ספר היובלים/מו

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

אעריכה

ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים, ויהיו לעם רב:

בעריכה

ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם, באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד:

געריכה

ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים:

דעריכה

ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע, בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו

העריכה

כי כל המצרים כיבדו את בני ישראל, בכל הימים אשר חי יוסף:

ועריכה

וימת יוסף בן מאה ועשר שנים:

זעריכה

שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד, ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים:

חעריכה

וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא:

טעריכה

ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים:

יעריכה

וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעתו בארץ כנען:

יאעריכה

כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון:

יבעריכה

ולא יכול לבוא שמה, כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו:

יגעריכה

וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה:

ידעריכה

וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים, וכל אחיו מתו אחריו:

טועריכה

ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:

טזעריכה

ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:

יזעריכה

ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:

יחעריכה

ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:

יטעריכה

ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:

כעריכה

ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:

כאעריכה

הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:

כבעריכה

ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:

כגעריכה

וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:

כדעריכה

ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:

כהעריכה

וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים: