ספר היובלים/ז

ספר היובליםאבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטנ

אעריכה

ובשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו, ושמו לובָר, אחד הרי אררט:

בעריכה

ותעשינה פרי בשנה הרביעית:

געריכה

ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון הוא ראש החודש הראשון:

דעריכה

ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד, לכפר בעדו ובעד בניו:

העריכה

ויעש בראשון את השעיר ויבא את דמו על המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האשה:

ועריכה

ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן:

זעריכה

אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו:

חעריכה

וישמח, וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה:

טעריכה

ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אהלה:

יעריכה

וירא חם את אביו נוח ערום, ויצא ויגד לשני אחיו בחוץ:

יאעריכה

ויקח שֵם את שמלתו ויקום הוא ויפת ויסירו את שמלתו מעל שכמם הפנים אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם והם פונים אחורנית:

יבעריכה

ויקץ נוח משנתו וידע את כל אשר עשה לו בנו הקטן:

יגעריכה

ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען, עבד עובד יהיה לאחיו:

ידעריכה

ויברך את שם, ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד לו:

טועריכה

ויפת אלהים ליפת וישכון אלהים באהלי שם, ויהי כנען עבד לו:

טזעריכה

וידע חם כי קילל אביו את בנו, וייפרד מאת אביו הוא ובניו עמו בכוש ומצרים ופוט וכנען:

יזעריכה

ויבן לו עיר, ויקרא שמה כשם אשתו נחלת עמק:

יחעריכה

וירא יפת ויקנא באחיו, ויבן עיר גם הוא ויקרא לה כשם אשתו אדותן ילק:

יטעריכה

ושֵם שכן על פני אביו נוח, ויבן עיר אצל אביו על יד ההר ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב:

כעריכה

שלוש הערים האלה קרובים אל ההר לובר, צדקת לבב לפני ההר קדמה ונחלת עמק נגבה, אדותן ילק ימה:

כאעריכה

ואלה בני שם עילם אשור ארפכשד....

כבעריכה

ביובל השמונה ועשרים הואיל נוח [ללמד] את בני בניו, את כל החוקות והמצוות אשר ידע ואת המשפט:

כגעריכה

ויעד בבניו לעשות צדק ולכסות בשר ערוותם, ולברך את בוראם ולכבד את האב ואת האם, לאהוב איש את רעהו ולשמור את נפשותיהם מכל זנונים וטומאה ומכל עוולה:

כדעריכה

כי בגלל שלושת הדברים האלה בא המבול על הארץ:

כהעריכה

בגלל הזנונים אשר זנו השומרים למורת חוקי משפטם אחרי בנות האדם, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו, המה עשו ראשית הטומאה:

כועריכה

ובניהם הנפילים וכל אחיהם חלק לבם, ויאכל איש את רעהו, הענק המית את הנפיל והנפיל המית את העליון והעליון המית את בני האדם ואדם את רעהו:

כזעריכה

וכל איש היה [נכון] לעשות אוון ולשפוך דם נקי, ותמלא הארץ חמס:

כחעריכה

ובדרכיהם הלכו כל חית הארץ ועוף השמים, וכל השורץ והרומש על הארץ, ודם רב נשפך על הארץ:

כטעריכה

וכל יצר מחשבות האנשים היה אפס ורע כל היום:

לעריכה

וימח ה' את כל היקום מעל פני האדמה, מפני רוע מעלליהם ומפני הדם אשר שפכו על הארץ, השמיד את כל היקום:

לאעריכה

ואני ואתם בני וכל אשר בא אתנו אל התיבה נשארנו:

לבעריכה

והנה אנכי רואה כיום את מעשיכם כי לא תתהלכו בצדקה, כי אם החילותם ללכת בדרך שחת:

לגעריכה

ולהיפרד איש מרעהו ולקנא איש בעמיתו, וכי לא תשבו בשלום בני איש את אחיו:

לדעריכה

כי אראה איך הרוחות הרעות החלו להוליככם תועה, אתכם ואת בניכם:

להעריכה

ועתה אדאג לכם פן אחרי מותי תשפכו דם אדם על הארץ, ותיתמו גם אתם מעל פני האדמה:

לועריכה

כי כל שופך דם אדם וכל אוכל דם כל בשר ישמד מקרב כל מן הארץ:

לזעריכה

ולא ישאר איש האוכל דם והשופך דם על הארץ, לא נין ולא נכד לו תחת השמים:

לחעריכה

כי אם בגיא צלמות ילכו למו, ואל בור שחת ירדו:

לטעריכה

בחשכת התהום יטבעו כולם במגפה רעה, איש איש [מכם] אשר לא יקריב מכל דם לכפר בעדכם:

מעריכה

וזה הדבר מדי תשחטו חיה או בהמה או כל אשר יעופף על הארץ, עשו לכם פעולת צדקה בדם בכל מקום אשר ישפך על הארץ:

מאעריכה

ואיש מכם לא יאכל [בשר] בדם, אל תתנו לאכול דם לפניכם:

מבעריכה

כסו את הדם בעפר כי כן צוויתי, אעידהו לכם ולבניכם ולכל בשר:

מגעריכה

ואל תאכלו הנפש עם הבשר פן לא ידרש דמכם לנפשכם מכל בשר השופך אותו על הארץ:

מדעריכה

כי לא יכופר לארץ את הדם אשר נשפך עליה, כי אם בדם שופכו תטהר הארץ לכל דורותיה:

מהעריכה

ועתה בני שמעו בקולי עשו משפט וצדקה, למען תינטעו באמת על כל פני האדמה ותהילתכם תנשא לפני אלוהי אשר הציל אותי ממי המבול:

מועריכה

והנה תלכו ובניתם לכם ערים ונטעתם בהן כל עץ צומח על הארץ:

מזעריכה

ולא יאסוף איש שלוש שנים מפרי כל עץ מאכל לאכלו, ... ובשנה הרביעית יהיה פריו קודש הילולים:

מחעריכה

וראשית כל פרי האדמה [...] יובא לפני אל עליון קונה שמים וארץ וכל היקום:

מטעריכה

למען יובא עם החלב ראשית פרי יין ושמן על מזבח ה' לרצונו:

נעריכה

והנותר יאכלו משרתי בית ה' לפני המזבח לרצונו:

נאעריכה

ובשנה השביעית תעשו שמיטה, כי תשמטוה בצדק ובמישרים ותהיו צדיקים וכל מטעיכם יבורכו:

נבעריכה

כי כן ציווה חנוך אבי אביכם מתושלח את בנו ומתושלח ציווהו לבנו למך, ולמך ציווה לי את כל אשר ציוו לו אבותיו:

נגעריכה

וגם אנכי מצוהו לכם בני, כאשר ציווה חנוך את בנו ביובלו הראשון:

נדעריכה

בהיותו עוד בארץ החיים השביעי בדורותיו, ציווה והעיד את הדבר לבנו ולבני בניו עד יום מותו: