תרגום/פרשת מקץ

פרקים מא-מד

והוה מסוף תרתין שנין ופרעה חלים והא קאים על נהרא:

ב והא מן נהרא סלקן שבע תורן שפירן למחזי ופטימן בסר ורעיין באחווא:

ג והא שבע תורן אוחרניין סליקא בתריהון מן נהרא בישן למחזי וחסירן בסר וקמא לקבלהון דתורתא על כיף נהרא:

ד ואכלא תורתא דבישן למחזי וחסירן בסר ית שבע תורתא דשפירן למחזי ופטימתא ואיתער פרעה:

ה ודמוך וחלם תניינות והא שבע שובלין סלקן בקניא חד פטימן וטבן:

ו והא שבע שובלין לקיין ושקיפן קידום צמחן בתריהון:

ז ובלעא שובליא לקייתא ית שבע שובליא פטימתא ומלייתא ואיתער פרעה והא חלמא:

ח והוה בצפרא ומיטרפא רוחיה ושלח וקרא ית כל חרשי מצרים וית כל חכימהא ואשתעי פרעה להון ית חלמיה ולית דפשר יתהון לפרעה:

ט ומליל רב שקי עם פרעה למימר ית סורחני אנא מדכר יומא דין:

י פרעה רגיז על עבדוהי ויהב יתי במטרת בית רב קטוליא יתי וית רב נחתומי:

יא וחלמנא חלמא בליליא חד אנא והוא גבר כפושרן חלמיה חלמנא:

יב ותמן עימנא עולים עבראי עבדא לרב קטוליא ואשתעינא ליה ופשר לנא ית חלמנא גבר כחלמיה פשר:

יג והוה כמא דפשר לנא כין הוה יתי אתיב על שימושי ויתיה צלב:

יד ושלח פרעה וקרא ית יוסף וארהטוהי מן בית אסירי וספר ושני כסותיה ועאל לוות פרעה:

טו ואמר פרעה ליוסף חלמא חלמית ופשר לית ליה ואנא שמעית עלך למימר דאת שמע חלמא ומפשר ליה:

טז ואתיב יוסף ית פרעה למימר לא מן חוכמתי אלהין מן קודם יי ייתתב שלמא דפרעה:

יז ומליל פרעה עם יוסף בחלמי האנא קאים על כיף נהרא:

יח והא מן נהרא סלקן שבע תורן פטימן בסר ושפירן למחזי ורעיין באחווא:

יט והא שבע תורן אוחרניין סליקא בתריהון חסיכן ובישן למחזי לחדא וחסירן בסר לא חזיתי דכוותהון בכל ארעא דמצרים לבישו:

כ ואכלא תורתא חסיכתא ובישתא ית שבע תורתא קדמייתא פטימתא:

כא ועלא למעיהון ולא אתיידע ארי עלא למעיהון ומחזיהון ביש כד בקדמיתא ואיתערית:

כב וחזית בחלמי והא שבע שובלין סלקן בקניא חד מליין וטבן:

כג והא שבע שובלין נצן לקיין שקיפן קידום צמחן בתריהון:

כד ובלעא שובליא לקייתא ית שבע שובליא טבתא ואמרית לחרשיא ולית דמחווי לי:

כה ואמר יוסף לפרעה חלמא דפרעה חד הוא ית דיי עתיד למעבד חווי לפרעה:

כו שבע תורתא טבתא שבע שניא אינין ושבע שובליא טבתא שבע שניא אינין חלמא חד הוא:

כז ושבע תורתא חסיכתא ובישתא דסליקא בתריהון שבע שניא אינין ושבע שובליא לקייתא דשקיפן קידום יהויין שבע שני כפנא:

כח הוא פתגמא דמלילית עם פרעה דיי עתיד למעבד אחזי ית פרעה:

כט הא שבע שניא אתיין סבעא רבא בכל ארעא דמצרים:

ל ויקומן שבע שני כפנא בתריהון ויתנשי כל סבעא בארעא דמצרים וישיצי כפנא ית עמא דארעא:

לא ולא יתיידע סבעא בארעא מן קודם כפנא ההוא דיהי בתר כין ארי תקיף הוא לחדא:

לב ועל דאיתני חלמא לפרעה תרתין זמנין ארי תקין פתגמא מן קודם יי ומוחי יי למעבדיה:

לג וכען יחזי פרעה גבר סוכלתן וחכים וימניניה על ארעא דמצרים:

לד יעביד פרעה וימני מהימנין על ארעא ויזרזון ית ארעא דמצרים בשבע שני סבעא:

לה ויכנשון ית כל עבור שניא טבתא דאתיין אילין וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה עבורא בקרוויא וייטרון:

לו ויהי עבורא גניז לעמא דארעא לשבע שני כפנא דיהויין בארעא דמצרים ולא ישתיצי עמא דארעא בכפנא:

לז ושפר פתגמא בעיני פרעה ובעיני כל עבדוהי:

לח ואמר פרעה לעבדוהי הנשכח כדין גבר דרוח נבואה מן קודם יי ביה:

לט ואמר פרעה ליוסף בתר דהודע יי יתך ית כל דא לית סוכלתן וחכים כוותך:

מ את תהי ממונא על ביתי ועל מימרך ייתזן כל עמי לחוד כורסי מלכותא הדין איהי יקיר מינך:

מא ואמר פרעה ליוסף חזי דמניתי יתך על כל ארעא דמצרים:

מב ואעדי פרעה ית עזקתיה מעל ידיה ויהב יתה על ידא דיוסף ואלביש יתיה לבושין דבוץ ושווי מניכא דדהבא על צווריה:

מג וארכיב יתיה ברתיכא תנייתא דיליה ואכריזו קודמוהי דין אבא למלכא ומני יתיה על כל ארעא דמצרים:

מד ואמר פרעה ליוסף אנא פרעה ובר ממימרך לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא בכל ארעא דמצרים:

מה וקרא פרעה שום יוסף גוברא דמיטמרן גליין ליה ויהב ליה ית אסנת בת פוטי פרע רבא דאון לאיתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים:

מו ויוסף בר תלתין שנין כד קם קודם פרעה מלכא דמצרים ונפק יוסף מן קודם פרעה ועבר בכל ארעא דמצרים:

מז וכנשו דיירי ארעא בשבע שני סבעא עבורא לאוצרין:

מח וכנש ית כל עבור שבע שניא דהוואה בארעא דמצרים ויהב עבורא בקרוויא עבור חקל קרתא דבסחרנהא יהב בגווה:

מט וכנש יוסף עבורא כחלא דימא סגי לחדא עד דפסק מלממני ארי לית מניין:

נ וליוסף אתיילידו תרין בנין עד לא עאלת שתא דכפנא דילידת ליה אסנת בת פוטי פרע רבא דאון:

נא וקרא יוסף ית שום בוכרא מנשה ארי אנשייני יי ית כל עמלי וית כל בית אבא:

נב וית שום תניינא קרא אפרים ארי אפשני יי בארע שיעבודי:

נג ושלימא שבע שני סבעא דהוואה בארעא דמצרים:

נד ושריאה שבע שני כפנא למיתי כמא דאמר יוסף והוה כפנא בכל ארעתא ובכל ארעא דמצרים הוה לחמא:

נה וכפינת כל ארעא דמצרים וצווח עמא קודם פרעה על לחמא ואמר פרעה לכל מצראי איזילו לוות יוסף דיימר לכון תעבדון:

נו וכפנא הוה על כל אפי ארעא ופתח יוסף ית כל אוצריא דבהון עבורא וזבין למצראי ותקיף כפנא בארעא דמצרים:

נז וכל דיירי ארעא אתו למצרים למזבן עבורא מן יוסף ארי תקיף כפנא בכל ארעא:

פרק מב

א וחזא יעקב ארי אית עבור מזדבן במצרים ואמר יעקב לבנוהי למא תיתחזון:

ב ואמר הא שמעית ארי אית עבור מזדבן במצרים חותו לתמן וזבונו לנא מתמן וניחי ולא נמות:

ג ונחתו אחי יוסף עסרא למזבן עבורא ממצרים:

ד וית בנימין אחוהי דיוסף לא שלח יעקב עם אחוהי ארי אמר דלמא יערעיניה מותא:

ה ואתו בני ישראל למזבן עבורא בגו עאליא ארי הוה כפנא בארעא דכנען:

ו ויוסף הוא דשליט על ארעא הוא מזבין עבורא לכל עמא דארעא ואתו אחי יוסף וסגידו ליה על אפיהון על ארעא:

ז וחזא יוסף ית אחוהי ואשתמודעינון וחשיב מא דימליל עימהון ומליל עימהון קשיין ואמר להון מנן אתיתון ואמרו דכנען למזבן עבורא:

ח ואשתמודע יוסף ית אחוהי ואינון לא אשתמודעוהי:

ט ואידכר יוסף ית חלמיא דהוה חלים להון ואמר להון אלילי אתון למחזי ית בדקה דארעא אתיתון:

י ואמרו ליה לא ריבוני ועבדך אתו למזבן עבורא:

יא כולנא בני גוברא חד נחנא כיווני אנחנא לא הוו עבדך אלילי:

יב ואמר להון לא אלהין בדקה דארעא אתיתון למחזי:

יג ואמרו תרי עסר עבדך אחין אנחנא בני גוברא חד בארעא דכנען והא זעירא עם אבונא יומא דין וחד לייתוהי:

יד ואמר להון יוסף הוא דמלילית עימכון למימר אלילי אתון:

טו בדא תתבחרון חיי פרעה אם תיפקון מכא אלהין במיתי אחוכון זעירא הלכא:

טז שלחו מינכון חד וידבר ית אחוכון ואתון תתאסרון ויתבחרון פתגמיכון הקשוט אתון אמרין ואם לא חיי פרעה ארי אלילי אתון:

יז וכנש יתהון לבית מטרא תלתא יומין:

יח ואמר להון יוסף ביומא תליתאה דא עבידו ואתקיימו מן קודם יי אנא דחיל:

יט אם כיווני אתון אחוכון חד יתאסר בבית מטרתכון ואתון איזילו אובילו עבורא דחסיר בבתיכון:

כ וית אחוכון זעירא תייתון לוותי ויתהמנון פתגמיכון ולא תמותון ועבדו כין:

כא ואמרו גבר לאחוהי בקושטא חייבין אנחנא על אחונא דחזינא בעקת נפשיה כד הוה מתחנן לנא ולא קבילנא מיניה על כין אתת לנא עקתא הדא:

כב ואתיב ראובן יתהון למימר הלא אמרית לכון למימר לא תחטון בעולימא ולא קבילתון ואף דמיה הא מתבעי:

כג ואינון לא ידעין ארי שמיע יוסף ארי מתורגמן הוה ביניהון:

כד ואסתחר מלוותהון ובכא ותב לוותהון ומליל עימהון ודבר מלוותהון ית שמעון ואסר יתיה לעיניהון:

כה ופקיד יוסף ומלו ית מניהון עבורא ולאתבא כספיהון גבר לסקיה ולמיתן להון זוודין לאורחא ועבד להון כין:

כו ונטלו ית עבורהון על חמריהון ואזלו מתמן:

כז ופתח חד ית סקיה למיתן כיסתא לחמריה בבית מבתא וחזא ית כספיה והא הוא בפום טועניה:

כח ואמר לאחוהי איתתב כספי ואף הא בטועני ונפק מדע ליבהון ותווהו גבר באחוהי למימר מא דא עבד יי לנא:

כט ואתו לוות יעקב אבוהון לארעא דכנען וחוויאו ליה ית כל דערעא יתהון למימר:

ל מליל גוברא ריבונה דארעא עימנא קשיין ויהב יתנא כמאללי ארעא:

לא ואמרנא ליה כיווני אנחנא לא הווינא אלילי:

לב תרי עסר אנחנא אחין בני אבונא חד לייתוהי וזעירא יומא דין עם אבונא בארעא דכנען:

לג ואמר לנא גוברא ריבונה דארעא בדא אדע ארי כיווני אתון אחוכון חד שבוקו לוותי וית עבורא דחסיר בבתיכון סבו ואיזילו:

לד ואיתו ית אחוכון זעירא לוותי ואדע ארי לא אלילי אתון ארי כיווני אתון ית אחוכון אתין לכון וית ארעא תעבדון בה סחורתא:

לה והוה אינון מריקין סקיהון והא גבר צרר כספיה בסקיה וחזו ית צררי כספיהון אינון ואבוהון ודחילו:

לו ואמר להון יעקב אבוהון יתי אתכילתון יוסף לייתוהי ושמעון לא הוה כא וית בנימין תדברון עליי הוואה כולהון:

לז ואמר ראובן לאבוהי למימר ית תרין בניי תמית אם לא אייתיניה לך הב יתיה על ידי ואנא אתיביניה לך:

לח ואמר לא ייחות ברי עימכון ארי אחוהי מית והוא בלחודוהי אשתאר ויערעיניה מותא באורחא דתהכון בה ותחתון ית סיבתי בדוונא לשאול:

פרק מג

א וכפנא תקיף בארעא:

ב והוה כד ספיקו למיכל ית עבורא דאיתיאו ממצרים ואמר להון אבוהון תובו זבונו לנא זעיר עבורא:

ג ואמר ליה יהודה למימר אסהדא אסהיד בנא גוברא למימר לא תחזון אפיי אלהין כד אחוכון עימכון:

ד אם איתך משלח ית אחונא עימנא ניחות ונזבון לך עבורא:

ה ואם לייתך משלח לא ניחות ארי גוברא אמר לנא לא תחזון אפיי אלהין כד אחוכון עימכון:

ו ואמר ישראל למא אבאישתון לי לחוואה לגוברא העוד לכון אחא:

ז ואמרו שאלא שאיל גוברא לנא ולילדותנא למימר העד כען אבוכון קיים האית לכון אחא וחווינא ליה על מימר פתגמיא האילין המידע הווינא ידעין ארי יימר אחיתו ית אחוכון:

ח ואמר יהודה לישראל אבוהי שלח עולימא עימי ונקום וניזיל וניחי ולא נמות אף אנחנא אף את אף טפלנא:

ט אנא מערבנא ביה מן ידי תבעיניה אם לא אייתיניה לך ואקימיניה קודמך ואיהי חטי לך כל יומיא:

י ארי אילו לא פון בדא אתעכבנא ארי כען תבנא דנן תרתין זמנין:

יא ואמר להון ישראל אבוהון אם כין הוא דא עבידו סבו מדמשובח בארעא במניכון ואחיתו לגוברא תקרובתא זעיר קטף וזעיר דבש שעף ולטום בוטמין ושגדין:

יב וכספא על חד תרין סבו בידכון וית כספא דאיתתב בפום טועניכון תתיבון בידכון דלמא שלו הות:

יג וית אחוכון דברו וקומו תובו לוות גוברא:

יד ואל שדי ייתין לכון רחמין קודם גוברא ויפטר לכון ית אחוכון אוחרנא וית בנימין ואנא כמא דתכילית תכילית:

טו ונסיבו גובריא ית תקרובתא הדא ועל חד תרין כספא נסיבו בידהון ודברו ית בנימין וקמו ונחתו למצרים וקמו קודם יוסף:

טז וחזא יוסף עימהון ית בנימין ואמר לדממונא על ביתיה אעיל ית גובריא לביתא וכוס נכסתא ואתקין ארי עימי אכלין גובריא בשירותא:

יז ועבד גוברא כמא דאמר יוסף ואעיל גוברא ית גובריא לבית יוסף:

יח ודחילו גובריא ארי איתעלו לבית יוסף ואמרו על עיסק כספא דאיתתב בטועננא בקדמיתא אנחנא מיתעלין לאתרברבא עלנא ולאסתקפא עלנא ולמקני יתנא לעבדין ולמדבר ית חמרנא:

יט וקריבו לוות גוברא דממונא על בית יוסף ומלילו עימיה בתרע ביתא:

כ ואמרו בבעו ריבוני מיחת נחתנא בקדמיתא למזבן עבורא:

כא והוה כד אתינא לבית מבתא ופתחנא ית טועננא והא כסף גבר בפום טועניה כספנא במתקליה ואתיבנא יתיה בידנא:

כב וכספא אוחרנא אחיתנא בידנא למזבן עבורא לא ידענא מאן שווי כספנא בטועננא:

כג ואמר שלם לכון לא תדחלון אלהכון ואלהא דאבוכון יהב לכון סימן בטועניכון כספכון אתא לוותי ואפיק לוותהון ית שמעון:

כד ואעיל גוברא ית גובריא לבית יוסף ויהב מיא ואסחו רגליהון ויהב כיסתא לחמריהון:

כה ואתקינו ית תקרובתא עד דעאל יוסף בשירותא ארי שמעו ארי תמן אכלין לחמא:

כו ועאל יוסף לביתא ואעילו ליה ית תקרובתא דבידהון לביתא וסגידו ליה על ארעא:

כז ושאיל להון לשלם ואמר השלם אבוכון סבא דאמרתון העד כען קיים:

כח ואמרו שלם לעבדך לאבונא עד כען קיים וכרעו וסגידו:

כט וזקף עינוהי וחזא ית בנימין אחוהי בר אימיה ואמר הדין אחוכון זעירא דאמרתון לי ואמר מן קודם יי יתרחם עלך ברי:

ל ואוחי יוסף ארי אתגוללו רחמוהי על אחוהי ובעא למבכי ועאל לאידרון בית משכבא ובכא תמן:

לא ואסחי אפוהי ונפק ואתחסן ואמר שוו לחמא:

לב ושוויאו ליה בלחודוהי ולהון בלחודיהון ולמצראי דאכלין עימיה בלחודיהון ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין:

לג ואסחרו קודמוהי רבא כרביותיה וזעירא כזעירותיה ותווהו גובריא גבר בחבריה:

לד ונטל חולקין מן קודמוהי לקדמיהון וסגי חולקא דבנימין מחולקי כולהון חמשא חולקין ושתיאו ורוויאו עימיה:

פרק מד

א ופקיד ית דממונא על ביתיה למימר מלי ית טועני גובריא עבורא כמא דיכלין למטען ושו כסף גבר בפום טועניה:

ב וית כלידי כלידא דכספא תשווי בפום טוענא דזעירא וית כסף זבינוהי ועבד כפתגמא דיוסף דמליל:

ג צפרא נהר וגובריא אתפטרו אינון וחמריהון:

ד אינון נפקו מן קרתא לא ארחיקו ויוסף אמר לדממונא על ביתיה קום רדוף בתר גובריא ותדביקינון ותימר להון למא שלימתון בשתא חלף טבתא:

ה הלא דין דשתי ריבוני ביה והוא בדקא מבדיק ביה אבאישתון דעבדתון:

ו ואדביקינון ומליל עימהון ית פתגמיא האילין:

ז ואמרו ליה למא ימליל ריבוני כפתגמיא האילין חס לעבדך מלמעבד כפתגמא הדין:

ח הא כספא דאשכחנא בפום טועננא אתיבנהי לך מארעא דכנען ואיכדין נגנוב מבית ריבונך מנין דכסף או מנין דדהב:

ט דישתכח עימיה מעבדך יתקטיל ואף אנחנא נהי לריבוני לעבדין:

י ואמר אף כען כפתגמיכון כין הוא דישתכח עימיה יהי לי עבדא ואתון תהון זכאין:

יא ואוחיאו ואחיתו גבר ית טועניה לארעא ופתחו גבר טועניה:

יב ובלש ברבא שרי ובזעירא שיצי ואשתכח כלידא בטוענא דבנימין:

יג ובזעו לבושיהון ורמו גבר על חמריה ותבו לקרתא:

יד ועאל יהודה ואחוהי לבית יוסף והוא עד כען תמן ונפלו קודמוהי על ארעא:

טו ואמר להון יוסף מא עובדא הדין דעבדתון הלא ידעתון ארי בדקא מבדיק גוברא דכוותי:

טז ואמר יהודה מא נימר לריבוני מא נמליל ומא נזכי מן קודם יי אשתכח חובא בעבדך הא אנחנא עבדין לריבוני אף אנחנא אף דאשתכח כלידא בידיה:

יז ואמר חס לי מלמעבד דא גוברא דאשתכח כלידא בידיה הוא יהי לי עבדא ואתון סקו לשלם לוות אבוכון: