פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה תענית פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת תענית: א ב ג ד

מסכת תענית עם מפרשי המשנה: א ב ג ד

----

פרק ב, "סדר תעניות כיצד"

טקס תענית הציבור ועבודת המקדשעריכה

חטיבה I: שליח הציבור והדרשןעריכה

(א) סדר תעניות כיצד?

מוציאין את התבה ארון הקודש, המסמל את הקב"ה. ויש אומרים את השולחן שעליו קוראים בתורה. לרחובה של עיר
ונותנין אפר מקלה אפר קלוי, שהוא סימן לאבל, וכן לקלון ולביזיון.
על גבי התבה כאבל על אובדן התקשורת עם האל
ובראש הנשיא נשיא הסנהדרין, בסוף תקופת בית שני הנשיא נחשב מנהיג העם בתמיכת החכמים, בעוד המלך נחשב כנציג שלטון הכיבוש מטעם רומי. אבל ראו הוריות ג, ב "ואיזהו הנשיא - זה המלך", ולפי משנה זו מדובר במלך המשתתף בטקס, כמובן במידה והוא מקיים את דברי המשנה..., ובראש אב בית דין השופט העליון בבית הדין (בית המשפט) - אלו שני מנהיגי החכמים,

הוצאת התיבה לרחוב היא גם סימן לאבלות הקב"ה, המיוצג על ידה (ולכן שמים גם עליה אפר מקלה), וגם צעד מעשי, כי אין בבית הכנסת מקום לכל הציבור.

הנשיא ואב בית הדין היו רק בירושלים, אבל המשנה מרחיבה את הנוהג הירושלמי לכל עיר.

למרות שמקורה של התענית בירושלים, אין לכהנים תפקיד חשוב בה.

הבצורת משמשת כאמצעי להחזרת העם בתשובה, תוך ניצול הציפייה לגשם, וראו לקמן ג, ו. הדרשן "הזקן שבהם" עומד מול שליח הציבור "זקן ורגיל".

בתוספתא א, ח יש הצעה שונה לדרשה של הזקן - שם מודגשות עבירות שבין אדם לחבירו. ונראה שכל זקן יצר דרשה משלו, המתאימה לציבור המסוים שלו.

וכל אחד ואחד נותן בראשו.
הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין:
אחינו!
לא נאמר באנשי נינוה: "וירא האלהים את שקם ואת תעניתם",
אלא: (יונה ג י) "וירא האלהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה.
ובקבלה הוא אומר:
(יואל ב יג) וקרעו לבבכם! ואל - בגדיכם!


(ב) עמדו בתפלה... - מורידין לפני התבה:

הדרשן קורע את הלב, ואילו המתפלל משתדל להשלים אותו (השוו משנה א). המתפלל אינו מנסה להחזיר בתשובה את העם, אלא לזכות במענה מהקב"ה.

וראו מגילה ד, ח, שמצביעה על גישה המתנגדת לתליית איכות תפילת הציבור בזהות העובר לפני התיבה. יתכן שהבחירה בשליח ציבור בעל יכולת - מיוחדת לתענית ציבור דווקא.

לדעת ת"ק אין בתפילה איזכור של הגשם דווקא, אלא צרות ומצוקות בכלל. ר' יהודה מצטט שני קטעים העוסקים בבצורת ממש.

  • זקן ורגיל,
  • ויש לו בנים,
  • וביתו ריקם,
כדי שיהא לבו שלם בתפלה.
ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות -
שמונה עשרה שבכל יום,
ומוסיף עליהן עוד שש: ...

(ג) ...ואלו הן:

(1) זכרונות (2) ושופרות,
(3) אל יי בצרתה לי קראתי ויענני (תהלים קכ),
(4) אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא),
(5) ממעמקים קראתיך ה' (תהלים קל),
(6) תפלה לעני כי יעטף (תהלים קב).
רבי יהודה אומר:
לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות,
אלא אומר תחתיהן:
(1) רעב כי יהיה בארץ, דֶבֶר כי יהיה וגו' (מלכים א ח לז ואילך),
(2) ...אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות (ירמיהו יד).
ואומר חותמיהן: ...


בכל חתימה מופיע אחד מגיבורי המקרא שהתפלל לה' - לא מתוך תשובה - ונענה. קשה לקבל את הקשר בינו לבין הברכה עצמה, ויותר נראה שהם פשוט מנויים לפי סדר כרונולוגי. לעומת זאת, חתימות הברכות מתאימות לברכות במשנה ג, אבל בשינוי סדר. יתכן שיש לשנות את סדר הברכות שם.

ההסבר הפשוט ביותר הוא של רש"י: הברכה "הראשונה" אינה אחת מהברכות במשנה ג, אלא ברכת "גואל ישראל" שבשמונה עשרה (הברכה השביעית שם, שגם היום בתענית ציבור מוסיף שליח הציבור את ברכתו אחריה). הברכה "השניה" היא זכרונות וכו'.

והשוו תוספתא א, ט, שסומכוס הציע לחתום את הברכה השביעית ב"משפיל הרמים" ושמא התכוון לרומאים.

(ד) על הראשונה "ראה נא בעניינו" הוא אומר:

מי שענה את אברהם בהר המוריה,
הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - גואל ישראל!
על השניה "זכרונות" הוא אומר:
מי שענה את אבותינו על ים סוף,
הוא יענה אתכם, וישמע קול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - זוכר הנשכחות עם ישראל כביכול נשכח במצרים, וה' נזכר בו ו"מצא" או הוציא אותו משם!
על השלישית "שופרות". הוא אומר:
מי שענה את יהושע בגלגל,
הוא יענה אתכם, וישמע קול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - שומע תרועה תרועת השופרות הפילו את חומות יריחו!
על הרביעית "בצרתה לי" הוא אומר:
מי שענה את שמואל במצפה המצפה - עיר גבוהה מצפון לירושלים, צופה להרי מדבר יהודה ומואב, ומזכירה את תפילת דוד 'אשא עיני',
הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - שומע צעקה!
על החמישית "אשא עיני" הוא אומר:
מי שענה את אליהו בהר הכרמל,
הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - שומע תפילה אליהו התפלל לגשם!

לשון נוכח של שליח הציבור אינה קיימת בתפילותינו, כי היא מעמידה אותו מול הציבור ולא כאחד ממנו. יתכן שלפנינו שריד לתפילות שנהגו במקדש, כמו ברכת כהנים.

על הששית "ממעמקים" הוא אומר:
מי שענה את יונה ממעי הדגה,
הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - העונה בעת צרה אכן עת צרה: יונה התפלל 'אפפוני מים עד נפש...ותבוא אליך תפילתי'. ה' גם 'עונה' ליונה ומחנך אותו בסוף הספר!
על השביעית "תפילה לעני". הוא אומר:
מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים
הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!
ברוך אתה, ה' - המרחם על הארץ!


בימי החכמים הנ"ל כבר נחרב הבית. נראה ששוב לפנינו ביקורת של חכמים על עירוב מוטיבים של הכהנים מימי המקדש בתפילת התענית.

כאן הועתקו מהמקדש בעיקר תקיעות השופר והחצוצרות, והשוו ר"ה ג, ד.

וראו תוספתא א, י, שבתפילת ר' חלפתא ור' חנניה לא היו עונים אמן אלא בשכמל"ו, כמו במקדש.

(ה) מעשה בימי רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון,

שעבר אחד לפני התבה, וגמר את הברכה כֻּלָה,
וענו אחריו אמן

"תִּקעו הכהנים! - תְּקָעוּ!"

"מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה -

הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!"

"הריעו בני אהרן! - הריעו!"

"מי שענה את אבותינו על ים סוף -

הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה!"

וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו:

לא היינו נוהגין כן, אלא בשער המזרח ובהר הבית.

טקס התענית קשור לכל העם, חוץ מהעובדים במקדש. שם היו הכהנים, שלא השתתפו בתענית, מברכים את העם.

בדומה למתח בין שליח הציבור והדרשן - מעוצב כאן מתח בין המקדש עצמו לבין בית הכנסת, שממנו מוציאים את התיבה (משנה א).

חכמים הזדהו עם הדרשן, ופחות מכך עם הכוהנים.

חטיבה II: הוצאת הכהנים מטקסי התעניתעריכה

(ו) שלש תעניות הראשונות:

אנשי משמר אותה 'משמרת' מ-24 משמרות כהונה, העובדת באותה תקופה בבית המקדש - מתענין ולא משלימין,
ואנשי בית אב המשפחה המצומצמת מהמשמר, ששובצה לעבודת אותו היום - לא היו מתענין כלל.
שלש שניות:
אנשי משמר - מתענין ומשלימין,
ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין.
שבע אחרונות:
אלו ואלו אנשי משמר, ואנשי בית אב - מתענין ומשלימין
- דברי רבי יהושע.
וחכמים אומרים:

לדעת חכמים, העובדים במקדש אינם משתתפים בתענית באופן מלא, שעבודת בית המקדש דוחה את התענית. הדבר מסביר את לשון הנוכח, שהרי התענית מוטלת רק על ישראל ולא על הכוהנים.

שלש תעניות הראשונות:
אלו ואלו לא היו מתענין כלל.
שלש שניות:
אנשי משמר - מתענין ולא משלימין,
ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל.
שבע אחרונות:
אנשי משמר - מתענין ומשלימין,
ואנשי בית אב - מתענין ולא משלימין.


אנשי בית אב עובדים בפועל ואנשי המשמר רק בכוננות, ראו תוספתא ב, ד. לכן לאנשי משמר מותר להתענות ולהשלים, ולאנשי בית אב אסור.

הכהנים שבמשמרת היו במועד משלהם, כמו בחול המועד, והשוו מו"ק ג.

(ז) אנשי משמר: מֻתָּרים לשתות יין בלילות, אבל לא בימים.

ואנשי בית אב: לא ביום ולא בלילה.

אנשי משמר ואנשי מעמד: אסורין מלספר ומלכבס,

ובחמישי - מֻתָּרין! - מפני כבוד השבת.


חטיבה III: שיקולים בקביעת מועד התעניתעריכה

(ח) כל הכתוב במגלת תענית "דלא למספד" -

לפניו אסור, לאחריו מותר.
רבי יוסי אומר: לפניו ולאחריו אסור.

יש ימים שאסור לקבוע בהם תענית, גם אם יש בצורת.

..."דלא להתענאה בהון" -
לפניו ולאחריו מותר.
רבי יוסי אומר: לפניו אסור, לאחריו מותר.


תענית מעלה את החרדה בציבור מפני הבצורת. ביום חמישי היו קונים מצרכים לשבת, כשם שמסתפרים ומכבסים את הבגדים, - ראו לעיל משנה ז. שילוב של יום צריכה ובהלה עלול להעלות את המחירים.

(ט) אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי - שלא להפקיע השערים.

אלא שלש תעניות הראשונות: שני, וחמישי ושני,
ושלש שניות: חמישי, שני וחמישי.

רבי יוסי אומר:

כשם שאין הראשונות בחמישי -
כך לא שניות, ולא אחרונות.


בשאר מועדי מגילת תענית, חוץ מחנוכה ומפורים - גוזרים, שהם בוטלו.

וראו תוספתא ב, ו, שר' אליעזר ור' יהושע טענו שאפילו אם התחילו להתענות בחנוכה ובפורים - מפסיקים.

לעניין תשעה באב שחל ביום ששי ראו תוספתא ב, ח, מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה.

(י) אין גוזרין תענית על הצבור - בראש חדש, בחנוכה ובפורים,

ואם התחילו, אין מפסיקין.
דברי רבן גמליאל.
אמר רבי מאיר,
אף על פי שאמר רבן גמליאל 'אין מפסיקין', מודה היה שאין משלימין.
...וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת. אין מתענים בו, כמו בר"ח חנוכה ופורים