעה ראשונה}, אית תניי תני, משיסתום הגולל הראשון. אית תניי תני, משיסתם הגולל השני. רבי יונה רבי יונה° הוה ליה עובדא. שאל לרבי חנניה חברון דרבנן רבי חנניה חברון דרבנן°, אמר לו משיסתם הגולל הראשון. רבי ירמיה רבי ירמיה° הוה ליה עובדא. שאל לרבי זעירה רבי זעירא° ולרבי אמי רבי אמי°, אמר לו משיסתם הגולל השני. אתא לגביה רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לשאול כמו מי ההלכה, אמר ליה לחומרא הורו לך _{אבל מצד הדין מונה מהראשון}. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° תריהון אמרין, הדא דאת אמר כשפינוהו בתוך שבעה, אבל לאחר שבעה, כבר עבר האבל. בשנתנו דעתן לפנותו משעה ראשונה, אבל אם לא נתן דעתו לפנותו, משיסתם הגולל הראשון. כהדא, גמליאל דיקונתיה _{שם מקום} קברוניה כורסאיי גבון _{קברו אותו אנשי כורסי אצלם}. בתר תלתא יומין אימלוכין מחזרא יתיה  התחרטו בני המשפחה והחליטו לקבור אותו אצלם, אתון ושאלון לרבי סימון רבי שמעון בן פזי° האם להתחיל שבעה מחדש, אמר לון רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, מכיון שלא נתתם דעתכם לפנותו, משיסתם הגולל הראשון. יישוע אחוי דדוריי הוה ליה עובדא, אתא שאל לרבי אבהו רבי אבהו°, אמר לו משיסתם הגולל השני. אמר ליה רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. עמך הייתי ושאלתינה לרבי אבודמא דמן חיפה רבי אבודמא דמן חיפה° ואמר משיסתם הגולל הראשון ולמה הורתה לו שמשיסתם הגולל השני? אמר לו, אנא לא שמעית, אין שמעת פוק והורי. מניין לאבל מן התורה שבעה? דכתיב (בראשית ויחי נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ^ג_סגהולמידין דבר קודם למתן תורה? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירה רבי זעירא° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא צו ח לה) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, ושמרתם את משמרת משכן ה' _{שישבו שבעה על נדב ואביהו שמתו ביום השמיני} כשם ששימר _התאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

55 ג_נה מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף ב':

56 ג_נו מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף י"א:

57 ג_נז מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף י"ד:

58 ג_נח מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה ט',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף כ"א:

59 ג_נט מיי' פ ד' מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"א סעיף א':

60 ג_ס }},טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"א סעיף ג':

61 ג_סא מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ג סעיף ב':

[ע"ב]

62 ג_סב מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף א':

63 ג_סג מיי' פ"א מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף ב':

64 ג_סד }},טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף ג':

65 ג_סה מיי' פ"א מהל' אבל הלכה א':

-----------------------------------דף טו

ירושלמי מאיר מועד קטן טו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] כך אתם שמרו על אחיכם שבעה. ומניין ששימר _התאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה? דכתיב (בראשית נח ז י) ויהי לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ. ומתאבלין קודם שימות המת? אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות, אינו מתאבל עד שימות המת. אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מה עתיד להיות, שימר _התאבל על עולמו תחילה. אית דבעי מימר, אלו שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר מדכתיב (ויקרא שמיני י ז) ומפתח אהל מעד אל תצאו פן תמותו כי שמן משחת ה' עליכם. כשם שנתרויתם בשמן המשחה כל שבעה, כך אתם שמרו _התאבלו על אחיכם _{נדב ואביהו} כל שבעה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (במדבר בהעלותך יב יב) אל נא תהי כמת. וכתיב תסגר שבעת ימים. מה ימי הסגר שבעה, אף ימי המת שבעה. חד ברבי, אמר הדא דרבי יוחנן רבי יוחנן° קומי דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ולא קביל עלוי. אמר, הכא עבד לה להסגר _{כאן רבי יוחנן רבי יוחנן° מתיחס לשבעת ימי הצרעת של מרים כהסגר והקישו למת שכמו שימי הסגר שבעה כך אבלות שבעה} והכא הוא עבד להחלט. _{כאן רבי יוחנן רבי יוחנן° מתיחס לשבעת ימי הצרעת של מרים כהחלט שהרי הוא למד דין מצורע מוחל ממת} דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, אל נא תהי כמת, מה ימי המת אינן עולין לנזיר לימי נזירותו, אף ימי החלט אינן עולין לנזיר לימי נזירותו. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, רבי אבהו רבי אבהו° °רבי יוסה בן חנינה רבי יוסה בן חנינה אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כתיב (דברים וזאת הברכה לד ח) ויתמו ימי בכי אבל משה. ימי, שבעה. בכי, שנים, אבל, שלשים. ואית דמחלפין, ימי, שנים. בכי, שבעה. אבל, שלשים. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבן שמעון בן לקיש רבן שמעון בן לקיש°, רבי יונה רבי יונה° ורבי חייה רבי חייא רבה° ורבן שמעון בן לקיש רבן שמעון בן לקיש° אמרו בשם רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה° כתיב (עמוס ח', י') והפכתי חגיכם לאבל. מה ימי החג שבעה, אף ימי האבל שבעה. אמר רבי אמי רבי אמי° לרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, אי מה ימי החג שמונה, אף ימי האבל שמונה? אמר ליה, שמיני, רגל בפני עצמו הוא. או מה העצרת יום אחד, אף האבל יום אחד? אמר ליה, מיכן לשמועה רחוקה. ותני כן, שמועה קרובה יש לה שבעה ושלשים. ורחוקה אין לה שבעה ושלשים. אית תניי תני, שמועה קרובה בתוך שלשים, ורחוקה לאחר שלשים. אית תניי תני, שמועה קרובה בתוך שנים עשר חודש, ורחוקה לאחר שנים עשר חדש. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ג_סוהלכה כדברי מי שהוא אומר, שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים. הרי ששמע שמת לו מת ברגל, לא הספיקו ימי הרגל לצאת, עד ששלמו לו שלשים מהו? חברייא אמרי, מכיון ששמע בתוך שלשים, מונה שבעה לאחר שלשים. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל, ^ג_סזכמי ששמע לאחר שלשים, ואין לו אלא יום אחד בלבד. אמר רבי אידי דקיסרין רבי אידי דקיסרין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, באת לו שמועה קרובה בשבת ולמחרת תהיה רחוקה, קורע למחר ומתאבל. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, קורע ואינו מתאבל. אמר ליה רבי מנא רבי מנא°, ויש קריעה בלא איבול? יש קריעה בלא איבול, שכן ^ג_סחעל אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה _שנים חייב לקרוע. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אפילו טפילה לטפילה _{קרובים של הקרובים} אסור בתגלחת. כהדא, רבי מנא רבי מנא° הוה בקיסרין, שמע דדמך בר בריה  מת נכדו, ואזל וספר. אמרון ליה, לא כן אלפן  למדתנו רבי, ^ג_סטאפילו טפילה בטפילה אסור בתגלחת? אמר לון, באינון דהוון גביה _{באלו שנמצאים עם האבל}, אנן לא הוינן גביה. אמר רבי אבודמי בר טובי רבי אבודמי בר טובי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, ^ג_עואפילו טפילה לטפילה _{קרובים של הקרובים} חייב לקרוע, דאמר רבי אבהו רבי אבהו° כתיב (יחזקאל כ"ד, י"ז) האנק דום, מתים אבל לא תעשה, פארך חבוש עליך, ונעלך תשים ברגליך, ולא תעטה על שפם, ולחם אנשים לא תאכל, האנק דום, מיכן שהוא צריך לצווח. מתים אבל לא תעשה, מיכן שהוא צריך להתאבל. פארך חבוש עליך, אית דבעי מימר אלו התפילין. אית דבעי מימר זה הגיהוץ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] מאן דאמר אלו התפילין, אי מה התפילין לשני ימים, אף האבל לשני ימים והרי אמרנו שהאבל שבעה? מאן דאמר זה הגיהוץ, אי מה הגיהוץ שלשים יום, אף האבל שלשים והרי אמרנו שהאבל שבעה? ונעליך תשים ברגליך, מיכן שהוא אסור בנעילת הסנדל. ולא תעטה על שפם, מיכן שהוא צריך לכסות את פיו. ויכסינה מלרע _{רק מלמטה על הפה}? אמר רב חסדא רב חסדא°, דלא יהוון אמרין פומיה הוא חשש. ולחם אנשים לא תאכל, מיכן שהקטנים הולכין אצל הגדולים _{שלגבי יחזקאל הכל היו קטנים}. ומניין שהגדולים הולכין אצל הקטנים? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , כתיב (ירמיהו ט"ז, ה') כי כה אמר ה', אל תבוא בית מרזח _{בית אבלים}. מכאן שתמיד היה רגיל ללכת לנחם. תני, ^ג_עאאלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה. ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדיל, ובתשמיש המטה, מלספר, ומלכבס, מלקרות בתורה, ומלשנות מדרש הלכות והגדות, משאילת שלום, ומלעשות מלאכה. מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה? °רבי נתן רבי נתן. רבי אמי רבי אמי° הוה ליה עובדא שהיה אבל, ושאל לרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° והורי ליה כל שבעה כ°רבי נתן רבי נתן. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוה ליה עובדא. ושלח לרבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן°. על גבי רבי אחא רב אחא°. אמר לו, לא כן אלפוך  לימד אותך רבי, דרבי אמי רבי אמי° הוה ליה עובדא. ושאל לריש לקיש ריש לקיש°, והורי ליה כל שבעה כ°רבי נתן רבי נתן? אמר לו דילמא תרין עובדין אינון  האם היו שני מקרים כאלה? אנן אמרין לה על דרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. ואתון אמרין לה על דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ועוד ראיה שאסור מן הדא. רבי חמא אבוי דרב הושעיה רבי חמא אבוי דרב הושעיה° הוה ליה עובדא, שאל לרבנן ואסרין. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי היידן רבנן? רבנן דהכא בגליל או רבנן מדרומה. אין תימר רבנן דהכא ניחא. אין תימר רבנן דדרומא, רברבייה קומוי _{גדולים לפניו} והוא שאיל לזעירייא? ועוד אין תימר רבני הדרום. הרי אינון שריין, ואינון אסרין  הם פוסקים שמותר והם אסרו לו? דתני. מקום שנהגו האבלים שעסקו בקבורה להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין. ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מאי טעמא דמי שהוא מתיר את הרחיצה כל שבעה? מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתייה שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר, הדא דתימר ברחיצה של תענוג. ^ג_עבאבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר. כהדא, דשמואל בר אבא שמואל בר אבא° עלו בו חטטין. אתון שיילון לרבי יסא רבי אסי° מהו דיסחי  שירחץ? אמר לון יסחי. במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה. פשיטא, אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים. אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה שרחיצה שאין בה תענוג מותר . רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° ראו אותו טובל בימי אבלו. ולא ידעינן אם לקירויו. אם להקר גופו, וסבר שאין רחיצת צונן רחיצה. הורי רבי אבא רבי אבא° כהך תניא, שבמקום שנהגו מותר . הורי רבי אחא רב אחא° בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים. תני. ^ג_עגאבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תני. ^ג_עדבמקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא רבי הושעיא רובא° אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. אמר לון, אני איני יודע מנהג מקומכם. אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. °רבי יוסי בי רבי חלפתא רבי יוסי בן חלפתא משבח בד°רבי מאיר רבי מאיר קומי ציפוראי. אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע. חד זמן חמא אבילייא בשובתא  פעם אחת ראה אבלים בשבת, ושאל בון. אמרו לו, זה דאת מתני שבחיה? אמר לון, מה עיסקיה? אמרו לו, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון, בעי אתון מידע מהו חיליה  רוצים אתם לדעת מה כוחו? בא להודיעכם שאין אבלות בשבת. כהדא דכתיב (משלי י', כ"ב) ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה. עצב זו אבילות. כמה דתימא (שמואל ב יט ג) נעצב המלך על בנו:. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ^ג_עהפח"ז חובה, נת"ר רשות. פריעת ראש, חזירת קרע, זקיפת המיטה, חובה. נעילת סנדל, תשמיש המיטה, רחיצה, רשות. חד תלמיד מן דשמואל שמואל (אמורא)°, שימש מטתו. שמע שמואל שמואל (אמורא)° ואיקפד עלוי ומית. אמר,להלכה איתאמרת, דילמא למעשה? רב רב (אמורא)° אמר בשבת, ח"ז, חובה. פ"ן, רשות. חזירת קרע, זקיפת המטה, חובה. פריעת ראש, נעילת סנדל, רשות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

66 ג_סו מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף א':

67 ג_סז מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף ה':

68 ג_סח טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף ד':

69 ג_בט מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ו':

70 ג_ע מיי' פ"ח מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ד':

[ע"ב]

71 ג_עא מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף א':

72 ג_עב מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה ד':

73 ג_עג מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה ו', מיי' פ"ג מהל' תעניות הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ב סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ג':

74 ג_עד מיי' פ"י מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ה סעיף ג':

75 ג_עה מיי' פ"י מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ת' סעיף א':

-----------------------------------דף טז

ירושלמי מאיר מועד קטן טז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] תרין בנוי ד°רבי רבי יהודה הנשיא כשהיו אבלים נפקון בשבת, חד רישיה מגלי ושלח סנדלוי, וחד רישיה מכסי ולביש סנדלוי. _{מכאן שדי בדבר אחד שמראה שאינו נוהג אבלות בשבת}. רבי יונה רבי יונה° סלק לגבי רבי גוריין רבי גוריין°, נפק לגביה לביש סנדלוי. אמר לו, מה את סבר דילפינן עובדא מינך שנלמד הלכה למעשה ממך שמותר לאבל לנעול נעלים בשבת? לא ילפון  לא לומדים עובדא מן בר נש זעיר: תנן, ^ג_עוומלקרות בתורה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מדכתיב (איוב ב', י"ג) ואין דובר אליו דבר. ואפילו דבר של תורה. אמר לו רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, כל גרמיה  עצמה של האבלות לא בא אלא בגלל ביטול תורה, שאילו הוה תנא לא הוה מיית. ואתה רוצה לאסור על האבלים ללמוד תורה? מאי כדון למה שתקו חברי איוב? כיי דאמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בשלא היו יודעין במה לפתוח לו, אם בגופו אם בממונו, אם בנפש בניו ובנותיו. חד תלמיד מן דרב חסדא רב חסדא° איבאש  חלה למות. שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה כדי להצילו ממלאך המוות. איתעביד קומיהון כמין חיוי ואפסקון ודמך  ומת. חד תלמיד מן דבר פדיה בר פדיה° איבאש  חלה למות. שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה, איתעביד קומיהון כמין כוכבא, ואפסקון ודמך. תני, אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל _{שכיוון שצריך להתאמץ להבין אינה שימחה אצלו}. כהדא, רבי יסא רבי אסי° הוה ליה עובדא, שלח ליה רבי יוחנן רבי יוחנן° תרין תלמידין דיתנון עימיה. אין משום שרבי יוחנן רבי יוחנן° סובר דשרי  שמותר _{בלימוד תורה} לא ידעין, ואין משום דלא רגיל, לא ידעין. ורבי יסא רבי אסי° לא רגיל _{הרי היה רגיל בתורה כולה}? אלא, כגון אילין מיליהון דרבנן, דבר נש מישתאיל בהון _{שיש בהן הרבה סברות קשות כמו נגעים ואהלות}, וקיים ליה כמאן דלא רגיל. רבי יוסי בר פיטרס, חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא רבי יוסי בר פיטרס, חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא° הוה ליה עובדא. שלח ליה בר קפרא בר קפרא° תרין תלמידין דיתנון עימיה. אין דשרי  שמותר _{בלימוד תורה}, לא ידעין. ואין משום שהיה להוט אחר התורה, לא ידעין. ותנין כן, אם היה להוט אחר התורה והיה לו צער גדול אם לא היה לומד, מותר . על כל דבר האמור בתורה שכהן מיטמא ^ג_עזישראל מתאבל. ^ג_עחהוסיפו עליהם, אחיו ואחותו מאמו, ואחותו הנשואה. מתאבל ואונן, אבל לא מיטמא. ^ג_עטארוסתו, לא מתאבל ולא אונן ולא מיטמא. תני, ^ג_פכל שמתאבלין עליו, מתאבלין עמו. רב רב (אמורא)° דמכת  מתה אחתיה, ופקד לחייה בריה. אמר לו, כד תיסליק לגביי, הוי שלח סנדלך  כשתגיע אלי תוריד סנדלים _{תנהג אבלות בפני דכל שמתאבלין עליו, מתאבלין עמו} רבי מנא רבי מנא°, הוון בנויי דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אחוי, מייתין. אתון ושאלון לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מהו לכפות את המיטה? אמר לון לא צריך. מהו לישן על גבי מיטה כפוייה, אמר לון, לא צריך. מהו לקרות את שמע ולהתפלל _{כשהולכים לקבור את המת}? אמר לון, נישמעינה מן הדא, דתנן הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונות קריאת שמע, פורש למקום טהרה, ולובש את תפיליו, וקורא קריאת שמע ומתפלל. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר ^ג_פאמשיסתם הגולל. וכשמת °רבן גמליאל רבן גמליאל. כיון שיצא מפתח החצר אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לתלמידיו כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כפו את המיטות. אמרו לו, כבר כפינום על פי הזקן. ^ג_פבבערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. תני, ^ג_פגדרגש נזקפת ואינה נכפית. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, שומט קלבינטרין _רצועות שלה ודיו. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מיטה שניקליטיה _{מוטות ארוכים לכילה} עולין ויורדין בה _{שניתן להסירם}, שומטן וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. כל שמסרגין על גופה _{שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}, זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה _{שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים. ובכל חור לולאה. ואף בעור יש לולאות. והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו. ואין לה רגלים כך ששני הצדדים שוים}, זהו דרגש. והא תנינן המיטה והערסה משישופם בעור הדג. אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה הרי כל הקרש מכוסה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא  מטות שבקסריה דאית להן נקבין ואין העור מכסה את כל הקרש. מניין לכפיית המיטה? אמר רבי קריספא רבי קריספא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דכתיב (איוב ב', י"ג) וישבו אתו לארץ. על הארץ אין כתיב כאן, אלא וישבו אתו לארץ. דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא בר קפרא° אמר משום, איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא, כיוון דניכפה איקונין, כפה הסרסור, שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תרויהון אמרי בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. חד אמר, מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? שאם יהא נעור בלילה, יהיה נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר, מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. אמר איני כופה את המטה, והרי אני ישן על גבי הספסל, אין שומעין לו. מפני שאמר איני כופה את המטה. אבל אם אמר הרי אני כופה את המטה, וישן על ספסל שומעין לו. מתני' לא אמרה כן אלא רק לכהן גדול מותר לישב על הספסל דתני, וכשמברין אותו ^ג_פדכל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הספסל. בכהן גדול, הא בכהן הדיוט לא. מה שאסור לכל אדם לישב על ספסל ורק לכהן גדול מותר, זה ברבים, הא ביחיד לא נאסר . ולא עבדין כן ואפילו ביחיד נהגו שלא לישב על ספסל. כפיית המיטות, פעמים עושה ו' ימים פעמים ה' פעמים ד' פעמים ג'. כיצד? מת בערב שבת, ששה. בערב שבת עם דימדומי חמה _{שאין בו כפית המיטה}, חמשה. _{ההמשך לפי השיטה שרק שלושה ימים לפני הרגל מבטלים גזרת שבעה} יום טוב לאחר שבת, ד'. שני ימים טובים של ראש השנה, ג'. חד תלמיד מן דרבי מנא רבי מנא°, הורה לחד מן קריביי דנשיאה, משהוא זוקפה שוב אינו כופה אף שנשארו עוד כמה ימי אבלות. כמה ימים היה לו לאותו קרוב להשלים? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°, שני ימים היה לו _{שצריך שיכפה רוב שבעה ובשבת לא כפה}. רבי אבא רבי אבא° רבי אמי רבי אמי° ורבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° אמרו בשם °רבי יצחק רבי יצחק ג'. רבי חיננא בר פפא רבי חיננא בר פפא° ^ג_פההורי לכפותה אפילו אם נשאר עוד יום אחד. ואיתחמי  נראה ליה בחלמה (מלכים א י"ג, כ"א) יען כי מריתה את דבר ה’ _{כיוון שחלק על כל האמוראים הקדמים}. ^ג_פותני, הדר בפונדק, אין מחייבין אותו לכפות, דלא יהוון אמרין חרש הוא. הרי שמת חמיו או חמותו, או אחד מקרובי אשתו. אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס, אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת. וכן היא שמת חמיה או חמותה, או אחד מקרובי בעלה. אינה לא כוחלת ולא פוקסת, אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ^ג_פזלא שנו אלא חמיו או חמותו, הא אחד מכל הקרובים לא. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מה שנוהג אבלות על חמיו וחמותו זה רק בדר עמו. קם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° עם רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° אמר לו, אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא? אמר לו אבא לא הוה אמר כן, אלא אחוי דאיתתיה דבר נחמיה מית. אתון שאלון ליה מהו לכפות את המטה? אמר לון, לא צריך. מהו לקרות את שמע ולהתפלל _{בשעה שעסוקים בקבורה}? אמר לו, נישמעינה מן הדא, דתנן, הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונת קריאת שמע. הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש את תפיליו, וקורא את שמע ומתפלל: מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת, והרגלים מפסיקין ואינן עולין. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, _{מה שנאמר שהשבת עולה ואינה מפסיקה בא ללמד שאפילו דברים שבצינעה מותרים} לומר שהוא מותר בתשמיש המיטה. קם רבי ירמיה רבי ירמיה° עם רבי יודה בי רבי סימון רבי יודה בי רבי סימון°, אמר לו, הכין אמרין כל תלמידיו דרבי יוחנן רבי יוחנן°, דלא שמע בר נש מיניה הדא מילתא. ואיך יתכן שאף אחד מהתלמידם לא שמע אלא אבוך? אמר לו רבי יעקב רבי יעקב°, אין דאיתאמרת, לא איתאמרת אלא מן אילין מילייא, דהכין הכין _{אם דברים אלו נאמרו הם לא נאמרו להלכה אלא שרבי יוחנן רבי יוחנן° חכך בדעתו מה הדין ולכן שאר התלמידים לא קיבלו את זה ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° חשב שזו דעת רבי יוחנן רבי יוחנן°}. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרה שהוא אסור בתשמיש המיטה. דאמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, והלא אמרו אין אבל ברגל ברבים, אבל נוהגין בו בצינעה. מהו בצנעה? שהוא אסור בתשמיש המיטה. התיבון, הרי הרגל, הרי הוא אסור בתשמיש המיטה ואינו עולה. ^ג_פחאף השבת אף שהיא אסורה בתשמיש המיטה לא תעלה? אמר רבי אבא רבי אבא°, איפשר לשבעה בלא רגל, אבל אי אפשר לשבעה בלא שבת _{ואם שבת אינה עולה אין מציאות של שבעה ונמצא שאבלות חלה שמונה ימים}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

76 ג_עו מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה ט"ז,טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ד סעיף א':

77 ג_עז מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ד':

78 ג_עח מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ב',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ד':

79 ג_עט מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ד':

80 ג_פ מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ו':

81 ג_פא מיי' פ א' מהל' אבל הלכה ב',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ה סעיף א':

82 ג_פב מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ב':

83 ג_פג מיי' פ ה' מהל' אבל הלכה י"ח,טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ז:

[ע"ב]

84 ג_פד מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה ו':

85 ג_פה מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ב':

86 ג_פו טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ז סעיף ב':

87 ג_פז מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ו':

88 ג_פח מיי' פ"י מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ת' סעיף א':

-----------------------------------דף יז

ירושלמי מאיר מועד קטן יז

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] מתני', °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, משחרב בית המקדש שאין קרבנות ואין תשלומין כל שבעה אחריו, עצרת כשבת. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, ^ג_פטראש השנה ויום הכיפורים כרגלים. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים, וראש השנה ויום הכיפורים כשבת:

גמ’: דבית רבי יניי רבי יניי° אמרי, עצרת עולה שבעה כרגלים. בעון קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, _{לעניין שלושים} שלשה לפני העצרת, ועצרת שבעה, הרי עשרה? או שלשה לפני עצרת שבעה, ועצרת שבעה, ^ג_צהרי ארבעה עשר? אמר רבי יוסי בי רבי רבי יוסי בי רבי° , וכיני, ישב יום אחד לפני עצרת, מונה חמשה לאחר העצרת. שנים מונה ארבעה. שלשה בטלו ממנו גזירת שבעה. תני, אין מראין פנים _{באים להראות ולנחם} לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , יום הכיפורים שחל להיות בשבת, מראין בו פנים. כהדא, חזקיה חזקיה בן רבי חייא° הוה ליה עובדא, סלקין רבנן לגבי' מיחמייה ליה אפין בצומא רבא. אמר לון, כלום אמרו אין מראין פנים, לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. לא מפני התפילה שהיא ארוכה וטרודים בה? וכי שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בשבת, שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול?

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_צאאין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין במועד, אלא קרוביו של מת. ואין מברין אלא על מיטות זקופות. ואין מוליכין לבית האבל, ^ג_צבלא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנין, אלא בסלים שלא יהיה פרסום כמו ביום חול. ^ג_צגואין אומרים ברכת אבילים במועד. אבל עומדין בשורה ומנחמין, ופוטרין את הרבים:

גמ’: תנן, אין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין _במועד, אלא קרוביו של מת. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, ובלבד קרובין שהן ראויין להתאבל. תניא חכם שמת הכל קרוביו, ואפי' קרובים שאינן ראוין להתאבל כהדא, דרבי אבון רבי אבין° דמך  מת במועדא, ולא גמל ליה רבי מנא רבי מנא° חסד. והוון ציפוראיי אמרין, עד דמית שנא אותו ולכן לא ספד לו. בתר מועדא עבד ליה איקריה  עשה לו כבוד. עאל ואמר קומיהון  נכנס ואמר לפניהם, הדא דתני ^ג_צדחכם שמת הכל קרוביו, באינון דהוון גביה   באלו שהיו אצלו, אנן לא הוינן גביה לכן לא הספדתי אותו במועד. ^ג_צההקורע מן המלל, מן השלל, מן הרדיד, אינו קרע. מן האיחוי, הרי זה קרע. אי זהו איחוי? אמר רבי אחא רב אחא°, כל שאין מקומו ניכר. עשרה ^ג_צוקרעים אסורין באיחוי, ^ג_צזהקורע על אביו, ועל אמו, ^ג_צחועל רבו שלימדו חכמה, ועל הנשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל קללת השם, ועל שריפת תורה, ועל ירושלם, ועל בית המקדש. על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה מנין? דכתיב (מלכים ב ב', י"ב) ואלישע רואה והוא מצעק, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. רבי מתון רבי מתון° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] ומאלישע אנו למידין תורה הרי אליהו חי? אמר לו מתון מתון לאט לאט אין קושי מה המת משהוא מסתלק עוד אינו רואהו, כך זה משנסתלק עוד לא ראהו. כשם שקורעין על החכמים, ^ג_צטכך קורעין על תלמידיהן. אי זהו תלמיד חכם? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, כל ששנה הלכות ועוד תורה. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הדא דאת אמר בראשונה, אבל עכשיו אפילו הלכות. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. תני, כל ששואלין אותו והוא משיב. אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, כגון אנן דרבבינן משגחין עלינן ואנן מתיבין לון  שאנו עונים ורבותינו משגיחים. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, כל שהוא יודע לבאר משנתו, ואנן אפילו רבבינן לא חכמין מבארה מתניתן. איזהו רבו? כל שפתח לו תחילה, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל שרוב תלמודו ממנו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° , הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו. ולמה לא אמר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? כיוון דאית תניי תני ומחליף _{בין שמות התנאים}. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° קרע על שפתח לו תחילה. שמואל שמואל (אמורא)° חלץ על שהאיר עיניו במשנתו. ומה האיר עיניו במשנתו? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, על הא דתנן, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושתי מפתחות הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי והכוז דומה לקתון גדול של זהב ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. ושאל מהו יורד לאמת השיחי? והסביר לו שהיה שם חור והיה מכניס ידו ושוחה אמה עד שלא יפתח. ^ג_קעל הנשיא ועל אב בית דין ^ג_קאועל שמועות הרעות מניין? דכתיב(שמואל ב א יא) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגו'. ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל בית ישראל כי נפלו בחרב. על שאול, זה הנשיא. ועל יהונתן בנו, זה אב בית דין. ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב, אלו שמועות הרעות. ^ג_קבעל קללת השם מניין? דכתיב (מלכים ב י"ט, א') ויהי כשמוע המלך חזקיה את דברי רבשקה, ויקרע את בגדיו. מהו לקרוע על קללת העובדי כוכבים ומזלות? מאן דאמר רבשקה עובדי כוכבים ומזלות היה, קורעין. ומאן דאמר יהודי היה, אין קורעין. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אחד ששמע קללת השם מישראל, ואחד ששמע קללת השם מן העובדי כוכבים ומזלות, חייב לקרוע. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו ל"ב, כ"ז) הנה אני ה' אלהי כל בשר, הממני יפלא כל דבר. מהו לקרוע בזמן הזה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויים? נישמעינה מן הדא, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° היה מהלך באיסרטא. איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף, והוה קרע. מגדף והוה קרע. נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתיקא גו ליביה אמר לו, רשע אית לאימך מאנון מספקא לי? הדא אמרה, ^ג_קגשקורעין על הכינויין וקורעין בזמן הזה. ^ג_קדעל שריפת התורה מניין? דכתיב (ירמיהו ל"ו, כ"ג) ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה. מהו שלש דלתות וארבעה? תלת ארבע פסוקין. כיון שהגיע לפסוק החמישי דכתיב ביה (איכה א', ה') כי ה' הוגה על רוב פשעיה, מיד יקרעה בתער הסופר וגו'. וכתיב (ירמיהו ל"ו, כ"ד) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכאן שהיה להם לקרוע. הרואה תלמיד חכם שמת, ^ג_קהכרואה ספר תורה שנשרף. אמר רבי אבהו רבי אבהו°, יבא עלי אם טעמתי כלום כל אתו היום שבו שמעתי שמת תלמיד חכם. רבי יונה רבי יונה° הוה בצור כד שמע דדמך בריה דרבי אבהו רבי אבהו°, אף על גב דאכל גובנא ושתא מיא, אסקיה צום ההוא יומא. רבי אבא רבי אבא° ורבי חונא בר חייה רבי חונא בר חייה° הוון יתיבין, אתת נעמיתה וחטפת תפילוי דרבי חונא בר חייה רבי חונא בר חייה°, צדה רבי אבא רבי אבא° וחנקה. אמר לו רבי חונא בר חייה רבי חונא בר חייה°, עוד מעט והיינו באין לידי שריפת תורה. אמר לו ואדיין את לזו? כן אמר רב ירמיה רב ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° ^ג_קואין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך ישראל בזרוע, כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו. עולא בירייא עולא בירייא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, הרואה ספר תורה שנשרף, חייב לקרוע על הגויל בפני עצמו, ועל הכתב בפני עצמו. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו ל"ו, כ"ז) אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים. את המגילה, זה הגויל. ואת הדברים זה הכתב. רבי ברכיה רבי ברכיה°, רבי חלבו רבי חלבו°, עולא ביריא עולא ביריא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, עתיד הקדוש ברוך הוא ליעשות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

89 ג_פט מיי' פ י' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ו':

90 ג_צ מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ח':

91 ג_צא מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה א', מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה כ"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ב',טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ח':

92 ג_צב מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה ז', טור יו"ד סי' תא:

93 ג_צג מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ג', טור יו"ד סי' תא:

94 ג_צד מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ז':

95 ג_צה מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף כ':

96 ג_צו מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ב':

97 ג_צז מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט"ו:

98 ג_צח מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ז:

[ע"ב]

99 ג_צט מיי' פ"ה מהל' תלמוד תורה הלכה ט',טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ז',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ח':

100 ג_ק מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ז:

101 ג_קא מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ו:

102 ג_קב מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ז', מיי' פ"ב מהל' עבודה זרה הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:

103 ג_קג מיי' פ"ב מהל' עבודה זרה הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:

104 ג_קד מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ט',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:

105 ג_קה מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ה':

106 ג_קו מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ט',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז:

-----------------------------------דף יח

ירושלמי מאיר מועד קטן יח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] ראש חולה _מחול לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא? כדכתיב (תהלים מ"ח, י"ד) שיתו לבכם לחילה. לחולה כתיב. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר (תהלים מ"ח, ט"ו) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגינו עלמות. עלמות בעלימות עלמות בזריזות. עלמות כאילין עולימתא. תירגם עקילס אתנא סירא _{כך שמו}, עולם שאין בו מות. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר, כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות. הוא ינהגנו בעולם הזה, הוא ינהגנו לעולם הבא. ^ג_קזועל ירושלם ועל בית המקדש. כדכתיב (ירמיהו מ"א, ה') ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון, שמונה אנשים מגולחי זקן וקרועי בגדים. אחד ששמע שחרבה ירושלם, ואחד הרואה את ירושלם בחרבנה, חייב לקרוע. הרואה את ירושלם מן הצופים, חייב לקרוע. אית תניי תני, מוסיף על הקרע טפח. אית תניי תני, תחילת הקרע טפח, ותוספת כל שהוא. ואית תניי תני, תחילת הקרע טפח, תוספתו שלש אצבעות. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ג_קחהלכה כמי שאומר, תחילת הקרע טפח תוספתו כל שהוא. מהו להבדיל קנה שפה? רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כתיב(שמואל ב א יא) ויחזק דוד בבגדיו. אין חזקה פחות מטפח. ויקרעם, שתהיה הקריעה נכרת. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, ^ג_קטמיכן שהוא צריך להבדיל קנה שפה. מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, אפילו ששמע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה, קורע קרע אחד לכולן. °רבי יהודה בן תימא יהודה בן תימא אומר, קורע על זה _{על אביו ואמו} בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו. ובלבד שלא יעשה של אביו ושל אמו תוספת. ולא דא היא קדמיתא  ואין זה כמו הקודם? אלא לא רק שלא יעשה _יקרע תוספת על אביו ועל אימו אלא גם שלא יוסיף, לא על של אביו ולא על של אמו. רבי חלבו רבי חלבו° רב מתנא רב מתנא° ויוסי בר מנשיא יוסי בר מנשיא° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ^ג_קיהלכה כ°רבי יהודה בן תימא יהודה בן תימא. מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, מוסיף על הקרע וקורע. עד איכן? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, ^ג_קיאעד שהוא מגיע עד טיבורו. תנא חד סב קומי רבי זעירא רבי זעירא°, _{אם לא היה לו בגד} אפילו נתמנה לו בגד כל שבעה חייב לקרוע. אמר ליה רבי זעירא רבי זעירא°, הדא דתימר ^ג_קיבבשאר הקרובים. אבל על אביו ועל אמו, אפילו לאחר כמה, חייב לקרוע. מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, מרחיק שלש אצבעות וקורע. שלמו מלפניו, ^ג_קיגמתחיל מאחריו. שלמו מלמעלן, מתחיל מלמטן. שלמו אלו ואלו? רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו° אמר, נעשה כפוחח _{שאין לו בגד שפטור מקריעה}. רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא° סלק גבי רבי תנחום בר חייה רבי תנחום בריה דרבי חייא°, נפק לגביה לביש סנטיריה, מהו סנטיריה? מאנין דלא חפיתין _{בגד שאין בו תפירה}. אמר לו, הדא מנן לך שבגד כזה פטור מקריעה? אמר ליה, הכין הוה רבי סימון רבי שמעון בן פזי° רבי עבד. אמר לו, התפלל עלינו. אמר ליה, יסוג תורעתך  המקום יגדור פרצותיך. שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל שבעה, ^ג_קידהחרב שלופה. עד שלשים היא רופפת, לאחר שנים עשר חדש, היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה? לכיפה של אבנים. כיון שנתרערעה אחת מהן, נתרערעו כולן. ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אם נולד בן זכר באותה המשפחה, נתרפאת כל אותה המשפחה. מנין שאבל חייב לקרוע מעומד? דכתיב (איוב א', כ') ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו. ואמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מיכן שאבל ^ג_קטוצריך לקרוע מעומד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, הורי רבי יסא רבי אסי° לשלול למחר. כד דמך  כשמת רבי יסא רבי אסי°, הורי רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° לנעול בו ביום _{שעל רבו די במקצת היום}. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, ולא פליגין. מאן דאמר ישלול למחר, ינעול למחר. ומאן דאמר ינעול בו ביום, ישלול בו ביום. אמרו לו מת ראובן וקרע, ואחר כך אמרו לו, שמעון מת. הרי כבר יצא ידי קרעו. אמרו לו מת ראובן וקרע, ואחר כך אמרו לו, קיים היה ומת. אית תניי תני, יצא ידי קירעו. אית תניי תני, לא יצא ידי קירעו. מאן דאמר יצא ידי קירעו, שכבר קרע. מאן דאמר לא יצא ידי קירעו, שהרי על חי קרע. ועוד מן הדא דתני

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] ^ג_קטזקרע וחזרה בו נשמה, אם על אתר, אינו צריך לקרוע. אם לאחר זמן צריך לקרוע. כמה הוא על אתר? כדי דיבור. כמה הוא כדי דיבור אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אמר אבא בר בר חנה אבא בר בר חנה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו, שלום עליך רבי. רבי יוחנן רבי יוחנן° הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°, והוה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° חמי ליה ומיטמר מן קומוי  רואה אותו ומתבא, אמר, הא תרתין מילין הדין בבלייא עבד לי  שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן חדא דלא שאל בשלמי, וחדא דלא אמר שמועתא מן שמי. אמר לו, כן אינון נהגין גבון בבל דזעירא לא שאיל בשלמיה דרבה  קטן לא שואל בשלום הגדול _{משום כבוד}, דאינון מקיימין (איוב כ"ט, ח') ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו. מי מהלכין, חמי ליה  הראה לו חד בית מדרש. אמר לו הכין היה °רבי מאיר רבי מאיר יתיב ודרש, ואמר שמועתא מן שמיה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר לו, כל עמא ידעין ד°רבי מאיר רבי מאיר תלמידיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר לו, וכל עמא ידעין דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° תלמידי דרבי יוחנן רבי יוחנן°. ומה מיעבור קומי אדורי צלמא  האם מותר לעבור לפני פסל שעמד על הדרך? אמר לו, ומה את פליג ליה איקר  מה אתה חולק לו כבוד _{בזה שאינך עובר לידו זה מראה שאתה מתיחס וחולק לו כבוד}? עבור קומוי ואסמי עיינוי. אמר לו, יאות רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° עבד לך דלא עבר קומך. אמר לו, רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°, יודע את לפייס. ולמה רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים, אמר (תהלים ס"א, ה') אגורה באהלך עולמים. רבי פינחס רבי פינחס° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, וכי עלת על לב דוד שהוא חיי לעולם? אלא כך אמר, אזכה שיהו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומה אניס ליה _{מה זה נותן לו}? בר טירא בר טירא° אמר, האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות בקבר. מאי טעמא? דכתיב (שיר השירים ז', י') דובב שפתי ישינים. ככומר זה של ענבים שהוא זב מאליו. רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי°, חד אמר כהן דשתי קונדיטון. וחורנה אמר, כהן דשתי חמר עתיק. אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. ומה היו פריצי הדור עושין? היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר, אף על פי שהן מתכוונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי כדכתיב (תהלים קכ"ב, א') שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כתיב (דברי הימים א י"ז, י"א) והיה כי ימלאו ימיך ללכת עם אבותיך. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, אמר הקדוש ברוך הוא לדוד. דוד. ימים מליאים אני מונה לך, אין אני מונה לך ימים חסירין. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בתוכו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה, יותר מן הקרבנות מה טעמא? כדכתיב (משלי כ"א, ג') עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_קיזאין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד. ^ג_קיחולא של נשים לעולם, מפני הכבוד. נשים ^ג_קיטבמועד מענות אבל לא מטפחות. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, הסמוכות למטה מטפחות:

גמ’: על כל המתים כולן, הוא ^ג_קכדוחה במטה _{ממהר לקבור} ואינו מרבה בעסקיו _{של הקבורה}. על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ואינו דוחה במטה. אם היה שעת דוחק או עונות גשמים, אפילו על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ודוחה במטה _{ממהר לקבור}. שכל המרבה בעסק על אביו ועל אמו, הרי זה משובח. על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה שלו, אלא על אביו ועל אמו, ^ג_קכאדברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה, הרי זה קרע של תפלות. רבי יוחנן רבי יוחנן° פליג עם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי בתרתיי. _אחד ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר שאין קורע אלא על רבו מובהק ורבי יוחנן רבי יוחנן° קרע אף על מי שלא היה רבו מובהק דרבי יוחנן רבי יוחנן° שמע דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° תשיש, סלק בעי מבקרתה, גו איסרטא שמע דדמך  בדרך שמע שמת. נחת מן חמריה, ואפיק מנא טביי דשובתא, ובזעין  ירד מהחמור והוציא את בגדי השבת שלו וקרע אותם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

107 ג_קז מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה י', מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקס"א סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקס"א סעיף ב',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ח:

108 ג_קח מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ג':

109 ג_קט מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ב', מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ב:

110 ג_קי מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף כ"ב:

111 ג_קיא מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף כ"א:

112 ג_קיב מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ח:

113 ג_קיג מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף כ"א:

114 ג_קיד מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה י"ב,טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ד סעיף ד':

115 ג_קטו מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף א':

[ע"ב]

116 ג_קטז מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף כ"ה:

117 ג_קיז מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ג', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה כ"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף א':

118 ג_קיח מיי' פ י"ב מהל' אבל הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ה:

119 ג_קיט מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ד', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה כ"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ב':

120 ג_קכ מיי' פ ד' מהל' אבל הלכה ז', מיי' פ ד' מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ז סעיף ב':

121 ג_ קכא מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ב', מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ב:

-----------------------------------דף יט

ירושלמי מאיר מועד קטן יט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] _{והדבר השני} כיי דתנינן תמן, ^ג_קכבכהן גדול פורם מלמטן _{שכיוון שעל בגדי כהונה שלו נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם}, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם כהנא רב כהנא°, למעלן. למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, למטה ממש. ואתיא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם כהנא רב כהנא°, כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. אין כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי לא יפרום כל עיקר שהרי ל °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי למטה אינו כלום? מאי כדון? באמת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא סובר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא גם שלא למטה מקנה שפה נקרא קריעה וחומר הוא בכהן גדול שאינו מבדיל קנה שפה _{כדי שיהיה שינוי ממה ששאר אנשים עושים}. ^ג_קכגעל כל המתים הוא שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו, אינו מאחה עולמית. תני בשם °רבי נתן רבי נתן, האשה שוללת מיד, ומאחה לאחר שלשים. על אביה ועל אמה, אינה מאחה עולמית. אי זהו איחוי? כאריג. הסולם _{תפירה כשיני כלב} והקפש _{שקיפל את הבגד במקום הקרע ותפר} אין מעכבין _{ומותר אחר שבעה כמו שולל}. ^ג_קכדעל כל המתים אינו קורע אלא העליון בלבד. על אביו ועל אמו, אפילו עשרה זה על גבי זה. אין אפיקרסין _גופיה מעכבת. האשה אינה קורעת אלא העליון בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ג_קכההאשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את השאר. ^ג_קכועל כל המתים הוא אסור בגיהוץ עד שלשים. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. אי זהו גיהוץ? כלי צמר מגוהצין חדשים, וכלי פשתן מגוהצין לבנים. ^ג_קכזעל כל המתים הוא אסור בתגלחת עד שלשים. על אביו ועל אמו, עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חביריו. רבי שמואל בר אבודמי רבי שמואל בר אבודמי°, דמכת  מתה אימיה קומי מועדא תמניא יומין, אתא שאל לרבי מנא רבי מנא°, אמר ליה, כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים, הרגל מפסיק. ברם הכא _{על אביו ואימו}, ^ג_קכחעד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו _{והרגל לא מפסיק}. ^ג_קכטעל כל המתים אינו מגלה את לבו, אלא על אביו ועל אמו דברי °רבי מאיר רבי מאיר . מאי טעמא? אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבודמי בר תנחום רבי אבודמי בר תנחום°, מפני שבטלת ממנו מצות כבוד. ^ג_קלעל כל המתים אסור לילך בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו צא עמנו. ^ג_קלאעל כל המתים הוא אסור לילך בסעודה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. אם היתה חבורת מצוה, או קידוש החדש, מותר. ^ג_קלבהרי שהיה מחליף בגדים כל שבעה, חייב לקרוע את כולן. רבי חייה רבא רבי חייה רבא° ו רבי חמא אבוי דרבי הושעיה רבי חמא אבוי דרבי הושעיה° תריהון אמרין, כולהן אסורין באיחוי. בר קפרא בר קפרא° אמר, אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד. אמר רבי חונא רב הונא°, פלוגתא אחרת ביניהון. מאן דאמר כולהן אסורין באיחוי, עושה שאר הימים כיום הראשון. שאפילו יש עליו כמה בגדים, חייב לקרוע את כולן. מאן דאמר אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד, עושה שאר הימים תוספת, שאפילו יש עליו כמה בגדים אינו קורע אלא העליון בלבד

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ^ג_קלגובראשי חדשים בחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות בזה ובזה, אבל לא מקוננות. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. ^ג_קלדאי זה הוא העינוי? שכולן עונות כאחת. וקינה? שאחת מדברת וכולם עונות אחריה, שנאמר (ירמיהו ט', י"ט) ולמדנה בנותיכם נהי, ואשה רעותה קינה. אבל לעתיד לבוא מהו אומר (ישעיהו כ"ה, ח') בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגומר:

גמ’: °רבי תנחום ברבי עילאי רבי תנחום ברבי עילאי דמך  מת בחנוכתא. °רבי דוסא רבי דוסא דמך מת בריש ירחא דניסן. עבדין ליה איברייא. סברין מימר, מן דעתון דרבנן. ובדקו ואשכחון  ומצאו דלא מן דעתון דרבנן. רבי קרוספי רבי קרוספי° דמך מת במועדא, ועבדון ליה איברייא. סברין מימר, מן דעתיה דרבי אמי רבי אמי°. ובדקון ואשכחון  ומצאו, דלא מן דעתיה דרבי אמי רבי אמי°. תנן, אין מניחים מיטה של המת ברחוב, לא במועד ולא של נשים אפילו לזמן קצר רבי חלבו רבי חלבו° ורבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° אמרו בשם רב רב (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] אפילו לשעה. מן הדא דכתיב (במדבר חקת כ א) ותמת שם מרים ותקבר שם. תנן, אין מניחים מיטה של המת ברחוב, לא במועד. ואנן חמי רבנן ענין בדבר והרי אנו רואים חכמים מתעכבים במועד. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° חבירים זריזין הן ואינן באין לידי הספד. תני אין מוליכין חלילין לבית האבל אבל מוליכין. חלילין לבית השמחה ולבית המשתה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

122 _ קכב מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה א', מיי' פ ז' מהל' אבל הלכה ו', מיי' פ"ה מהל' כלי המקדש הלכה ו':

123 _ קכג מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט"ו:

124 _ קכד מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ב', מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י':

125 _ קכה טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"א:

126 _ קכו מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' שפ"ט סעיף ה':

127 _ קכז מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"צ סעיף ד':

128 _ קכח טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ח סעיף ט':

129 _ קכט מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט':

130 _ קל מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף כ"ה:

131 _ קלא מיי' פ ו' מהל' אבל הלכה ז',טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"א סעיף ב':

132 _ קלב מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ג',טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף י"ד:

133 _ קלג מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ד', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה כ"ד,טור ושו"ע יו"ד סי' ת"א סעיף ה', טור ושו"ע או"ח סי' תרצ"ו סעיף ג':

134 _ קלד מיי' פ י"א מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תרצ"ו סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקמ"ז סעיף ב':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק אלו מגלחין וסליקא לה מסכת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)