ביאור:תוספתא/תענית/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תענית פרק ראשוןעריכה

שואלים גשמיםעריכה

(א)
שואלין את הגשמים עד שיצא ניסן


ראו משנה א, ב. ר' מאיר טוען שכשם שאילן יכול לעשות פרי תוך חודש, התבואה עשויה לעשות כן ב15 יום, ולכן הוא קורא את יואל כך שגם היורה עשוי לרדת בניסן.



שנאמר (יואל ב כג) "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון", דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים: יורה במרחשון, "ומלקוש בראשון" - בניסן
אמר להם ר׳ מאיר: הואיל ואילן עושה פירות לשנים עשר, ותבואה לששה חדשים
מה מצינו באילן שנאמר [בו] (יחזקאל מז יב) "לחדשיו יבכר" - אף תבואה לחמשה עשר יום
הא למדת שיורה ומלקוש בניסן:

(ב)
מאימתי שואלין את הגשמים? - משהגיע זמנה של רביעה


ראו משנה א, ג.
זמנה של רביעה נקבע לפי תקופת החמה, ולדעת רבי אם עוד לא הגיעה זמנה (ראו הלכה ג) - אין שואלים.
עיבור השנה משפיע על סוף תקופת השאלה, ויתכן שכבר עבר הזמן לפני שיצא ניסן.



אם היתה שנה חסירה - נותנין לה חסרונה. [אם] לאו - הולכין אחר סדרן, דברי רבי
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם הולכים אחר סדרן.
אם היתה שנה מעוברת - נותנין לה עיבורה:

(ג)
איזו היא רביעה ראשונה?


ראו משנה א, ד. המשנה כר' מאיר, אבל רבי במשנה ג' נראה כסובר כר' יהודה.



[ר' מאיר אומר בכירה לשלשה, בינונית לשבעה, אפילה לשבעה עשר
רבי יהודה אומר הבכירה לשבעה, בינונית לי"ז, אפילה לכ״ג
רבי יוסי אומר הבכירה לי״ז, בינונית לעשרים ושלשה, אפילה לר״ח כסלו]
וכן היה רבי יוסי אומר: אין היחידים מתענים אלא מר״ח:

(ד)
איזו [היא] רביעה שניה? - משהגיע זמנה של רביעה, דברי ר' מאיר


רביעה שניה משפיעה על שורת הלכות: ראו פאה ח א, וכן שביעית ט ו-ז וכן טהרות ו, ז.
ר' מאיר קובע את הזמן לפי תקופת החמה, וחכמים לפי הגשם בפועל. ר' יוסי מחלק בין דינים הקשורים בגשם לבין אלו הקשורים בזמן, כגון הנודר הנאה "עד הגשמים."
ר' מאיר מודד את כמות הגשם בכלי כמו בימינו. ר' יהודה מודד לאיזה עומק נרטבה האדמה.
רשב"א טוען כנגדו שההרטבה עשויה לנבוע ממי התהום, ולאו דווקא ממי הגשמים, כשם שרביעת בהמה מפעילה את ההריון בנקבה.



וחכמים אומרים: משתרד רביעה
רבי יוסי אומר: כל התלוי ברביעה - משהגיע זמנה של רביעה
וכל שאין תלוי ברביעה - משתרד רביעה שניה
רבן שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה ולא פסקו
יש בהן כדי רביעה שניה
כמה גשמים יורדין ויהא בהן כדי רביעה?
מלא כלי של שלשה טפחים דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר: ראשונה טפח, שניה טפחיים, ורביעה שלשה טפחים
אמר רשב״א אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין הארץ פולטת כנגדו טפחיים
וכן הוא אומר (תהלים מב ח) תהום אל תהום קורא וגו׳
למה נקרא רביעה? - שרובעת את הארץ.

תעניות יחידיםעריכה

(ה)
כל שאמרו "אוכלין ושותין מבעוד יום"


ראו משנה א, ד-ו. הברייתא מרחיבה את דיני המלאכה וכו' לכל התעניות ולאבלות ונידוי.



אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל בתשמיש המטה
היום אסור במלאכה והלילה מותר.
מנין שהיום הולך אחר הלילה? שנאמר (אסתר ד טז) "שלושת ימים לילה ויום"
כל אלו שאמרו "אוכלין ושותין משחשיכה"
מותרין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל בתשמיש המטה
אוכלין ושותין עד [שיאיר המזרח] דברי ר׳
ר״א בר״ש אומר עד קרות הגבר. ישן ועמד - אסור מיד
כל אלו שאמרו "אסורין בנעילת הסנדל", יצא מן הכרך – נועל; הגיע לכרך - חולץ
וכן אתה אומר במנודה ובאבל.

(ו)
איזהו יחיד? רשב״א אומר כל הרוצה לעשות יחיד [עצמו] עושה

ת״ח [אינו] עושה [אא״כ מינהו ב״ד על צבור]
רשב"ג אומר: דבר שהוא של צער הרוצה לעשות עצמו יחיד – עושה, ות״ח – עושה, ותבא עליו ברכה
דבר שהוא של שבח - לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד – עושה, ות״ח – עושה,
אלא אם כן מינהו בית דין על הצבור:

(ז)
רשב״א משום ר״מ וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו:


נסיונות שונים להתאים את חדשי הירח לעונות השנה, ראו בראשית ח כב; וראו משנה א, ז, כר' יהודה, שרק בתחילת אייר מגיעה עונת הקציר.



חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו – זרע. חצי כסלו וטבת [וחצי שבט] – חורף.
חצי שבט ואדר וחצי ניסן – קור. חצי ניסן אייר וחצי סיון – קציר.
 חצי סיון תמוז וחצי אב – קיץ. חצי אב אלול וחצי תשרי – חום.
 רבי יהודה היה מונה ממרחשון. ר״ש מונה מתשרי:

תענית הציבור: דרשה ותפילהעריכה

(ח)

סדר תעניות כיצד? - מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין עליה אפר מקלה

ולא היו מתעלפין מתחלפים עליה, אלא אחד יושב ומשמרה כל היום


ראו משנה ב, א. כאן דברי הזקן שונים, וכנראה היו תכנים אפשריים שונים.
כאן הוא מעודד את הציבור להודות זה לזה על חטאים שבין אדם לחבירו למרות שקשה לאדם להודות בהם מפני הבושה, כי הבושה ממעשיו הרעים גדולה יותר, וגם גורמת לרעב, כאמור בישעיהו.
התשובה לה' מחייבת את השב להודות בחטאו ולהחזיר את הגזילה.
בעניין השרץ, ראו תוספתא מכשירין ב, ב, שאם לא הוציא את הטומאה איתו מהמקווה - טהור.



זקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין: בניי, יתבייש אדם מחבירו ואל יתבייש אדם ממעשיו?
[מוטב] יתבייש אדם מחבירו וממעשיו, ואל יהא הוא ובניו [מצויין] ברעב!
וכן הוא אומר (ישעיה נח) "למה צמנו ולא ראית, ענינו נפשנו ולא תדע?"
מה הוא משיבו? – "הן ביום צומכם" וגו' "הן לריב ומצה תצומו" וגו׳
"הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו?"
אלא איזה צום שאני רוצה בו? – "פתח חרצובות רשע" וגו׳
אם יהא שרץ בידו של אדם, אפילו טובל בשילוח ובכל מי בראשית - אינו טהור לעולם
השליך שרץ מידו - עלתה לו טבילה בארבעים סאה
וכן הוא אומר (משלי כח יג) "ומודה ועוזב ירוחם" ואומר (איכה ג מא) "נשא לבבנו אל כפים, אל אל בשמים"

(ט)

אומר לפניהם הש"ץ לפני הציבור כ״ד: י״ח שבכל יום, ושש היה מוסיף

שביעית - משום סומכוס אמרו "משפיל הרמים"


שבע חתימות כי גם החתימה של גואל ישראל משתנה, וראו משנה ב, ד, שם חתימת השביעית היא "המרחם על הארץ". סומכוס מעדיף לרמז להפלת מלכות הרומאים.
לפי התוספתא תקעו הריעו ותקעו גם בגבולים, וראו שם משנה ה, וראו תמיד ז, ב, שם לא נזכר עניין עניית האמן – אבל הוא נרמז בבן סירא נ פס' כב.



היכן אמרו? בין גואל ישראל לרופא חולים.
עונין אמן על כל ברכה וברכה תוקעין ומריעין ותוקעין. כך היו נוהגין בגבולין.
במקדש [מה הן] אומרין? ברוך [אתה] ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם
[ואין] עונין אמן במקדש. מנין שאין עונין אמן במקדש?
שנאמר (נחמיה ט ה) "קומו וברכו את ה׳ אלהיכם" וגו׳
מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה?
שנאמר] (שם) "ומרומם על כל ברכה ותהלה". על כל ברכה – ברכה, ועל כל תהלה – תהלה.

(י)

על [הראשונה] הוא אומר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך גואל ישראל
והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו [וגו׳]
וחזן הכנסת אומר [להם] תקעו הכהנים תקעו
וחוזר ואומר[להם] מי שענה את אברהם בהר המוריה
הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה. תוקעין ומריעין.
על] השניה הוא אומר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך זוכר הנשכחות
והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו
[חזן] הכנסת אומר [להם] הריעו בני אהרן הריעו
[וחוזר] ואומר [להם] לפני התקיעות מי שענה את [משה ואבותינו] על ים סוף
הוא יענה אתכם וישמע [קול צעקתכם ביום הזה. תוקעין ומריעין ותוקעין
אחת [תקיעה ואחת תרועה, עד שגומר את כולם לברכה אחת היו תוקעים מריעים ותוקעים, ולזו שאחריה היו מריעים ותוקעים ומריעים
כן] הנהיג רבי חלפתא בציפורי, ורבי חנינא בן תרדיון בסכני
וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח [בלבד]: