ספר היובלים/י

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

אעריכה

ובשבוע השלישי ליובל הזה, החלו המלאכים הטמאים להחטיא את בני נוח לפתותם ולהשיבם עד דכא:

בעריכה

ויבואו בני נוח אל אביהם ויספרו לו על אודות הרוחות, אשר החטיאו את בני בניהם הדיחום בחשכה והמיתום:

געריכה

ויתפלל אל ה' אלהיו ויאמר, אלהי הרוחות לכל בשר אשר עשית ברחמיך ותצל אותי וגם בני ממי המבול ולא נתתני לראות שחת כאשר עשית לבנים משחיתים:

דעריכה

כי חסדך גדול עלי, ורבים רחמיך על נפשי:

העריכה

יגדל נא חסדך על בניך, אל ימשלו בם המלאכים הרעים לבל ישחיתום את הארץ:

ועריכה

הן ברכת אותי ואת בני, כי נפרה ונרבה ונמלא את הארץ:

זעריכה

אתה ידעת את אשר עשו השומרים אבות המלאכים האלה בימי:

חעריכה

וגם את המלאכים האלה אשר בחיים חייתם אֱסור וכלאם בשאול תחתיה, לבל ישחיתו בבני עבדך אלהי כי אכזרים המה ולהשחית נבראו:

טעריכה

אל ימשלו ברוחות החיים כי אתה לבדך ידעת את משפטם ואל יהי להם שלטון על בני הצדק מעתה ועד עולם:

יעריכה

ויאמר אלהינו אלינו לאסור את כולם:

יאעריכה

ויבוא שר הרוחות משטמה ויאמר, בי אדוני הלא יותרו מהם שרידים לפני לשמוע בקולי ולעשות את כל אשר אומר להם:

יבעריכה

כי אם לא ישאר לי איש מהם, לא אוכל להשלים כוח חפצי בבני אדם:

יגעריכה

כי הנה הנם להשחית ולהחטיא על פי דברי בממשלתי, כי רבה רעת בני אדם:

ידעריכה

ויאמר החלק העשירי יוותר מהם לפני, ותשע ידות ירדו אל מקום המשפט

טועריכה

ויאמר אחד ממנו נורה לנוח את כל הרפואות, כי ידע כי לא יתהלכו בצדקה ולא ילחמו במישרים:

טזעריכה

ונעש כאשר ציווה ונאסור במקום העונש את כל [הרוחות] הרעות המחבלים, ואת החלק העשירי הותרנו מהם למען יעשו את משפט השטן על הארץ:

יזעריכה

ואת הרפואות לכל מדוי הרוחות הגדנו לנוח, ואת מזימות נכליהם להחטיא איך יירפאו בצמחי האדמה:

יחעריכה

ויכתב נוח בספר את כל אשר הורינו אותו על כל מיני מרפא:

יטעריכה

ככה נכלאו הרוחות הרעות מעל בני נח:

כעריכה

ויתן את כל המכתבים אשר כתב אל שם בנו הבכור, כי אותו אהב מכל בניו:

כאעריכה

וישכב נוח עם אבותיו, ויקבר על ההר לובר בארץ אררט:

כבעריכה

תשע מאות שנה וחמישים שנה מלאו לימי חייו, תשעה עשר יובלים ושני שבועים וחמש שנים

כגעריכה

ויהי בחייו על הארץ צדיק תמים מאוד נעלה על כל בני אדם, מלבד חנוך:

כדעריכה

כי תולדת חנוך היתה לעדות לדורות עולם, להגיד את כל אשר יקרא לדור ודור ביום המשפט:

כהעריכה

וביובל הארבעה ושלושים בשנה הראשונה לשבוע השני, לקח לו פלג אשה ושמה לומנה בת שנער:

כועריכה

ותלד לו בן בשנה הרביעית לשבוע הזה, ויקרא את שמו רעו:

כזעריכה

כי אמר הנה הרעו בני אדם במזימת תועבה, כי יזמו לבנות להם עיר ומגדל בארץ שנער כי נסעו מאררט מקדם אל שנער:

כחעריכה

כי בימיו בנו עיר ומגדל, באומרם נעלה בו השמימה:

כטעריכה

ויחלו לבנות בשבוע הרביעי וישרפו באש, ותהי להם הלבנה לאבן והחומר אשר דבקו בו את טורי האבנים היה חימר מן הים ומן מעיני מים אשר בארץ שנער:

לעריכה

ויבנו אותה שלוש וארבעים שנה...

לאעריכה

ויאמר ה' אלהינו אלינו, הן עם אחד וזה החילם לעשות ועתה לא ארף מהם:

לבעריכה

הבה נרדה ונבלה שפתם, אשר לא ישמעו איש את רעהו:

לגעריכה

ויפוצו בארצות ובגוים, ולא יוסיפו עוד לשית עצה בלבבם עד יום המשפט:

לדעריכה

וירד ה' ונרד עמו לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם:

להעריכה

ויעלג כל מלה בלשונם ולא שמע איש שפת רעהו, ויחדלו לבנות העיר והמגדל:

לועריכה

על כן קרא שם כל ארץ שנער בבל כי שם בלל ה' שפת כל בני האדם, ומשם נפוצו בעריהם ללשונותם ולגוייהם:

לזעריכה

וישלח ה' רוח חזק על מגדלם, ויהרסהו על הארץ:

לחעריכה

והנה הוא בין ארץ אשור ובין בבל בארץ שנער, ויקראו את שמו חרבות:

לטעריכה

בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער:

מעריכה

וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו, אל ארץ הנגב:

מאעריכה

וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים:

מבעריכה

וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לבני מתי הלבנון ולכתף הים לארכו:

מגעריכה

ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור, הן נאחזת בארץ לא לך אשר לא נפלה לנו בגורל:

מדעריכה

לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה:

מהעריכה

כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם:

מועריכה

אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה:

מזעריכה

ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נוח:

מחעריכה

ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען:

מטעריכה

ויפת ובניו נסעו לפאת מערבה, וישבו בארץ נחלתם:

נעריכה

וירא מדי את הארץ הים ותיטב בעיניו, וידרוש אותה מאת עילם ואשור וארפכשד אחי אשתו:

נאעריכה

וישב בארץ מדי על פני אחי אשתו עד היום הזה, ויקרא את שם מושבו ושם מושב בניו מדי על שם אביהם מדי: