פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

מאימתי חל האבילות?    משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר - מיד מתחיל האבילות.

ומעטף ראשו אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו (רמב"ן). ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד כדאיתא (בסימן שע"ו).

הגה: (ועיין לעיל סימן שע"ב) היה סבור שנסתם הקבר והתחיל להתאבל ואחר כך נודע לו שטעה -- חוזר ומתחיל האבילות מחדש (הרא"ש כלל כ"ז)

סעיף בעריכה

מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו ואינם יודעים מתי יקבר -- מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל (לשון רמב"ם פ"א מהלכות אבל ד"ו). וההולכים עמו מונים משיקבר. ואם גדול המשפחה הולך עמו -- אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר. וגדול משפחה היינו דביתא סמוך עליה וגרירי כולהו בתריה, לא שנא אח לא שנא בן קטן. ויש מי שאומר והוא שיהא בן י"ג.

סעיף געריכה

אם מפנין את המת מקבר לקבר --

  • אם קברוהו בקבר ראשון על דעת להיות קבור שם עולמית אלא שאח"כ נמלכו לפנותו משם -- אין מונין לו אלא משיקבר בקבר ראשון, אפי' פינוהו תוך ז'.
  • אבל אם בתחלה קברוהו על דעת לפנותו כשיזדמן להם -- מתחילין אבלות מיד. ואם פינוהו תוך שבעה -- חוזרין ומונין משיקבר שנית. ואם לא פינוהו עד לאחר שבעה -- כבר עבר אבילותם ואין מתאבלין עליו פעם אחרת. ואם מתחלה היה דעתם לפנותו משם תוך שבעה אין מתחילין למנות עד שיקבר בקבר השני.

סעיף דעריכה

אם נתנו המת בארון ונתנוהו בבית אחר לפי שהיתה העיר במצור -- מונים לו מיד שבעה ושלשים אע"פ שדעתם לקברו בבית הקברות אחר המצור. וסתימת ארון הוי כקבורה וחל עליהם אבלות מיד.

סעיף העריכה

הרוגי מלכות שאין מניחים אותם ליקבר מאימתי מתחילין להתאבל עליהם ולמנות ז' ושלשים?    משנתיאשו לשאול למלך לקברן אע"פ שלא נתיאשו מלגנוב אותם.

סעיף ועריכה

מי שהודיעוהו שצלבו עובדי כוכבים קרובו בעיר אחרת ונהג אבילות מיד ואח"כ נודע לו שעדיין עומד בצליבה -- אותו אבלות לא עלה לו, וחוזר ומונה משיקבר או משנתיאשו מלקברו (דעת ר"י ורמב"ן).

סעיף זעריכה

מי שטבע במים שיש להם סוף או שיצא קול שהרגוהו לסטים או שגררתו חיה, מאימתי מונים?    משנתיאשו לבקש.

מצאוהו אברים אברים ומכירין אותו בסימני גופו -- אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו או שנתיאשו מלבקש (ברייתא מביאה רמב"ן). ואם נמצא אחר שנתייאשו ממנו אין הקרובין צריכים לחזור ולהתאבל. אלא הבנים אם הם שם בשעה שנמצא מתאבלים אותו היום דלא גרע מליקוט עצמות אביו. אבל אם אינם שם ושמעו אחר שעבר היום אין צריכין להתאבל.

הגה: אם שלחו מתיהם לעיר אחרת שדינם להתחיל האבלות משיחזירו פניהם, והתחילו למנות האבלות, ואחר כך נתפס המת ולא ניתן לקבורה זמן ארוך -- אין צריכין להפסיק אבלותן ואין צריכין לחזור ולהתאבל אחר כך, דמאחר שדינם להתחיל מיד אין צריכין להפסיק (מרדכי סוף מ"ק)
.

סעיף חעריכה

מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא למקום שמת שם המת או למקום קבורה, אם היה במקום קרוב שהוא מהלך י' פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד -- אפילו בא ביום הז' -- אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אפי' שננערו לעמוד הואיל ומצא מנחמים

(דהיינו שנוהגים עדיין קצת אבלות) (טור ורשב"א בתשובה)

-- עולה לו ומונה עמהם תשלום שלשים יום. ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו.

וכן אם היה במקום רחוק -- אפילו בא ביום שני -- מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום שבא.

הגה: וי"א דאפילו אם בא אחד ואין הגדול בבית רק שהלך לצורך המת -- אם חזר תוך ג' ימים הוי כאילו הוא בבית והבא תוך ג' מונה עמהם (וכן הוא בטור). ויש להקל כסברא זו.
וכל שדינו למנות עמהם אפילו אם חזר אחר כך לביתו מונה עמהם (הרשב"א סימן תע"ז).

סעיף טעריכה

במה דברים אמורים כשלא שמע שמת עד שבא. אבל אם נודע לו ביום השני והתחיל להתאבל -- לא יקצר אבלותו בשביל שבא אצלם.

סעיף יעריכה

מי שהוא אבל ובתוך ז' מת לו מת אחר -- מונה ז' למת אחרון ועולים לו לתשלום שבעה ימי אבילות הראשון.

סעיף יאעריכה

מי שהתפלל ערבית ועדיין הוא יום ושמע שמת לו מת -- יש מי שאומר שמונה מיום המחרת ואותו יום אינו עולה.