ספר היובלים/ח

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

אעריכה

וביובל התשעה ועשרים בשבוע הראשון בשנה הראשונה לקח לו ארפכשד אשה ושמה רצויה בת שושנה בת עילם לו לאשה:

בעריכה

ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע הזה ויקרא את שמו קינם:

געריכה

ויגדל בנו וילמדהו אביו ספר, וילך לבקש לו מקום לבנות לו שם עיר מושב:

דעריכה

וימצא כתובת אשר פיתחו האבות הראשונים על אבן, ויקרא את החרות עליה ויעתיקהו וימצא בו חותם תכנית המדע אשר הורו השומרים:

העריכה

מרכבת השמש והירח והכוכבים, ועל כל אותות השמים:

ועריכה

ויכתבהו בספר ולא הגיד מאומה מכל הדבר, כי ירא להגיד אותו לנוח פן יקצוף עליו:

זעריכה

וביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה בו לקח לו אשה ושמה מֶלכה בת עבדי בן יפת:

חעריכה

ובשנה הרביעית ילדה לו בן ויקרא את שמו שלח, כי אמר שולֵח שולחתי:

טעריכה

בשנה הרביעית נולד שלח ויגדל ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה:

יעריכה

וביובל [האחד ושלושים] בשבוע החמישי בשנה הראשונה ילדה לו בן, ויקרא את שמו עבר:

יאעריכה

ויקח לו אשה ושמה עצורת בת נברוד, ביובל השנים ושלושים בשבוע השביעי בשנה השלישית:

יבעריכה

ובשנה השישית ילדה לו בן, ויקרא את שמו פלג:

יגעריכה

כי בימי היוולדו הואילו בני נוח לפלוג את הארץ ביניהם, על כן קרא את שמו פלג:

ידעריכה

אבל לא נפלגה אל נכון ביניהם, ויוגד הדבר אל נוח:

טועריכה

ובראשית יובל השלושה ושלושים התחלקו את הארץ לשלושה חלקים לשם לחם ליפת לפי נחלתם, בשנה הראשונה לשבוע הראשון לעיני אחד המלאכים ממנו אשר נשלחו אליהם:

טזעריכה

ויקרא אל בניו ויקרבו אליו הם ובניהם, ויחלק את הארץ בגורל את אשר ינחלו שלושת בניו:

יזעריכה

ויפרשו את כפיהם, ויקחו את הגורלות מחיק אביהם נוח:

יחעריכה

ויצא הגורל לשם תוך הארץ לנחלתו לבניו ולזרעם עד עולם, מטבור ההר רָפוּא מקום אשד הנחל תונה:

יטעריכה

ויהי גבול נחלתו לפאת ימה בתוך הנחל ההוא, וירד עד לבוא בריכת המים הוא מעין מי הנחל הזה:

כעריכה

ואשד מימי הנחל הזה בים מיעוט, והיו תוצאותיו עד הים הגדול:

כאעריכה

וכל אשר לירכתו נגבה היה לשם, ויצא עד לבוא קרסו הוא חיק הלשון הפונה נגבה:

כבעריכה

ועבר משם גבול נחלתו אל כתף הים הגדול, והלכה נכחה עד בואכה לעבר הלשון מבוא השמש הנשקף נגבה:

כגעריכה

ושם הים ההוא חיק ים מצרים:

כדעריכה

וירד משם נגבה מול אשדות הים הגדול ומחה על כתף המים, ועבר מול ארץ ערב אופירה:

כהעריכה

ועבר הלאה עד קרבו אל מי הנהר גיחון ותאר מנגב למי גיחון לחוף הנהר הזה, ועבר קדמה עד קרבו לגן עדן תימנה וקדמה לכל ארץ העדן [...]:

כועריכה

ונסב משם קדמה ועלה עד קרבו אל קדמת ההר רפה וירד מול חוף שפך הנחל תינה:

כזעריכה

זאת הנחלה אשר יצאה בגורל לשם ולבניו, לרשת אותה עד עולם לו ולזרעו עד עולם:

כחעריכה

וישמח נוח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו, ויזכור את כל אשר דיבר בפיו בהתנבאו לאמור:

כטעריכה

ברוך ה' אלוהי שם, וישכון ה' באהלי שם:

לעריכה

וידע כי גן עדן הוא קודש הקודשים ומשכן ה', וכי הר ציון אשר בתוך המדבר והר סיני אשר בתוך טבור הארץ, שלושתם איש נוכח אחיו נבראו למקדשי הארץ:

לאעריכה

ויברך את אלהי האלהים, אשר שם את דבר ה' בפיהו [...]:

לבעריכה

וידע כי נחלה מבורכת ומאושרת נפלה בחבל שם ובניו לדורות עולם:

לגעריכה

היא כל אורך הים ארתרה וכל ארץ הקדם וארץ הודו והריה, וכל הארץ בלע וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הררי שניר ואמר‏[1]:

לדעריכה

והררי אשור לפאת צפונה, וכל ארץ עילם אשור ובבל ושושן ומדי וכל ארץ אררט:

להעריכה

וכל הארץ מעבר לים אשר מעבר להררי אשור צפונה, ארץ מבורכת ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאוד:

לועריכה

ולְחָם יצא הגורל השני מעבר לגיחון נגבה מימין הגן ועבר נגב תימנה:

לזעריכה

ועבר הלאה עד הרי האש ונסב ימה לפאת הים אטיל, והתאוה ימה עד לבוא ים המזרק הוא הים אשר כל יורד בו לא יעלה לנצח:

לחעריכה

ותאר הגבול צפונה מקצה גדית, ומחה על כתף חוף הים מעבר השני לים הגדול עד קרבו אל נהר גיחון מימין גן העדן:

לטעריכה

וזאת הארץ אשר עלתה בגורל חם לנחלה, לרשתה עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:

מעריכה

וליפת יצא הגורל השלישי מעבר לנחל תינה צפונה לאשדות מימיו, ונסב לפאת צפונית מזרחית כל חבל לג וכל ארצו מקדם:

מאעריכה

ועלה לירכתי הצפון והתאוה עד הרי קילט צפונה, ולכתף הים מעוק:

מבעריכה

ונסב מקדם לגדית עד לבוא חוף הים, ועבר עד קרבו מקדם לפָרָה:

מגעריכה

ושב ובא לעומת אפריקה ויצא קדמה מזרחה לפאת מי הים מיעוט ועבר על יד הנחל תינה לאורכו נוכח קדמת הצפון עד קרבו אל גבול מימיו מול ההר רפה ונסב והלך צפונה:

מדעריכה

זאת הארץ אשר עלתה בגורל יפת ובניו לנחלתו, לרשת עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:

מהעריכה

חמשה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון, אך קרה היא וארץ חם היא חמה:

מועריכה

אכן לארץ שֵם אין חורב ולא קרח כי בה מזג קור וחום גם יחד:

  1. ^ צ"ל אמנה