ירושלמי מועד קטן ג ה
<< | ירושלמי · מסכת מועד קטן · פרק ג · הלכה ה | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ה משנה
עריכההקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שבעה שמונת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שלשים מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלים עולין ואין מפסקין
הלכה ה גמרא
עריכהגזירת שבעה סנדל וספן גזירת ל' איחוי וגיהוץ ותגלחת אי זהו גיהוץ כלי צמר מגוהצין חדשים וכלי פשתן מגוהצין לבנים ר' חלבו רב חונה בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת היך איפשר תיפתר שגררתו חיה ונתייאשו מלבקש ותני כן הרי מי שגררתו חיה מאימתי מונים לו משנתייאשו מלבקש מצאוהו איברים איברים מונין לו משימצא ראשו ורובו ר' יהודה אומר השזרה והגולגולת רובו אמר ר' אבון תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת אם חשיכה היך אפשר א"ר אחא תיפתר שסתמו עכו"ם אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת ר' אמי הוה ליה עובדא וגילח יום ל"א ר' הוה ליה עובדא וגילח יום ל"א א"ר זריקן מן מתניתן יליף לה ר' אמי דתנינן תמן מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום ל"א ואת השנייה יום ששים ואח' א"ר יוסי תמן לשעבר והכא בתחילה ר' ירמיה הורי לר' יצחק עטושייא ואית דאמרי לר' חייה בריה דר' יצחק עטושייא לגלח יום ל' מן מתניתן שמונת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת ל' הוא שמיני הוא שלשים אמר רבי יוסה שנייא היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו תדע לך שהיא כן דאמר רבי חלבו רב חונה בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת אין תימר שלא מפני הרגל התירו מעתה אפי' חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת ועוד מן הדא דתני על כל המתים הוא שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים אמר רבי חגי די הוה שמעתא כן ושמעתא כן תני זו דברי אבא שאול רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין בימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירות לא בטלו מה ביניהון רב חונה אמר ערב הרגל ביניהון אם גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל אם לא גילח ערב הרגל אל יגלח אחר הרגל ר"י אמר אע"פ שלא גילח ערב הרגל יגלח לאחר הרגל ר' לעזר הורי לר"ש בר בא לגלח לאחר הרגל ולא ידעין אי
כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן דברי הכל ר' לעזר הורי לשמעון בר בא הרגל עולה למניין שלשים א"ר יוסי אשכחון תלתין קודמין לשבעה הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שבעה לא אמר אלא ג' הא שנים לא הדא דאת אמר בינו לבין עצמו אבל הרבים אין הרבים מתעסקין עמו ותני כן הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל מונה שבעה לאחר הרגל שלשה ימים הראשונים הרבים מתעסקין עמו ד' ימים האחרונים אין הרבים מתעסקין עמו ומלאכתו נעשית באחרים ועבדיו ובהמתו עושין בצינעה במקום אחר מהו להראות לו פנים ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינה והלא אמרו אין אבל בשבת מפני מה אמרו להראות לו פנים לא מפני הכבוד והכא מפני הכבוד ודכוותה יום אחד לפני הרגל בטלו ממנו גזירת שנים "אַבֵל – ביום הראשון אינו נותן תפילין. ביום השני הוא נותן תפילין. אם באו פנים חדשות – חולצן כל שבעה דברי ר' ליעזר;
ר' יהושע אומר: ביום הראשון וביום השני אינו נותן תפילין; בשלישי הוא נותן תפילין. אם באו פנים חדשות – אינו חולצן".
אם ביום השני אינו נותן תפילין צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא תנא דא רבי זעירה מר עוקבן בשם שמואל רבי זעירא רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי ליעזר בנתינה וכרבי יהושע בחליצה רבי זעירה בעי אם נתן ביום השני כרבי ליעזר מהו שיעשה ר' ליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ אמר ר' יוסי בי ר' בון וכיני אם נתן ביום השני כר' ליעזר נעשה ר' ליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ אין כיני נאמר הלכה כר' ליעזר הרי שאין לו מה לוכל ביום הראשון ובשני אינו עושה מלאכה בשלישי הוא עושה בצינעה אבל אמרו תבוא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך בר קפרא אמר אפילו בשלישי לא יעשה כל עיקר בר קפרא כדעתיה דבר קפרא אמר אין תוקפו של אבל אלא עד שלשה ימים ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופא סבירה דהיא חזרה לגביה כיון דהיא חמייא דאישתני זיויהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלה לה לאחר שלשה ימים הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו הא לך מה שגזלתה וחמסתה ונתת בי ר' חגיי בשם ר' יאשיה מייתי לה מן הכא (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם ואפילו פרש חגיכם באותה השעה (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אריסיו וחכיריו וקבליו הרי אלו עושין איכריו וספניו וגמליו אינן עושין ר' יהושע בן לוי אמר היתה לו פרה מגמלת בעיר הרי זה עושה א"ל ר' יוסה הדא דאת אמר בהוא דחייב ליה הא בתחילה אסור שני אחין שני שותפין שני טבחים שני חנוונים שאירע לאחד מהן דבר הרי אלו נועלין את חנותן וחכיריו ופועליו עושין בצינעה במקום אחר. "אָבֵל, כל זמן שמתו מוטל לפניו אוכל אצל חבירו אין לו חבר אוכל בבית אחר אין לו בית אחר עושה מחיצה ואוכל אם אינו יכול לעשות מחיצה הופך את פניו כנגד הכותל ואוכל ואינו לא מיסב ואוכל ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו ולא אוכל בשר ולא שותה יין ואין מזמנין עליו ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו אינו עונה אחריהן אמן בד"א בחול אבל בשבת מיסב ואוכל כל צורכו ושותה כל צורכו ואוכל בשר ושותה יין ומזמנין עליו ואם בירך עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו עונה אחריהן אמן אמר רשב"ג הואיל והיתרתה לו את כל אלו חייבוהו בשאר מצותיה של תורה חיי שעה התירתה לו חיי עולם לא כל שכן ר' יודה בר פזי בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים".
אָבֵל - בשבת הראשונה אינו הולך לבית הכנסת; בשנייה – הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו; בשלישית – יושב במקומו ואינו מדבר; ברביעית – שוה לכל אדם. רבי יהודה אומר: אפשר לומר בשבת הראשונה שהרבים מתעסקין עמו אלא השנייה היא הראשונה השלישית היא השנייה הרביעית היא השלישית. ר"ש אומר: אָבֵל - בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו, בשנייה יושב במקומו ואינו מדבר; בשלישית – שוה לכל אדם. ר"י בן לוי אמר: הלכה כדברי מי שהוא מוסיף ימים.
הרי שבא ומצא אָבֵל בתוך ביתו בשני ובשלישי משלים עמהן וברביעי מונה לעצמו. ר' שמעון אומר: אפילו ברביעי משלים עמהן. ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר"ש בשאינו גדול משפחה אבל אם היה גדול משפחה מונה לעצמו כהדא ר' מנא הורי לרבי ארמנייא מכיון שאת גדול משפחה מנה לעצמך בשלא הוראו לו רוב פנים אבל אם הוראו לו רוב פנים נוטלו למרחץ כהדא רב הונא הורי לאחיו דר' יהודה בר זבדי מכיון שהיראו לו רוב פנים נוטלו למרחץ הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אילין דקברין בבית שריי אית תניי תני אלו שכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתם הגולל אית תניי תני אלו ואלו משיסתם הגולל ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול המשפחה ר' יעקב בר אחא בשם רבי אסי לחומרין מהו חומרין אם היה גדול המשפחה כאן אלו שכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתם הגולל אם היה גדול המשפחה שם אלו ואלו מונין משיסתם הגולל כהדא גמליאל זוגא דמכת אחתיה סלק הילל אחוה עימיה א"ל רבי מנא מכיון שאת גדול המשפחה כד תהא סלק גב אחוך הוי שלף סנדלך הרי שמפנין אותו מקבר לקבר אית תניי תני משיסתום הגולל הראשון אית תניי תני משיסתם הגולל השני ר' יונה הוה ליה עובדא שאל לר' חנניה חברון דרבנן א"ל משיסתם הגולל הראשון ר' ירמיה הוה ליה עובדא שאל לר' זעירה לר' אמי א"ל משיסתם הגולל השני אתא לגביה אמר ליה לחומרא הורי לך ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין הדא דאת אמר בתוך שבעה אבל לאחר שבעה כבר עבר האבל בשנתנו דעתן לפנותו אבל אם לא נתן דעתו לפנותו משיסתם הגולל הראשון כהדא גמליאל דיקוונתיה קברוניה כורסאיי גבון בתר תלתא יומין אימלוכין מחזרא יתיה אתון ושאלון לר' סימון אמר לון רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי מכיון שלא נתתם דעתכם לפנותו משיסתם הגולל הראשון יישוע אחוי דדוריי הוה ליה עובדא אתא שאל לר' אבהו א"ל משיסתם הגולל השני אמר ליה ר' יעקב בר אחא עמך הייתי ושאלתינה לר' אבודמא דמן חיפה אמר משיסתם הגולל הראשון א"ל אנא לא שמעית אין שמעת פוק והורי מניין לאבל מן התורה שבעה (בראשית נ) ויעש לאביו אבל שבעת ימים ד ולמידין דבר קודם למתן תורה ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירה שמע לה מן הדא (ויקרא ח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן ה' כשם ששימר הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה ומניין ששימר הקב"ה על עולמו שבעה (בראשית ז) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ ומתאבלין קודם שימות המת אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת אבל הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות שימר על עולמו תחילה אית דבעי מימר אלא שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק אמר רבי הושעיה (ויקרא י) כי שמן משחת ה' עליכם כשם שנתרויתם בשמן המשחה כל שבעה כך אתם שמרו על אחיכם כל שבעה ר' אבהו בשם ר' יוחנן (במדבר יב) אל נא תהי כמת תסגר מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה חד ברבי אמר הדא דר"י קומי דרבי שמעון בן לקיש ולא קביל עלוי אמר הכא עבד לה להסגר והכא הוא עבד להחלט דאמר ר"י בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת מה ימי המת אינן עולין אף ימי החלט אינן עולין ר' ירמיה ור' חייה בשם רשב"ל ר' אבהו ר' יוסה בן חנינה בשם רשב"ל (דברים לד) ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שבעה בכי שנים אבל שלשים ואית דמחלפין ימי שנים בכי שבעה אבל שלשים ר' יוסה ר' חייה בשם רבן שמעון בן לקיש רבי יונה ורבי חייה ורבן שמעון בן לקיש בשם ר' יודן נשייא (עמוס ט) והפכתי חגיכם לאבל מה ימי החג שבעה אף ימי האבל שבעה אמר רבי אמי לרבי חייה בר בא אי מה ימי החג שמונה אף ימי האבל שמונה אמר ליה שמיני רגל בפני עצמו הוא או מה העצרת יום אחד אף האבל יום אחד אמר ליה מיכן לשמועה רחוקה ותני כן שמועה קרובה יש לה שבעה ושלשים ורחוקה אין לה שבעה ושלשים אית תניי תני שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים אית תניי תני שמועה קרובה בתוך שנים עשר חודש ורחוקה לאחר שנים עשר חדש ר' אבהו בשם ר"י הלכה כדברי מי שהוא אומר שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הפסיקו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברייא אמרי מכיון ששמע בתוך שלשים מונה שבעה לאחר שלשים אמר לון רבי יוסה מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל כמי ששמע לאחר שלשים ואין לו אלא יום אחד בלבד רבי אידי דקיסרין בשם ר"י באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר רבי חנניה אינו מתאבל אמר ליה רבי מנא ויש קריעה בלא איבול שכן על אביו ועל אמו אפילו למחר כמה חייב לקרוע רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו טפילה לטפילה אסור בתגלחת כהדא רבי מנא הוה בקיסרין שמע דדמך בר בריה ואזל וספר אמרון ליה לא כן אלפן רבי אפילו טפילה בטפילה אסור בתגלחת אמר לון באינון דהוון גביה אנן לא הוינן גביה רבי אבודמי בר טובי בשם רבי אבהו ואפילו טפילה לטפילה חייב לקרוע דאמר רבי אבהו (יחזקאל כד) האנק דום מיכן שהוא צריך לצווח מתים אבל לא תעשה מיכן שהוא צריך להתאבל פארך חבוש עליך אית דבעי מימר אלו התפילין אית דבעי מימר זה הגיהוץ מאן דאמר אלו התפילין אי מה התפילין לשני ימים אף האבל לשני ימים מאן דאמר זה הגיהוץ אי מה הגיהוץ שלשים יום אף האבל שלשים ונעליך תשים ברגליך מיכן שהוא אסור בנעילת הסנדל ולא תעטה על שפם מיכן שהוא צריך לכסות את פיו ויכסינה מלרע אמר רב חסדא דלא יהוון אמרין פומיה הוא חשש ולחם אנשים לא תאכל מיכן שהקטנים הולכין אצל הגדולים ומניין שהגדולים הולכין אצל הקטנים א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב (ירמיהו יז) כי כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח וגו' תני אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדיל ובתשמיש המטה מלספר ומלכבס מלקרות בתורה ומלשנות מדרש הלכות והגדות משאילת שלום ומלעשות מלאכה מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה רבי נתן רבי אמי הוה ליה עובדא שאל לר' חייה בא והורי ליה כל שבעה כר' נתן רבי יוסה הוה ליה עובדא שלח לר' בא בר כהן א"ל ולא כן אלפן רבי רבי אמי הוה ליה עובדא ושאל לרשב"ל והורי ליה כל שבעה כרבי נתן א"ל ודלמא תרין עובדין אינון אנן אמרין לה על דר' חייה בר אבא ואתון אמרין לה על דר' שמעון בן לקיש ועוד מן הדא ר' חמא אבוי דרב הושעיה הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרין ר' יוסה בעי היידן רבנן רבנן דהכא או רבנן מדרומה אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דדרומא רברבייה קומוי והוא שאיל לזעירייא אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דדרומא אתון שריין ואינון אסורין דתני מקום שנהגו לרחוץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין.
א"ר יוסה בי רבי בון מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה הדא דאת מר ברחיצה שהיא של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר שמואל בר אבא עלו בו חטטין אתון ושאלון לר' יסא מהו דיסחי אמר לון ואין לא סחי מיית הוא אין כיני אפילו בט' באב אין כיני אפילו ביה"כ ר' יוסי בן חנינה ראו אותו טובל אין לקירוייו לא ידעין ואין להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין הורי ר' בא בר כהן תנייא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור תני מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין ובדרום שואלין ר' הושעיה רבא אזל לחד אתר חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמר אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו רבי יוסי בי רבי חלפתא הוה משבח בי ר"מ קומי ציפוראיי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע חד זמן אבילייא בשובתא ושאל בון אמרין ליה ר' אהגו דאת מתני שבחיה אמר לון מה עבד אמרו ליה חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמר לון בעיי אתון מידע מהו חייליה בא להודיענו שאין אבל בשבת דכתיב (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות כמה דאת אמר (שמואל ב יט) נעצב המלך על בנו שמואל אמר פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת ראש חזירת קרע זקיפת המיטה חובה נעילת סנדל תשמיש המיטה רחיצה רשות חד תלמיד מן דשמואל שימש מטתו שמע שמואל ואיקפד עלוי ומית אמר להלכה איתאמרת דילמא למעשה רב אמר ח"ז חובה פ"ן רשות חזירת קרע זקיפת המטה חובה פריעת ראש נעילת סנדל רשות תרין בנוי דק נפקון חד רישיה מגלי ושלח סנדלוי וחד רישיה מכסי ולביש סנדלוי ר' יונה סלק לגבי רבי גוריין נפק לגביה לביש סנדלוי א"ל מה את סבר דילפינן עובדא מינך לא ילפון עובדא מן בר נש זעיר ומלקרות בתורה אמר רבי יוחנן (איוב ב) ואין דובר אליו דבר ואפילו דבר של תורה א"ל ר' שמעון בן לקיש כל גרמיה אלו תנא לא הוה מיית מאי כדון כיי דא"ר יודה בר פזי בשם רבי יוחנן בשלא היו יודעין במה לפתוח לו אם בגופו אם בממונו אם בנפש בניו ובנותיו חד תלמיד מן דרב חסדא איבאש שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה איתעביד קומיהון כמין חיוי ואפסקון ודמך חד תלמיד מן דבר פדיה איבאש שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה איתעביד קומיהון כמין כוכבא ואפסקון ודמך תני אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל כהדא ר' יסא הוה ליה עובדא שלח ליה רבי יוחנן תרין תלמידין דיתנון עימיה אין משום דשרי לא ידעין ואין משום דלא רגיל לא ידעין ור' יסא לא רגיל אלא כגון אילין מיליהון דרבנן דבר נש מישתאיל בהון וקיים ליה כמאן דלא רגיל רבי יוסי בר פיטרס חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא הוה ליה עובדא שלח ליה בר קפרא תרין תלמידין דיתנון עימיה אין דשרי לא ידעין ואין משום שהיה להוט אחר התורה לא ידעין ותנין כן אם היה להוט אחר התורה מותר על כל דבר האמור בתורה כהן מיטמא ישראל מתאבל הוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו הנשואה מתאבל ואונן אבל לא מיטמא ארוסתו לא מתאבל ולא אונן ולא מיטמא תני כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו רב דמכת אחתיה ופקד לחייה בריה א"ל כד תיסליק לגביי הוי שלח סנדלך רבי מנא הוון בנויי דרבי חנינה אחוי מייתין אתון ושאלון לרבי יוסי מהו לכפות את המיטה אמר לון לא צריך מהו לישן על גבי מיטה כפוייה אמר לון לא צריך מהו לקרות את שמע ולהתפלל אמר לון נישמעינה מן הדא הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונות קריאת שמע פורש למקום טהרה ולובש את תפיליו וקורא קריאת שמע ומתפלל מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר דברי רבי ליעזר ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל וכשמת רבן גמליאל כיון שיצא מפתח החצר אמר ר' ליעזר לתלמידיו כפו את המיטות וכשנסתם הגולל א"ר יהושע לתלמידים כפות את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי זקן בערב שבת הוא זוקף את מיטותיו במוציא שבת הוא כופן תני דרגש נזקפת ואינה נכפית ר' שמעון בן אלעזר אומר שומט קלמנטרין שלה ודיו רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כר"ש בן אלעזר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא מיטה שנקליטיה עולין ויורדין עמה שומטן ודייו איזו היא מיטה ואי זו היא דרגש אמר ר' ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין על גופה זו היא דרגש והא תנינן המיטה והעריסה משישופם בעור הדג אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה א"ר לעזר תיפתר באילין ערסתא קיסרייתה דאית לה ניקבן ומנין לכפיית המיטות ר' קריספי בשם ר' יוחנן (איוב ב) וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתיב כאן אלא וישבו אתו לארץ אלא דבר שהוא סמוך לארץ מיכן שהיו ישנין על מיטות כפיות בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היתה לך בתוך ביתך וגרמתני לכפותה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא יכפה הסרסיר רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם ר' שמעון בן לקיש חד אמר מפני מה הוא ישן על מטה כפויה כדי שיהא ניעור בלילה ונזכר שהוא אבל וחורנה אמר מתוך שהוא ישן על גבי מטה כפויה הוא ניעור בלילה ונזכר שהוא אבל אמר איני כופה את המטה הרי אני ישן על גבי הספסל אין שומעין לו מפני שאמר איני כופה את המטה אבל אם אמר הרי אני כופה את המטה שומעין לו מתני' לא אמרה כן אלא וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל בכ"ג הא בכהן הדיוט לא וברבים הא ביחיד לא ולא עבדין כן כפיית המיטות פעמים עושה ו' ה' ד' ג' בע"ש ששה בע"ש עם דימדומי חמה חמשה י"ט לאחר שבת ד' שני ימים טובים של ראש השנה ג' חד תלמיד מן דר' מנא הורה לחד מן קריביי דנשיי משהוא זוקפה שוב אינו כופה כמה ימים היה לו ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא שני ימים היה לו לו רבי בא ר' אמי ר' יעקב בר זבדי בשם ר' יצחק ג' ר' חיננא בר פפא הורי לכפותה אפילו יום אחד ואית חמי ליה (מלכים א יג) יען כי מריתה תני הדר בפונדק אין מחייבין אותו לכפות דלא יהוון אמרין חרש הוא הרי שמת חמיו או חמותו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת וכן היא שמת חמיה או חמותה או אחד מקרובי בעלה אינה לא כוחלת ולא פוקסת אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג שמואל אמר לא שנו אלא חמיו או חמותו הא אחד מכל הקרובים לא ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסי ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן בדר עמו קם ר' יוסה עם ר' יודה בר פזי א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא א"ל אבא לא הוה אמר כן אלא דאיתתיה דבר נחמיה מית אתון שאלון ליה מהו לכפות את המטה אמר לון לא צריך מהו לקרות את שמע ולהתפלל א"ל נישמעינה מן הדא הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונת קריאת שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש את תפיליו וקורא את שמע ומתפלל מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת והרגלים מפסיקין ואינן עולין ר' סימון בשם רבי יוחנן שהוא מותר בתשמיש המיטה קם ר' ירמיה עם ר' יודה בי ר' סימון א"ל הכין אמרין כל תלמידיו דר' יוחנן לא שמע בר נש מיניה הדא מילתא אלא אבוך א"ל רבי יעקב אין דאיתאמרת לא איתאמרת אלא מן אילין מילייא דהכין הכין מילתיה דריב"ל אמר שהוא אסור בתשמיש המיטה דאמר ר' סימון בשם ריב"ל והלא אמרו אין אבל ברגל אלא שהרבים נוהגין בו בצינעה מהו בצנעה שהוא אסור בתשמיש המיטה התיבון הרי הרגל הרי הוא אסור בתשמיש המיטה ואינו עולה אף השבת הואיל והיא אסורה בתשמיש המיטה לא תעלה אמר ר' בא איפשר לשבעה בלא רגל אבל אי אפשר לשבעה בלא שבת