שולחן ערוך יורה דעה שלד מג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שלד · מג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
על כ"ד דברים מנדין את האדם ואלו הן:
- א' המבזה את החכם אפילו לאחר מותו.
- ב' המבזה שליח ב"ד.
- ג' הקורא לחבירו עבד.
- ד' המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וא"צ לומר מדברי תורה.
- ה' מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן ולא בא.
- ו' מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן.
- ז' מי שיש ברשותו דבר המזיק מנדין אותו עד שיסיר הנזק.
- ח' המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מהעכו"ם לישראל חבירו בעל המצר.
- ט' המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבי' אנסין והוציא ממנו ממון בעדותו שלא כדין מנדין אותו עד שישלם.
- י' טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנם לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן.
- י"א המחלל יום טוב שני של גליות אע"פ שהוא מנהג.
- י"ב העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות:
- י"ג המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי.
- י"ד המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ.
- ט"ו המביא רבים לידי חילול השם.
- ט"ז המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.
- י"ז המכשיל את העור.
- י"ח המעכב את הרבים מלעשות מצוה.
- י"ט טבח שיצתה טריפה מתחת ידו.
- כ' טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם.
- כ"א המקשה עצמו לדעת.
- כ"ב המגרש את אשתו ועשו בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאן להזקק זה לזה כשיבואו לבית דין מנדין אותם.
- כ"ג חכם ששמועתו רעה.
- כ"ד המנדה למי שאינו חייב נידוי.
- הגה: ואין צריכין לענין נידוי עדות וראיה ברורה אלא אומד הדעת באמתות הדברים שהתובע טוען ברי ואז אפי' אשה אפי' קטן נאמן אם הדעת נותן שאמת הדבר (מהרי"ק שורש ק"כ).
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(סח) המבזה את החכם. והוא שראוי להורות ויגע בתורה. בית יוסף בשם הקונטרסים:
(סט) המבזה שליח ב"ד. עי' בח"מ ס"ס ח':
(ע) המזלזל בדבר א' מדברי סופרים. הקשה הר"ן דבקצת דוכתי אמרינן דמאן דעבר אמידי דרבנן מלקינן ליה אבל לא משמתינן ליה ותירץ דבמילתא דעיקרה מדרבנן דכי עקר לה עקר לכולה מצוה משמתינן ליה אבל בדבר שעיקרו מן התורה והוא עובר על מה שאסרו חכמים מכין אותו מכת מרדות וכתב עליו בכ"מ וז"ל וק"ל דהא נט"י אין עיקרה מן התורה אם לא על ידי אסמכתא לכך נ"ל דהמפקפק בדבר מד"ס חמיר טפי מעובר על דבר מדבריהם ולפיכך אע"פ שהעובר אינו חייב אלא מכת מרדות המפקפק או המזלזל חייב נידוי עכ"ל ולא ידענא מאי קשיא דהא אדרבה נט"י כיון דאין עיקרה מן התורה אלא ע"ד אסמכתא מנדין אותו דכי עקר לה עקר לכולה מצוה וכ"כ הר"ן פרק מקום שנהגו להדיא וז"ל וי"ל דבמילתא דעיקרה מדרבנן דכי עקר לה עקר לכולה מצוה משמתינן ליה כי האי וכדאמרינן נמי את מי נדו את ר"א בן הצר שפקפק בנט"י כו' ועל תירוצו עדיין קשה קושית הר"ן דאמאי משמתינן על המחלל י"ט שני של גליות והעושה מלאכה בע"פ אחר חצות וכן הרואה את המת ואינו מלוהו לקמן סי' שמ"ג וא"כ צ"ל כהר"ן:
(עא) ה' מי ששלחו. עיין בח"מ סי' י"ח:
(עב) ו' מי שלא כו'. עיין בח"מ סי' ק':
(עג) ח' המוכר כו'. עיין בח"מ סי' קע"ה ס"ח:
(עד) ט' המעיד כו'. עיין בח"מ סי' כ"ח ס"ג:
(עה) י' טבח כהן. ע"ל סי' ס"א סעיף כ"ד:
(עו) י"א המחלל כו'. עיין בא"ח ר"ס תצ"ו:
(עז) י"ב העושה כו'. עיין בא"ח ר"ס תס"ח:
(עח) י"ג המזכיר כו'. ע"ל סל"ז:
(עט) ט"ז המחשב כו'. נראה דהיינו דוקא כשמחשב וקובע ע"פ שהיו רגילים לקבוע בא"י בזמן שהיה בהמ"ק קיים אבל לחשב בתקופות ומזלות כמו שנהגו האידנא אדרבה מצוה היא כדאמרי' [שבת ע"ה] כל היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו וגו':
(פ) י"ט טבח כו'. ע"ל ס"ס קי"ט:
(פא) כ' טבח כו'. לעיל סי"ח סט"ז וכבר נתבאר שם דאין דין זה נוהג עכשיו:
(פב) כ"א המקשה כו'. עיין בא"ע סכ"ג ס"ג:
(פג) כ"ב המגרש כו'. עיין בא"ע סי' קי"ט ס"ה:
(פד) כ"ג חכם כו'. לעיל סמ"ב:
(פה) כ"ד המנדה כו'. לעיל סל"ט:
(פו) המנדה למי שאינו חייב נידוי. ובא לב"ד להתרעם עליו שנידהו שלא כדין ב"ד מנדין אותו עכ"ל עט"ז והוא מב"י ומשמע דכל שלא בא לב"ד לקבול עליו אין ב"ד נזקקין לנדותו וכ"כ בעל מגדול עוז ספ"ז מהל' ת"ת ובכ"מ כתוב שהרשב"ץ בתשובה תירץ בשם ר' שם טוב דהכא מיירי במי שרגיל בכך שב"ד נזקקין לנדותו משמע דברגיל אפי' אינו קובל עליו הב"ד נזקקין לנדותו:
ט"ז - טורי זהב
והוציא ממנו ממון בעדותו כו' מנדין אותו עד שישלם. עיין מ"ש ע"ז בח"מ סימן כ"ח סעיף ג':
המזכיר ש"ש לבטלה. יש מקשין למה לא חשיב מי שלא נידה את זה המזכיר ונראה דאין חיוב לנדותו שמא סבור זה השומע שאותו המזכיר הוא אינו יודע שיש איסור בדבר ולא אמרו דהשומע צריך לנדותו אלא אם הוא יודע בעצמו בבירור שהמזכיר הוא יודע שיש איסור בדבר:
המנדה למי שאינו חייב נידוי. כתו' בהגהת מיימוני דוקא שיודע שאינו חייב נידוי כי הא דר"ל במועד קטן אבל מורה שנידה שסבור שזה חייב נידוי וטעה אין לנדות המורה וכתב רש"ל י"א דוקא אם אותו שנידה שלא כדין הוא ת"ח אבל לא בעם הארץ והמנדה ת"ח ומההיא דר"ל אין ראיה דשמא אותו שנידה ר"ל היה גדול ממנו:
באר היטב
(מה) החכם: והוא שראוי להורות ויגע בתורה. ב"י בשם הקונטרסים.
(מו) המחשב: כ' הש"ך נראה דהיינו דוקא כשמחשב וקובע ע"פ שהיו רגילים לקבוע בא"י בזמן שהיה ב"ה קיים אבל לחשב בתקופות ומזלות כמו שנהגו האידנא אדרבה מצוה היא כדאמרי' כל היודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו וגו'.
(מז) למי: ובא לב"ד להתרעם עליו שנידהו שלא כדין ב"ד מנדין אותו כ"כ הלבוש ומשמע דכל שלא בא לב"ד לקבול עליו אין ב"ד נזקקין לנדותו. ובכסף משנה כתב בשם הרשב"ץ בתשובה דהכא מיירי במי שרגיל בכך שב"ד נזקקין לנדותו ומשמע דברגיל אפי' אינו קובל עליו הב"ד נזקקין לנדותו עכ"ל הש"ך.