ספר היובלים/לו

ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ

א

ובשנה השישית לשבוע ההוא קרא יצחק לשני בניו עשו ויעקב, ויבואו אליו ויאמר אליהם, בני אנכי הולך בדרך אבותי אל מעון הנצח אשר שם אבותי :

ב

קברו אותי אל אברהם אבי במערת המכפלה על שדה עפרון החתי אשר קנה אברהם לאחוזת קבר, שמה תקברוני:

ג

וזאת אצוה אתכם בני, עשו צדקה ומשפט בארץ, למען יביא ה' עליכם את כל אשר דיבר לעשות לאברהם ולזרעו :

ד

ואהבו איש את אחיו, בני, כאשר יאהב איש את נפשו, ובקשו איש טובת אחיו ועשו בלב אחד על הארץ, באהוב איש לרעהו כמוהו:

ה

ועל האלילים אצוה אתכם כי תשליכום ותשנאו ולא תאהבו אותם, כי מוקש המה אל העובדים אותם ואל המשתחוים להם:

ו

זכרו בני את ה' אלהי אברהם אביכם, וכאשר גם אנכי אחריו כבדתי אותו ועבדתי אותו באמת:

ז

למען ישיש עליכם להרבות אתכם ולהפרות את זרעכם, למען ירבה אתכם ככוכבי השמים לרוב ויטע אתכם על הארץ וכל צמח צדקה אשר לא ינתש בכל דורות עולם:

ח

ועתה אשביעכם בשבועה גדולה, כי אין שבועה גדולה מהישבע בשם המבורך והמכובד והגדול אשר עשה שמים וארץ וכל היקום:

ט

כי תיראו אותו ותכבדוהו וכי תאהבו איש את אחיו ברחמים ובאמת ולא יחרוש איש רעה על אחיו מעתה ועד עולם כל ימי חייכם, למען תצליחו בכל מעשיכם ולא תאבדו:

י

ואיש מכם כי יעשה רעה לאחיו, ידוע תדעו מעתה כי כל העושה רע לאחיו יפול בידו ויכרת מארץ החיים וגם זרעו יאבד מתחת השמים:

יא

וביום קללה וחמס ישרף באש לוהטת אוכלת כאשר שרף את סדום, גם את ארצו ועירו וכל אשר לו:

יב

וימחה מספר המוסר אשר לבני אדם, ולא יכתב בספר החיים:

יג

כי אם יאבד וירד לדראון עולם, למען יתחדש משפטם תמיד בשנאה ובקללה ובאף ובעוני ובחימה ובמכות ובמחלה עד עולם:

יד

הגדתי לכם והעידותי בכם בני, את המשפט אשר בוא יבוא על האיש אשר יחשוב רעת אחיו בלבבו:

טו

ויחלק את כל רכושו בין שניהם ביום ההוא, ויבכר את הנולד ראשון, ואת המגדל ואת כל סביבותיו ואת כל אשר רכש אברהם בבאר שבע:

טז

ויאמר היתרון הזה יהיה אל הנולד ראשון, ויאמר עשו אנכי מכרתי ונתתי בכורתי ליעקב ינתן ליעקב ולא אוסיף דַבֵּר אליו עוד בדבר הזה כי כן נהיה:

יז

ויאמר יצחק תנוח עליכם בני הברכה ועל זרעכם ביום הזה, כי שקטתם ולא העכרתם אותי על דבר הבכורה ולא תעשו נבלה בעבורה:

יח

אלוהים עליון יברך את האיש העושה צדקה, אותו ואת זרעו עד עולם:

יט

ויכל לצוות ולברך אותם ויאכלו וישתו יחד לפניו וישמח כי נרצו איש אל אחיו, ויצאו מאתו וינוחו ביום ההוא ויישנו:

כ

ויישן יצחק ביום ההוא על מטתו מלא שמחה, ויישן שנת עולם וימת בן מאת שנה ושמונים שנה במלאת לו עשרים וחמשה שבועים וחמש שנים:

כא

ויקברו אותו שני בניו עשו ויעקב, וילך עשו ארצה אדום אל הר שעיר וישב שם:

כב

ויעקב ישב בהר חברון במגדל ארץ מגורי אברהם אביו, ויכבד את ה' בכל לבבו ועל פי מצוותו: [....]

כג

ותמת לאה אשתו בשנה הרביעית לשבוע השני ליובל הארבעים וחמשה, ויקבור אותה אל מערת המכפלה אצל רבקה אמו משמאל לקבורת שרה אם אביו:

כד

ויבואו כל בניה ובניו לבכות אתו את לאה אשתו ולנחמהו עליה, כי התאבל עליה כי הוסיף לאהוב אותה מאוד אחרי מות רחל אחותה:

כה

כי היתה חסידה וישרה בכל דרכיה וכבדה את יעקב, ובכל ימי חיותה עמו בחיים לא שמע גערה מפיה כי היתה שוקטת ושלווה וישרה ומאושרת:

כו

ויזכור את מעשיה אשר עשתה בחייה ויספוד לה מאוד, כי אהב אותה במאוד מאוד בכל לבבו ובכל נפשו: