ספר היובלים/יא

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

פרק יא

א

וביובל החמשה ושלושים בשבוע השלישי בשנה הראשונה בו, לקח רעו אשה ושמה ערה בת בן כשד:

ב

ותלד לו בן ויקרא את שמו שרוג, בשנה השביעית לשבוע ההוא וליובל ההוא:

ג

ובני־נוח החלו להילחם איש באחיו, לשבות שבי ולהמית ולשפוך דם־אדם על הארץ ולאכול דם:

ד

ולבנות ערים בצורות וחומות ומגדלים, ואנשים מהם הואילו להתנשא על העם וליסוד ממלכות בראשיתם:

ה

ולעשות מלחמה ולסכסך עם בעם וגוים בגוים ועיר בעיר ולהרע את כל, ולעשות להם חרב וחנית וללמד את בניהם קשת:

ו

ויחלו ללכוד ערים ולמכור עבדים ושפחות:

ז

ואור בן כשד בנה את העיר אור כשדים, ויקרא לה בשמו ובשם אביו:

ח

ויעש להם כוכבים, וישתחו לכל אלהי מסכה אשר עשה לו:

ט

ויחלו לעשות פסילים ומצבות וכל תועבה, והרוחות הטמאות עזרו להם ויתעום לאשום אשם ולהטמא:

י

והשר משטמה התאמץ לעשות את כל זאת, ויפעול עלילות רשע וחטאים וכל פשע על ידי הרוחות אשר תחת ממשלתו להשחית ולהאביד ולשפוך דם על הארץ:

יא

לכן קרא שמו שרוג, כי שרך דרכו לעשות רק חטא ופשע:

יב

ויגדל וישב באור כשדים על פני אבות [אמו], וישתחו לאלילים:

יג

ויקח לו אשה ביובל הששה ושלושים בשבוע החמישי בשנה הראשונה, ושמה מלכה בת חבר בת [אחות] אביו:

יד

ותלד לו את נחור בשנה הראשונה לשבוע ההוא, ויגדל וישב באור, באור כשדים:

טו

ואביו חכם הכשדים לימד אותו לנבאות ולהטיף עתידות על פי אותות השמים:

טז

וביובל השבעה ושלושים בשבוע הששי בשנה הראשונה לקח לו אשה ושמה יסכה בת נסתג מן הכשדים ותלד לו בן את תרח בשנה השביעית לשבוע ההוא:

יז

וישלח השר משטמה עורבים וציפורים לאכול את הזרע אשר נזרע על האדמה, למען שחת את הארץ לחמוס מבני האדם את תבואותיהם:

יח

כי בטרם יעמיקו את הזרע במחרשה לקטו אותו העורבים מעל פני האדמה:

יט

לכן קרא שמו תרח כי התחרו בהם העורבים והציפורים, ויאכלו אכול את זרעם:

כ

ותחילנה שני הרעב מפני הציפורים, ואת כל פרי העץ אכלו מעל העצים[...]:

כא

ואך בעמל גדול יכלו בימיהם להציל שריד מכל פרי האדמה:

כב

וביובל התשעה ושלושים בשבוע השני בשנה הראשונה, לקח לו תרח אשה ושמה עדנה בת ארם בת אחות אביו לו לאשה:

כג

ובשנה השביעית לשבוע ההוא ילדה בן, ויקרא את שמו אברם כשם אבי אמו כי מת בטרם יחובל בנה ובנו:

כד

ותפקחנה עיני הנער לראות בפשע הארץ, כי נתעו בשוא על ידי הפסילים והתועבה:

כה

ויורהו אביו לכתוב, ובהיותו בן שבועים התפרד מאת אביו לבלתי השתחוות כמוהו לאלילים:

כו

ויואל להתפלל אל הבורא כל היקום, להצילהו משגיאת בני האדם ולבל יפול חבלו בפשע ורשע אחרי התהלכו במישרים:

כז

ויהי בימי הזרע להזורע את הארץ, ויצאו כולם יחדו לשמור את זרעם מפני העורבים:

כח

ויצא אברם ביניהם והוא נער בן ארבע עשרה שנה, ותבוא עדת עורבים כענן לאכול את הזרע:

כט

וירץ אברם לקראתם בטרם ירדו על הארץ, ויגער בהם בטרם יפשטו על הארץ לאכול את הזרע לאמור:

ל

אל תרדו הנה, שובו אל המקום אשר באתם משם; וישובו:

לא

ויעשו כן ביום ההוא לשבעה חבלי עורבים, ומכל העורבים לא ירד גם אחד על חלקת השדה אשר היה שם אברם:

לב

וכל העומדים עמו על השדה ההוא ראו כי גער לאמור העורבים שובו, ויגדל שמו בכל ארץ הכשדים:

לג

ויבואו אליו בשנה ההיא כל זורעי זרע, וילך אתם עד כלות ימי הזרע:

לד

ויזרעו את אדמתם, ויאספו בשנה ההיא את תבואתם ויאכלו וישבעו:

לה

ובשנה הראשונה לשבוע החמישי, לימד אברם את חרשי העץ העושים את כלי הבקר:

לו

ויעשו כלי ממעל לארץ לעומת דרבן המחרשה, לשום עליו את משך הזרע ולהפילהו משם אל תוך מענית הזרע להיסתר באדמה:

לז

ולא יראו עוד מפני העורבים ויעשו כן בכל דרבנות המחרשות ממעל להארץ:

לח

ויזרעו ויעבדו את כל הארץ ככל אשר ציווה אותם אברם, ולא יראו עוד מפני העורבים: