משנה תענית ג
תענית פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת תענית • פרק שלישי ("סדר תענייות") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
סדר תעניות אלו האמור, ברביעה ראשונה.
אבל צמחים ששינו, מתריעין עליהם מיד.
וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום, מתריעין עליהם (מיד), מפני שהיא מכת בצורת.
ירדו לצמחין אבל לא ירדו לאילן, לאילן ולא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות, מתריעין עליהן מיד.
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, דכתיב (עמוס ד) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וגו', אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות.
רבי עקיבא אומר, מתריעות ולא מתענות.
וכן עיר שיש בה דבר או מפולת, אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות.
רבי עקיבא אומר, מתריעות ולא מתענות.
איזהו דבר? עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר.
פחות מכאן, אין זה דבר.
על אלו מתריעין בכל מקום: על השידפון ועל הירקון, על הארבה ועל החסיל, ועל חיה רעה ועל החרב, מתריעין עליה, מפני שהיא מכה מהלכת.
מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שידפון באשקלון.
ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן.
רבי יוסי אומר, לא על שאכלו אלא על שנראה.
על אלו מתריעין בשבת: על עיר שהקיפוה גוים או נהר, ועל ספינה המטרפת בים.
רבי יוסי אומר, לעזרה ולא לצעקה.
שמעון התימני אומר, אף על הדֶבר, ולא הודו לו חכמים.
על כל צרה שלא תבוא על הציבור, מתריעין עליה, חוץ מרוב גשמים.
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שירדו גשמים.
אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו.
התפלל ולא ירדו גשמים.
מה עשה, עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר (לפניו), רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך.
נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות.
התחילו לירד בזעף.
אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.
ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים.
באו ואמרו לו, כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן.
אמר להן, צאו וראו אם נמחית אבן הטועים.
שלח לו שמעון בן שטח, אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, (משלי כג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
היו מתענין וירדו להם גשמים, קודם הנץ החמה – לא ישלימו.
לאחר הנץ החמה, ישלימו.
רבי אליעזר אומר, קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו.
מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות.
אמר להם רבי טרפון, צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב.
ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול.
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה;
- אֲבָל צְמָחִים שֶׁשִּׁנּוּ,
- מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד.
- וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם,
- מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:
יָרְדוּ לִצְמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לְאִילָן,
- לְאִילָן וְלֹא לִצְמָחִים,
- לָזֶה וְלָזֶה,
- אֲבָל לֹא לְבוֹרוֹת, לְשִׁיחִין וְלִמְעָרוֹת,
- מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:
וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים,
- דִּכְתִיב (עמוס ד): "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר" וְגו',
- אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת,
- וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת:
וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת,
- אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת,
- וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת.
- אֵיזֶהוּ דֶּבֶר?
- עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי,
- וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה,
- הֲרֵי זֶה דֶּבֶר;
- פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶּבֶר:
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם:
- עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן,
- עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל,
- וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב;
- מַתְרִיעִין עָלֶיהָ,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:
מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם,
- וְגָזְרוּ תַּעֲנִית,
- עַל שֶׁנִּרְאָה כִּמְלֹא פִּי תַּנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְׁקְלוֹן.
- וְעוֹד גָּזְרוּ תַּעֲנִית,
- עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ,
- אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:
עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת:
- עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם,
- אוֹ נָהָר,
- וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם.
- עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לְעֶזָרָה וְלֹא לִצְעָקָה.
- שִׁמְעוֹן הַתִּמְנִי [נ"א: הַתֵּימָנִי] אוֹמֵר:
- אַף עַל הַדֶּבֶר;
- וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר מַתְרִיעִין עָלֶיהָ,
- חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים.
מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל:
- הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים.
- אָמַר לָהֶם:
- צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ.
- הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
- מֶה עָשָׂה?
- עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו:
- רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
- בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי,
- שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.
- נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל,
- שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.
- הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין.
- אָמַר:
- לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
- הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף.
- אָמַר:
- לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה.
- אָמַר:
- יָרְדוּ כְּתִקְנָן,
- עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.
- בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ:
- כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ,
- כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן.
- אָמַר לָהֶן:
- צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים.
- שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח:
- אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי;
- אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ?
- שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ,
- כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ;
- וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר:
- "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" (משלי כג, כה):
הָיוּ מִתְעַנִּין,
- וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הֶנֵּץ הַחַמָּה,
- לֹא יַשְׁלִימוּ;
- לְאַחַר הֶנֵּץ הַחַמָּה,
- יַשְׁלִימוּ.
- וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הֶנֵּץ הַחַמָּה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- קֹדֶם חֲצוֹת, לֹא יַשְׁלִימוּ;
- לְאַחַר חֲצוֹת, יַשְׁלִימוּ.
- מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַּעֲנִית בְּלוּד,
- וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת.
- אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן:
- צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב.
- וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב;
- וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם,
- וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:
נוסח הרמב"ם
(א) סדר תעניות האלו האמור -
- ברביעה הראשונה.
- אבל צמחים ששנו -
- מתריעין עליהם מיד.
- וכן שפסקו גשמים,
- בין גשם לגשם - ארבעים יום,
- מתריעין עליהם מיד,
- מפני שהיא מכת בצורת.
- בין גשם לגשם - ארבעים יום,
(ב) ירדו -
- לצמחים - אבל לא לאילן,
- לאילן - אבל לא לצמחים,
- לזה ולזה - אבל לא לבורות,
- ולא לשיחין,
- ולא למערות,
- מתריעין עליהן מיד.
(ג) וכן עיר,
- שלא ירדו עליה גשמים,
- כמו שנאמר:
- "והמטרתי על עיר אחת,
- ועל עיר אחת לא אמטיר,
- חלקה אחת תימטר,
- וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" (עמוס ד ז),
- אותה העיר - מתענה, ומתרעת.
- וכל סביבותיה - מתענות, ולא מתריעות.
- רבי עקיבה אומר:
- מתריעות, ולא מתענות.
- כמו שנאמר:
(ד) וכן עיר,
- שיש בה דבר, או מפולת,
- אותה העיר - מתענה, ומתרעת.
- וכל סביבותיה - מתענות, ולא מתריעות.
- רבי עקיבה אומר:
- מתריעות, ולא מתענות.
- איזה הוא דבר?
- עיר - המוציאה חמש מאות רגלי,
- ויצאו ממנה
- שלשה מתים - לשלשה ימים,
- זה אחר זה - זה אחר זה.
- עיר - המוציאה חמש מאות רגלי,
(ה) [ב] *הערה 1: על אלו - מתריעין בכל מקום,
- על השידפון, ועל הירקון,
- ועל הארבה, ועל החסיל,
- ועל חיה רעה, ועל החרב,
- מתריעין עליהן מיד,
- מפני שהיא מכה מהלכת.
- מתריעין עליהן מיד,
(ו) מעשה,
- כשירדו זקנים מירושלים - לעריהם,
- וגזרו תענית,
- על שנראה כמלוא תנור - שידפון,
- באשקלון.
- ועוד גזרו תענית - למחר,
- על שאכלו שני זאבים - שני תינוקות,
- בעבר הירדן.
- רבי יוסי אומר:
- לא על שאכלו - אלא על שנראו.
(ז) [ג] על אלו, מתריעים בשבת -
- על עיר - שהקיפוה גוים, או נהר,
- ועל ספינה - המיטרפת בים.
- רבי יוסי אומר:
- לעזרה - אבל לא לזעקה.
- שמעון התמני אומר:
- אף על הדבר.
- ולא הודו לו - חכמים.
(ח) [ד] על כל צרה - שתבוא על הציבור,
- מתריעין עליהן,
- חוץ מרוב הגשמים.
- מתריעין עליהן,
- מעשה,
- שאמרו לו, לחוני המעגל:
- "התפלל שירדו גשמים".
- אמר להם:
- "צאו - והכניסו תנורי פסחים,
- בשביל שלא ימוקו".
- "צאו - והכניסו תנורי פסחים,
- התפלל - ולא ירדו גשמים.
- עג עוגה - ועמד בתוכה,
- ואמר: "רבונו של עולם,
- בניך שמו פניהם עלי,
- שאני כבן בית לפניך,
- נשבע אני בשמך הגדול,
- שאיני זז מכאן - עד שתרחם על בניך".
- התחילו הגשמים - מנטפים.
- אמר: "לא כך שאלתי -
- אלא - גשמי בורות, שיחין, ומערות".
- ירדו בזעף.
- אמר: "לא כך שאלתי -
- אלא - גשמי רצון, ברכה, ונדבה".
- ירדו כתקנן,
- עד שעלו ישראל - מירושלים להר הבית,
- מרוב הגשמים.
- עד שעלו ישראל - מירושלים להר הבית,
- אמרו לו:
- "כשם שהתפללת עליהן - שירדו,
- כך התפלל עליהן - שילכו להן".
- "כשם שהתפללת עליהן - שירדו,
- אמר להם:
- "צאו וראו - אם נמחת אבן הטועים".
- שלח לו שמעון בן שטח,
- ואמר לו: "צריך אתה לינדות,
- אבל מה אעשה לך,
- שאתה מתחטא לפני המקום,
- כבן שמתחטא לפני אביו,
- והוא עושה לו רצונו,
- עליך הכתוב אומר:
- "ישמח אביך ואימך, ותגל יולדתך" (משלי כג כה)".
- שאמרו לו, לחוני המעגל:
(ט) [ה] היו מתענים - וירדו להם גשמים,
- קודם הנץ החמה - לא ישלימו.
- לאחר הנץ החמה - ישלימו.
- רבי אליעזר אומר:
- קודם לחצות - לא ישלימו.
- לאחר חצות - ישלימו.
- מעשה, שגזרו תענית בלוד,
- וירדו להם גשמים - קודם חצות.
- אמר להן רבי טרפון:
- "צאו - ואכלו ושתו,
- ועשו יום טוב".
- יצאו - ואכלו ושתו,
- ועשו יום טוב,
- ובאו בין הערבים - וקראו הלל הגדול.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תענית, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב