שולחן ערוך חושן משפט יא א

כיצד מזמינים בעל דין לדין שולחים לו ב"ד שלוחם שיבא ליום המזומן לדין לא בא מזמינים אותו פעם שנית לא בא מזמינים אותו פעם שלישית לא בא ממתינים לו כל היום לא בא מנדין אותו למחרתו בד"א במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס אבל מי שהוא מצוי בעיר אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת ואם לא בא כל אותו יום מנדין אותו למחרתו:

הגה: הלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם ואם לא הלך מנדין אותו (ב"י):

והשליח ב"ד נאמן לומר הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבא לדין ומשמתין (פי' הנדוי או החרם, שם מיתה) אותו על פיו אבל אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיבואו שנים ויעידו שנמנע לבא ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע:

הגה: מי שאומר שאינו חושש על גזירת ב"ד או חכם אע"פ שבא לב"ד מנדין אותו הואיל ואומר שלא בא מחמת גזירתו הוי אפקירותא וע' בי"ד סי' של"ד ואם אמר לא אדון לפניכם אלא לפני ב"ד אחר ע' לקמן סי' י"ד מי שלא יוכל לבא לב"ד כי צריך לילך למרחקים יש להודיע לב"ד ולשום התנצלותו ולבקש זמן אחר ואם לא עשה מנדין אותו אע"פ שלא היה יכול לבא (מהרי"ק שורש י"א) מי שקבל עליו ב"ד של שנים (בקנין) והזמינוהו ולא בא מנדין אותו בב"ד של שלשה (ב"י בשם תשו' הרשב"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שיבא ליום המזומן כו': פי' לעולם אין כח ביד התובע להזמינו לדין אם לא ליום הקבוע לישיבת הדיינים לפי מנהג העיר (אם לא שמנהגם הוא כן שאין להם עת קבוע אלא בכל עת שיצטרכו לדון יושבים הדיינים) והשליחות ששולחים לנתבע אין לו עת קבוע אלא אימת שירצה התובע משתדל שהדיינין שולחין להנתבע שיכין עצמו לדון עם פלוני התובע ביום פלוני המזומן לישיבתם:

מזמינים אותו פעם שני': פי' כשלא בא בכל אותו יום שקבעו לו מזמינים אותו בימים של אחריו שנית שיעמוד לדין עמו ביום הקבוע לישיבת הדיינים הסמוך לו וכן בפעם שלישית וכן הוא בהדיא בגמ' דגם בפעם שנית ושלישית צריך להזמינו ליום הקבוע לישיבת הדיינים שאחריו ועפ"ר:

במי שהי' בכפרים כו': דאיכא למימר אף שיוצא ונכנס שמא הי' לו איזה אונס שלא הי' יכול לבא על שני הזמנות הראשונות ובאינו נכנס כלל אלא שהוא שבוע א' או ב' חוץ לביתו בכפרים נראה דאינו בכלל דין זה אלא קובעין לו זמן לבא לדון עמו לפי ענין טרדתו שיכול לבא ואם לא בא לאותו זמן מנדין אותו למחרתו כי דוקא ביוצא ונכנס דמחשב קצת כבן עיר מ"ה מזמינין אותו ליום הקבוע הסמוך אלא שיש לו התנצלות שיוצא ונכנס מ"ה ממתינין לו עד זמן הג' וק"ל:

ה"ג: ואם לא הלך מנדין:

אבל אין כותבין עליו פתיחא: הטעם משום דהמנודה צריך לשלם שכר הסופר ואין מוציאין ממון ע"פ ע"א ועמ"ש בפרישה ובסמ"ע לעיל ס"ס ח' וע"פ אותו הדברים מבואר דה"ה דאין השליח נאמן לומר הכה אותי כדי לחזור ולהכותו על פיו ע"ש:

ואין השליח ב"ד חייב כו': כבר כתב מור"ם ז"ל לעיל בס"ס ח' בהגה שם כתבתי מקום למודו ע"ש:

ה"ג: ב"ד של שנים בקנין והזמינוהו וכן הוא שם דאל"כ יכול לחזור בו כמ"ש לקמן סי' י"ב:

מנדין אותו בב"ד של שלשה: כב"ד גרסינן בכ"ף וה"פ מנדין אותו השנים אשר סירב נגדן כאלו סירב נגד ב"ד של שלשה וכן איתא בהדיא בתשובת רשב"א והביאו הב"י והר"מ וז"ל יש להם לנדותו ולהחרימו כדין ב"ד גמור וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) כיצד מזמיני' כו' כתב מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' מ"ג פסק הר"ש במקומות שאין שם ב"ד דאי תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביאו לי הזמנה ממקום שיש שם ב"ד ואז אלך עמך שיכולי' בני עירן לקבוע לו זמן או יעשה כל דבר לפניהם ע"כ מצאתי עכ"ל. בספר באר שבע דף קי"א ע"א פסק בראובן שתובע לשמעון שיברור עמו דיינים ושמעון משיב לא אכנס לדין עמך אם לא תגיד לי מתחלה על מה תרצה לדון עמי וראובן אינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו כלל שהדין עם ראובן מההוא דאמרינן פ' חזקת הבתי' עביד אינש דלא מגלה טענתי' (חוץ) לב"ד וגדולה מזה פסק הרא"ש בפ' שבועות הדייני' דאין אדם צריך לברר טענתי' אא"כ יראה לב"ד שיש רמאות עכ"ד ואין דבריו נכונים בעיני דל"ד לפ' חזקת הבתים דף ל"א ע"א דהתם אמרי' היכא דאשתעי מילי אבראי ולא טען ואתי לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד אינש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא כלומר ומצי הנתבע לומר לא רציתי לגלות טענתי בפניך עד לדין וכן הא דכתב הרא"ש פ' שבועות הדיינים היינו משום שכיון שטוען שפרעו וכה"ג א"צ לבאר היאך פרעו ובמה פרעו אבל הכא ודאי מצי הנתבע לומר הגיד לי מתחלה מה תרצה לדון עמי כי אולי אחרי שאדע תביעותיך אעשה כרצונך ולא אבא עמך להתדיין כלל וכל זמן שאינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו אינו מחויב לבא עמו לדין כלל. כן נלע"ד:

(ב) שולחים לו ב"ד כו' ושכר הזמנה משלם המלוה ולא הלוה וע' בתשו' מהרש"ל מ"ש בסי' ק"ו ס"א:

באר היטב

עריכה

(א) שולחים: ושכר הזמנ' משלם המלו' ולא הלוה ש"ך.

(ב) ונכנס: דאיכא למימר שמא הי' לו איזה אונס שלא הי' יכול לבוא על שני הזמנות הראשונות ובאינו יוצא ונכנס כלל אלא שהוא שבוע א' או ב' חוץ לביתו בכפרים נרא' דאינו בכלל דין זה אלא קובעין לו זמן לבוא לדין עמו לפי ענין טרדתו שיוכל לבוא. סמ"ע.

(ג) שקיבל: כתב הש"ך בשם מהרש"ל דבמקומות שאין שם ב"ד אם תבע אדם לחבירו ממון והנתבע אומר הביא (ו) לי הזמנ' ממקום שיש שם ב"ד ואז אלך עמך יכולים בני העיר לקבוע לו זמן וכתב עוד בס' באר שבע פסק בראובן שתובע לשמעון שירד עמו לדין ואינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו והלה משיב לא אכנס לדין עמך אם לא תגיד לי מתחל' על מה תדון עמי הדין עם ראובן וראי' מפ' חזקת הבתים דאמרינן עביד אינש דלא מגל' טענתיה חוץ לב"ד. והש"ך חולק עליו ודחה ראייתו ע"ש וע' בתשו' הגאון ח"צ סי' קס"ט.

קצות החושן

עריכה

(א) כיצד מזמינין. עיין ש"ך שכתב בשם ספר ב"ש במי שרוצה להתדיין עם חבירו והוא אומר לגלות לו טענותיו ואפש' יודה ויתן וכתב דאין צריך לגלות טענותיו חוץ לבית דין. ובש"ך חולק דצריך לגלות לו את טענותיו קוד' שירדו לדין:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}