קטגוריה:יהושע ד א

• לדף התרגום על כל הפרק •

פתיחת הפרק החדש והמשך הסיפור מה קרה לאחר שכל בני ישראל עברו את הירדן בחרבה, ויהושע והכהנים ותריסר נציגי השבטים נשארו אחרונים באפיק הירדן.

תַּמּוּ - שורש 'תמם' - נִגְמַר, הִסְתַּיֵּם, לא נשאר ממנו, אזל, הֻשְׁלַם, כָּלָה, נֶחְתַּם, נִשְׁלַם (מילוג), ככתוב: "וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן" (ביאור:בראשית מז טו).

למרות שהמילה "תַּמּוּ" קרובה למילה 'מות', ובהרבה מקרים בתנ"ך היא מוזכרת בהקשר למוות, המילה היא נֵיטְרָלִית ולא רומזת על דבר טוב או רע. פשוט 'כל העם עברו בשלום את הירדן'.

לרוב אלוהים מדבר עם גיבורי הסיפור כאשר אלוהים חושב שהוא צריך להגיד משהו חשוב, אחרת יהיה מאוחר מדי לתקן את השגיאה.

אלוהים לא הורה ליהושע לרכז תריסר נציגי השבטים, אולם יהושע עשה זאת על דעת עצמו, ודרש מהנכבדים שנגשו לפניו: "וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (ביאור:יהושע ג יב). יהושע לא הגדיר את תפקידם של האנשים האלה, שסביר שהם הלכו יחד עם יהושע והכהנים נושאי הארון, ועמדו בנהר עד שכל בני ישראל עברו. ייתכן שיהושע רצה להשתמש בהם כעדים לארוע, כל אחד לשבטו.

נראה שיהושע לקח אותם, אולם לא התכוון להוציא אבנים מהירדן כדי לבנות גל, ולכן אלוהים הרגיש שהוא חייב להסביר ליהושע מה לעשות.