ביאור:תוספתא/ידים/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת יָדַיִם פֶּרֶק ב

נטילת ידים והטבלתן

(א)

הַכֹּהֲנִים מְקַדְּשִׁין בַּמִּקְדָּשׁ בְּיַד עַד הַפֶּרֶק, וּבָרֶגֶל עַד הַסּוֹבֵךְ. אמצע השוק

הַנּוֹטֵל יָדָיו, לֹא יֹאמַר: הוֹאִיל וְהָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִין, הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הַטְּמֵאִים.

השוואות בין נטילת ידים להטבלתן.
אין ליטול ידיו במים טמאים, למרות שהם נטמאים בנטילה – ראו משנה ב, ב.

וְאִם עָשָׂה כָּךְ - צָרִיךְ לְנַגֵּב אֶת יָדָיו.
אֲבָל הַמַּטְבִּיל אֶת יָדָיו - אֵין צָרִיךְ לְנַגֵּב אֶת יָדָיו.

(ב)
הַנּוֹטֵל יָדָיו - צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו,

ראו משנה ב, ג: המים הראשונים אינם אמורים להגיע מחוץ לפרק, ואם הגיעו אינם אמורים לחזור.

שֶׁלֹּא יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לַפֶּרֶק, וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת יָדָיו.
אֲבָל הַמַּטְבִּיל יָדָיו, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו.

(ג)
הַנּוֹטֵל אֶת יָדָיו, אִם נִתְכַּוַּן - יָדָיו טְהוֹרוֹת, אִם לָאו - יָדָיו טְמֵאוֹת.

תחילת ההלכה היא בשיטת ר' יוסי, ראו לעיל א, יג.
לדברי רשב"ג ראו משנה ב, ב.

אֲבָל הַמַּטְבִּיל אֶת יָדָיו, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - יָדָיו טְהוֹרוֹת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים,
וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא עַל יָדָיו יַבְחוּשׁ, שֶׁבִּרְיָתוֹ מִן הַמַּיִם - יָדָיו טְהוֹרוֹת.

(ד)

הַנּוֹטֵל יָדָיו, אִם הָלְכוּ הַמַּיִם עַד הַפֶּרֶק - יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְאִם לָאו - יָדָיו טְמֵאוֹת.

סָפֵק לֹא הָלְכוּ - יָדָיו טְהוֹרוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָדָיו טְמֵאוֹת.

הרחבה והחמרה בדיני הנטילה, השוו משנה ב, ב: שם מדובר על הנוטל יד אחת, וכאן מרחיבים את הדין לנוטל יד לעצמה ויד לעצמה.
ההלכה מעניקה משמעות גם לכוונה של הנוטל, כדעת ר' יוסי לעיל הלכה ג.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ,
וְנִמְלַךְ וְנוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת - טִמְּאוּ זֶה אֶת זֶה.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ,
אִם נִתְכַּוַּן - יָדָיו טְהוֹרוֹת, וְאִם לָאו - טְמֵאוֹת.

נטילת הרבה ידים

(ה)
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְטִמֵּא אֶת אַחַת מִיָּדָיו - הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַשְּׁנִיִּים בַּשְּׁנִיָּה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שמא נטמאה גם היד השניה

ראו לעיל הלכה ב, שאם נטל ויצאו המים וחזרו – כאילו לא נטל. במקרה כזה ידיו מן הפרק ולפנים טמאות, ומטמאות ככר תרומה.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְיָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, וחזרו וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים עַל גַּבֵּיהֶן,
וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה,
מִן הַפֶּרֶק וְלִפְנִים - טָמֵא, מִן הַפֶּרֶק וְלַחוּץ - טָהוֹר.
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה,
מִן הַפֶּרֶק לִפְנִים - טָמֵא, מִן הַפֶּרֶק וְלַחוּץ - טָהוֹר.

(ו)
נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְנָפַל כִּכָּר תְּרוּמָה - טָמֵא.

חזרה על סוף הלכה ה, אבל הפעם המים נשפכו מידיו, לאחר שנטמאו, על הארץ - ולשם נפלה ככר התרומה.
גם המים השניים שנשפכו לאותו מקום אינם מטהרים את שלולית המים ראשונים.

וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁיְּהֵא טָהוֹר: וּמָה אִם מֵי גְשָׁמִים, הגהת הגר"א. בכ"י: הראשונים
שֶׁאֵינָן מְטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, מְטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ,
שְׁנִיִּים, שֶׁמְּטַהֲרִין אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, דִּין הוּא שֶׁיְּטַהֲרוּ אֶת הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאָרֶץ!

(ז)

נוֹטְלָן אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְּצַד זֶה, וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם אַרְבָּעָה דְּבָרִים:

מִשּׁוּם שֶׁמָּא נִטְמְאוּ, מִשּׁוּם שֶׁמָּא נֶעֶשְׂתָה בָהֶן מְלָאכָה,

ראו שם סוף משנה ג. גם כאן התוספתא מדגישה שהנטילה טהורה למרות שהיא מעלה חששות שונים.

וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נִטְּלוּ מִן הַכֶּלִי, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נִטְּלוּ מִן הָרְבִיעִי. רביעית, ראו הלכה ח לקמן.
אֲבָל הַנּוֹטֵל וְהַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו - יָדָיו טְמֵאוֹת,
שֶׁמִּתְּחִלָּה שבודאי לֹא נִטְּלוּ מִן הַכֶּלִי.

(ח)
שְׁנַיִם שֶׁנָּטְלוּ מִשְּׁתֵּי יְדֵיהֶן, זוֹ מִשְּׁמִינִית וְזוֹ מִשְּׁמִינִית,

כמו בסוף ההלכה הקודמת: אם ודאי לא התקיימו הלכות הנטילה – הידים טמאות.

אַף עַל פִּי שֶׁחוֹזְרִין וּמִתְעָרְבִין בַּקִּלּוּחַ - יְדֵיהֶן טְמֵאוֹת,
שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נִטְּלוּ מִן הָרְבִיעִית.

(ט)
אֵלּוּ פוֹסְלִין לַיָּדַיִם: אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהַמִּדָּפוֹת, טומאת מדף בקדשים וְהַמַּשְׁקִין.

ראו משנה ג, א, שיטת ר' יהושע, וכן פרה י, ב.
לעניין הרצועה של התפילין – ראו משנה ג, ג.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן:
הַנּוֹגֵעַ בָּרְצוּעָה - טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּקְּצִיצָה.
רַבִּי זַכַּי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב: הַנּוֹגֵעַ בַּקְּצִיצָה - טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּמְּזוּזָה. רש"י: איגרות בתוך הבתים

טומאת ידים בספרי הקודש

(י)

סֵפֶר שֶׁבָּלָה, אִם יָכוֹל לְלַקֵּט הֵימֶנּוּ שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אוֹתִיּוֹת,

כְּפָרָשַׁת "וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרוֹן" - מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.

ראו משנה ג, ה.
השורה האחרונה אינה שם.

מְגִלָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת,
כְּפָרָשַׁת "וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרוֹן" - מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם.
חִבֵּר לָהּ יְרִיעוֹת אֲחֵרוֹת - הִיא מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם, וְהַשְּׁאָר אֵין מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.

(יא)
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַגִּלָּיוֹן שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וּכְדֵי הֶקֵּף,

ראו משנה ג, ד.
אין לכתוב הלל או קריאת שמע לצורך התפילה!!

כֻּלָּן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
הַכּוֹתֵב 'הַלֵּל' וּ'שְׁמַע' לַתִּינוֹק לְהִתְלַמֵּד בּוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשַּׁי לַעֲשׁוֹת - מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.

(יב)
הַמְּשִׁיחוֹת וְהָרְצוּעוֹת שֶׁתְּפָרָן לַסֵּפֶר,

בניגוד לסוף הלכה י – כאן כל מה שמחובר לספר טמא איתו.
תיבה ומטפחות – ראו מגילה ג, א. אם המטפחות שניות לטומאה אין גוזרים עליהן טומאת ידים.
ברכות ק"ש וברכות אחרות אינן מטמאות את הידיים למרות שיש בהן דמיון לפסוקי תנ"ך. והשוו לעיל הלכה יא.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשַּׁי לְקַיְּמָן - מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
תִּיק הַסְּפָרִים, וְתֵבָה שֶׁלַּסֵּפֶר, וּמִטְפְּחוֹת סְפָרִים,
בִּזְמַן שֶׁהֵן טְהוֹרִין - מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם.
הַבְּרָכוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאוֹתוֹת הַשֵּׁם
וּמֵעִנְיָנוֹת הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה - אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם.

(יג)
הַגִּלְיוֹנִים אבנגליונים וְסִפְרֵי הַמִּינִין - אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם.

אפילו ספרי תורה של המינים אינם מטמאים את הידים.
ספרים חיצוניים, גם יפים ונכונים, ולמרות ששייכים לישראל – אינם מטמאים.

סִפְרֵי בֶן סִירָא, וְכָל סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ אחר חתימת הנבואה - אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.

(יד)
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם,

ראו דברי ר' יהודה ור' יוסי במשנה ג, ה.
הטענה כנגד ר' שמעון היא שקהלת נאמרה ברוח הקודש, ואילו שאר חכמתו של שלמה אבדה.

מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ
קֹהֶלֶת אֵינָהּ מְטַמָּא אֶת הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֵחָכְמָתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה.
אָמְרוּ לוֹ: וְכִי לֹא כָתַב אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד?
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (מלכים א ה יב) "וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף."
וְאוֹמֵר: (משלי ל ו) "אַל תּוֹסֵף עַל דְּבָרָיו, פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ."

עמון מואב וישראל

(טו)

עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית, וּשְׁאָר כָּל אֲרָצוֹת וּבָבֶל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

עַמּוֹן וּמוֹאָב וּשְׁאָר כָּל אֲרָצוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ,

נראה מהמשנה ד, ג, שבמצרים הפרישו מעשר עני בשביעית.

אִם מַעְשַׂר עָנִי - מַעְשַׂר עָנִי, וְאִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי - מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

(טז)

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית: "אֲנִי הָיִיתִי עִם זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּשֶׁבָּאוּ מִיַּבְנֶה לְלוֹד.
וּבָאתִי וּמָצָאתִי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִין בְּלוֹד.

אָמַר: "מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם?"

ר' אליעזר מייחס למנין החכמים ולהלכה כח נבואי.

אָמַרְתִּי לוֹ: "תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ, וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין."
אָמַר לִי: "אַף עַל פִּי כֵן, מַה חִדּוּשׁ הַיּוֹם?" - אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַהֲלָכוֹת וְאֶת הַתְּשׁוּבוֹת בַּמִּנְיָן, שנמנו עליהן
וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לַזֶּה, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.
אָמַר: (תהלים כה יד) "סוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם."
וְאוֹמֵר: (עמוס ג ז) "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יי דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים."
צֵא אֱמֹר לָהֶן: אַל תָּחוּשׁוּ לְמִנְיְנֵיכֶם!
מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, וְהַזּוּגוֹת מִן הַנְּבִיאִים,
וּנְבִיאִים מִמֹּשֶׁה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי,
שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְּׂרִין מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.

(יז)

בּוֹ בַיּוֹם, עָמַד יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי לִפְנֵיהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ,

אָמַר לָהֶן: "מָה אֲנִי לָבֹא בַקָּהָל?"

ראו משנה ד, ד. בחלק מכתבי היד נוספה כאן המלה "כבראשונה", המתיחסת לשיבת יהודה (ראו ירמיה לג ז), והתומכת בר' יהושע.

אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: "אָסוּר אַתָּה." אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: "מֻתָּר אַתָּה."
אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הָא כָּתוּב: (דברים כג ד) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יי"!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: "וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָן הֵן עוֹמְדִין?
כְּבַר עָלָה סַנְחֵרִיב וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה י יג) "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, וַעֲתוּדֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי".
אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר:
(ירמיה מט ו) "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יי." עֲדַיִן לֹא שָׁבוּ?
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַכָּתוּב אוֹמֵר: (עמוס ט יד) "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל",
כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵלּוּ לֹא שָׁבוּ, כָּךְ הֵם לֹא שָׁבוּ.

(יח)
אָמַר לָהֶן יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי: "אֲנִי, מָה אֶעֱשֶׂה?"

אם אין קיצבה, כמו במקרה של שיבת יהודה ושיבת עמון – אין להניח שכבר שבו, ולכן מותר לבוא בקהל. וראו גם ספרי דברים רנג. בתוספתא קידושין ה ו, מבוטלת גם ההשהיה של גיור המצרים.

אָמְרוּ לוֹ: "כְּבַר שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַזָּקֵן, הֲרֵי אַתָּה מֻתָּר לָבֹא בַּקָּהָל."
אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אַף מִצְרִי כַּיּוֹצֵא בַזֶּה?
אָמְרוּ לוֹ: מִצְרִי, נָתַן לוֹ הַכָּתוּב קִצְבָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כט יג) "מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה,
אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה." וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם.

ויכוחים עם הצדוקים

(יט)

אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי: כִּתְבֵי קֹדֶשׁ, חִבָּתָן טֻמְאָתָן,
שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָן שְׁטִיחִין לַבְּהֵמָה.

(כ)
אוֹמְרִין בַּיְתוֹסִיִּים: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פָּרוּשִׁים!

ראו מגילת תענית לכד באב, שם מיוחסים דברי חכמים לרבן יוחנן בן זכאי.
טובלי שחרית האמינו שהטבילה מטהרת את גופם מטומאתו האימננטית, וחכמים לא קבלו זאת. הנטיה לטבול נקשרת ( ראו ברכות כב א) לתקנת עזרא, אבל הם היו טובלים גם אם לא ראו קרי.

מָה, אִם בַּת בְּנִי הַבָּאָה מִכֹּחַ בְּנִי, שֶׁהוּא בָא מִכֹּחִי - הֲרֵי הִיא יוֹרַשְׁתֵּנִי,
בִּתִּי, הַבָּאָה מִכֹּחִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּירָשֵׁנִי?
אוֹמְרִין פְּרוּשִׁין: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּבַת הַבֵּן, שֶׁכֵּן חוֹלֶקֶת עִם הָאַחִין, של אביה
תֹּאמְרוּ בַבַּת, שֶׁאֵין חוֹלֶקֶת עִם הָאַחִין!
אוֹמְרִים טוֹבְלֵי שְׁחָרִין: כת שנהגה לטבול כל בוקר קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פָּרוּשִׁים,
שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם בַּשַּׁחְרִית בְּלִי טְבִילָה!
אוֹמְרִין פְּרוּשִׁין: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, טוֹבְלֵי שְׁחָרִין,
שֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת הַשֵּׁם מִן הַגּוּף - שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה!

סליק מסכת ידיים