איוב יד
קיצור דרך: t2714
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
יד א אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה
קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־רֹֽגֶז׃
ב כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל
וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד׃
ג אַף־עַל־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ
וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃
ד מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א
לֹ֣א אֶחָֽד׃
ה אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו
מִֽסְפַּר־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ
חֻקָּ֥ו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֹֽר׃
ו שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל
עַד־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃
ז כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה
אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף
וְ֝יֹנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃
ח אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שׇׁרְשׁ֑וֹ
וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃
ט מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ
וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע׃
י וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ
וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃
יא אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם
וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃
יב וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־יָ֫ק֥וּם
עַד־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ
וְלֹֽא־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃
יג מִ֤י יִתֵּ֨ן ׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי
תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ
תָּ֤שִֽׁית־לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃
יד אִם־יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִֽ֫חְיֶ֥ה
כׇּל־יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל
עַד־בּ֗֝וֹא חֲלִיפָתִֽי׃
טו תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶעֱנֶ֑ךָּ
לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף׃
טז כִּֽי־עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר
לֹֽא־תִ֝שְׁמֹ֗ר עַל־חַטָּאתִֽי׃
יז חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י
וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־עֲוֺנִֽי׃
יח וְ֭אוּלָם הַר־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל
וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃
יט אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם
תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ
וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃
כ תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ
מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ׃
כא יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע
וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־יָבִ֥ין לָֽמוֹ׃
כב אַךְ־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב
וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז
ב כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד
ג אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך
ד מי יתן טהור מטמא לא אחד
ה אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו [חקיו] עשית ולא יעבור
ו שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו
ז כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל
ח אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו
ט מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע
י וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו
יא אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש
יב ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם
יג מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני
יד אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי
טו תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף
טז כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי
יז חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני
יח ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו
יט אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת
כ תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו
כא יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו
כב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל
א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.
ב כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד.
ג אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ.
ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד.
ה אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חקו [חֻקָּיו] עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר.
ו שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ.
ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל.
ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ.
ט מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע.
י וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ.
יא אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.
יב וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.
יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי.
יד אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי.
טו תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף.
טז כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי.
יז חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי.
יח וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.
יט אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ.
כ תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ.
כא יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ.
כב אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
(א) אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.
(ב) כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד.
(ג) אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ.
(ד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד.
(ה) אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חקו [חֻקָּיו] עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבוֹר.
(ו) שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ.
(ז) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל.
(ח) אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ.
(ט) מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע.
(י) וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ.
(יא) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.
(יב) וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.
(יג) מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי.
(יד) אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי.
(טו) תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף.
(טז) כִּי עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא תִשְׁמוֹר עַל חַטָּאתִי.
(יז) חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי.
(יח) וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.
(יט) אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ.
(כ) תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ.
(כא) יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ.
(כב) אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
|
סוף תשובת איוב לצופר הנעמתי |
"
- א אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.
- ב כְּצִיץ יָצָא - וַיִּמָּל ונבל. מלשון מלילה, וַיִּבְרַח כַּצֵּל ברגע שמאירים על צל הוא נעלם - וְלֹא יַעֲמוֹד.
- ג אַף עַל זֶה בן אדם שפל כל כך פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ? וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ?
- ד מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא? לֹא אֶחָד!
- ה אִם חֲרוּצִים יָמָיו... מִסְפַּר חֳדָשָׁיו - אִתָּךְ!
- (חקו) חֻקָּיו מספר ימיו, או צעדיו ומעשיו עָשִׂיתָ - וְלֹא יַעֲבוֹר!
- ו שְׁעֵה מֵעָלָיו תעזוב אותו - וְיֶחְדָּל! עַד לו אפילו לא יספיק יִרְצֶה לעשות עבודה (ולרצות את המנהל שלו כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ!
- ז כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, וְיֹנַקְתּוֹ - לֹא תֶחְדָּל.
- ח אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ -
- ט מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ, וְעָשָׂה קָצִיר יתן פרי כְּמוֹ נָטַע עץ צעיר שזה עתה ניטע!
- י וְגֶבֶר לעומת זאת, ושלא כמו עץ יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ, וַיִּגְוַע אָדָם - וְאַיּוֹ?!
- יא אָזְלוּ מַיִם - מִנִּי יָם? וְנָהָר - יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ?
- יב וְאִישׁ שָׁכַב - וְלֹא יָקוּם! עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ משחק מלים: השמים תמיד יהיו ולא יסתיימו, וגם אינם "מתעוררים" אלא תמיד נשארים במצבם הקבוע, וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.
- יג מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי! תַּסְתִּירֵנִי - עַד שׁוּב אַפֶּךָ! תָּשִׁית לִי חֹק תן לי צדק - וְתִזְכְּרֵנִי!
- יד אִם יָמוּת גֶּבֶר - הֲיִחְיֶה?! כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל אתפלל ואבקש לחיות - עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי.
- טו תִּקְרָא - וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ! לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף!
- טז כִּי עַתָּה - צְעָדַי תִּסְפּוֹר? לֹא תִשְׁמוֹר תוותר עַל חַטָּאתִי?
- יז חָתֻם בִּצְרוֹר כלומר אינני יכול להגיע ולבטל אותו פִּשְׁעִי, וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי.
- יח וְאוּלָם: הַר נוֹפֵל יִבּוֹל, וְצוּר סלע ענק שאמור להיות יציב - יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.
אבנים שחקו מים - את הסברו של פסוק זה שמע רבי עקיבא בגיל ארבעים, והחליט ללמוד לקרוא ולכתוב - ומשם ללמוד תורה עד שנעשה לרבם של ישראל.
- יט אֲבָנִים אפילו אבנים - שָׁחֲקוּ מַיִם מי הנחלים גורמים לשחיקה וחורצים בהם, בעזרת התמדה! תִּשְׁטֹף אותה זרימת מים תשטוף סְפִיחֶיהָ את סחף האבנים - עֲפַר אָרֶץ ותהפוך אותם לאדמה חולית (עפר)! וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ - הֶאֱבַדְתָּ וגם גוף האדם מתכלה לאחר מותו!
- כ תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח - וַיַּהֲלֹךְ ואתה מצפה שהוא יוכל ללכת? מְשַׁנֶּה פָנָיו - וַתְּשַׁלְּחֵהוּ?
- כא יִכְבְּדוּ קשה וכבד להם. ומשחק מלים עם כיבוד האב בָנָיו - וְלֹא יֵדָע! וְיִצְעֲרוּ יש להם צער. כלומר מרוב כאב הוא לא יכול להתרכז אפילו בבנים שמצבם קשה. - וְלֹא יָבִין לָמוֹ!
- כב אַךְ הכאב הוא הדבר היחיד בו הוא יכול להתרכז בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל!
"
{פ}
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: