חולין מב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בשלמא לתנא דידן דתנא תנא ודשייר אתיא בזה הכלל אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר י"ח טרפות ותו ליכא והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה סבר ליה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות אע"ג דיכולה ליכוות ולחיות למאן קאמר לתנא דבי רבי ישמעאל תנא דבי ר' ישמעאל טרפה חיה ס"ל אלא סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר כשרה היא והאיכא חסרון בשדרה דתנן כמה חסרון בשדרה בש"א שתי חוליות וב"ה אומרים חוליא אחת ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה המסס ובית הכוסות דקא חשבת להו בתרתי חשבינהו בחדא אפיק חדא ועייל חדא והאיכא גלודה סבר לה כר"מ דמכשיר והא איכא חרותא מרה מאן קתני לה ר' יוסי ברבי יהודה אפיק מרה ועייל חרותא והאיכא שב שמעתתא דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה ותנן ניטל הטחול כשרה ואמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טרפה ואמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה טרפה וגולגולת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובו טרפה נקובי תמניא הוו חשבינהו בחד אפיק שב ועייל שב אי הכי פסוקי נמי תרי הוו חשבינהו בחד בצר להו חדא ועוד דרב עוירא משמיה דרבא נמי נקובה היא
רש"י
עריכהבשלמא לתנא דידן - אע"ג דלא תנא אלא י"ח מ"מ לא תנא מניינא ואיכא למימר דתנא תנא ודלא תנא אתיא בזה הכלל:
אלא לתנא דבי ר' ישמעאל - דתנא מניינא קשיא והא איכא בסגר סימן הוא ומשנה וברייתא הן בהמה שנחתכו רגליה בפרק בהמה המקשה (לקמן עו.) כמה חסרון בשדרה באהילות גלודה בפרקין וכן חרותא. ושב שמעתתא שבע טרפות שמנו האמוראים ולא נשנו במשנה והן היו מקובלים מרבן. האחרונים קרי רגלים ושלפנים קרי ידים ארכובה יינויי"ל מקום חיבור השוק והירך שמפרקין אותה משם בשעת הפשטה:
ר' שמעון בן אלעזר - בתוספתא קתני לה הכי רבי שמעון בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות והכא נקט סיפא דמילתיה ולא נקט השתא ר' שמעון בן אלעזר מכשיר: ופרכינן אע"ג דיכולה ליכוות ולחיות קשיא היא דאפי' הכי איכא למימר דאטרפה לא פליג ר"ש דלמאן קא מותבינן אחנא דבי רבי ישמעאל דתנא מניינא ואיהו טרפה חיה סבירא ליה דקאמר ובין החיה אשר לא תאכל דקרי לה לטרפה חיה אלא הכי פריק סבר לה כרבי שמעון דאמר כשרה היא כדקתני התם רבי שמעון בן אלעזר מכשיר:
כמה חסרון בשדרה - שלא תטמא באהל אלא במגע ובמשא כדין עצם כשעורה דאילו שדרה שלמה וגולגולת שלמה ורוב מניינו ורוב בניינו תנן באהילות (פ"ב מ"א) דמטמאין באהל ואע"פ שאין עליהן בשר:
וכן לטרפה - לב"ש לא הויא טרפה בבציר משתי חוליות ולב"ה בחוליא אחת מיטרפא:
חשבינהו כחד - דהא גבי הדדי סמכי וכחד דמי:
והאיכא גלודה - שניטל עורה והופשטה כולה או מחמת שחין או מחמת מלאכה דקתני מתני' (לקמן דף נד.) וחכמים פוסלים: ומשני סבר לה כר"מ דמכשיר:
והאיכא חרותא - דקתני מתניתין (שם) אלו כשרות חרותא בידי שמים ותניא לקמן (דף נה:) בידי אדם טרפה ואיזו היא חרותא כל שצמקה ריאה שלה ונתקשה כחריות של דקל מחמת שהבעיתה אדם בקולו ופעמים שצומקת מקולות וברד והיא בידי שמים והדרא בריא אבל בידי אדם תו לא הדרא בריא:
מרה מאן קתני לה - דחשבה ניקבה המרה במניינא די"ח טרפות במתניתין יחידאה היא ור"י ברבי יהודה קתני לה לקמן בפרקין (דף מג.) בשמעתין ותנא דבי ר"י לית ליה מרה ואפיק מרה ועייל חרותא:
בוקא דאטמא - קולית הירך:
דשף מדוכתיה - שקפץ ממקומו חור שבעצם אליה שהוא תחוב בו ולקמן (דף נד:) מסיים והוא דאיעכול ניבי. בוקא כמו בוכנא עגול ראשו ותחוב בחור כעלי זה התחוב בחור המכתשת:
לקתה בכוליא אחת - וכ"ש בשתיהן ולקמן (דף נה.) מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ:
אבל ניקב טרפה - ולקמן מפרש ניקב בעליונו מקום שהיא עבה אבל בקולשיה כשרה:
נדלדלו - נתלשו בכמה מקומות ומחוברין כאן מעט וכאן מעט:
נעקרה צלע - אע"ג דתנן במתניתין נשתברו רוב צלעותיה דוקא נשתברו התם בעינן רובא אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה עד חצי חולייתה כדמפרש לקמן (דף נב.) טרפה:
וגולגולת שנחבסה - שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ולא ניקב הקרום אם רובה נחבסה טרפה נחבסה דמינציי"ר בלע"ז:
ובשר החופה את רוב הכרס - זהו קרום עב שקורין טנפנ"א כשפותחין את הבהמה וחותכין את הבשר לאורך הבהמה והוא נראה והאי דקרי ליה חופה את רוב הכרס ולא קרי ליה חופה את הכרס מפני שמיעוט הכרס נחבא בתוך צלעות החזה והסחוס ורובו מכוסה בבשר:
כרס - פנצ"א לבדה בלא בית הכוסות והמסס ואם נקרע רובו של בשר כנגד הכרס אף ע"ג דכי משערת לההוא קרע לגבי כוליה בשר הוי מיעוטא שהרי אותו בשר מחזיק כל בני המעים והולך עד הירכים לא משערינן אלא במה שכנגד הכרס ואם מיקרע רובא דההוא טרפה ושמואל לא סבירא ליה כמאן דפריש לקמן (דף נ:) רוב החיצונה דמתניתין דהיינו בשר החופה את רוב הכרס דאם כן מה אתא שמואל לאשמועינן ואיהו מפרש למתניתין לקמן במילתא אחריתי:
נקובי תמניא הוו - וכי חשבת להמסס ובית הכוסות בחד ומדלית לה למרה אכתי פשו להו תמניא נקובי דמתניתין:
פסוקי תרין - גרגרת וחוט:
דרב עוירא - ניקב הטחול:
תוספות
עריכהוהא איכא בהמה שנחתכו רגליה. תימה דלא פריך מניטל צומת הגידים דתניא בהדיא בפ' בהמה המקשה (לקמן עו.) דטרפה ויש לומר דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה:
ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה. מסיפא דייק רב יהודה דקתני גבי גולגולת כמה חסרון בגולגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון ולהכי חשיב דרב יהודה בהדי משניות משום דממתניתין דייק ולא חשיב לה בהדי שמעתא כדחשיב מלתא דרב עוירא אע"ג דאמתניתין אתמר וא"ת א"כ אמאי לא פריך נמי והא איכא גולגולת כיון דרב יהודה אכולהו קאי ואומר ר"ת דרב יהודה לא קאי אגולגולת דס"ד דחסרון דגולגולת הוי עם הקרום ובהמה מיטרפא בנקיבת הקרום לחודיה אבל אדם דאית ליה מזלא בעי חסרון גולגולת עם נקיבת הקרום והא דאמר בעירובין (דף ז:) דחשיב תרי חומרי דסתרי אהדדי כגון שדרה וגולגולת אגב שדרה נקט גולגולת אי נמי לענין טרפות אדם קאי וכן לטרפה נמי אגולגולת דמשכחת ביה חומרא וקולא חומרא לענין הורג את הנפש וקולא לענין פדיון בכור אם נטרף תוך שלשים שאין הכהן צריך להחזיר אם קבלו ולענין עשה חבירו טרפה ומיהו קשה דבסמוך גבי הא דאמר ר"י בר' יהודה ניקבה המרה טרפה דמקשו ליה רבנן מאיוב משמע דאין בהמה מיטרפא בכך כמו בן אדם ועוד לקמן (דף מז:) גבי אדומה וירוקה כשרה מייתי מדרבי נתן שבאת לפניו אשה שמלה את בנה כו' אלמא מאי דחיי באדם חיי נמי בבהמה והיה נראה לפרש דחסרון הגולגולת בלא הקרום וטרפה לפי שסוף הקרום ליפסק ולהכי לא פריך הכא מגולגולת דהא קתני לה ניקב הקרום של מוח אבל אי אפשר לפרש כן שהרי יש ב"א הרבה שניטל מגולגולת שלהם יותר ממלא מקדח ועדיין חיים ונראה דחסרון הגולגולת הוי עם נקיבת קרום העליון דסוף תתאה ליפסק אבל בלא חסרון עצם אם ניקב קרום העליון אין סוף תתאה ליפסק וכן בבהמה איכא למ"ד (לקמן דף מה.) תתאה מגין ואפילו למ"ד קרמא עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה טרפה יש לחלק בין אדם לבהמה ולא מטעם ר"ת אלא משום דבאדם הקרום התחתון קשה וחזק יותר מבהמה ומשום הכי בעי חסרון עצם עם נקיבת העליון ובבהמה התחתון רך ואין צריך חסרון עצם עם העליון אבל בדבר ששוה בזה ובזה אין לחלק ביניהן כלל:
אפיק חדא ועייל חדא. ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וחסרון דמתניתין לר' שמעון דלרבנן הוי בכלל נקובה צ"ל דהך סוגיא כר' שמעון דלרבנן ליכא אלא י"ז:
סימנין שנדלדלו ברובן טרפה. פירש ר"ח דלמאי דמסיק לקמן (דף מד.) ומוקי לה באיפרוק אפרוקי נדלדלו היינו שנתפרדו זה מזה:
אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה טרפה. לקמן (דף נב.) פליג עליה בר זכאי ואמר נעקרו ברוב בצד אחד ונשתברו ברוב שני צדדין והכא נקט טפי מילתיה דשמואל משום אינך דקאמר גולגולת שנחבסה ובשר החופה את רוב הכרס ואם תאמר לרבי יוחנן דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין חסר להו מי"ח טרפות דליכא למיחשבינהו בתרתי כיון דבזה ובזה צריך רוב שני צדדין ויש לומר דמכל מקום תרתי נינהו שזו עקורה וזו נטולה:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
סבר לה כר' שמעון [בן אלעזר] דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות. כלומר ואינה טרפה:
והא איכא חסרון בשדרה כלומר כמה חסרון בשדרה של מת שלא יהא נזיר מגלח עליו שאין דין לנזיר לגלח אלא על מת שלם או על רוב בניינו או על רוב מניינו דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וגו' ושדרה היא רוב בניינו. וכמה תיחסר שאינו צריך לגלח דאין חשוב רוב בניינו:
בש"א ב' חוליות לעולם מגלח עליה עד שתחסר ב' חוליות ובה"א אפי' לא חיסר אלא חוליא אחת אין צריך לגלח:
ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה. דלבית הלל אפי' לא חיסר אלא חוליא אחת טרפה:
והא איכא גלודה. שתהא מלאה שחין שלא ישתייר עור שלם עליה. והא איכא חרותא כלומר בעיתא בידי (שמים) [אדם] דטרפה. וצמיק ריאה דידיה או חרותא מחיות רעות שראתה דובים ואריות ונבעתה וצמיק ריאה דידיה. מרה מאן דקתני לה ר' יוסי בר' יהודה כלומר כדבעינן למימר קמן. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. קולית שקורין פששל:
סימנין שנדלדלו כלומר שנדלדלו ממקומן. וגולגולת שנחבסה לשון נפחתה ובשר החופה את הכרס ברובו כלומר אם נקרע ברובו טרפה. ועוד דרב עוירא נמי נקובה היא כלומר ואי חשבת ליה בהדי שאר ניקובי בצר להו תרתי חדא דפסוקי וחדא דרב עוירא. הנך דאפקת לא תפיק המסס ומרה:
סבר לה כר"ש ב"א דאמר יכולה ליכוות ולחיות. פירש"י ז"ל דבתוספתא (ג,ג) קתני לה הכי רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות והא דאקשינן וכי יכולה לחיות מאי הוי קושי' הוא דאפי' הכי א"ל אטרפה לא פליג רשב"א אלו דברי הרב ז"ל, ואינו מחוור דר"ש בפי' הוא מכשיר וברייתא הא שמיע ליה.
אלא ה"ק, והא מסבר' (דר') [לר'] ישמעאל [אין ראיה] בהכשר' דהא טעמיה דרשב"א כדקאמר משום דיכולה ליכוות ולחיות ולר' ישמעאל אין זו ראיה שאף כל הטרפות חיות הן ומשו"ה מפרקי' אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה שלא נשנית בכלל הטרפות שנאמרו למשה בסיני ולאו מטעמיה.
ור"ח ז"ל פי' דמעיקרא קאמר סבר לה כרשב"א דאמר יכולה ליכוו' ולחיות דשמעינן ליה באדם הכי דאמרינן ביבמות מעידין על המגויי' רשב"א אומר אין מעידין מפני שיכול ליכוות ולחיות כ"ש זו וכיון שיכולה ליכוות ולחיות אף זו טרפה ואקשי' והא תנא דבי רי"ש טרפה חיה ס"ל. ומפרקי' אלא רשב"א דטרפות דקתני עלה בתוספ' הכא ר"ש מכשיר וסבר לה כוותי' ולאו מטעמיה.
ואין זה הפי' כלום, דמה ראיה עדות אשה לכאן דהתם אין מעידין אלא עד שתצא נפשו מיד ומגוייד יכיל ליכוות ולחיות י"ב חדש קאמר ומיהו טרפה הוי שאינו יכול להתקיים יותר מי"ב חדש אלא שי"ל דרשב"א אוס' את אשתו ואפי' לאחר י"ב חדש וכן פירשתי ביבמו' ומיהו היה לו לומר אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה דתני' וכו' ג).
ויש לפרש ה"ה דהוה לן לאקשויי והאיכא שניטל צומת הגידין אלא רישא נקט וה"ה לסיפ' וכי מפרקא [חדא מפרקא] חברתה ורשב"א אתרוייהו פליג בתוספת' ומיהו בשילהי שמעתין דבצרי להו תרתי ואמרינן הנך דמפקת לא תפיק דהיינו גלודה ולחתכו רגליה דכרבנן ס"ל לתנא דבי רי"ש ולא כרשב"א א"כ קשי' הך דהא איכא נמי ניטל צומת הגידין והוו להו י"ט אלא שי"ל חתיכות הרגל חדא היא ובין שנשבר העצם או נפסקו הגידים נחתך הרגל מיקרי.
והא דאקשי'והא איכא כמה חסרון בשדרה וכו'. ואמר שמואל וכן לטרפה ק"ל והאיכא נמי כמה חסרון בגולגולת דשמואל אתרווייהו קאי וליקשי מתרווייהו וכי מפרקי' אפיק חד אכתי נפיש ליה חד חסרון בגולגולת.
וראיתי לרבינו שלמה ז"ל שכתב וכן לענין טרפה לב"ש בב' חוליות ולב"ה בחוליא אחת ולא ידעתי אם הוא ז"ל סכור דאחסרון דשדרה בלחוד קאי שמואל כדהוינן ליה לקמן אחוליא וכן מצאתי בתו' בשם ר"ת ז"ל דגבי גולגולת לא אמרינן וכן לענין טרפה דחסרון דגולגולת עם נקובת המוח הוא כדי שינטל מן החי וימות ובהמה בנקובת מוח בלבד נמי מטרפא.
ואין דבריו נכונים, דכדי שינטל מן החי וימות בחסרונה של גולגולת בלבד קתני ואלו היה צריך לנקיבת מוח לא היו לה מטהרין באהל דהא עצם דגולגולת שלם הוא ה) ועוד דלקמן מייתי לענין טרפה (חיה) (וכו' פי') [ובפי'] מייתי ראיה מטרפה דאדם לטרפה דבהמה לענין חיה ואינה חיה וכל עיקר לא חשש שמואל בכלל דמתני' ואפיק ליה משמעת' אלא משום דקתני כדי שינטל מן החי וימו' וקים להו דטעמ' דכולהו בין בחסרון דשדרה בין דגולגולת דלב"ש ולב"ה משום דינטל מן החי וימות הוא וגמרינן מאדם לבהמ'.
ובתוס' אמרו ל' אחר דטעמא דחסרון דגולגול' מפני שסוף המוח לינקב הוא והא קתני ניקב קרום של מוח וגם זה אינו מחוור בעיני מהא דאמרינן שינטל מן החי וימות ועוד מאי שנא מחבסא דגולגולת כי היכי דחבסא מטרפת בלא מוח חסרון נמי.
ולי נראה דחסרון בשדרה דמתניא בהדי' [שיעוריה] במתני' לב"ש ולב"ה פרכינן השתא אבל בחסרון דגולגולת לא מתני במתני' לב"ה שיעורים כלל לאו בכלל מתני' הוא ולא פרכינן האידנ' אלא בהדי שמעת' פרכינן ליה דחסרון דגולגולת וחבסא דגולגולת חדא מילתא היא ובכלל שב דשמעת' בפרכי היא ואע"ג דלאו שוו שיעורייהו להדדי דחבסא ברובא וחסרון בסלע כדמפורש בפ' על אלו מומין מ"מ שבירת עצם דגולגולת הוא וכדמנינן נחתכו רגלי' וצומת הגידים בחדא ומנינן פסוקת הגרגרת בחדא ואית בה פיסול [חילוק בחיסרון] עד כמה תחסר דשיעוריה בכאיסר אף כאן שבירת חבסא ברוב וחסרון בכסלע וחדא מנינן וכ"ש למסקנא דאיכא למימר חסרי כולהו בחד מני להו.
ושוב ראיתי לרש"י ז"ל בפסקא דעד כמה תחסר שכתב חסרון דגולגולת לטרפה כבסלע שלא כדעת ר"ת ז"ל. וכן דעת הגאונים ז"ל.
והא דהוינן שמעתא ק' לן בשר החופה רוב הכרס ברובו ליחשביה בהדי נקרע רוב החיצונה בחד דהא תרווייהו קרועי נינהו ומאי שנא נקובי ופסוקי כולהו דמני חד ומאי שנא קרועי דליהוו תרי. וי"ל דדילמא ס"ל ברוב ניטל ולא מימני בהדי ניטלה הכבד חד דלא דמו שיעוריה ולאו כחד אבר נינהו א"נ ברוב קרוע כיון דהתם ברוב אבר והכא ברוב החופה ולא ברוב אבר לא שוו אהדדי ולא מיתנו חד. וזה תירוץ התוס'.
והא איכא חרותא מרה מאן קתני לה ר' יוסי בר' יהודה. ק"ל, ולימא ליה דהא דקתני הריאה שניקבה או שחסרה לר"ש איצטר' כדאמרינן לקמן ותנא דבי רי"ש כרבנן ס'ל אפיק חסרה ועייל חרותא. ואפשר שחששו כאן למ"ד חסרון בפנים הוי חסרון ומש"ה מני לתרווייהו.
והא איכא חסרון בשדרה: והא דלא אקשינן נמי והא איכא חסרון בגלגולת, כתב הרמב"ן ז"ל משום דלא מתניא שיעוריה בהדיא לבית הלל במתניתין, אלא ודאי נחסרה הגלגלת נמי בכסלע טריפה, וכן דעת הגאונים ז"ל, וכן כתב רש"י ז"ל (בפסחים) [עירובין] (ז, א) דחסרון דגלגלת (ל)[ד]טריפה בכסלע דהיינו שיעוריה דבית הלל כמדפרש ליה ר' יהודה אמר שמואל במס' בכורות (לז, ב) וכן כתב לקמן בפרקין (בפסחים) (נד, ב) כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי, דאמרינן עלה בגמרא אמר רב נחמן סלע כיתר מכסלע, ופירש רש"י ז"ל התם היכא דשיערו חכמים בסלע וכגון פלוגתא דשדרה וגלגלת דתנן (אהלות פ"ב, מ"ג) כמה חסרון בשדרה וכו' ובגלגלת בית שמאי אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה, ולקמן במקומה (נד, ב) נאריך בה ונבאר הענין יותר בס"ד.
בשר החופה את רוב הכרס: ולא רובו של אותו בשר כולו קאמר, אלא רוב מה שחופה את רוב הכרס אף על פי שהוא מיעוט אצל שיעור הבשר בעצמו, וכן כתב רש"י ז"ל. וזה הבשר הוא הקרוי העב שקורין פאנצ"ה כשפותחין את הבהמה, ופירש רש"י ז"ל דשמואל לא סבירא ליה כמאן דפריש לקמן (נ, ב) רוב החיצונה דמתניתין דהיינו בשר החופה את רוב הכרס, דאם כן מאי אתא שמואל לאשמועינן ואיהו מפרש לה למתניתין במלתא אחריתי. והרמב"ם ז"ל (הל' שחיטה פ"ט ה"ה) כתב דלא בעינן שיקרא רוב קרע מפולש כדי שיראה ממנו הכרס אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר הזה או ניטל טרפה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה