פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים אין אחריה היתר. [1]

גמרא:

אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה; [2]

קסבר [רבי יצחק] בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא [3], וקא סבר [רבי יצחק] קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא [4], דכתיב (דברים יב ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה [אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ]; מְּנוּחָה זו שילה, נַּחֲלָה זו ירושלים, מקיש נחלה למנוחה: מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר.

אמרו ליה: אמרת?

אמר להו: לא.

אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה, ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי, דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר; ועוד, תנן [זבחים פ"יד מ"ח]: 'משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה [5]'!

תנאי היא, דתנן:

[עדויות פ"ח מ"ו]: אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל, עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה [6], אלא שבהיכל בונין מבחוץ [7] ובעזרה בונין מבפנים; ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא -

מכלל דרבי אליעזר [8] סבר לא קידשה לעתיד לבוא [9]!

אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי?: דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר [10], וכי תימא 'קלעים לרבי אליעזר למה לי?' - לצניעותא בעלמא!

אלא כי הני תנאי, דתניא: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו [11]? - שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ', אלמא קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ורמינהו [12]: אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר (דברים ג ד) [וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם] שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב [מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן], וכתיב (דברים ג ה) כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת חוֹמָה גְבֹהָה [דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד]!? אלא למה מנו חכמים את אלו [13]? - שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום -

קידשום?:


עמוד ב

השתא, הא אמרי [14] לא צריכא לקדושי [15]!?

אלא

'מצאו את אלו ומנאום'

ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל המצות הללו נוהגין בה [16], מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.'

קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל?!

תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי.

ואיבעית אימא: הא - רבי אלעזר בר יוסי אמרה, דתניא: 'רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: (ויקרא כה ל) [וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר] אֲשֶׁר לוֹ [כתיב: לא] חֹמָה [לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל] - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן' [17].

(אסתר א א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה];

אמר רבי לוי - ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער:

(אסתר א א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה] - הוה המן;

(רות א א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים [וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו] הוה רעב;

(בראשית ו א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם - וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם [בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם] (בראשית ו ה);

(בראשית יא ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם [וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם] - וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר [וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ] (בראשית יא ד);

(בראשית יד א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל [מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם] - עָשׂוּ מִלְחָמָה [אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר] (בראשית יד א);

(יהושע ה יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ [וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ] וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ [וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ] [18];

(יהושע ו כז) וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ [וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ] - וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם [וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל] (יהושע ז א);

(שמואל א א א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם [צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי] - [וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם] כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַה' סָגַר רַחְמָהּ (שמואל א א ה);

(שמואל א ח א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל [וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל] - וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו בִּדְרָכָיו [וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט] (שמואל א ח ג);

(שמואל א יח יד) וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל [וַה' עִמּוֹ] [19] וַיְהִי שָׁאוּל עון עוֹיֵן אֶת דָּוִד [מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה] (שמואל א יח יד) [20];

(שמואל ב ז א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ [וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו] - (מלכים א ח יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת [כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי]

והכתיב (ויקרא ט א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי [קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל], ותניא: אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ!?

כתיב הכא וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וכתיב התם (בראשית א ה) [וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה] וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד [לכאורה אין קטע זב במקום; אולי חסר 'וגו', כלומר – הגמרא מתיחסת להמשך, בפסוק לא: וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד [ויהי ערב ויהי בקר יום הששי], ועל טוב מאד דרשו חז"ל: טוב מאד זה המות, וההמשך: הא שכיב נדב ואביהוא]

הא שכיב נדב ואביהוא;

והכתיב (מלכים א ו א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה [לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה’]?

והכתיב (בראשית כט י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל [בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ]?

והכתיב (בראשית א ה) [וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה] וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, והאיכא שני, והאיכא שלישי, והאיכא טובא!

אמר רב אשי: כל 'ויהי' איכא הכי ואיכא הכי; 'ויהי בימי' אינו אלא לשון צער;

חמשה 'ויהי בימי' הוו:

(אסתר א א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה]

(רות א א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים [וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו]

(בראשית יד א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל [מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם]

(ישעיהו ז א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז [בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ]

(ירמיהו א ג) וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים [בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי],

אמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ [21] ואמציה [22] - אחים הוו.

מאי קא משמע לן?

כי הא, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים; מנלן? – מתמר, דכתיב (בראשית לח טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? - אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה [23] - זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים:

מלכים – מדוד;

נביאים - דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו, וכתיב (ישעיהו א א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ [אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה].

ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה [24];

תניא נמי הכי: ארון שעשה משה - יש לו עשר אמות לכל רוח, וכתיב: (מלכים א ו כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ [וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז] [25], וכתיב 'כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות' [אין פסוק כזה, אלא הכוונה: כנפי כל כרוב היו עשר אמות, כל כנף=חמש אמות, כדכתיב: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו (מלכים א ו כד) והציור השגמרא מציירת לה כאן הוא שהכרובים עמדו שכנפיהם נוגעות זה בזה, והם עמדו זה על יד זה] - ארון גופיה היכא הוה קאי? אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד!

רבי יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא [26]:

[27] וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם [נְאֻם ה' צְבָאוֹת] וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה': שֵׁם - זה הכתב [28], שְׁאָר - זה לשון, נִין - זה מלכות [29], ונֶכֶד זו ושתי.

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

(ישעיהו נה יג) תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תחת וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס [וְהָיָה לַה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת]:

תַּחַת הַנַּעֲצוּץ - תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב (ישעיהו ז יט) [וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים] וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים;

יַעֲלֶה בְרוֹשׁ - זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר [חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם], ומתרגמינן 'מרי דכי';

תַחַת הַסִּרְפַּד - תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג י) [עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף] רְפִידָתוֹ זָהָב [מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם];

יַעֲלֶה הֲדַס - זו אסתר הצדקת, שנקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה [הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת];

וְהָיָה לַה' לְשֵׁם - זו מקרא מגילה,

לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת - אלו ימי פורים.

רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

(דברים כח סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם [וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם] כֵּן יָשִׂישׂ [ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ] - להרע אתכם; ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים? והא כתיב [30] (דברי הימים ב כ כא: וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ) בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו [31]? - לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (שמות יד כ) [וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה] וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה? - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה!?

אמר רבי אלעזר: הוא אינו שָׂש, אבל אחרים מֵשִׂישׂ [32];

ודיקא נמי דכתיב כֵּן יָשִׂישׂ ולא כתיב 'ישוּש' - שמע מינה.

רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

(קהלת ב כו) כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה - זה מרדכי הצדיק - וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס - זה המן - לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים - זה מרדכי ואסתר [גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ], דכתיב: (אסתר ח ב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי) וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן.

רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ירמיהו מט לח) וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם [33] וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים [נְאֻם ה’]; מֶלֶךְ - זו ושתי, וְשָׂרִים - זה המן ועשרת בניו.

רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא:

הערותעריכה

  1. ^ כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן במסכת זבחים (דף קיט,א): כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה (דברים יב ט): אֶל הַמְּנוּחָה - זו שילה: שנחו מלכבוש, וְאֶל הַנַּחֲלָה - זו ירושלים; למה חלקן הכתוב? - כדי ליתן היתר בין זו לזו.
  2. ^ בית חוניו = מזבח חוניו; בנו של שמעון הצדיק בנה במה במצרים לשם שמים, כדאמרינן במסכת מנחות (דף קט,ב)
  3. ^ דאיכא למאן דאמר התם שבנאה לשם עבודה זרה
  4. ^ כלומר: משתחרב; קדושה שנתקדשה ירושלים - אינה קדושה לעולם, ומשחרבה - הותרו הבמות
  5. ^ האמור בפסוק אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה
  6. ^ קלעים להיכל - קא סלקא דעתך במקום חומות היכל, שיהא מזבח הבנוי בעזרה קרוי מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ד ז ועוד) שאלמלא כן לא היו מקריבין עד שיגמר הבנין, והם התחילו להקריב קרבנות משבאו שם בימי כורש, כמו שכתוב בספר עזרא, ועד עשרים ושנים שנה אחרי כן לא נגמר הבית: בשנת שלש לדריוש האחרון
  7. ^ שהיו הקלעים פרושים לפנים מעובי החומה: שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל
  8. ^ דבעי קלעים
  9. ^ לא קידשה לאחר חורבן, לפיכך פירסו קלעים במקום בנין וחזרו וקידשו בתודות ובשיר, כדאמר במסכת שבועות (דף טז,א)
  10. ^ ולא משום צורך קדושה
  11. ^ עיירות נמנו בפרק בתרא דערכין לענין בתי ערי חומה, לומר שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, ואין שם יותר מתשעה
  12. ^ מסקנא דמילתיה הוא דאמר לעיל הני תנאי פליגי בקידשה ולא קידשה
  13. ^ והלא הרבה היו שם, והתם נמי תנן וכל כיוצא בהן
  14. ^ לקמן בסיפא דהא מתניתא גופה
  15. ^ דקא מסיים ואזיל בה וכל שתעלה בידך מסורת מאבותיך
  16. ^ הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר, והבית חלוט בה לסוף שנה
  17. ^ אלמא סבירא ליה קדושה קמייתא לא בטלה מחמת חורבן והיינו תנאי
  18. ^ וציערו שהוכיחו על ביטול תורה ותמיד של בין הערבים כדאמר לעיל בפירקין (דף ג,א)
  19. ^ וכתיב התם
  20. ^ בשביל הצלחתו
  21. ^ אביו של ישעיה
  22. ^ מלך יהודה
  23. ^ לפיכך לא הכירה עכשיו: שאף בביתו לא ראה פניה שיהא מכירה
  24. ^ אינו אוחז למַעֵט מדת קרקע לכל צדדיו כלום, כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח; באמצע בית קדש הקדשים היה יושב, ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד, וכל הבית אינו אלא עשרים על עשרים, נמצא שאינו ממעט כלום
  25. ^ 'לפני הדביר' = חלל בית קדש הקדשים, שהוא לפנים מן הדביר - היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים
  26. ^ כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה
  27. ^ בפורענות בבל כתיב (ישעיהו יד כב):
  28. ^ אין להן כתב אלא מאומה אחרת
  29. ^ 'נין' - לשון ממשלה, וכן יִנּוֹן שְׁמוֹ (תהלים עב יז) ימשול ויגדל
  30. ^ ביהושפט כתיב, בדברי הימים כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו
  31. ^ 'הודו לה' כי טוב' משמע: טוב שיקלסו לפניו על זאת
  32. ^ וכשנתחייבו כלייה בימי המן - היו אויביהן שמחין להן
  33. ^ שושן הבירה היתה בעילם, דכתיב בספר דניאל [ח,ב]: בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה