פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה ידים פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת ידים: א ב ג ד

מסכת ידים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד

----

דרכי נטילת הידיים ודיני הספקותעריכה

חטיבה I: נטילת שתי ידים בשתי שטיפותעריכה

(א) נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת - יָדוֹ טְהוֹרָה.

שטיפה אחת - בניגוד לשתי שטיפות - היא שיטת נטילה המתאימה בעיקר לנטילת יד אחת (וראו תוספתא ברכות ד, ח.), ואין בה צורך ברביעית, וראו בביאור לעיל א, א.

מי הנטילה המשומשים מהשטיפה הראשונה, לדעת ר' יוסי - נחשבים טמאים. לכן, לדעתו, יש לשטוף פעמיים. ר' מאיר טוען שמי השטיפה הראשונה טהורים, אבל אם הסתפק בשטיפה אחת לשתי ידיו - יש צורך ברביעית.

לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת - רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִטֹּל מֵרְבִיעִית.

נָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָהוֹר. רְבִּי יוֹסֵה מְטַמֵּא.


(ב) נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד,

וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִין - טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים - טָהוֹר.

המשך דברי ר' יוסי: המים מהשטיפה הראשונה - טמאים. למרות זאת לכתחילה אין ליטול במים טמאים, ראו תוספתא ב, א-ד.

השטיפה השניה מטהרת את המים שעל היד, ולא את המים שנשפכו ממנה. כמו כן היא אינה מטהרת מים שעל גבי קיסם או אבן שעל היד.

ר' שמעון בן גמליאל מטהר אם נמצא על ידו לאחר השטיפה הראשונה לכלוך מהמים עצמם, והשוו מקואות ו, ז.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין וְאֶת הַשְּׁנִיִּין לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָמֵא.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר - יָדָיו טְמֵאוֹת,

שֶׁאֵין הַמַּיִם אַחֲרוֹנִין מְטַהֲרִין אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִבִּרְיַת הַמַּיִם - טָהוֹר.


(ג) הַיָּדַיִם מִטַּמּוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק.

"הפרק" יכול להיות אמצע האצבע, או המעבר מהאצבעות לכף היד, וראו בכורות ז, ו.

התנאי לגבי טהרת היד הוא ששטיפה ראשונה תהיה עד הפרק. השניה יכולה להיות גם מחוץ לו, בתנאי שלבסוף הגיעו המים גם לאיזור השטוף. שטיפה יחידה מטהרת את היד השטופה (משנה א), אבל אם אחריה נגעה היד השטופה והלחה בחברתה - נטמאו שתי הידים.

נטילת ארבעה וחמישה אנשים - ראו לעיל א, א. בעניין זה מסכים גם ר' יוסי, למרות שהמים שעברו את ידי הראשון טמאים, לכאורה.

כֵּיצַד?
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּין חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לְיָד - טְהוֹרָה.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין וְאֶת הַשְּׁנִיִּין חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לְיָד - טְמֵאָה.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין לְיָדוֹ אַחַת, וְנִמְלַךְ, וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּין לִשְׁתֵּי יָדָיו ואז נגעה היד שנשטפה פעם אחת בזו שנשטפה פעמיים - יָדָיו טְמֵאוֹת.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִין לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּין לְיָדוֹ אַחַת - יָדוֹ טְהוֹרָה.
נָטַל לְיָדוֹ אַחַת, וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבַרְתָּהּ - טְמֵאָה.
בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל - טְהוֹרָה.

נוֹטְלִין אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה,

וּבִלְבַד שֶׁיְּרָפוּ, שישאירו רווח בין אצבעותיהם שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶן הַמַּיִם.


חטיבה II: ספקותעריכה

(ד) סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶן מְלָאכָה, סָפֵק לֹא נַעְשָׂה בָהֶן מְלָאכָה,

סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן כַּשֵּׁעוּר, סָפֵק אֵין בָּהֶן כַּשֵּׁעוּר,

סָפֵק טְמֵאִין, סָפֵק טְהוֹרִין - סְפֵקָן טָהוֹר

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: "סְפֵק הַיָּדַיִם לִטַּמֵּא וּלְטַמֵּא וְלִטְהַר - טָהוֹר" (טהרות ד, יא.)
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: לִטְהַר - טָמֵא. ידים טמאות שנטל אותן בדרך שספק אם היא לפי הקריטריונים - נשארו טמאות
כֵּיצַד?

הָיוּ טְהוֹרוֹת יָדָיו, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִין טְמֵאִין, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע;

עשיית מלאכה במים - ראו לעיל א, ג.

שיעור המים - ראו משנה א לעיל.

ברישא מובאות דוגמאות של ספקות בדיני הנטילה, שבהן חולקים ת"ק ור' יוסי: לדעת ת"ק הידים נטהרו, ור' יוסי משאיר אותן בחזקתן, כלומר טמאות כמו לפני הנטילה - וראו מקואות ב, ב.

בסיפא, בדוגמאות שבהן ידיו טמאות הספק הוא האם טימאו הידים את התרומה. בדוגמאות שבהן ידיו טהורות - הספק הוא האם הן נטמאו, ולבסוף מובאת דוגמא של עירוב שתי השאלות.

הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִין טְהוֹרִין, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִין טְהוֹרִין,

נָגַע בְּאַחַת מֵהֶן, סָפֵק בִּטְמֵאָה נָגַע, סָפֵק בִּטְהוֹרָה נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,

נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן, סָפֵק בִּטְמֵאָה נָגַע, סָפֵק בִּטְהוֹרָה נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר,

נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בִטְמֵאָה וּטְהוֹרָה בִּטְהוֹרָה, אוֹ טְהוֹרָה בִטְמֵאָה וּטְמֵאָה בִּטְהוֹרָה,
הַיָּדַיִם כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, הַכִּכָּרִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.